יומן ויזואלי – נדודים

לא מזמן נתקלתי בשאלה "מה אתם עושים עם כל הפרוספקטים שאתם מביאים הביתה מחו"ל?"
יש כאלו שלא נוגעים יותר בניירות. המידע זמין היום בלחיצת כפתור או במגע האצבע על פני מסך הסלולרי. אין יותר צורך במפות הנייר החינמיות שמחולקות לתיירים, כשאפשר להפעיל את יישומון המפות של גוגל ולנווט בקלות. הטכנולוגיה שידרגה משמעותית את הדרך בה אנו צורכים מידע במהלך הטיול. אין צורך בברושור של מוזיאון או גלרייה כדי לדעת מהן שעות הפתיחה, כתובת ומחיר כרטיס. אפשר להזמין כרטיס אונליין ולחסוך זמן המתנה בתור, אפשר לנעוץ את המיקום במפה אינטראקטיבית.

ועדיין ישנם טיילים שממשיכים לאסוף מפות חינמיות, ברושורים וניירת ססגונית. אני שייכת לקבוצת האספנים הזו, שאוספת, אוגרת ולבסוף עושה בניירת הזו שימוש אחר.

ביולי 2018 יצאתי לטרק בדולומיטים, מסלול הליכה רגלי ארוך המכונה AV1 או אלטה ויה 1. שמונה ימי הליכה אינטנסיביים בהרים, כשאני סוחבת בתרמיל הגב שלי את כל הציוד הדרוש לי. מכאן ההקפדה על אריזה חסכונית ומינימלית, שמשקל התיק לא יעלה על שמונה ק"ג. ועדיין, בכל מקום שעיני צדו ברושורים אטרקטיבים שלחתי את היד לקחת ולהכניס לתיק. מזל שאת הניירות הללו אפשר לקפל לערימה קטנה ולדחוס לאחד התאים בתיק הקומפקטי שלי. ידעתי שאחרי שאשוב הביתה אעשה שימוש בניירת הצבעונית הזו משם.
זה אכן קרה.

הגיע לידי הספר "נדודים" של הרמן הסה, יומן מסע פואטי וישן מאוד שכתוב בשפה פיוטית, כל כך יפה, ולצדה איורים שצייר המחבר. הרמן הסה עוזב את ביתו שבגרמניה ויוצא אל האלפים. יכולתי לדמיין אותו בעיני רוחי משוטט בחבל טירול, מקומות עם נופים דומים לאלו שראיתי במו עיני במהלך הטרק.
מכל הספרים זה הספר המתאים ביותר ליומן המסע שלי מן הדולומיטים. היה לי חשוב לא לגעת בטקסט, להשאיר אותו כפי שהוא, לעבוד לצדו כדי שאוכל לחזור ולקרוא בו בעתיד. לשמחתי היו בספר לא מעט דפים ריקים בהם יכולתי להדביק את הקולאג' הססגוני שהבאתי איתי מהדולומיטים.
זו הדרך הויזואלית בה בחרתי לתעד את הטרק שהיה, בלי להשתמש אף לא בתמונה אחת מהתמונות הרבות שצילמתי. הדבקתי בספר את המפות שאספתי, כרטיסי נסיעה באוטובוס, ברכבת, בטראם ומהעלייה למטוס, ברושורים, אפילו מעט פרחים שייבשתי.

צילמתי את עמודי הספר כולם ואני שמחה להציג אותם בבלוג המסעות שלי.

אומרים שאדם מסתובב כל חייו עם שלושה דברים לא פתורים. מנסיוני, זה נכון ועבורי אחד הדברים ה"לא פתורים" קשור למושג "מקום". מאז ומתמיד הייתי עסוקה בלבדוק מהו המקום הנכון ביותר עבורי, באיזה מקום ארגיש בבית. מגיל צעיר אני בחיפוש אחר המקום הזה, חיפוש שהוציא אותי לדרכים, לבדוק, לנסות, להתנסות.

"נדודים" עבורי זו לא רק מילה, אלא גם משהו שחוויתי ברגליים, למעשה בכל הגוף. זו התנועה שמרחיקה ממקום אחד ומקרבת אל מקום אחר. חיפוש שאינו מסתיים אחר "המקום" שלי.
הרמן הסה כותב שהוא אינו איכר אלא נווד. משפט ששבה את לבי. אדם מתבונן בעצמו ומחפש את ההגדרה, מיהו. אני לא זה, אני זה. ואני, מה אני? האם אני נוודות? רק בגלל שעברתי בחיי על פני מקומות רבים, בגלל שמרכיב התנועה דומיננטי בחיי, אפשר לכנות אותי ככה? ומהי בכלל המשמעות של נדודים?
נ ד ו ד י ם. אני מקריאה את כותר הספר בקול רם. ומבקשת לבדוק איזה צליל יש למילה הזו, איזה גוון, איזה צבע. איך נשמע ונראה הקול שקורא לנדוד.

