ימי קורונה: עננים של גשם ושל שינוי

זהו סוף השבוע השני מאז נכנסו הסגר וההגבלות החד-משמעיות להישאר בבית כדי לצמצם את התפשטות הנגיף קורונה.
תוהה איך הימים הללו יזכרו בעוד חודשים ספורים כשהמצב המוזר יחלוף ואפשר יהיה לצאת החוצה ולא תהיה שום מניעה להתקהל בקבוצות גדולות ולצאת אל הטבע.
זה יקרה, רק שאף אחד לא יודע להגיד מתי, ואיך תראה השגרה בימים שאחרי הקורונה.

אפשר לחלק את התקופה הנוכחית לימים הרגילים שלפני הקורונה, לימים הנוכחיים שזכו לכינוי "ימי קורונה" ולימים שיגיעו אח"כ.

בפוסט זה מגישה את "מרק היום" מהימים הכי לא שגרתיים שעוברים על כולנו, מטלטלים אותנו, מזיזים אותנו מאיזור הנוחות, כופים עלינו לשנות הרגלים, להתסגל למצב אחר שאף אחד לא יודע מתי יגמר.
לצד המילים והשירים, תמונות שצולמו בטיול לדרום הארץ על התפר בין טרום בהלת הקורונה להחמרה הגורפת שהכניסה מדינה שלמה לבתים.
נסעתי אז עם חבר לטיולים לחזות מקרוב בזרימת מים בנחלי הדרום, ימים ספורים אחרי ש"הסערה הדרומית" שככה ועדיין נחל צין ונחל פארן זרמו. מאגר עשת בערבה עלה על גדותיו. מראות נדירים שזכיתי לראות ושמחה לשתף.

כמה ימים אח"כ נסעתי למצפה רמון ונקלעתי למזג אוויר שהזכיר לי את השיר "עננים של גשם ושל מלחמה", למרות האווירה הקודרת שיש בצלילים הללו יש בשיר שורה "לזוג הצעיר יש תקווה ויש אהבה" שנותנת תקווה ואמונה שגם בסיטואציה הבלתי אפשרית שנקלענו לתוכה בעל כורחנו, אפשר למצוא נקודות של אור.
מוזמנים ללחוץ על כפתור ה-Play ולהניח לצלילי השיר להתנגן, כשאתם גוללים למטה לצפות בעוצמה וביופי שיש במים זורמים במדבר.

לפי הלוח העברי בחמישי היה ראש חודש ניסן, ראש השנה המקראי, ראש וראשון לחודשים. שבוע שעבר צויין יום השיוויון האביבי והבוקר הזיזו את השעון שעה קדימה לשעון קייץ. זמנים חדשים, של שנה חדשה, עונת שנה שמתחלפת ומאופיינת במזג אוויר לא יציב, הפכפך.
פעם מבול שוטף, סופה שמציפה את הנחלים, שמיים קודרים, ראות עכורה. כשלצד מזג האוויר שמתהפך, הוראות של "לא לצאת מהבית", "לא להקהל", "לא להתקרב לאנשים". ואז השמיים מתבהרים, השמש יוצאת, מגיעים ימים יפים, נעימים ושוב טיפטוף כמו הטיפות המאובקות שירדו אתמול בלילה. ובין גשם לגשם, עד שיגיע ההמלקוש, ימים שלא קר ולא חם. ומצב בריאותי עולמי, ארצי, פוליטי חדש שמשפיע על כולנו.
אלו ימים של רוחות עזות, רוחות שמזכירות לנו את העובדה שלטבע יש עוצמה משלו ולא הכל בר שליטה. בשפה העברית הרוח משמשת לדימויים שונים: רוח שטות, מצב הרוח, נחת רוח, שאר רוח, הלך רוח, נשברה רוחו, לך לכל הרוחות…..ועוד.
וכמו בטבע גם אצלנו עמוק בפנים הרוח הזו הפכפכה ובכל פעם נושבת למקום אחר. לפעמים רוח מאיימת, זורעת הרס, רוח שמכניסה אותנו למצב של חששות וחוסר שקט. לפעמים רוח נעימה, טובה, כזו שמשיטה מפרש לבן של תקווה באופק.

