יומן אמנות: דרכים ושאלות

השבוע סיימתי ליצור ביומן ויזואלי נוסף, שמתווסף ליומנים קודמים. ההבדל הוא שאת היומן הזה יצרתי מהתחלה ועד סופו. כלומר, במקום לקנות ספר סקיצות חדש או להשתמש בספר קיים, אספתי ערימה של דפים חלקם חלקים וחלקם מפות ישנות כרכתי אותם לחוברת עבודה.
בפוסט לפניכם אביא כמה תמונות שמתארות תהליך עבודה, ובסופו תוכלו לצפות בסרטון בו אני מדפדפת בדפי היומן, מתחילתו ועד סופו.

נתתי ליומן את השם "דרכים ושאלות" שלקחתי מתוך שיר ישן ואהוב של אהוד מנור, שיר שהתנגן לי בראש והעתקתי את מילות השיר לאחד הדפים ביומן. למפות יש נוכחות גדולה גם בחיי האישיים, אני אוספת מפות ועושה בהן שימוש כשאני יוצאת לדכים וגם כשאני ניגשת לשולחן היצירה.
לכן היה מתבקש שאקח כמה מפות מתוך האוסף לשימוש חוזר, כמצע ליצירה בתוך יומן אמנות. חלק מהכפולות מתכתבות עם המפה, עושות בה שימוש, מתייחסות אליה, לא מסתירות אותה. עבור חלק מהכפולות המפה לא רלוונטית, ולכן כיסיתי אותה בשכבת צבע או הדבקתי עליה דימויים שיצרו משהו חדש. אבל גם כשלא רואים את המפה, היא נמצאת בשכבה התחתונה, מהדהדת את מושג ה"דרך".

"אנו נפגש בסוף דרכים ושאלות
נפגש בתום ימים רבים,
בתום הרבה לילות" 
אהוד מנור

כריכת היומן מיד לאחר יצירת היומן, כשהוא נקי וחדש וריק

כריכת היומן בתום חודשיים של עבודה, אחרי שהשמין, קיבל צורה וצבע

יש שוני גדול בין יומן אמנות ליומן טקסטואלי רגיל, בעיקר בנראות של שני היומנים. לצד ההבדל החזותי יש דימיון בין השניים, כי שני היומנים משמשים לביטוי אישי, לשניהם יש כריכה חיצונית שהיא כמו קירות של בית, שסוגרת ומגנה על התוכן הרגיש שנמצא בפנים, נותנת ליוצר תחושה של פרטיות ומרחב מוגן לביטוי אישי.

בתום תהליך היצירה אני נוהגת לצלם את היומן הגמור, גם בסטילס וגם בוידיאו, ולאסוף את התמונות לפוסט שמספר את הסיפור, להראות ולשתף. אני מאמינה שהשיתוף יכול לעניין את הקוראים, במיוחד אלו שיש להם עיניין באמנות או שהם בעצמם יוצרים ומקבלים השראה מהתבוננות בעבודות של יוצרים אחרים.
לצד זה, יש ביומן כפולות אישיות מאוד שחושפות דברים שלא הייתי מעוניינת שאחרים ידעו עלי. זה היופי ביצירה בתוך יומן, שאפשר לדלג על הדפים הללו, הם חלק מהיומן, אבל חלק שאני שומרת לעצמי ולא מראה לאחרים.
מראש אומרת שהשיתוף בפוסט זה הוא חלקי. בחרתי להציג כפולות בהן אני פחות חשופה וגם זה בסדר.

אפשר לעבור תהליך עומק מאוד משמעותי באמצעות היומן הויזואלי. דרך התרגילים שאני עושה בכל אחת מהכפולות, אני מתנסה גם בחומרים שונים וטכניקות שונות – אבל זה לא העיקר בעיני. מה שחשוב לי יותר הוא התהליך שאני עוברת כשאני בוחרת דימויים, מוסיפה טקסטים, מתבוננת, חוקרת, לומדת ומגלה עוד משהו בתוכי.

