על השביל, מנחל מדור לעפרן


שבוע שעבר לקחתי הפסקה קצרה מהשביל ועליתי צפונה לבוסס בבוץ. ניצלתי את ההזדמנות שהארץ סערה לראות מקרוב זרימת מים במפלי הגולן. הספקתי לשכוח עד כמה הבוץ בגולן עקשן, נדבק לסוליות הנעליים. אחרי הפוגה קצרה של ירק ומים עם נגיעות קטנות של שלג, בצפיפות הישראלית האופיינית, אני חוזרת לנגב.

ולא סתם נגב. מדובר הפעם במסלול מרתק על הצלע המזרחית של המכתש הגדול ובמורדות המזרחיים של רכס הרי חתירה, מסלול בו אראה שוב את המכתש הגדול במלוא הדרו.

יש טוענים שמסלול הטיול הזה על התוואי של שביל ישראל, החל מהסנפיר הגדול סמוך לעין יורקעם, על קו ה"שפיצים" המחודדים הנוסקים לשחקים, עד שלבסוף יורד בתלילות רבה בנחל עפרן האתגרי, הוא הקטע הקשה והמאתגר ביותר. ספרי הטיולים הכתירו את המקטע הכרבולת כ-"יום הקשה ביותר על השביל", והם מזהירים מטיילים לנקוט משנה זהירות, לחשב את קצב ההתקדמות על רכס הכרבולת כדי לא להילקע לנחל עפרן בחשיכה. ובצדק. לרדת שיפוע חד ותלול בשעות החשיכה זה בפירוש היתגרות בגורל. השתתף בטיול זוג שעבר חווייה דומה והפעם הם רצו "חווייה מתקנת", לראות באור יום את המקום המסוכן אליו נקלעו בחושך ובדרך-לא-דרך ירדו מטה.

המסלול אכן היה קשה ותובעני אבל מפצה במראות יפים ויחודיים.

אם בטיולים קודמים טיילתי לבד או עם חבר או שניים במקטע הנוכחי על השביל הייתי חלק מקבוצה גדולה של 48 איש שיוצאים בשעת בוקר מוקדמת מאוד לכיוון מפעל אורון. עלינו שם על חמישה ג'יפים שהקפיצו אותנו לתחילתו המסלול המעגלי, בין נחל מדור לעפרן, אחד המסלולים המרשימים והפראיים בארץ.

אני לא אוהבת טיולים מאורגנים. נקודה. הקבוצה איתה טיילתי היא קבוצה מגובשת שמטיילת שנים רבות יחדיו, הוזמנתי לטיול זה כאורחת לכן אמנע מלומר דברים רעים. אין לי ולו טענה אחת כלפיהם, זו קבוצה חזקה עם מסוגלות גבוהה, אבל מה לעשות שאני לא אוהבת שנושפים בעורפי… כשהולכים סנטימטרים ספורי מאחורי אני מרגישה שמאיצים בי, גם אם אני הולכת מהר. בעצירות לכיווץ הרווחים, מייד כשהמדריך מתחיל לצעוד אני שמה לב איך כולם שועטים קדימה. רוצים להיות ראשונים, רוצים לעקוף, בבקשה. מעדיפה לזלוג לאט לאט לאמצע הטור או לסופו, שם לא מאיצים בי, שם יש לי רווח ללכת בו, רווח שנותן לי מרחב נשימה.

עבר כמעט שבוע מתום הטיול וכשאני באה לכתוב עליו אני שמה לב שקשה לי להשמיע מילים של שבח. אני מפרידה בין תוואי השטח והנופים שראויים לתשבוחות, ובין ההרכב האנושי-הקבוצתי שהעיב על ההנאה. כמעט מדי שבוע, כשאני הולכת בשביל אני מתרגלת את יכולת ההתפעלות שלי, אני מבינה שיש ימים בהם ההתלהבות בשיאה ויש ימים בהם היא בשפל. זה בסדר וגם זה בסדר.
הציפייה להנאה מכל טיול וטיול סופה לגרום למפחי נפש. לפעמים קורה שהערה לא נחמדה שנאמרה לי, קצב הליכה של הסובבים אותי שאינו תואם לקצב שלי, רעש שקבוצה גדולה יוצרת, שאריות של מצב רוח עכור, אלה ואחרים יכולים להעכיר את מצב הרוח, גם אם השביל עובר באחד המקומות היפים בנגב שאני כ"כ אוהבת.

