נשים מטיילות לבד – "לא לפחד כי תמיד יצר ההישרדות מוציא מאיתנו המון תושיה"

אביבה היא חברת פייסבוק, ההיכרות בינינו היא בעיקרה וירטואלית, היא עוקבת אחרי הטיולים שאני מפרסמת ומדווחת על הטיולים שלה. עד כה היו אלו טיולים עם הבעל עד שבקייץ האחרון אזרה אומץ ויצאה לטיול סולו בן ארבעה שבועות בבולגריה.

ביקשתי מאביבה להאיר על חווית הטיול סולו מנקודת מבט שפחות מוכרת לי, זווית קצת אחרת שיכולה לדבר אל נשים נשואות  בפנסיה או לקראת פנסיה. נשים שלאורך שנים רבות נוהגות לטייל במסגרת זוגית ומשפחתית ולא מעיזות לחשוב על האפשרות של טיול עצמאי. או שחושבות ולא מעיזות לצאת, כי התרגלו לטייל רק עם בן הזוג וחברים.
אביבה עשתה מעשה מאוד אמיץ בעיני כשהודיעה הקייץ לבן זוגה שבמקום לחזור עמו ארצה בתום טיול בספרד, היא ממשיכה לסופיה ו… לבד. ובכך הגשימה חלום לצאת לטיול טבע עצמאי, בו היא תוכל להכתיב את הקצב, לטייל לפי איך שמתחשק לה.

שמחה לתת את במת הבלוג לאביבה שתספר על החווייה מטיול הסולו הראשון שלה הקייץ לבולגריה.
כל התמונות בפוסט צולמו ע"י אביבה בבולגריה.

שמי אביבה שה, בת 58 נשואה וסבתא, גרה בפתח תקווה.
ההחלטה לצאת לטייל לבדי נבעה מתהליך שרק לאחר חזרתי ארצה, הבנתי את משמעותו.
המוטיבציה לצאת לטיול סולו היא מתוך הצורך הנפשי שלי לחוות את הטבע דרך הרגליים, לנשום מלוא הראות אויר… ומרחבים.
עד כה נמנע ממני הצורך הזה, כי חייתי כמו כל אדם בשיגרה ,שיגרה של מסגרות אחר מסגרות.
כשיצאתי לפנסייה, סיימתי את פרק המסגרות, הבנתי שגם בתוך המסגרת המשפחתית אני יכולה לפרוץ את המסגרת.
יכולתי להיות ספונטנית בהלך רוח שלי, לצאת לטייל מתי שמתחשק ולאן שהתחשק לי.

לאחר טיול צפוף עם בעלי וזוג חברים במדריד וסובב מדריד הקיץ, אוגוסט 2019, הרגשתי צורך עז לטייל כפי שאני רוצה, להתעכב ליד אגם או צמח ולצלם אותו כמה זמן שארצה, לבהות באגמים נחלים כמה זמן שארצה, לטפס על הרים כמה שארצה. הרגשתי לחץ וצורך עצום להיות עם עצמי ולחוות בשקט מוחלט את הטבע ואת עוצמת הטיולים בהרים תחת רגלי.
במקום לחזור ממדריד חזרה ארצה כפי שתוכנן קניתי לעצמי כרטיס טיסה לסופיה, בולגריה והודעתי לבעלי שזה מה שהחלטתי. (אולי לא יתאים לכל זוג להפתיע ככה את הבעל, אך בעלי עם השנים פחות ופחות מתלהב מטיולי טבע מאתגרים)

האדרנלין מעצם ההחלטה נותן תחושה של ביטחון.
אתייחס למדינה אליה בחרתי לטוס – בולגריה, עבורי זה כמו חזרה הביתה, כיוון שאיבדתי את אימי, ילידת סופיה, בהיותי בת 17 ומאוד רציתי להכיר דרך הרגליים את בולגריה.
האדרלין מטיול סולו וקבצים מהמחשב סייעו לי לטייל בלי לפחד. ברקע היו תמיד בלוגרים בולגרים שעקבתי אחריהם, קבוצות פייסבוק של מקומיים שיכולתי להתייעץ עמם בזמן אמת. מצאתי הרבה בלוגרים בולגריים  כייף לי לעקוב אחריהם עד היום.

החלטתי לממש את הפנטזיה של טיול עצמאי אחרי שנים של הכנת מסלולים ולימוד שמות מקומות ודרכי הגעה בתחבורה ציבורית לטבע המדהים בבולגריה.
האתגר שעמד בפני היה רציני, כיוון שאין לי רישיון נהיגה ואיך אגיע לטבע שאני כ"כ חפצה בו. לא הייתי זקוקה לרישיון נהיגה כי הטבע בבולגריה נגיש. כל מסלולי הטיול היו מונגשים, החל מעיירות או ערים או מסלולים בטבע. זהו יתרון גדול מאוד כי בתור מטיילת סולו היה לי חשוב לדעת לאן ואיך לנסוע. גם המקומיים, צעירים ומבוגרים, מתניידים בתחבורה ציבורית, כך שבזמן אמת יכולתי להיעזר בהם.

