צידה לדרך: 16 דברים לנערה שהייתי

"לא כל כך יפה ולא בת שש עשרה, אבל יודעת משהו על העולם הזה", שרה בזמנו ריטה.
שורה שמתלבשת בול על איך שאני מרגישה לפעמים.
ואז מגיע ה-8 במרס, "יום האישה הבינלאומי", יום מיוחד למין הנשי, יום בו חוזרים שוב ושוב ושוב על המילים גדולות ונפוחות מרוב חשיבות עצמית כמו "העצמה".
הביטוי "העצמה נשית" הפך לשגור בפי כל, עשו בו שימוש כ"כ נרחב עד שבעיני התרוקן מתוכן והפך לביטוי ניו אייג'י ריק ונדוש.

חיפוש מהיר של הביטוי "העצמה נשית" בגוגל מביא למעלה מחצי מיליון תוצאות. אם הייתי שואלת אתכם מהי "העצמה נשית" בעיניכם, איך הייתם מגדירים? והכי טוב, איזו דוגמה מהחיים שלכם הייתם נותנים.
ואם את אישה שעצרת לרגע וקראת את הפוסט – אני מזמינה אותך לחשוב רגע על עצמך, על הדרך בה את מתנהלת בעולם ולמצוא מקומות בהם פעלת מתוך מה שנקרא "העצמה נשית".

בצידה לדרך הפעם אני לא הולכת לברבר על "העצמה נשית" או "העצמה" בכלל, אלא להעתיק קטע טקסט שכתבתי כתרגיל כתיבה.
הנושא של התרגיל הוא " 16 דברים לנערה שהייתי"  והוא הגיע אלי במייל מחגית אלמקייס:

"כתבי טקסט שהוא רשימה של דברים שחשוב לך לומר לנערה או הילדה שהיית.
תוכלי לקחת תמונה מאלבום ילדותך, להתבונן בה, להיזכר ולכתוב אליה.
העניקי לה טיפים של חכמה ממרום גילך, שיעניקו לה תקווה.
תני לה הצצה אל העתיד ונחמה מתוקה.
ספרי לה מה היא עומדת לחוות, עם מה היא תתמודד,
ואיזו אישה נפלאה היא תהפוך להיות! "

זו הצידה לדרך שלי הפעם.
לכתוב כמה דברים לנער.ה שהיית.
יש משהו תיראפויטי בהתבוננות הזו לאחור, בדלייה של רגעים נשכחים מן העבר, רגעים  שלא בהכרח זכורים לטוב. להתבונן בהם ולראות איך היום, ממרום שנותיכם אתם חווים אותם, מה למדתם, מה הדרך שעברתם עד כה לימדה אתכם, מי הפכתם להיות.

מוזמנים לפנות לעצמכם כמה רגעים, לקחת מחברת ועט ולכתוב כמה דברים לנער.ה שהייתם. אם תרצו, שתפו אחרים בטקסט שלכם, זה דורש אומץ רב להניח את המילים החשופות הללו באופן גלוי, לאוורר אותן, לתת להן במה.
ולמה לא, בעצם? ממה יש להתבייש? אתם תגלו שכאבי הילדות של כולנו דומים מאוד.

מוזמנים לקרוא את הטקסט האישי שאני כתבתי.
והפרחים? ברוח התקופה…כמה מאירוסי ההיכל המרשימים משמורת פולג.

16 דברים לנערה שהייתי

(1) כשנכנסת למספרה וביקשת לגזור את כל הצמה, שתספר אותך הכי קצר שאפשר, והספרית התפלאה, אבל למה, לא חבל על כזה שיער יפה, ואת שהרגשת הכי לא יפה בעולם, נפרדת מהצמה, יחלפו השנים ותסתפרי קצוץ עוד פעם אחת כדי להבין שזה לא מתאים, גם לא פוני, עדיף שיער אסוף בקוקו או צמה, והכי חשוב, תלמדי לקבל ולאהוב את הגוף שלך כפי שהוא. זה יקרה אבל הדרך לשם תהיה ארוכה.

