אוגוסט

אוגוסט.
שיא הקיץ, החום והלחות רושמים שיאים מעיקים, המחצית השנייה של ה"חופש גדול", שיעמום, לאות גדולה, האוויר לא זז למרות המזגנים והמאווררים. הרצון שיגמר כבר הקיץ הולך ומתחזק.
אוגוסט הוא גם הזמן של של החופשה המשפחתית השנתית.
בדיוק כשכאן חם, לח ודביק, מניחים בצד את טרדות היום-יום, אורזים תיק, עולים על מטוס ויוצאים להתאוורר ביעד זה או אחר.

אוגוסט 2020, הדרכונים מאוחסנים עמוק במגירות. אין טיסות יוצאות, לכל היותר טיולים ברחבי הארץ.

אוגוסט 2015, לפני חמש שנים, הדרכון שלי היה בדרכו למשרד הפנים לחידוש. עד שהדרכון החדש הגיע בדואר הייתי מקורקעת, ובאותו החודש, שכמו כל אוגוסט הוא חודש לוהט-בוער-שורף-הביל-מתיש, העלתי מדי פעם לקט תמונות מטיולי חודש אוגוסט שערכתי במהלך השנים.

בפוסט שלפניכם אביא מבחר תמונות מעונת המסעות של חודשי אוגוסט בשנים קודמות, מוזמנים להצטרף למסע בתמונות.

הָעוֹלָם עָגֹל וּפָתוּחַ
עֲנָנִים בַּסָּךְ הוֹלְכִים
עִמָּהֶם בְּצַעַד בָּטוּחַ
טוֹב לָלֶכֶת בַּדְּרָכִים.

עֲנָנִים שָׁטִים בָּרָקִיעַ
וְרָחָב כָּאוֹר שְׁבִילָם.
אִם נֵלֵךְ וַדַּאי שֶׁנַּגִּיעַ
עַד סוֹפוֹ שֶׁל הָעוֹלָם.

בִּנְתִיבֵי הָרִים נַעְפִּילָה,
נַעֲבֹר שְׁבִילֵי עָפָר,
כָּל דְּרָכֵינוּ בֶּטַח יוֹבִילוּ
לְעוֹלָם אֶל זֶה הַכְּפָר.

נתן יונתן, 1951

הוואי, האי קוואי, אוגוסט 2004

פיסת גן עדן האי הרחוק הזה. לא חשבתי שאי פעם אגיע להוואי, אבל זה קרה פעם בחיים, כשהסתיים הרילוקיישן בארה"ב, לפני החזרה הביתה. אחרי ששלחנו את המכולה יצאנו ל"טיול המסכם". ככה הישראלים ששבים הביתה מרילוקיישן מכנים את הטיול האחרון. טסנו מאלטנטה דרך שיקאגו להונללו. ומשם בטיסה קצרה לקוואי.
גן עדן יפהפה, מזג אוויר משווני, גשום וחם. וכ"כ הרבה ירוק, מפלי מים זורמים מההרים, ים מדהים ביופיו. רק האוכל זכור לי כפחות מוצלח.

בנגקוק, אוגוסט 2006

טיסה ליעד חדש תמיד מעוררת אצלי התרגשות. שמחה. מין מתח חיובי לקראת המפגש עם החדש, גם אם מדובר ביעד שביקרתי בו בעבר.
התעוררתי הבוקר עם שאריות של חלום תעופה. הייתי בשדה התעופה רק לא זכרתי לאן היעד, לא עליתי על המטוס כי התעוררתי בשלב שאחרי הבידוק. מישהו פתח את אחת המזוודות לבדיקה ולבנתיים נוצר פקק של מזוודות שלא יכלו לעבור לשלב הבא, כנ"ל לגבי הנוסעים.
לו יכולתי עכשיו לקנות כרטיס ולעלות על טיסה לאן הייתי נוסעת?
האם כשנוסעים רחוק נעלמות הטרדות היומיומיות, הצרות הקטנות?

לאדאק, צפון הודו, אוגוסט 2009

עדיין קייץ, עדיין אוגוסט, עדיין חם. כדי להתקרר  אעלה בגובה אל מעבר קרדונג לה בהימלאיה ההודית, גובה 5,602 מטר.
מעבר ההרים הגבוה בעולם העביר לכלי רכב יבשתיים.
מרגישים את הקור? את האוויר הדליל?

לקריאה נוספת – יומן מסע צפון הודו – עמק הנוברה

לה, צפון הודו, אוגוסט 2009

באותו טיול קייצי לצפון הודו היגעתי לראשונה ללאדאק, חבל ארץ מרוחק, מנותק רוב ימות השנה. מהרגע שהיגעתי לשם הוקסמתי מיופיו של המקום. נוף מדברי, צחיח למעט העמקים בהם זורמים מים וניתן לגדל ירקות לתצרוכת מקומית.
נשבתי בקסמו של המקום, בחביבותם של התושבים המקומיים, בייחודיותם של המקדשים והמנזרים.
אלו היו שבועיים של קסם ועכשיו ממרחק השנים שעברו מאז נותרו התמונות שמציפות מחדש את הזיכרונות.