אחת לתקופה

"אַחַת לִתְקוּפָה מַכָּה בִּי סוּפָה
עוֹקֶרֶת קִרְעֵי עֲנָפִים עֲיֵפִים
וַאֲנִי בְּסוֹפָהּ כְּמוֹ חַיָּה שְׁסוּפָה
מִתְבּוֹנֵן בְּנִדְּחֵי עֲנָפַי הַשְּׁפוּפִים
וְסָפַגְתִּי סוּפוֹת וְנוֹתַרְתִּי אֲנִי
וַאֲפִלּוּ יוֹתֵר, בִּזְכוּת מַה שֶּׁהָלַךְ,
גַּם הַפַּחַד אָבַד וְגָדַל אֵמוּנִי
בְּעַצְמִי וּבָאֵל וּבְמַה שֶּׁיִּשְׁלַח."

יחזקאל רחמים, מתוך הספר "עכשיו הנסיעה"

נחל צין, במפגש עם כביש 90

שיר על כוחו של הבכי והשיחרור שבו, על ההסכמה להיות בדבר עד שיחלוף, שיר שכתבה שיבטה טויו (1911־2013), משוררת יפנית שהתחילה לכתוב שירה בראשית שנות ה־90 לחייה ופירסמה את ספר הביכורים כשהייתה בת 98.

לעצמי

"הַדְּמָעוֹת הַזּוֹלְגוֹת לְאִטָּן מִפֶּתַח הַבֶּרֶז
אֵינָן עוֹצְרוֹת
לֹא מְשַׁנֶּה כַּמָּה קָשֶׁה לָךְ
אוֹ כַּמָּה עָצוּב
אֵין טַעַם לִשְׁקֹעַ בַּזֶּה
פִּתְחִי אֶת הַבֶּרֶז עַד הַסּוֹף
הָנִיחִי לַדְּמָעוֹת לִגְאוֹת
וְאָז בּוֹאִי, נִשְׁתֶּה יַחַד קָפֶה טָרִי."

שיבטה טויו, תרגם מיפנית: איתן בולוקן, מתוך "הבוקר בא תמיד" 

"המרפסת של הצין"