וזה מה שקרה לי בטיול הפעם. נכון, הנופים מן המשובחים שיש בנופי הנגב, אבל משהו בהרגשה סירב להתרומם ל-"מצב רוח טוב" ו-"איזה טיול נהדר, כמה שאני נהנית". במקום שאפרט את הקובלנות שלי בחרתי להביא הפעם במסגרת "קטעי הקריאה" ציטוטים מהספר "מסע התענוגות לארץ הקודש" של מארק טווין שבא לתור את הארץ וכתב עליה "דברים לא יפים" במילים ציניות ולגלגניות.

עוד על "מסע ההשמצה של מארק טוויין בארץ ישראל" ממליצה לקרוא בטבע הדברים ובמסע אחר.

"נדמה לי שמכל הארצות בעלות הנוף המדכדך, ארץ ישראל מחזיקה בכתר. הגבעות קירחות, צבען דהוי, וצורתן רחוקה מלשובב את העין. העמקים הם מדבריות מכוערים המעוטרים בשוליהם בצמחייה דלה שפניה כמו אומרות יגון וייאוש. כל קו הוא גס, צורם וכל תו הוא חד, ללא פרספקטיבה – המרחק אינו מחולל כאן קסמים. זוהי ארץ משמימה, חסרת תקווה, שבורת לב".

מארק טוויין מתוך "מסע התענוגות לארץ הקודש"

במפגש של נחל מדור עם שביל ישראל עוצרים למנוחה וממתינים שכל החבורה תתאסף. מתחיל ויכוח על תוואי השביל, המדריך טוען ששביל ישראל הוא שביל פוליטי, הוא אמור לייצג את נופי הארץ, אבל מצד שני הוא אינו עובר במדבר יהודה, בשומרון. רק מעבר לקו הירוק, גם לא בירושלים, אם כי עכשיו תיקנו את המסלול והוא עובר בגבול העיר לאורך כמה מאות מטרים מעין כרם, דרך קרית מנחם לעמק לבן.

בזמנו הבדואים תארו את התרשמותם מהנוף ונתנו למקומות שמות בערבית. לגבעת מדור נתנו את השם "ראס מדאוורה". גבעה עם ראש עגול, יפה. החל משנת החמישים הוחלט להעניק שמות עבריים למקומות בארץ ו"מדאוורה" הפך למדור. גבעת משאר השונה משאר חלקי השטח. נחל מדאוורה שינה את שמו לנחל מדור, הנחל שיורד במצלעה ומתחבר עם ערוצים אחרים לערוץ של נחל זרחן שנשפך לאגן ההיקוות של הצין, נחל מספר 2 בגודלו בנגב.

בשעות הבוקר המוקדמת, כשהשמש לאט לאט עולה, הקור הגדול מאיץ בנו ללכת מהר, להתחמם. אני מבחינה שעדיין אין התחדשות של צמחייה, תחילת פברואר ועדיין לא ירדו באיזור גשמים משמעותיים, מה שמסביר את הגבים הריקים שנראה בהמשך המסלול.
אחרי "ריצת הבוקר" מגיעים למפגש עם שביל ישראל. כאן נפרדים מנחל מדור וממשיכים בעליה מתישה אל גב הרכס. זוהי עלייה תלולה לכושר, לעיצוב וחיטוב הישבן, העלייה המשמעותית במקטע זה, עד לנקודת שיא הגובה הטופוגרפי – גובה של 682 מ'.