לקריאה נוספת – יומן מסע צפון הודו – לאדאק, לה

דלהי, אוגוסט 2009

המשך מסעותי בחודש אוגוסט. וכעת כמה תמונות מדלהי – המטרופולין המדהים, העמוס, הססגוני, היפה והדוחה בו זמנית של הודו.
אפשר לאהוב את העיר, אפשר להירתע ממנה, קשה להישאר אדישים אליה.
ביום האחרון לטיול בצפון הודו, כשהיגעתי בשעת בוקר מוקדמת אל המיין באזאר אחרי נסיעה ארוכה באוטובוס לילה מדראמסאלה, היישר אל המונסון שהפך את הרחובות במיין באזאר לעיסת בוץ, חשתי רתיעה ורצון עז לחזור כבר הביתה.

לקריאה נוספת – יומן מסע צפון הודו – דלהי

הרי הטטרה, סלובקיה, אוגוסט 2014

ובמעבר חד ממזרח אסיה למזרח אירופה, סלובקיה. באוגוסט 2014 יצאתי עם 3 מטיילים לטרק של שישה ימים בהרי הטטרה. חלק ניכר מהדרך הלכתי ב"דרך האבנים הצהובות", ככה כיניתי את שבילי סחופת קרחונים המצופים בפטריות שנותנות לאבנים את הגוון הצהבהב.
טיילים מיטיבי לכת יעיפו מבט בתמונות ומיד ידעו להגיד עד זה בכלל לא פשוט ללכת בשבילים כאלו גם אם הם מתפתלים לאורך שלוחה ולא מטפסים לגובה. צריך ללכת בריכוז ולשים לב לכל צעד וצעד אחרת עלולים למעוד. ובכזה מסלול ארוך חשוב מאוד לשמור היטב על הרגליים.
שמתי לב לדרך, נעצרתי להתפעל מהנוף ובסופו של יום גם היגעתי לנקודת הסיום.
זה היה טרק מרהיב, תובעני מאוד אבל תגמל בנופים ומראות מרשימים מאוד. בחרתי להביא פה מקבץ תמונות מפופראד, העיירה הקטנה למרגלות הטטרה, נקודת ההתחלה והסיום של אותו טרק.

לקריאה נוספת – יומן מסע – טרק אתגרי בהרי הטטרה הגבוהים

וינה, אוגוסט 2014

ממשיכה בדילוגים על פני הגלובוס וכעת ננחת בוינה האלגנטית.
כשהזמנתי את כרטיס הטיסה לטרק-טיול לסלובקיה בהחלטה של רגע שיניתי את תאריך החזרה הביתה והוספתי שלושה ימים נוספים.
אם בלאו הכי אני חוזרת דרך וינה אז למה לא לעצור ליומיים וחצי בעיר האלגנטית הזו וליהנות ממה שיש לה להציע.
לא לקחתי בחשבון שאגיע אליה מותשת ועייפה אחרי שישה ימי הליכה אינטנסיביים ביותר בהרי הטטרה. אז מה.
איך שירדתי מן הרכבת מברטיסלבה השיעול הטורדני שליווה אותי לאורך כל הטרק נעלם כלא היה. זה היה שיעול נוראי, מכאיב, הנקמה הרועשת שלי בנחירות הקולניות של מי שישן איתי בחדר.
בבת אחת עשיתי סוויץ' מנופים של הרים וטבע פראי לנופים אורבאנים של בירה אירופאית מכובדת ומרשימה.
ביומיים וחצי הלכתי ברחובות קילומטראג' שלא מבייש טיול טבע בהרים.

סידני, אוסטרליה, אוגוסט 2006

הבא נרחיק לאוסטרליה שם אוגוסט הוא חודש חורפי, בתוספת העובדה שהמים באוקיינוס השקט קפואים וסוערים. לכן, בכל שיטוטי לאורך מסלולי ההליכה המרהיבים של סידני נשארתי על החוף, מביטה באוקיינוס, אך נמנעת מלהיכנס למים.
פעם אחת, כשהלכתי ממש על קו המים בבונדיי ביץ' ונעצתי מבטים בגולשי גלים שנכנסו למים, הייתי עם הגב לגלים ועם מוסיקה באוזניים ולא ראיתי איך מגיע גל ענק ומפיל אותי באגרסיביות על הברכיים.
בקרת נזקים: ה-MP3 טבע בים, התקלקל, ברך ימין ספגה מכה קשה, כאבים שככו חודשים אח"כ בעזרת תרגילי פיזותרפיה בישראל .
מקבץ צילומי Ocean Pools שהאוסטרלים תיכננו בחוכמה ממש בקצה החוף, כדי שיוכלו להיכנס לשחות בהן בלי להסתכן במאבק עם הגלים. בכמה מן הבריכות הללו שחיתי.

הפארק האולימפי בסידני, אוסטרליה, אוגוסט 2006

שנים שהיה לי מנוי לווינגייט, מה שאיפשר לי לפתוח את הבוקר במקצה שחייה ורק אח"כ להמשיך לעבודה.
ואם הזכרתי קודם את אוסטרליה, מתבקש שאביא כמה תמונות מהפארק האולימפי בסידני.
משהו ששמחה מאוד שלפחות פעם אחת בחיים שחיתי בבריכה של האולימפיאדה!

עמק פארוואטי, אוגוסט 2019

בפרק האחרון בסדרת התמונות ממקומות שונים בעולם מכל מיני אוגוסטים או סדרת "מסעותיי בעולם בחודש אוגוסט" – סדרה שהעלתה זיכרונות והציפה בגעגועים – אביא כמה תמונות מ"הטיול שאחרי ההייטק" מאוגוסט של שנה שעברה.

לקריאה נוספת –מסע דרכים – צפון הודו

"שים לב לאן אתה הולך, כי לא בכוונה אתה עלול להגיע לשומקום" – פו הדוב