שיחה עם מר קורונה
"אני: וירוס קורונה, למה הגעת?
קורונה: רציתי להזכיר לכם, האנשים הנעלים, מה חשוב באמת.
אני: ומה חשוב באמת?
קורונה: את זה עליכם לגלות בעצמכם. אשמח לתת לך רמזים פה ושם. והרמז הראשון:
שימי לב שאני נמצא בכל העולם, בסין, איטליה, צרפת, פרו, איראן, ספרד, ארה"ב
אני: אולי זו העובדה שכולנו בעצם מחוברים ומשפיעים אחד על השני, ללא תלות במרחק הגאוגרפי?
קורונה: אולי, אבל זו רק ההתחלה. שימי לב מאיפה הגעתי, מהיכן התחלתי את דרכי.
אני: הגעת מסין. מקום בו יש ניצול של עובדים ורמיסה של זכויות אדם ומדינות כל העולם נהנות מהניצול הזה. ועל כך העולם כולו צריך לשלם מחיר?
קורונה: ייתכן, אבל שימי לב גם כמה אני קטן לעומת בני האדם.
אני: אולי באת על מנת להזכיר לנו כמה אנחנו פגיעים? או ללמד אותנו ענווה, שהגודל לא באמת קובע. שבית גדול יותר, עוד קניות או עוד כוס יין לא באמת יכולים להעלים את הקושי והסבל. ושכאב, צער, סבל הם חלק בלתי נפרד מהחוויה האנושית שלנו.
קורונה: עכשיו את כבר בדרך הנכונה. שימי לב גם בעיקר במי אני פוגע.
אני: אולי הגעת על מנת להזכיר לנו כמה הורינו פגיעים ועלינו לשמור עליהם ולדאוג להם. כמה עלינו להוקיר את הורינו, לאהוב אותם על מי שהם, לסלוח אם צריך ולהגן עליהם.
קורונה: אולי, אבל יש פה רבדים יותר עמוקים. שימי לב כמה בקלות אני מתפזר.
אני: אולי הגעת על מנת להזכיר לנו שאין לנו שליטה על כלום ושאנחנו חסרי אונים מול עוצמת הטבע? ולכן במקום להתנגד, כדאי לתרגל קבלה והשלמה?
קורונה: את בהחלט בכיוון הנכון. שימי לב שאינני מבחין בין דת, גזע ומין.
אני: אולי הגעת על מנת להראות לנו שכולנו בעצם אותו דבר, כולנו שווים. אתה זה אני ואני זה אתה.
קורונה: אנחנו מתקדמים. שימי לב גם למה בעיקר אני גורם.
אני: אתה בעיקר פוגע במערכת הנשימה שלנו וגורם לקשיי נשימה ודלקת ראות. אולי באת על מנת להזכיר לנו לנשום, לעצור רגע ולנשום עמוק ולהבין מה חשוב לנו באמת? ומה נכון לנו?
קורונה: עכשיו אנחנו מדברים באותה שפה. שימי לב גם מה הכלי המרכזי למיגור שלי.
אני: אתה מתכוון לבידוד? אולי אתה מנסה להזכיר לנו שצריך להיות קצת לבד על מנת להתחבר ולהקשיב ולנטרל רעשים סביבתיים? שלא חייבים לצאת לסדנת ויפאסאנה לעשרה ימים באיזה חור ואפשר גם בבית?
קורונה: טוב יקרה, נראה לי שיש לך קצה חוט. עכשיו אני ממש עסוק ויש לי עוד המון המון עבודה. אני חייב להמשיך ולהפיץ עוד קצת אחדות, שוויון, ענווה, חמלה ושיתוף פעולה בעולם.
אני: רגע רגע… רק עוד שאלה קטנה. מה יעזור לנו להיפרד ממך?
קורונה: רק תתנו לי לסיים את העבודה שלי ותעשו אתם את העבודה שלכם ואני אלך לי מפה בשמחה ובחפץ לב.
אני: תודה לך וירוס קורונה. נשתדל לעשות כבקשתך."

כותב אנונימי (מתוך הודעת וואטסאפ שעברה באחת הקבוצות)

מאגר עשת בערבה, מול מושב פארן

"ככל שיותר אנשים י.ב.ד.ק.ו
פחות בני אדם י.ד.ב.ק.ו
אנו שומעים על אנשים שמהבידוד הזה כבר נ.ט.ר.פ.י.ם
אך בזכות הבידוד תודה לאל אנו שומעים על מעט נ.פ.ט.ר.י.ם
אומנם יש לא מעט אנשים אשר מהמצב נ.ל.ח.צ.י.ם
אך משמח שיש יותר אנשים נפלאים שלעזור נ.ח.ל.צ.י.ם
והאמת אם תהיו פחות עסוקים בנתונים מ.ל.ח.י.צ.י.ם
מובטח שתהיו בין אלו שעל השפיות לשמור מ.צ.ל.י.ח.י.ם
לכן ככל שמקשיבים להוראות ויותר נ.ש.מ.ר.י.ם
פחות מקרים חדשים בסטטיסטיקה נ.ר.ש.מ.י.ם
ואם אנו נדרשים מעבודה, לימודים, ומבילויים ל ה.ר.פ.ו.ת
המשיכו בכל זאת את עצמכם בספורט, מדיטציה ובמשפחה ל ה.פ.ר.ו.ת
אז במקום לדאוג לעתיד, שלא יהיה יותר ג.ר.ו.ע
רצוי לנשום עמוק ולהיות בהווה  ר.ג.ו.ע"