הכפולה האמצעית – דף ריק, שלאט-לאט מקבל צורה חדשה בתהליך של רישום בעקבות השראה מקלפים

כפולת יום ההולדת 

בבוקר ה-8 באפריל, לפני שיצאתי מביתי לטיול יומההולדת במדבר יהודה, ישבתי להכין כפולה עם ברכות בהן אני מברכת את עצמי. אח"כ הדבקתי את הברכות שקיבלתי מחברות וחברים וגם מהקטנטונת בת השנתיים שציירה לי ציור. את הברכות ששלחו בוואטסאפ ובפייסבוק העתקתי לוורד והדפסתי את המילים הטובות על דפים וורודים שהכנסתי למעטפה המוזהבת.
זו כפולת הברכות, המילים הטובות שאני יכולה לגשת ולקרוא אותן כל פעם שארגיש שאני זקוקה למעט חיזוק.
זה מה שכתבתי באותו היום בדף הפייסבוק שלי:

ילידי חודש אפריל מכירים את זה מקרוב, איך כל שנה יום היומהולדת זז בין ליל הסדר, פסח, יום השואה או יום הזיכרון.
שנה שעברה, שנת הקורונה, השמיני באפריל נפל על ליל הסדר, כלומר "ליל הסגר" שנחגג בקפסולה מצומצמת.
השנה, אחרי ששבנו בשעה טובה לשגרה, השמיני לאפריל נופל על יום השואה, עם פס קול של שירים נוגים.
תיכננתי טיול יומהולדת במדבר יהודה, רק שעדיין לא אירגנתי את הציוד, לא מלאתי בקבוקים במים, לא בישלתי עדיין ביצים קשות.
לפני שיוצאת לדרכים, מתיישבת ליד שולחן היצירה ומכינה לעצמי ברכת יומהולדת.
"לא קלה, היא לא קלה דרכנו ועינייך לפעמים הן כה נוגות", מתוך שיר שמתנגן ברשת ג'
"איך לבד את מסוגלת להחזיק כ"כ הרבה צער לאורך זמן ארוך כ"כ?" כתב לי השבוע מכר, משפט שנכתב מתוך כוונה טובה אבל הרג אותי לגמרי.
והתמונה שרון צירף לפוסט הקודם שלי, תמונה בה רואים אותי בתחילת העלייה הסיוטית ביותר בטיול במדבר יהודה בתחילת פברואר השנה.
תמונה שהציפה זיכרון שהעדפתי להדחיק. זיכרון מטיול שבאורח פלא הסתיים בשלום, טיול שכמעט ולא סיפרתי עליו, איך נקלענו למבוי סתום בנחל והדרך החוצה היתה לטפס על מצוק שנראה כמו קיר. כן, קיר. ואיך תוך כדי טיפוס מבהיל, עם נעלי הליכה גמורות, שלא נתנו לי אחיזה טובה, חטפתי התקף חרדה, איך הרגשתי שנגמר לי האוויר, שאני עוד רגע מתה.
"אלוהים לא מוותר עלינו עדיין", שר מיכה שיטרית.
אלוהים לא ויתר עלי. עדיין.
צלחתי את השנה האחרונה כמו אותו טיפוס מתיש ומפחיד על מצוק במדבר, בנעליים שחוקות שהתישו את כוחותיי.
זו ללא ספק היתה אחת השנים הגרועות בחיי. ומצד שני היא העבירה אותי חתיכת מסע של לימוד וצמיחה. כנראה שכאבי גדילה תופסים גם לגילאי חמישים פלוס, לא רק לילדות.
נפרדת משנתי ה-53, על המר ומעט המתוק שהיה בה.
נכנסת לשנתי ה-54 עם כפולה חדשה ביומן הויזואלי שלי, 25 מילים יפות שספוגות באנרגיה מוזהבת וחיונית שאני רוצה שיתגשמו לי בשנת החיים הזו.
תודה לכל מברכיי, לכל המילים הטובות והאוהבות שהרעפתם עלי.
לא מובן מאליו. תודה!
בתמונות: שלבים בהכנת כפולת יום ההולדת

https://www.facebook.com/ilana.barcochva/posts/4706075032741330

קולאג' טקסטואלי

אפשר להכין קולאג' לא רק מדימויים ויואלים, גם מילים וביטויים שנגזרו מתוך מגזינים שונים והוצאו לחלוטין מההקשר המקורי יכולים לשמש כחומר גלם לקולאג'. וזה מה שעשיתי באחת הכפולות. פרשתי ערימה גדולה של מילים על השולחן וליקטתי מתוכן מילים שהתחברו לסיפור חדש. סיפור שלא היה נולד אלמלא אותן מילים.
אחרי שהנחתי את המילים בצד, התחיל תהליך ההדבקה עם תוספת קטנה של מילות קישור בטושים. ובסוף, כשהסיפור היה מוכן הקראתי אותו בקול רם.