עד לכאן עלינו כ – 350 מ' אנכיים.
בנקודה הגבוהה ביותר בצדו המזרחי של המכתש הקבוצה מתיישבת למנוחה קלה והסברים. זוהי נקודת תצפית ממנה נשקף נוף מרהיב, פראי, ייחודי בקנה מידה עולמי. נוף שקיים אך ורק בנגב היפה שלנו.
ההליכה על השביל, על המצלעות, קליפת המכתש, הכרבולת, הסנפיר, הקשקשים – היא זהירה. הולכים בשיפוע ונהנים מנוף מרהיב.
"חוק חיוך חובה" אומר המדריך ואני משתדלת לקיים אותו כפשוטו.

 מכתש ירוחם (המכתש הגדול או מכתש חֲתִירָה) הוא מכתש אירוזי הנמצא בהר הנגב והוא אחד ממספר מכתשים דומים באזור שנוצרו באורח דומה. צורתו אליפטית, והוא השני בגודלו במכתשי הנגב. ממוקם בקמר חתִירָה ומכאן שמו הנוסף. אורכו של המכתש כ-12 ק"מ ורוחבו כ-5 ק"מ. עומקו המרבי הוא 410 מטרים. הנחל המנקז אותו הוא נחל חתירה.

המכתשים בנגב הינם היווצרות נדירה, שכן דרוש שילוב של מספר תנאים כדי שייווצר מכתש: קמר אסימטרי, שכבות סלע שונות במידת קשיותן (למעלה שכבות סלע קשות, כמו גיר או דולומיט ומתחת להן שכבות סלע רכות), חתירת נחל הסוחף את תוכנו של המכתש בעל בסיס סחיפה נמוך, ואקלים מדברי (יובש השומר על קירות המכתש מפני בלייה).

בשלב הראשון הורבדה בראש הקמר אבן חול. אחריה הצפת ימת התטיס הביאה להרבדת סלעי משקע ימי – גיר ודולומיט. נסיגת הים וההתרוממות יצרה סידוקים ברום הקמר. הצפה נוספת של ימת התטיס הקדומה הביאה להיקוות מים בסדקי ראש הקמר. המים החלו להתנקז החוצה כשהם חוצבים נחל בדרכם החוצה – נחל חתירה. יחד עם התנקזות, המים סחפו איתם את שכבות הסלע מרום הקמר וחשפו כאן שכבות סלע קדומות יותר.

ויקיפדיה

המדריך מציין שהמושג "מכתש" קיים רק בנגב ובסיני, לא בשום מקום בעולם ומסביר שוב "איך נוצר מכתש" – תופעה שכדי שתיווצר צריך שיקרו כמה פרמטרים: הראשון, אבן חול נובית שנוצרה בתנאים יבשתיים ע"י הרבדה והשקעה של סלעים קדומים יותר. השלב השני הוא הצפת הים לפני מאה מיליון שנה. התוצאה היא היווצרותם של סלעים קשים כמו גיר ודולומיט. בשלב הבא השכבות האופקיות עוברות קימוט א-סימטרי. שיכוב כמעט אופקי בצד המערבי, מאוד מתון לעומת הצד המזרחי בו השכבות נטויות. מתון במערב תלול במזרח. כך נוצר ראש הקמר. תהליך הקימור התחיל לפני 70 מיליון כשעוד היו אוקיינוסים, כשהאוקיינוס נסוג מקבלים זרימת נהרות מכיוון ירדן עם כוח סחיפה שגודע את ראשי הקמרים. כיפת הקמר היא קליפה של סלע קשה שמגן על התוך הרך. וכששכבת ההגנה הוסרה כוחות הבלייה מתחילים לפעול על החלק הפנימי שהוא רך יותר. החומר הזה צריך להילקח. נוצר בקע באיזור ים המלח אליו זורמים הערוצים. נחל חתירה מרוקן את המכתש הגדול, נחל חצרה את המכתש הקטן ונחל רמון את מכתש רמון – הם מסיעים את החומר שנסחף לנחלים שזורמים בסופו של דבר לים המלח.
המכתשים חושפים עולם גיאולוגי נסתר. החלק המערבי של המכתש הגדול רחב ומתון, שום דבר דרמטי לעומת הנוף של הכרבולות והסנפירים עם הקליפה הכי צרה. צורת המכתש היא כמו באגט ארוך כשבצד הדרומי הקליפה הולכת ונעשית עבה יותר.