כותב אנונימי (מתוך הודעת וואטסאפ שעברה באחת הקבוצות)

נחל פארן,אחד מהנחלים הגדולים, זורם מתחת לגשר של כביש 90

שיר של זלמן שזר שמרבים לצטט בימים אלה, שיר שמתאים לרוח ימי הקורונה

"טֹוב לָאָדָם הֱיֹות ּפַעַם ּבָדָד.
לא סֵפֶר, ֹלא ֵרעַ, ֹלא צִּבּור וְלא ּפְָרט,
רק הּוא עִם לִּבּו, עִם הַּלֵב ַרק ּבִלְבַד.
טֹוב לָאָדָם הֱיֹות ּפַעַם ּבָדָד.
וטֹוב ּכִי יֵצֵא ּפַעַם ֵריק מִּנְכָסָיו.
לא ּבַּיִת, ֹלא ׂשֶָדה, ֹלא נְִדָרׁש, ֹלא חַּיָב.
רַק יָקׁשִיב אֶל לִּבֹו וְיַחְִריׁש חֶֶרׁש ַרב
טֹוב ּכִי יֵצֵא הָאָדָם מִּנְכָסָיו.
כִי יָקׁשִיב אֶל לִּבֹו וְיָבִין לְחַּיָיו
וְיַדע אֲׁשֶר יֵש וְיָחּוׁש מַה חַּיָב."

בדרך חזרה צפונה – מבט מהגשר בכביש 90 על נחל צין שזורם 

ואת הסירטונים שצילמתי באותו טיול פוסט-שיטפונות צרפתי לסרטון

"הַכֹּל מִשְׁתַּנֶּה. לְהַתְחִיל מֵחָדָש
יָכוֹל אָדָם בִּנְשִׁימָתוֹ הָאַחְרוֹנָה.
אֲבָל מַה שֶּׁאֵרַע, אֵרַע. וְהַמַּיִם
שֶׁמָּזַגְתָּ לְתוֹךְ הַיַּיִן, לֹא תּוּכַל
לִשְׁפֹּךְ אוֹתָם בַּחֲזָרָה.

מַה שֶּׁאֵרַע, אֵרַע. הַמַּיִם
שֶׁמָּזַגְתָּ אֶל-תּוֹךְ הַיַּיִן, לֹא תּוּכַל
לִשְׁפֹּךְ אוֹתָם בַּחֲזָרָה, אֲבָל
הַכֹּל מִשְׁתַּנֶּה. לְהַתְחִיל מֵחָדָשׁ
יָכוֹל אָדָם בִּנְשִׁימָתוֹ הָאַחְרוֹנָה."

ברטולט ברכט, תרגם מגרמנית ה. בנימין, מתוך הקובץ "גלות המשוררים"

מצפה רמון, עיירה בדרום 

מתוך הודעה שהועברה בקבוצת וואטסאפ: מכתב ממורה מסין שמציג נקודת מבט על הסגר המתמשך:

"אנחנו כעת מסיימים את השבוע השביעי של למידה מרחוק. שבעה שבועות של ישיבה בבית ושבעה שבועות של אי וודאות. אנו בריאים, אנו שמחים ומלאים ענווה.
מותר לנו להסתובב בחופשיות עכשיו עם קוד QR ירוק שאנו מראים כאשר אנו מודדים את חום הגוף שלנו. בכל מקום מודדים חום, וזה פשוט הפך לחלק מהשגרה. מרבית המסעדות ומרכזי הקניות פתוחים כעת והחיים חוזרים לעיר שלנו.
כשאנחנו צופים בשאר העולם שמתחילים את זמן הסגר שלהם – הנה כמה מההרהורים שלי משבעת השבועות האחרונים:
1. הרפו: קבלו שאין לכם שליטה על המצב. הרפו מכל המחשבות על ניסיון לתכנן יותר מדי לחודש-חודשיים הבאים. הדברים משתנים כל כך מהר. אל תכעסו ואל תתעצבנו על המערכת. החרדה יורדת, ותעשו את המיטב מהמצב שקיים – כל מה שיכול להיות עבורך. קבלו שזה המצב, וזה יקל עליכם
2. תתנתקו מהתקשורת: נסו לא להקשיב / לקרוא / לצפות בתקשורת. זה ישגע אותך. יש דבר כזה – יותר מדי! 
3. קהילתיות: תחושת הקהילתיות שחשתי בתקופה זו היא מדהימה. יכולתי לבחור במי אני משקיע את האנרגיה שלי – למי אני רוצה להתקשר, לשלוח הודעה ולהתחבר, וגיליתי שאיכות מערכות היחסים שלי השתפרה.
4. הערכת הזמן: העריכו את השבתה הכפויה. מתי אי פעם היה לך זמן כזה? אתגעגע אליו כשנחזור למרוץ הזמן של 'העולם האמיתי'.
5. הזמן עובר מהר. עדיין לא הרמתי את היוקללי [כלי נגינה כמו גיטרה קטנה – ח.ל] שתכננתי ללמוד, ויש תוכניות טלוויזיה וסדרות שטרם צפיתי בהן.
6. כמורה, מערכות היחסים שבניתי עם תלמידי רק המשיכו לצמוח. אהבתי לראות כמה הם עצמאיים; מצלמים את עצמם כדי להגיב למשימות תוך למידת כישורי חיים חיוניים כמו איזון בין המשימות, נטילת סיכונים ופתרון בעיות, כישורים שאפילו אנחנו כמבוגרים אנחנו עדיין לומדים.
7. העריכו את הדברים הקטנים: לומדים להעריך את הדברים הקטנים; השמש שנכנסת דרך החלון, פרחים פורחים ויכולת ליהנות מקפה בבית קפה.
לאלה שרק מתחילים את המסע, תוכלו לעבור אותו. הקשיבו לדברים שנאמר לכם, עקבו אחר החוקים ותימכו זה לזה. יש אור בקצה המנהרה"
(תרגום: גוגל וחני לוז)

הר גמל

לסיום, סיפור קצרצר שכתבתי לא מזמן

נוסעת דרומה

במכונית הנוסעת דרומה יושבות חמש בנות שהן אני.
במושב הנהג, אני בגילי, לידי אילנה בת הארבעים עם פרצוף מעונן, מוטרד. במושב האחורי ליד החלון אילנה בת העשר, צמודה לשמשת המכונית, בולעת במבט רעב את הכביש, צמודה לחלון השני אילנה בת השלושים, מחוייכת, רגועה וביניהן אילנה בת העשרים, עדיין במדי חיילת, מחייכת חיוך רחב שאומר "איזה כייף, טיול!"
השלוש שבמושב האחורי לא יודעות לנהוג, שולחות אלי מבט מלא הערצה, איך אני נוהגת בכזו מיומנות. ההגה בידיים שלי, מתלבטת לאן אקח אותן.
הילדה שואלת, לאן נוסעים
החיילת מציעה, אולי הרי אילת, אולי נשמע קצת מוסיקה
הצעירה חולמת בהקיץ
וזו שלידי נרדמה
הארבעים עצובה, כבוייה, מנחשת שנישואיה מתקרבים לקיצם, חוששת ממה יילד יום
השלושים, נשואה טרייה, קורנת אהבה ומרגישה אהובה
העשרים מלאת התלהבות וסקרנות להרפתקאות שמחכות לה
העשר מתרגשת מהאחות התינוקת שנולדה, נחבאת אל הכלים, בקושי אומרת מילה מרוב שמתביישת
אני מנסה למצוא נושא שיחה משותף לכולן. כן, למה שלא נשים מוסיקה, אלביס קוסטלו או קייט בוש, או אולי שלמה ארצי, מי כאן לא אוהבת את שלמה ארצי.
העשר מציעה בקול חלש, אולי את השיר של אילנית.