טרק בן שמונה ימים הוא מסע נדודים בזעיר אנפין. מתחילים ללכת ליד האגם, הולכים עד שמגיעים לבקתה בה לנים בלילה, ולמחרת חוזר חלילה. עד שביום השמיני מסיימים בעיירה בה נמצאת תחנת אוטובוס שתיקח אותנו אל תחנת רכבת.
לנדודים פנים רבות, מעבר לתנועה במרחב הפיסי, בין מקום למקום. אפשר לנדוד בין מחשבות, מהלך רוח כזה לאחר. בטלפון הנייד יש אופציה של "נדידת נתונים", כשעוברים מהרשת המקורית לרשת זרה. כמו נווד שיוצא לנדודיו ונושא על הגב תרמיל עם צידה לדרך, אבל למעשה לוקח איתו את משא זיכרונותיו, אמונותיו, דיעותיו. הנדודים המתוארים בספרות נושאים בחובם איזו התמרה מעניינת. משהו קורה לגיבור בדרך, הוא מתחיל לראות את העולם ואת עצמו בצורה שונה. זו הטרנספורמציה המיוחלת. אותו שינוי שרבים מייחלים לו, כשהמקום המוכר ממנו באו מפסיק לרגש ולעניין והם מחפשים אחרי החדש, המרתק, המרגש, המעניין, שתמיד-תמיד יהיה במקום אחר. ואולי לא? נדודים יכולים להתרחש גם בתוך הרדיוס המצומצם של הבית, כשלפתע נופל אסימון ומגיעה תובנה שיש לי בחיים הנוכחיים כל מה שאני רוצה ומייחלת לו. שהמקום בו דורכות רגלי הוא מקום טוב עבורי.
ועדיין, בוער בי הדחף לצאת לדרכים, לנוע ממקום למקום, לבדוק, להשוות. אולי זה מקום טוב יותר? אנשים עם נטייה חזקה לנדודים הם לרוב אנשים חסרי מקום של קבע. מכאן נובע החיפוש אחר אותו מקום, הדחף לצאת לדרכים, להגיע למקומות אחרים. להתרגש, להתרחב, להתפעל, להתפעם, להתחבר, להינות, ללמוד, לגלות, לחשוף.

העבודה בתוך ספר הנדודים שלפניכם העלתה הרבה מחשבות על הדרך, המקום, שם הפועל "לנדוד". אחד מאותם דברים לא פתורים בחיי, ששנים מסתובבים בי ואני מסתובבת סביבם. הספר הזה נתן לי הזדמנות להסתובב עם המילה הזו, שקרובה ללבי, שאני אוהבת לחיות אותה. וכעת הוספתי לה את המזכרות שהבאתי מהדרך.

התמונות שכאן מציגות את דפי הספר לפי הסדר – מזומנים לדפדף, להיעצר לקרוא, לבחור אם להתעכב על הטקסט המצויין של הרמן הסה או על התוספות הויזואליות שהוספתי לספר. כך או כך, שתהייה לכם קריאה נעימה.

Comments

4 תגובות על “יומן ויזואלי – נדודים”

  1. תמונת פרופיל של ריבי

    גם אני מאספני הנייר… פעם הייתי חוזרת איתם הביתה ושומרת אותם היום אני משתמשת בהם בזמן אמת על מנת לתעד כל טיול שאני עושה. מצאתי שזאת הדרך הכי טובה בשבילי מצד אחד לכתוב ולתעד את הטיול ומצד שני להשתמש בכל היופי הניירי הזה. באחד הטיולים האחרונים שלי לא מצאתי כמעט ניירות מעניינים לצרף לטקסט. אכזבה אמיתית. השימוש שלך בספר של הרמן הסה קושר אותי למשהו נוסף שאני עושה בטיולים והוא לקרוא ספר שקשור למקום בו אני מטיילת. במקרה שלך קשרת שתי אהבות שלי ביחד. נהדר ממש!

    1. תמונת פרופיל של אילנה בר

      תודה ריבי. כן, לגמרי מסכימה איתך, יש הרבה יופי בניירת הזו. ההדבקה ביומן הופכת את היופי הזה לנגיש, במקום שיהיה מאוחסן באיזה שקית או קופסה מהטיול ההוא. בהדבקה הניירות הללו משנים ייעוד וממשהו שימושי (פרוספקט, מפה וכו') זה הופך למשהו אישי.

  2. תמונת פרופיל של דליה
    דליה

    את מרגשת כל כך. היצירתיות עולה על הדמיון שלי. הכתיבה שלך מרתקת ועוד לא דיברתי על מסעותיך.

    1. תמונת פרופיל של אילנה בר

      תודה דליה. שימחת אותי מאוד 🙂