הקיר הדרומי של המכתש מאוד תלול ודרמטי. את הקיר הזה חורצים שלושה זוגות של נחלים, מדור-עפרן, זקוף-תלול, וחצץ-דרוך.
מקור השם עפרן הוא "עפריט" בערבית, כלומר מפחיד. ומי לא פוחד מהעפרן? מטיילים הוציאו דיבתו והכתירו אותו כמקטע הקשה ביותר בשביל ישראל.

 הכניסה לנחל לא ממש דרמטית, נראית רגילה למדי אבל ככל שיורדים בערוץ, ככל שמאבדים גובה בשוליים של אותו באגט, הערוץ יורד בתלילות מבהילה, מתחתר בין כוכים, סדקים. הנוף הפראי רק הולך ומתעצם. פה ושם יש מים בתוך המכתשות, אולי מגשמים שירדו בתחילת העונה, הגבים עדיין ריקים.

 הנחל משופע בגבים עמוקים שעדיין יבשים ובמשטחי סלע משופעים. מסלול ההליכה בעפרן מסומן היטב ולאחרונה גם שודרג באביזרי בטיחות, יתדות חדשים ומעקות. מסלול עם הרבה עוצמה מדברית.

זו הפעם השלישית בה אני יורדת בנחל עפרן. בסיום הירידה שרה'לה מספרת לי שכואבים לה השרירים בכל הגוף, גם אני הרגשתי את השרירים בכתפיים וברגליים בתחילת השבוע. זהו מסלול תובעני שסוחט כל טיפת אנרגיה, צריך לשים לב לכל צעד בשיפוע החד.

לקראת השעה ארבע אחרון המטיילים בקבוצה מגיע לקרקעית הנחל ומכאן עוד הליכה קצרה עד לנקודת המפגש עם הג'יפים שמחזירים אותנו לשער מפעל אורון. זו הפעם השלישית והאחרונה בה אני רואה את המפעלים הללו בעונה זו.

בטיול זה השלמתי את ההליכה לאורך הכרבולת כולה, החל מהסנפיר הגדול, תחילתו של רכס הכרבולת עד לנחל מדור וכעת ההמשך מנחל מדור עד לירידה בנחל עפרן. כרבולות, סנפירים, קשקשים. שפיצים מחודדים – על כל אלו הלכתי בשמחה רבה.

"לא יכולנו לעצור למנוחה גם לאחר רכיבה של שעתיים-שלוש מהמחנה שלנו, אף שהנחל זרם לצדנו. לכן המשכנו בדרכנו שעה נוספת. אמנם ראינו מים, אבל בכל מרחב השממה סביבנו לא היה אפילו קמצוץ צל, ונצלינו קשות בשמש היוקדת. 'כצל סלע כבד בארץ עייפה' – אין ביטוי יפה מזה בכל התנ"ך, ואין ספק שמכל המקומות בהם שוטטנו, אין אחד המסוגל להעניק משמעות כה נוגעת ללב לביטוי כארץ צחיחה, חשופה וקירחת זו."

מארק טוויין מתוך "מסע התענוגות לארץ הקודש"

המקטע הבא על השביל עובר בבקעת צין מחניון לילה נחל מדור עד לחוד עקב. אני בוחרת לדלג על רובו. את הקילומטרים המישוריים הסתמיים שהשמטתי אני מסיטה טיפה מערבה לכיוון נחל דרוך.
בסוף היום בנסיעה המטלטלת בג'יפ אני מתייעצת עם שוקי "סייר מדבר" איך כדאי לי לתכנן את המקטע הבא והוא מטיח בי: "את מרמה, שביל ישראל לא עובר בנחל דרוך". נכון, הוא לא, אבל אז מה. האם יש חוקים לשביל? וגם אם יש מותר לי לכופף אותם לטעמי האישי ולאילוצים שלי.
בשבת הקרובה אני יוצאת לנחל התלול הבא בתור, הדרוך, זה עם הפרסה, שגם היא תופעת טבע נדירה ומרהיבה ביופייה.