"ורק לשמש ריח של יסמין
ורק לאבן קול של לב פועם
ורק לערב צבע של תפוז
ורק לחול שפתיים מנשקות"

רגע של שתיקה.

הדרך חולפת, מביטה במראה ורואה אותן מצטופפות במושב האחורי, רואה איך חיי חולפים, אביב אחר אביב, כן, חיים רק פעם, יש טעם, אין טעם, יש כוח, אין כוח, יש שמחה, אין שמחה. ואהבה?
ובינתיים… החיים מתגלגלים.

קישורים שימושיים לימי הקורונה

  • מגוון תכני תרבות ופנאי, סרטונים והנחיות לניהול שגרה בימי הקורונה
  • צידה לדרך – מתוך הבלוג "רואה עולם" – המלצות על מוצרים יצירתיים ומעוצבים שיעסיקו את הילדים בטיול וגם בימים בהם בבית
  • שיעמום הוא בחירה – הבלוג של גלית קידר שמכיל שלל רעיונות לשמחקים ויצירהעם ילדים בגילאים שונים
  • עולם המשחקים של לילך – לילך כותבת חדרי בריחה אישיים וכעת מאפשרת להוריד את חדר הבריחה "בהלת הקורונה" – חדר בריחה לנמצאים בבידוד
  • DIY Sticker Mandala – הסברים מצולמים איך להכין מנדלה מדליקה ממדבקות פשוטות שילדים אוהבים לאסוף
  • יוצאת מהקווים – בלוג היצירה והיצירתיות של חגית רוזנס אזולאי עם רעיונות רבים ומקוריים לפעילויות יצירתיות למבוגרים וילדים כאחד
  • "#יצירה_בימי_קורונה"  – האשטאג בו אני משתמשת לתייג פוסטים בדף הפייסבוק העסקי שלי עם רעיונות והנחיות ליצירה
  • "מי באמת צריך כושר?" – הטוריסטית מציגה זווית אחרת ומשעשעת במיוחד על אטרף הכושר שאחז בנו, במיוחד בימים בהם חדרי הכושר נסגרו ואנשים מחפשים פתרונות אלטרנטיבים, כמו לטפס 8 קומות בביניין המגורים.
  • טעמים מקצה העולם – רשימת מתכונים למי שאוהב לבשל, גם עם הילדים
  • קורונה – בחזרה לשורשים – תמר גרינברג מהבלוג "החיים סילאן" רצתה לאפות לחם והאפייה החזירה אותה לאהבה ישנה למטבח, לבישול מאוד יצירתי. כל יום היא הכינה מטעמים וגם תיעדה את תהליך ההכנה בדף הפייסבוק שלה – וולבסוף איגדה את כל הוראות ההכנה לפוסט שעושה חשק להיכנס למטבח

Comments

4 תגובות על “ימי קורונה: עננים של גשם ושל שינוי”

  1. תמונת פרופיל של מלי אברמוביץ
    מלי אברמוביץ

    אין כמוך! הדפת את הקורונה עד הקצה והבאת תמונות מרהיבות ומרגשות מהשיטפונות. איזה פוסט יפהפה של טנגו בין הטבע לבין הקורונה, האילוצים והחיים. הסוף חזק!

    1. תמונת פרופיל של אילנה בר

      תודה מלי! איזו תגובה כייפית. כייף לקרוא. כיוון שהקורונה תישאר כאן עוד זמן מה, נאלץ להיות יצירתיים בתגובות ובמה שבוחרים למלא את הזמן.

  2. תמונת פרופיל של מיכל מנור
    מיכל מנור

    אהבתי את הרהורי הקורונה שלך ואת הצילומים היפים ובעיקר את הדיאלוג בין חמשת האילנות.

    1. תמונת פרופיל של אילנה בר

      תודה מיכל 🙂