(2) כשחזרת הביתה באחד הערבים ובתחנת אוטובוס סוטה אחד פתח את המעיל לרווחה והבהיל אותך נורא עם הזין שלו, זו היתה הפעם הראשונה בה ראית את האיבר הזכרי והוא היה נפול ועלוב, לא משהו שנערה בגילך אמורה לראות, ולא סיפרת לאיש, גם לא שצבט אותך בחזה וכמה שנבהלת, יחלפו השנים ולמזלך זו תהיה התקרית היחידה בה הציקו לך ככה, ועם הזמן תלמדי להכיר מקרוב את ה"דבר הזה", לגעת בו, לענג ולהתענג ממנו ותלמדי שכולן, בלי יוצאת מהכלל חוו הטרדות כאלו או אחרות.

(3) כשהעזת להגיד לבנים בכיתה "לא", שאת לא רוצה לתת להם להעתיק ממך שיעורים כי בלאו הכי אף אחד לא רואה אותך ולא סופר אותך, ותחכי בקוצר רוח מתי זה ייגמר, יחלפו השנים ותיווכחי שגם זה עבר, התיכון, הצבא, האוניברסיטה, כל המסגרות שהכתיבו חוקים נוקשים, שלא ממש התאמת להן, ובכל זאת צלחת אותן, בהצלחה, לא נשרת, התמודדת, השקעת, גם כשהיה קשה והיגעת לקו הסיום. כל הכבוד לך. יחלפו השנים והבנים יחזרו אחרייך וירצו את קרבתך, ממש ירצו, זה יקרה, את עוד תראי.

(4) כשהיית יושבת שעות ארוכות בספרייה, להכין שיעורים, לסכם סיכומים, לקרוא, סתם לבהות, כי זה היה המקום השקט היחיד בו הניחו לך לנפשך, יחלפו השנים ותתגלגלי למחלקה לספרנות באוניברסיטה, תלמדי ספרנות אבל לא כדי להיות ספרנית, למרות שזה מקצוע שיכול היה להתאים לך, תימשכי לספריות ותכנסי לבקר בספרייה בכל עיר גדולה בה תבקרי, בארץ ובחו"ל. וגם בבית שלך תטפחי ספריית קריאה, שתי כונניות עמוסות כל טוב, שבסוף תדללי לאחת.

(5) כשגדלת בירושלים של דקירות ופיגועים, של פיצוצים באוטובוסים, היית מסתובבת ברגל בסימטאות השוק יורדת ועולה במדרחוב, מדמיינת איך מתנפל עלייך מחבל עם סכין, יחלפו השנים ותביני שלו קמצוץ מהדימיון ההרסני שלך היה מתרחש במציאות, היית מתה לפחות מאה מיתות שונות ומשונות. אז לא מתת, את עדיין חייה ובועטת ורוב הזמן מבעבעת בך אנרגיית חיים נמרצת, חיונית, תוססת, וגם די שמחה למרבה ההפתעה.

(6) כשהיועצת בתיכון הזמינה את אימא שלך לאחת הפגישות והירגשת כזו בגידה, איך לעזאזל היא העיזה לשתף אותה במה שסיפרת רק לה, וזה ריסק לחלוטין את האמון שלך במבוגרים, שכולם מלשנים, במיוחד אלה שעוסקים בבריאות הנפש, יחלפו השנים ולא תתני שום צ'אנס לפסיכולוגים או מטפלים, תטפלי בעצמך בכוחות עצמך, תלמדי מהחיים עצמם ארט-תרפי, ואאוטדור-תרפי, תלמדי להתמקד וללוות סשנים של התמקדות, לאבחן באמצעות צבעים, לשלב כילים אמנותיים בהנחייה אישית וקבוצתית. תהפכי בעצמך לזמן מה למאמנת שמושיטה יד לעזור לנשים אחרות.

(7) כשהיית חוזרת מהספרייה של עיר גנים עם 3 או 4 ספרי קריאה, מנצלת את המנוי הלא מנוצל של האחיות שלך וממלאת את הימים החמים והארוכים של חופשות הקייץ בקריאה מבוקר עד ערב, יחלפו השנים ותמשיכי להיות תולעת ספרים שבולעת אותם בזה אחר זה, להנאתך, תדפיסי אלבומי תמונות שלך, תיצרי יומנים ויזואלים בתוך מחברות או ספרים. תחלמי על ספר משלך, ואולי ביום מן הימים תכתבי את הספר שלך.

