נחל ערוגות – שמש. מדבר. מים.


רשמים מצולמים ספוגי מים מחיים, מטיול לנחל ערוגות באוקטובר 2016

החיים הם כאן ועכשיו וכל טיול שלי עם המצלמה מוליד תיקיית תמונות חדשה, ככה שרק לעתים רחוקות ניגשת לדפדף בתיקיות עם תמונות מטיולים מן העבר. בתיקיית נחל ערוגות שמורות כ- 200 תמונות ומתוכן בחרתי את הרטובות, הצוננות, אלו שמרוות את הצימאון הגדול שלי למדבר, לטבע, לטיולים.

לעצור לרגע, לשבת בצל שיטה, להרגיע את הנשימה, ללגום מים, לנגב את הזיעה מהפנים, להאזין לקולות ולמיין אותם: ציוץ ציפור, זימזום של זבוב, צרצור כלשהו, קולות חלושים של מיני בעלי חיים מעופפים.

אני לא לבד כאן מתחת ליריעת השמיים הכחולה.
שקט. בעיקר שקט. ומשב רוח קלה.
להתענג עליהם.
לנשום לרווחה, להזרים חמצן לכל איבר ואיבר בגוף, להזרים אור ואנרגיה.
להתמלא שמחה.

למלא את הריאות באוויר מדבר ואז לקום. להעמיס תרמיל על שכם ולהמשיך בדרך. עוד כמה מטרים ואני בבריכות הנסתרות של נחל ערוגות.
לעצור שנית באותה פיסת צל של השיטה המדברית. אחרי שהיגעתי לבריכות נדהמתי, נרטבתי, צללתי, צילמתי, התפעלתי בלי סוף
אם יש גן עדן הוא נראה ככה. מים שופעים בלב המדבר.

לחשתי לעצמי מין מנטרה כזו "אם יש גן עדן", "אם יש גן עדן"

לטבול את הראש עד שורשי השערות, לאפשר לעצמי להתמלא אושר פלאי, לחפון את אותן שניות של אושר ולנצור בזיכרון

לדעת במין ידיעה פנימית שיש גן עדן על פני האדמה הזו.
כן. יש.

יש דברים טובים שקיבלתי מהחיים כמו החיבור לטבע, הוא שלי, הוא לא עוזב, הוא נשאר לתמיד באשר אלך, הוא מיטיב עמי. שולח אותי לטייל במקומות כל כך יפים שפעמים רבות משאירים אותי חסרת מילים.

במפל הנסתר של נחל ערוגות
אחד המטיילים: "המפל הזה ליגה"

במפל העליון בנחל דוד
דווקא למפל הגדול אין כניסה מחשש לנפילת אבנים. חבל. ליתר המפלים בדרך נכנסתי, כאן אני יושבת על סלע, קרוב למפל, נרטבת מרסיסי מים.
מרימה ראש ומביטה במים הנופלים מגובה. מים רבים ועוד מים רבים. מנסה לספור את המים, לכמת אותם. "הרבה" זו לא מילה מספיק מדוייקת.
כנ"ל לגבי כמות האנשים בנחל. הרבה מאוד מטיילים שעושים המולה גדולה.

ואני לבד, בתוך כל היופי הזה, בשמש, במדבר, במים.
בטיול המרווה הזה שלי.

מטיילת ונזכרת בציטוט ששמעתי לאחרונה: "לחיות זה אחד הדברים הנדירים, רוב האנשים פשוט קיימים". מפרקת את המילה "קיימים" ל-"יקום" ו-"להתקיים", "להתקיים ביקום", להסתובב במרחבי היקום כשכל מה שאעשה חוזר אלי כהשתקפות, כמשמעות.
מטיילת ושואלת את עצמי, האם אני מהלכת בתוואי החיים הללו בדרכי האמתית ולא בדרכו של מישהו אחר? וכשאמשיך להתקיים בשנה שתבוא, בחודש הבאה או אפילו מחר, האם אני ראויה לחיים יקרי הערך האלה שקיבלתי במתנה.

Comments

2 תגובות על “נחל ערוגות – שמש. מדבר. מים.”

  1. תמונת פרופיל של זהר גולדשטיין
    זהר גולדשטיין

    שלום אילנה. הפכתי לקורא נאמן של הפוסטים שלך שגורמים לי הנאה מרובה. אהבתי את הציטוט שלך:
    "לחיות זה אחד הדברים הנדירים, רוב האנשים פשוט קיימים",כשסיפרתי זאת לחבר טוב שלי הוא אמר לי את המשפט שלו בנושא:
    יש 3 דרגות. א. לחיות. ב. להיות קיים. ג. לנשום. עד הפרישה רק נשמתי.
    תסלחי לי שאני מעדיף את ההרחבה שלו למשפט הנ"ל.
    תמשיכי לטייל ולשתף יש לך כישרון אדיר בכתיבה ובצילום.

  2. תמונת פרופיל של אילנה בר

    תודה רבה זהר! מסוג ההערות שמחממות את הלב וגורמות לי להאמין שההשקעה שלי בבלוג כדאית. מאחלת לך שתמלא את ימיך בהרבה מאוד חיים. כל מה שעושה לך טוב. זה כזה פשוט.