הסיפור כפי שאני מקריאה אותו

כפולות נוספות מתוך היומן

הדיפדוף ביומן

הנחיות בתום העבודה ביומן

הנחיות שיכולות להיות לעזר לכל מי שיוצררת ביומן אמנות.
דפדפי ביומן מתחילתו ועד סופו, תוך כדי דיפדוף משתהה מוזמנת להקדיש מחשבה לנקודות הבאות: 

  • תוכלי לתמצת למילה אחת את חוויית העבודה ביומן? "זו היתה חווייה…" מענינת, מרגשת, מלמדת, מהנה, כייפית או כל מילה אחרת שמקפלת את התמצית של מה שהרגשת.
  • האם יש ליומן נושא כלשהו?
  • האם יש לכפולות ביומן מכנה משותף כלשהו או שכל כפולה כשלעצמה?
  • האם את מזהה את "כתב היד" הויזואלי שלך? את הסגנון הייחודי לך שחוזר על עצמו בוריאציות שונות בכפולות?
  • למי הראית את היומן? האם תרצי לשתף עוד אנשים בדפי היומן? בחלקם או שכמו יומן טקסטואלי, הוא אישי מדי ואת לא מעוניינת לחשוף?
  • מה חשת בתהליך תרגום החוויה/מחשבה/תחושה לכפולה ויזואלית? הקלה? סיפוק? הנאה? התרגשות? אולי חווית משהו אחר לחלוטין?
  • מה איפשרה לך העבודה ביומן הויזואלי בהשוואה ליומנים אחרים? (יומן דפי הבוקר, יומן של פגישות וסידורים)
  • איך חווית את המגע בחומרים השונים? את הבחירה בצבע? את הגזירה, תלישה, הדבקה?
  • מה למדת על עצמך במהלך העבודה ביומן?
  • האם את עוברת מייד לעבוד ביומן הבא? 

והתשובה שלי לנקודה הראשונה: זו היתה חווייה מרפאת.
ותודה לאלוהי היצירה שהמציא את הדבר הזה שנקרא "יומן", שיש בו הכל. צבע, צורה, דימוי, מילה – והחיבור של כל אלה מספר סיפור שיש בו כ"כ הרבה רבדים שמלמדים אותי על עצמי ומביאים לי ריפוי גדול, ששום דבר אחר לא יכול.

מילות סיום

רוצה להביא לידיעתכם שאני גם עובדת עם נשים שמגיעות אלי לליווי אישי ביומן והיזואלי.
היומן משמש במפגשים הללו ככלי יצירתי באמצעותו אפשר לתת ביטוי לנושאים שמעסיקים אותנו, לשאלות, התלבטויות, מחשבות.
היצירה, מעבר להיותה חווייה מהנה מאוד היא גם טריגר לשיחה על דברים שנמצאים מתחת לפני השטח ולתהליך למידה, ריפוי וצמיחה אישית.
לפרטים נוספים אפשר לשלוח לי הודעה – 052-6687771

Comments

2 תגובות על “יומן אמנות: דרכים ושאלות”

  1. תמונת פרופיל של אסתי
    אסתי

    את פשוט מקסימה. בכנות שלך,בפתיחות,בנכונות לשתף את חיבוטי הנפש,בגילוי סודות מקצועיים,ברעיונות שופעי היצירתיות.
    אני בתחילת “הקריירה” היומנאית שלי. לימדת אותי המון. גירית לחשיבה. ליצירה.
    המון המון תודה. תבורכי.

    1. תמונת פרופיל של אילנה בר

      איזה כייף לקבל כזו תגובה מפרגנת.
      מוסמנת לפוסטים נוספים שכתבתי על יומני אמנות. שמחה לשתף אחרים בתהליכי יצירה, שמחה שקיבלת רעיונות.
      אם תרצי, אני גם מלווה תהליכי אימון דרך יצירה ביומן הויזואלי. אם זה משהו שמעניין אותך, מוזמנת לפנות אלי בפרטי.