(8) כשסיפרת באותה שבת לאימא שיש לך דם בתחתונים והיא שמחה, היית אז לקראת סוף ט' ולא ידעת מה עושים עם הדימום הזה, חששת שהמכנסיים יתלכלכו, יחלפו השנים והמחזור יכאיב יותר ויותר עד שבשנות הארבעים שלך תגלי את פלאי הרפואה המודרנית ותבקשי שיתקינו לך התקן שיחסל את הדימום החודשי אחת ולתמיד וזה עבד עד שהגוף התבגר והפסיק מעצמו את המחזור, יחלפו השנים ותבחרי לפי מה שהלב אמר לך, שלא תהיי אימא, שאפילו שיש לך רחם, את לא מוכרחה לעשות בה שימוש ולעשות ילדים, ולא תתחרטי.

(9) כשהיית נעלמת לכמה שעות מהבית והולכת להסתובב בחוץ, בשדות שהקיפו את השכונה, משוטטת בלי מטרה, מעבירה זמן בין הסלעים והקוצים, רק לצאת קצת מהבית, להתאוורר, ותמיד לבד, יחלפו השנים ותהפכי לטיילנית של ממש, חובבת אאוטדור מושבעת, מכורה למרחבים ולמרחקים, תטיילי לבד, תשני לבד באוהל במדבר ולא תפחדי לרגע.

(10) כשסטית לרגע מהשביל ואיבדת קשר עין עם מעט הילדים שנכנסו לתוך שמורת המסרק, נכנסת ללחץ כשלא מצאת את הדרך חזרה לחניון האוטובוסים, הרגשת איך את תועה ביער, ותיכף מסתיימת ההפסקה, עד שהיגעת למושב וביקשת עזרה ואיש אחד הראה לך את הדרך חזרה לחניון וחזרת למקום שלך באוטובוס ואף אחד לא שם לב שהלכת לאיבוד, אף אחד, יחלפו השנים ותחושת השקיפות תמשיך ללוות אותך, עד שתשחחרי אותה, שתפסיקי להיות מנוהלת ע"י הצורך בהכרה מאחרים, שכבר לא יהיה חשוב עד כדי כך מה אומרים עלייך ואם בכלל רואים אותך. אז אומרים, שיגידו. את עוד תרגישי את ההקלה הזו כשמקור הכוח והעוצמה שלך מגיע מתוכך ולא מהסביבה.

(11) כשנכנסה לך לראש המחשבה העקומה שאת עולה יותר מדי כסף ושאת לא רוצה לקחת שום דבר מההורים, גם לא אוכל והחלטת להפסיק לאכול את האוכל המבושל של אימא וכך למעשה הפכת לצמחונית, יחלפו השנים ותצטערי מאוד שפגעת ככה באימא, דרך האוכל, עד שלאט לאט זה נרגע ואפילו שהמשכת להיות צמחונית, היית אוכלת את הקציצות שהכינה, כי הן באמת היו טעימות. יחלפו השנים ותעמיקי יותר ויותר בתפיסת העולם המינימליסטית, שיש בה פשטות והסתפקות במועט שמדברות אותך, את מי שהיית בגיל צעיר.

(12) כשחסכת שקל לשקל ומהכסף שהרווחת משיעורים פרטיים קנית מצלמת פוקט זולה ופשוטה, והתחלת לצלם את האחיות שלך ואת הנוף של עין כרם, יחלפו השנים ואת תחליפי כמה וכמה מצלמות, המצלמה תלווה אותך בכל מקום, בטיולים בארץ ובחו"ל, כמו חברה טובה שעוזרת לך למסגר פריימים יפים, מחזקת את שרירי העיניים לשים לב לפרטים, להתבונן בתשומת לב, למצוא את היופי גם במקומות שלכאורה הוא איננו, לראות טוב בכל דבר.

