יומן אמנות: עיגולים של דימיון

כמה אנשים אתם מכירים שיושבים שעות רבות עם הראש בתוך מחברת הציור, צובעים בסבלנות אין קץ מעגל אחר מעגל. אני מכירה לפחות מישהי אחת שלאורך שנים משרטטת וצובעת מנדלות, רק שבעיני יש הבדל מהותי בין צביעה של מנדלה בודדת לבין עבודה ממושכת בתוך ספר סקיצות שמחבר בין מנדלה למנדלה עד ליצירה של נארטיב אחד.
זה נכון שאין חוקים לעבודה ביומן אמנות, אין שום כלל שמחייב את היומן לספר סיפור. ראיתי לא מעט צילומים מתוך יומנים של אחרים בהם כל כפולת עמודים עומדת בפני עצמה. ושמתי לב להתנגדות שעלתה בי, כשהרגשתי שחסר שם משהו. הסיפור.
זו כמובן הדיעה האישית שלי. אפשר להסכים איתי ואפשר שלא. ביומנים שלי אני מנסה לספר סיפור. לפעמים עוד לפני שניגשתי להכנה, עוד לפני שהעמוד הראשון צבוע, יש לי בראש תמונה ברורה של איך היומן הולך להיראות, מה אני רוצה שיהיה בו. ולפעמים לא.
ביומן אמנות שסיימתי את הכנתו אתמול בלילה לא ידעתי איך ומה. הרשיתי לעצמי "לא לדעת" ויחד עם זאת להמשיך בעשייה, בצביעה, גזירה והדבקה, מתוך אמונה עיקשת שתוך כדי עבודה תגיע התבהרות והנושא יתגלה לי.

קניתי את ספר הסקיצות הנ"ל בקייץ 2018. הצורה הריבועית שלו משכה לי את העין וחשבתי שאוכל לצייר בו מנדלות בקלות. לא שמתי לב שלנייר יש טקסטורה שמתאימה לצבעי מים ופחות לצבעי עיפרון. בעמודים הראשונים ניסיתי לשרטט ולצבוע מנדלות, אבל זה לא זרם. צריך שתהיה כימיה בין העפרונות הצבעוניים לדף. כשצריך להפעיל כוח כדי שהצבע יהיה חזק או אחיד, לא כייף לצייר ככה. וכשלא כייף לצייר, אז לא מציירים…
וככה הספר נזנח על המדף עד החורף האחרון. אחרי שסיימתי את יומן האמנות הקודם וחיפשתי משהו כרוך יפה שאוכל לעבוד בו. בכוונה השארתי את המנדלות בתחילת הספר כפי שהיו. לא נגעתי ולא צבעתי את הרקע, אפילו שה"חוק" ביומן אומר שלא משאירים דף לבן. "חוק" נוסף שקבעתי אומר שאם הדף מספיק עבה וסופג צבע ניתן לעבוד משני צדיו.
"חוק" נוסף נתן לי את ה-OK לערבב זמנים ולצד מעגלים חדשים ללקט ציורים ישנים מן העבר ולהדביק אותם, ללא ציון תאריך.
כשסידרתי לאחרונה את כוננית הספרים מצאתי באחד הספרים ערימה של צילומי זירוקס ישנים ששכחתי מהם לחלוטין. זהו סיפור ילדים על שני כדורים, גדול וקטן שנמצאים בתוכנו. סיפור שאיני זוכרת את שמו אבל ככל הנראה מצא חן בעיני אז, ועדיין מוצא חן בעיני היום. החלטתי להעניק לו חיים חדשים, לכסות אותו בשכבה של צבע ולצרף לספר הסקיצות שבינתיים התחיל להתמלא במעגלים חדשים. כאלה שצויירו בצבעי פסטל שמנוניים שממיסים בשמן פשתן, צבעים שנמרחים בקלות באצבעות.

עידכון: שמו של הספר ממנו נלקחו האיורים הוא: "על כדורים גדולים וקטנים" מאת דרור זיו, איורים:נעמה גולומב

מי שמבין קצת בציור, או מי שהתנסה בציור בעצמו יודע כמה חשוב המגע בצבע עצמו. יש צבעים שאם נוגעים בהם היד נשארת נקייה (צבעי עיפרון, טושים, פוסקה, מכחול שטובלים באקריליק או צבע מים). לעומתם יש צבעים שברגע  שנוגעים בהם, הצבע צובע גם את האצבעות (גירים, פנדה). וזה, למי שעדיין לא התנסה, כל הכייף. כשהכחול על הדף מתערבב בכחול שעל הידיים. זו חווייה רב חושית שמערבבת בין חוש הראייה לחוש המגע, ואם ממיסים את הצבע במעט שמן פשתן אז מתווסף לחגיגה גם חוש הריח. ו… תאמינו לי שזו חגיגה שבהחלט משכיחה את אירועי הזמן האחרון.
הבטחתי לעצמי שזה הולך להיות פוסט שכולו מוקדש לצבעים וצורות ואף לא מילה אחת על "המצב", רק אומרת שהמגע האינטנסיבי בצבעים השמנוניים ובדבק שלח אותי פעמים רבות לכיור לשטוף היטב את הידיים בסבון, לפי ההמלצות.
לצד עיגולי הצבע הדבקתי ציורים ישנים שליקטתי מפה ומשם וגזרתי , איך לא, לצורה של עיגול. ציורים ישנים מתחילת שנת אלפיים ותאריכים נוספים שהצטברו באחת הקופסאות כדפים בודדים מצאו סוף-סוף את מקומם, כעיגולי דימיון ביומן האמנות שהלך וקיבל צורה.

משרטוט מנדלות לפי תבנית מוגדרת בתוך סיפרון מרובע, הדפים לבשו צורה של יומן שמוקדש לצורה המעגלית, צורה הרמונית, מוגנת, סגורה, שמכניסה אותי פנימה, לעולם הדימיון. בהתאמה להנחיות העדכניות להסתגר בבית.

לפני שאציג את עמודי היומן ברצף אפרט את החומרים בהם השתמשתי:
צבעי עיפרון, צבעי מים, צבעי פסטל מסיסים במים, צבעי פסטל שמנוניים מאוד (פנדה טורבו), דבק, דבק עם נצנצים, צבעי פוסקה, טושים, מדבקות ו… מפות של ונציה בהן עטפתי את הספר.

עמודי הספר

הסיפור על שני הכדורים

בתמונות כאן אני מראה כיצד כיסיתי את הטקסט והאיור בשכבה שקופה של צבעי מים ובדבק נצנצים ולבסוף גזרתי.
אם מי מכם מכיר את הסיפור, אשמח לדעת מה שם הספר והסופר, על מנת לתת קרדיט.

והרי הסיפור החביב שזכה לעיצוב מחודש ביומן אמנות:

לסיום – סירטון בו אני מדפדפת בין עמודי הספר

Comments

2 תגובות על “יומן אמנות: עיגולים של דימיון”

  1. תמונת פרופיל של רות ברין
    רות ברין

    במילה אחת – נ פ ל א

    1. תמונת פרופיל של אילנה בר

      תודה-תודה!!!