יומן אמנות: אתגר חדש, דרך יצירה חדשה

בסופ"ש האחרון לא טיילתי בשדות של פרחים, טיילתי בין שולחן היצירה לתוכי, נעתי במרחב המצומצם של הבית ובעיקר ישבתי ליד שולחן היצירה הגדול והכנתי את המיכל הפיסי להמשך תהליך היצירה. שיהיה איפה לעבוד, כשלכל מיכל יש "תנאים מגבילים" שבו בזמן מצמצמים את החומרים וגם מרחיבים את האפשרויות, ובעיקר מאתגרים את הדימיון.

יצירה, כמו טיול הליכה, זה עיניין שדורש מאמץ ויכול גם לעייף.
לצד המאמץ קיים סיפוק גדול מאוד. וגם אם שניהם מעייפים בסופו של יום, זו עייפות מבורכת.

בטיולי הליכה עיקר המאמץ היא ברגליים. ביצירה עיקר המאמץ הפיסי הוא בידיים.
כמו בסופ"ש האחרון כשכרכתי יומנים, תפרתי, הדבקתי, גזרתי, קרעתי, תלשתי. פעולות פיסיות שנעשות בידיים. וצריך לדייק. במיוחד כשחותכים עם סכין חיתוך וגם כשמדביקים. לטבול את מכחול בצנצנת הדבק הפלסטי, לקחת את הכמות המתאימה, לפזר אותה בצורה אחידה על המשטח, להניח, להחליק עם היד, ליישר את הקמטים.
צריך לדעת להדק את הניירות זה לזה, שידבקו חזק, שהדבק לא ינזול, שההדבקה לא תתפרק כעבור זמן מה.
צריך לדעת באיזה דבק נכון להשתמש, רטוב כמו פלסטי או יבש כמו סטיק, צלוטייפ או מסקינגטייפ. ואפילו דאק-טייפ חזק. בשביל זה צריך להכיר את החומר, את התכונות שלו. צריך לגעת בו, להתנסות בו.
זה העיקר בעיני בחוויית היצירה, ניסוי ותהייה.

כשמכינים יומן נוגעים בפן החומרי של היומן.
במיוחד כשמדובר ביומן שנברא יש מאיין. לא יומן קנוי מהחנות, אלא יומן שהרכבתי מכריכה ודפים שונים שמדדתי, חתכתי, חיברתי.
כעת עמודי היומן תפורים, מחוברים זה לזה והיומן הגמור מונח על השולחן.

היה היה פעם ציור על קנבס תלוי על קיר, שהפך לכריכה של יומן חדש

זו הדרך בה נוצר המיכל שלתוכו אצרף ציורים מזמנים שונים. כל מה שאני רוצה לשמור. לא לזרוק.
בנוסף לתפקידיו הקודמים והידועים של יומן אמנות, אני עושה שימוש נוסף ביומן ככזה שמתעד רגעים מן ההיסטוריה היצירתית שלי.
שיבצתי בתוכו ציורים מהמאה הקודמת, מ-89 לפני בצלאל, מ-90 ועד 2019, כולל העבודות הבודדות ששרדו מתקופת הלימודים בבצלאל והשנים בהן ציירתי ציורים אינטואיטיבים באינטנסיביות גדולה.
כיוון שניפחתי מאוד את היומן והוא כבר עבה ושמן מאוד, ברור לי שלא אוכל לעבוד בו בטכניקה של קולאג', כי נראה שהגיע לשיא היכולת שלו להתרחב.

אם כך המגבלה הופכת להנחייה:
הדפים הריקים ישמשו ליצירה שטוחה בדו מיימד. בלי דבק. עם עפרונות וצבעים, מילים וצורות.
התקבלה החלטה איך יראה המשך היומן.
ואיזה מזל שבבוקר שישי כרכתי עוד 3 יומנים נוספים, כי כעת אני יכולה לנסות משהו חדש כמו עבודה במקביל. שלושה-ארבעה יומנים שונים בו זמנית. לפחות שתי כפולות בכל יומן בשבוע.

ציורים ישנים משנת 89 ששולבו כדפים בתוך היומן

אתגר.
כמו הליכה בטבע.
רק אתגר מעט שונה, של המצאה ושל גילוי. של בריאה מתוכי, של תרגום רעיונות מתוך הראש אל דפי היומן.