(13) כשהיית מסתגרת במרפסת, יושבת בפינה שלך בשולחן הכתיבה הקטן, מוציאה את הבלוק והצבעים ומציירת, בלי שאף אחד לימד אותך, פשוט מציירת מהבטן, בלי לדעת שיש לזה שם, בלי לדעת שהציור האקספרסיבי הזה עוזר לשחרר רגשות טעונים, יחלפו השנים ותלכי ללמוד אמנות בבצלאל, ותתעקשי לא לנשור ולסיים ארבע שנות לימוד של התואר הראשון, אפילו שהיה קשה ומתיש ובכלל לא כיף, יחלפו השנים ותיווכחי שהאמנות מעולם לא עזבה אותך, היא כל הזמן מלווה אותך, משנה צורה וסגנון עד שלבסוף תגלי מחדש את הפורמט של היומנים הויזואלים ותתאהבי בו. ותכיני יומני אמנות כמו פס יצור, כי זה כ"כ כיף.

(14) כשישבת באחד החדרים וענית על השאלות במבחן בביולוגיה, מבחן אמון, ובדיוק ברגע בו המורה פתחה את הדלת היא תפסה אותך מציצה בדפים במחברת, כשבפעם היחידה בה העתקת במבחן ונתפסת והצטערת שרימית והרגשת כ"כ רע, יחלפו השנים והיושרה תהפוך לטבע שני שלך, בלי העתקות, בלי רמאויות, בלי שקרים ועיגול פינות, האוטנתיות תהפוך לאחד הערכים המובילים בחייך, תחיי כשמה שבפנים שווה למה שבחוץ, ללא מניפולציות או שקרים.

(15) כשהכנת משלוח מנות מושקע וציפית לקבל משלוח מנות מושקע לא פחות, ובסוף מה שקיבלת זה גזר, מצאת בתיק שלך גזר ולא הבנתי מי שם אותו ולמה, בגלל המשקפיים, בגלל שלא בא לנער ההוא מהכיתה להשקיע בך ולקנות עבורך ממתקים, בגלל שלא היתה לו שום כוונה טובה עבורך, והרגשת לא אהובה ולא מוערכת, לא שווה אפילו חפיסת שוקולד, וכדי להגן על עצמך מהכאב בחרת להתרחק, להצטמצם, יחלפו השנים ותצאי מהטריטוריה הכואבת של הילדות וגיל ההתבגרות, בהדרגה תלמדי לשחרר את המנגנון שמרחיק ולהחליף אותו בתנועה של התקרבות, תתמודדי עם לא מעט אכזבות בגלל דברים קצת יותר משמעותיים מגזר, תיפגעי, כי את אדם רגיש, לפעמים רגיש מדי, אבל זו מי שאת, כזו שהכל עובר דרכה, לטוב ולרע.

(16) כשהתלבטת באיזו מגמה לבחור, גיאוגרפיה או מזרחנות ובסוף הלכת על חמש נקודות בערבית, יחלפו השנים ויגיעו אל פתחך החלטות משמעותיות יותר מבחירת המגמה, החלטות שישפיעו על המשך חייך, מה שתלמדי, במה תעסקי לפרנסתך, עם מי תחיי והיכן. תשפרי את היכולת שלך לקבל החלטות, תקחי אחריות על בחירות שעשית גם אם במבט לאחור התגלו כטעויות. מי לא טועה.
ולא, אני לא אומר לך מאילו טעויות להישמר, כי אז איך תלמדי. איך תגדלי. איך תתפתחי.

Comments

תגובה אחת על “צידה לדרך: 16 דברים לנערה שהייתי”

  1. תמונת פרופיל של תמר
    תמר

    אילנה,
    פוסט חזק כתבת פה..
    כמה הכנות שלך מכאיבה !
    (אולי כי זיהיתי את עצמי ואת ילדיי בפיסקאות שלך?!?)
    מעריכה את האומץ שלך להתבונן בתוכך ולחשוף את החוויות שעיצבו את עצמך הבוגרת.
    כמה שנים של נסיון חיים וחוכמת חיים נדרשות כדי להגיע לתובנות שלך שבאות ממקום של חוזקה וראייה מפוכחת.
    לו רק יכולתי להבטיח לילדיי (ולעצמי) שיום אחד הם ידעו וירגישו כמה מיוחדים הם וכמה הם לא פחות מאף אחד אחר, אלא הרבה יותר.
    לו רק יכולתי יכולתי לשכנע אותם להאמין בעצמם כבר היום.
    הלואי ונצליח כולנו לחיות את ההווה בהגשמה ואמונה עצמית, ולא נתבוסס בכאבי העבר!