סוף העולם שמאלה

"יפה הוא המדבר, אמר הנסיך הקטן,
מיד אהבתי את המדבר. אתה יושב לך על גבעת חול ואינך רואה דבר
ואינך שומע דבר ואף על פי כן משהו קורן ומאיר בדממה"
אנטואן דה סנט-אכזופרי – הנסיך הקטן

מספר שבועות אחרי טיול המדבר האחרון ל-2017 אני מדפדפת בתמונות ומנסה להבין ביני לביני מהו קסמו של המדבר בעיני.

מה מקור המשיכה שלי למדבר? למה המדבר מושך אותי כ"כ? מרתק אותי? מהפנט אותי?
למה כשמגיעים למדבר איזה אור פנימי נדלק בפנים? מה יש בו במדבר שמשפיע עלינו ככה?
גם אם הייתי בתחילת הטיול מעט כבוייה, עייפה, מוטרדת, לא במיטבי, אחרי הליכה קצרה בשטח אני כבר יותר נמרצת, הפנים לובשות חיוך. חיוך שמעלה אנרגיות, מצית את ההתלהבות הפנימית, "מדליק" אותי
מה יש בו במדבר שעושה לי את "זה"? שיכול להרגיע, להשקיט, להשרות שלווה גדולה, לגרש מחשבות טורדניות, להמריץ, להעלות את רמת אנרגייה?

מהו סוד קסמו של המדבר? אותו מרחב צחיח, מאובק, מונוטוני, לכאורה חסר עיניין, צמחייה מועטה, הרים ואבנים, מה יש בו שמושך אותי, מלהיב אותי, מאתגר אותי, גורם לי לרצות לשוב אליו שוב ושוב?

נופי המדבר מצטלמים נפלא, בעיני כמובן. אין שום הר שדומה למשנהו, כל פריים הוא פריים ייחודי גם אם הצבעים הדומיננטים הם חום על כל גווניו.
המדבר משנה את מראהו בכל אחת משעות היום ובלילה הוא במיטבו. בלילות של ירח מלא אני יכולה לגלות במדבר עולם חדש.
המדבר עבורי כמקום להתבודדות, להתקדשות, להתמקדות, להיטענות, להתרחקות


הטמפרטורות הגבוהות והשמש הקופחת ללא רחמים מזכירים שהקיץ כבר כאן. אין דרך טובה להיפרד מהמדבר בטבילה מרעננת במי גבים צוננים, אי שם בלב מדבר.

בסופ"ש השני של מאי יצאתי עם חברים לטיול ג'יפים בשמורת הנחלים הגדולים.
למעט נחל וורדית שביקרנו בו רק בגלל הגבים המלאים במים, אל יתר המקומות מערבית לכביש 40 היגעתי בפעם הראשונה, ועכשיו כשחזרתי אני מבינה למה לא יוצאים לשמורה הזו במסגרת של טיול רגלי.
כשנוסעים ונוסעים ונוסעים הנוף שנשקף מבעד לזגוגית הג'יפ הממוזג הוא חד גוני ברובו הגדול, לא הייתי אומרת "משעמם", אבל אין אטרקציות שמצדיקות כניסה רגלית לנחלים הללו והליכה משמימה למדי לאורך קילומטרים רבים.

המקומות האטרקטיבים כמו שער צניפים, גב צניפים, הר צניפים, הקניון הלבן – נמצאים עמוק בשטח, ממש ב-"סוף העולם שמאלה", שאם הולכים, יכול לקחת יום שלם רק כדי להגיע. לכן בנחלים הגדולים – פארן, ציחור, חיון, צניפים – רואים בעיקר ג'יפים. בשאר ימות השבוע מסתובבים שם גם טנקים ומשאיות גדולות שמציבות גרוטאות מתכת חינניות כמטרות לאימוני הצבא.
ב-2004 יצא לאקרנים הסרט הישראלי "סוף העולם שמאלה", אולי משמו של הסרט הוטבע הביטוי "סוף העולם שמאלה"כשרוצים לתאר עד כמה המקום מרוחק ונידח.

בהליכה בבוקר שבת על ראש שער צניפים עלתה בי השאלה –"מה יש בו במדבר?"
הרי מקומות יפים יש בשפע, יופי ועוצמה אפשר למצוא גם באוקיינוס, בהרים הגבוהים, ביערות, אבל זה לא אותו הדבר כמו המדבר.
אם ככה, מהו המדבר עבורי…
השם שלי הוא חלק מהמילה "מדבר", אני אמנם לא גרה במדבר אבל שוהה בו כמעט כל סוף שבוע מתחילת הסתיו עד תחילת הקייץ, מקום עם אוויר לנשום, מרחב פתוח בלי יותר מדי דרמות, לא כזה ששואב ממני כוחות, אלא נותן לי כוח, תרופת פלא טבעית שממריצה, מרגיעה ומעצימה בו זמנית, מקום שטומן בחובו יופי גדול מאוד, מקום שמתאגר אותי בהרבה מובנים, פיזית ומנטלית, מקור בלתי נדלה לחוויות, למפגשים שלי עם הטבע, שלי עם עצמי, שלי עם אנשים, מקום שמלמד אותי שיעור בענווה, בכבוד לטבע
יש רגעים שאני מרגישה שהמדבר מדבר אלי
עולות בי מילים כמו שקט, מרחב, לא נגוע, ריחוק, ניתוק, יופי, פראיות, "כזה"
המרחב המדברי פראי, שקט, גדול, חזק, קשוח. מקום קדום שהיה כאן משחר הימים, מקום עתיק, מקום עם חיים.

ביקשתי גם מהחברים בקבוצה לנקז את התחושות שלהם לגבי המדבר למילה או שתיים
ואלו האסוציאציות החופשיות שקיבלתי כשביקשתי לדעת מהו "המדבר עבורי"

ארמנד: הישרדות, נוף בראשית,סוף העולם, בדידות, חופש, אינדבידואליזם
סימה: כייף, שקט, שלווה, חום, חום עם שורוק וגם עם חולם
דודו: חופש
איתי: החופש המוחלט
דפנה: שקט, מרחב, פראיות, אינסוף
הדס: בריחה משאון הציוויליזציה, שקט מוחלט מול הרעש של העיר, ההיפך מהציוויליזציה בצד המכוער שלה, אורות, רעש, לכלכוך
סילבי: יופי, אתגר, כייף
עופר: חופש, שקט, פעמיים
ניצה: מרחבים, חופש לנשמה, בראשיתיות, עוצמה
דני: שלווה
מאי: ניתוק, רוגע, חיבור אל השורשים, אדמה שאף אחד טרם הלך בה, מאדים
יונתן: הנגב בעיקר מעלה בי תחושת נוסטלגיה וגעגוע

צילומים: שמורת הנחלים הגדולים, מאי 2017