"יהיה כיף", אני מלהיבה את עצמי. יהיה מעניין לעקוב אחרי תהליךהיצירה גם בכתיבה. כמו שאני כותבת פתקים תוך כדי שוטטות אינטואיטיבית במרחב שבחוץ, ככה לכתוב פתקים תוך כדי שוטטות יצירתית.
"יהיה מעניין", אני מאתגרת את עצמי.
ככה נכתב הפתק הראשון בסדרה, זה שמתאר את היציאה אל הדרך. כמו בטיול הליכה, רק מעט שונה. דרך היצירה.

ציור ישן, מהמאה הקודמת, לפני הלימודים בבצלאל שפורק מהבריסטול השחור והודבק ביומן

על מה לכתוב? כאילו שחסר על מה. אפשר לנסות לגעת בדברים כמו…
האוטוביוגרפיה של חיי
המעברים
ההתמודדות
האתגרים
היצירה
הפחדים וההתגברות עליהם
הדבר המקולקל שמגיל אפס אני עמלה לתקן
האור שבי שזוהר, פשוטו כמשמעו.
הנטייה הטבעית שלי לאמנות ויזואלית, לביטוי בכל דרכי ההבעה החזותיים האפשריים
הסקרנות לגעת בחומר, לחוש אותו בשתי ידיי, להתבונן בו במו עיניי
התשומת לב לפרטים
היכולת לחבר דבר ולדבר וליצור משהו אחר, מתוך ההקשר החדש שנוצר בתהליך החיבור.

ציורים ישנים ששולבו ביומן

ארבעת היומנים לעבודה במקביל – הכללים

היומן עם העין הכחולה – יומן לציורים מתקופות שונות, כולל ציורים עכשווים.
חומרים: צבע – צבעי פנדה, פסטל שמן ופסטל על בסיס מים. כמה שפחות להדביק.
שלא ישמין, לשמור על עובי קיים.
לצלם. לשתף.

היומן השחור – יומן לרישומים, לטקסטים ולרישום קווים נוירוגרפים
חומרים – עיפרון, כל סוגי העפרונות ועופרת שיש לי
לא להדביק בכלל.
שלא ישמין, לשמור על עובי קיים.
לצלם. שיתוף חלקי, לא של הטקסטים.

היומן האדום – יומן לקולאג'ים + מנדלות (מתבקש בעמודים השחורים)
חומרים: בנק הדימויים, מספריים, דבק, טושים, מילים, ביטויים.
יכול להשמין ולטפוח עד פי שניים מגודלו ההתחלתי.
לצלם. לשתף.

הדפדפת השחורה – דפים לבנים ריקים – יומן לטקסטים. כתיבת בוקר וטקסטים שונים, בדרך ויזואלית, צבעונית
חומרים: עטים, פיילוט בצבעים שונים, עפרונות צבעוניים.
להשתדל כמה שפחות להדביק.
שלא ישמין, לשמור על עובי קיים.
לא לצלם. לא לשתף.

החלוקה מראש לעבודה בארבעה פורמטים שונים במקביל היא משהו שלא עשיתי מעולם.
מעולם לא עבדתי בו זמנית על ארבעה יומנים וגם לא קבעתי מראש כללי עבודה. הם פשוט נוצרו תוך כדי תנועה. תוהה עד כמה אעמוד בכללים הללו. אם אקפיד לקיים אותם, ואם העבודה אכן תיעשה בו זמנית או שאבחר יומן אחד ואעבוד בו עד שיתסיים ואז אעבור להבא בתור.
ואולי כל העסק ישעמם וימאס ממש בהתחלה.
ואולי יקרו אירועים בחיי שיתבעו את תשומת הלב והיומנים יזנחו בצד לזמן ארוך. מי יודע.

ציור בצבעי אקריליק על נייר משנת 2016 שנחתך לגודל היומן והפך לכפולה

אני יוצאת לדרך היצירה וסקרנית לגלות מה היא תזמן לי ואיך יראו היומנים בתום העבודה.
אילו גילויים אחווה על עצמי, על העולם. מה אלמד על עצמי, על העולם.

אני יוצאת לדרך היצירה כשאני בהודייה על המתנה המבורכת שקיבלתי. תודה.
זה כ"כ לא מובן מאליו שאני יודעת איך לעשות, מה לעשות, לשם מה לעשות. תודה.

אני יוצאת לדרך היצירה כשאני מכריזה מעל דפי הבלוג על האתגר שלקחתי על עצמי. זו הכרזה שמחייבת בעיקר אותי.
יהיו יומנים שאחשוף ויהיו שלא. יהיו כפולות שאשתף בתהליך העבודה ויהיו שלא.
מוזמנים לעקוב אחר ההתפתחויות משולחן העבודה שלי.