Comments

5 תגובות על “על השביל, מנחל מדור לעפרן”

  1. תמונת פרופיל של שגיא
    שגיא

    נהניתי מאוד מהפוסט הזה. תמונות מצוינות כרגיל. ותיאור טוב של ההרגשות בדרך.
    בכל מקרה, זה קטע בשביל, שעדיף לעשות אותו עם קבוצה (ליתר ביטחון). אבל 48 איש זו קבוצה גדולה מדי. הרי הזמן שנדרש לעשות את המעברים הקשים, הוא מכפלת מספר המשתתפים בזמן המעבר הממוצע של כל אחד, וזה שונה מאוד, אם הולכים נניח ברביעיה.

    לגבי ההבדלים / החסרונות של הליכה בקבוצה עם "נשיפות בגב" ביחס להליכה בקבוצה מצומצמת, זה אישי. אני שמורגל בשני הפורמטים לא נהנה מקבוצה קטנה או גדולה, לכל מתכונת יש יתרונות וחסרונות, שלא אפרט כאן.

    מאחל לך הצלחה והנאה בטיול בנחל דרוך.

    אגב, מסכים לגמרי איתך על ויתור הקטע המישורי עד חוד עקב. מיוצר לחלוטין למי שמוכן להתגמש ולא ללכת strictly by the book

    1. תמונת פרופיל של אילנה בר

      תודה. ומסכימה איתך, לכל פורמט יש יתרונות וחסרונות משלו. היתרון המשמעותי בקבוצה גדולה שמטיילת בעפרן הוא עלויות ההקפצה שמתחלקות בין אנשים רבים, לעומת מספר מצומצם של אנשים. מה לעשות שגם נותני הלוגיסטיקה צריכים להתפרנס ומחירי ההקפצות יקרים להחריד.לכן, אין ברירה אלא להצטרף לקבוצה. חוצמזה, ההדרכה היתה מעניינת מאוד ונתנה ערך מוסף להליכה.

  2. תמונת פרופיל של הופאק
    הופאק

    ראיתי אותך בתמונות של סייר מדבר וחיכיתי לפוסט שלך שמצוין כרגיל.
    לפי התמונות שלו יש עומס אביזרי בטיחות. הכמות המדויקת של אביזרי בטיחות דורשת שיווי משקל עדין ורט״ג בדרך כלל מגזימים בכמות מסיבות משפטיות.

    עניין טכני – את צריכה לחדש את אישור האבטחה של הבלוג, אחרת הדפדפן מציג שגיאה.

    1. תמונת פרופיל של אילנה בר

      תודה הופאק. אכן כן, העפרן התחדש במעקי בטיחות ודרגיות ענקיות. יש כאלו שאמצעי המיגון הללו מסייעים להם.
      ובעיניין האבטחה, כן, זה קרה השבוע. אשמח להתייעץ איתך בפרטי, זה עיניין טכני שלא מצליחה להתגבר עליו.

    2. תמונת פרופיל של שגיא
      שגיא

      הופאק,
      ה"עומס" (לדעתך) של אביזרי בטיחות נוצר למיטב ידיעתי, רק לפני כ-4 חודשים .
      אני עשיתי את הקטע אחרי מה שאני מגדיר כשדרוג.
      עד אז רוב המטיילים בשביל עשו במשך שנים את הקטע, תוך סיכון פציעה לא קטן (כך לפחות סיפרו לי). אני שמח שהוסיפו אביזרי בטיחות, כי לדעתי לא צריך להסתכן יותר מדי, כאשר המטרה היא בסה"כ ללכת בשביל ישראל.
      ולכן מודה ל רט"ג על השדרוג

      אגב, גם במעלה פלמ"ח בוצע שידרוג קל של היתדות בשנה האחרונה