כשהתחלתי את מסעי, התחלתי בכמה ימים בסופיה – שם הרגשתי קצת בבית, כי מכירה את העיר מגיחות קודמות עם הבעל.
ומסופיה השמיים הם הגבול… יש תחבורה ציבורית מאוד מדויקת, נעזרתי במקומיים הבולגרים באמצעות גוגל טרנסלייט, והרגשתי נהדר כי כולם רצו לעזור לי ובסבלנות רבה הסבירו לי מתי יש אוטובוס.

ככה מצאתי עצמי נהנית מחופש פעולה, מצאתי לי מקומות לינה, פעם בחדר סטודיו אצל בולגריה שעוסקת באומנות, היה נהדר לראות את היצירות שלה ולשוחח עליהן. כששבתי מהטרק בשבעת האגמים פינקה אותי במרק חם ועוגות מעשה ידיה.
לנתי גם מלון 3 כוכבים בסמקוב, ממנו אפשר להגיע להמון מקומות טבע וגם שם יש תחנת אוטובוסים מעולה.

למדתי על עצמי שאם רוצים ממש חזק להגשים חלום, לא לפחד כי תמיד יצר ההישרדות מוציא מאיתנו המון תושיה.
כאשר הייתי בדרך למפל ביסטריצה, פגשתי משפחה שדווקא דירבנה אותי להמשיך לטייל איתם אף על פי שכבר פספסתי את האוטובוס האחרון, הציעו שאלון בביתם וכך היה. מסתבר שיש בעולם אנשים עם לב זהב.

מעולם בטיול זה לא הרגשתי מאויימת, אולי בגלל שהבולגרים אנשים מופלאים. אולי במקום אחר בעולם יהיו תופעות לא נעימות, אין לי תשובה.
אחד האתגרים בטיול בבולגריה היה להגיע למסלול טיול וקצת להתברבר, אז קיבלתי החלטה נבונה של הישרדות, לנוח בצל העצים. לא היה נורא כלל כי ישבתי לצד הנחל עם צבעי תורכיז, עד שהגיעו מטיילים בולגרים, ביניהם בחורה צעירה עם רכב שהקפיצה אותי לתחנת אוטובוס חזרה למקום הלינה שלי. לא ויתרתי על הטיול ההוא, פשוט שאלתי בערב בלוגרים בולגרים להיכן בדיוק לנסוע כדי להתחיל מסלול במקום הנכון.

יתרון נוסף בטיול הסולו שלי – המקומיים שמחו לעזור בכל בעיה בה נתקלתי, בין אם מדובר בהתברברות במציאת המסלול או התברברות במציאת תחנת האוטובוס המתאימה. המקומיים סייעו לי במהלך הטיול החל מהקפצה קטנה במכוניתם ועד הצעת לינה בביתם.
המסקנה שלי מהטיול היא שיצר ההשרדות והתושיה תמיד יפתרו את הפחד מהלא נודע. וגם שלא כדאי לפחד או להתבייש לשאול את המקומיים..

תובנות למטיילי סולו – למצא בלוגרים מקומיים ולהתייעץ איתם לפני שיוצאים לדרך וגם תוך כדי. לתכנן היטב דרכי הגעה והחזרה.
להאמין שהעולם טוב. הסובבים אותי לא יכלו לנחש שאני מטיילת שאינה שייכת למקום. לא יודעת איך, אולי שידרתי שאני יודעת לאן אני מגיעה ונוסעת בדרך בדיוק כמו כל שאר האנשים שנמצאים בתחנות האוטובוס. אמונה עצמית, זה מה שחשוב.

החוויה הזו בבולגריה גירתה אותי לצאת לטיולון עירוני קטנטן ביוון כעבור חודש, ובאמצעות תחבורה ציבורית לנסוע לעיירה סמוכה עם טבע צמוד – במרחק של שעתיים טיסה מישראל. בחוויה הזו נהנתי משילוב בין השקט הפסטורלי של הטבע ובין חווייה עירונית ליום אחד.

ראיונות נוספים של "נשים מטיילות לבד":

Comments

4 תגובות על “נשים מטיילות לבד – "לא לפחד כי תמיד יצר ההישרדות מוציא מאיתנו המון תושיה"”

  1. תמונת פרופיל של זיוה
    זיוה

    אני יושבת בצד ומקשיבה. מרגישים את התרוממות הרוח, את השמחה, את הגאווה, את האהבה לעולם ולמה שהוא יכול לתת, את העוצמות ועוד ועוד בכל מילה ותמונה של אביבה.

    1. תמונת פרופיל של אילנה בר

      תודה זיוה, בהחלט. בגלל שזה טיול סולו ראשון של אביבה, גם אני הרגשתי את ההתלהבות הראשונית, את חדוות הטיול ממש.
      זו תחושה שלפעמים קצת מתעמעמת אצל טיילים ותיקים.

  2. תמונת פרופיל של רחל לבון
    רחל לבון

    לאילנה ולאביבה שלום רב
    אני עוקבת אחרי כל אחת מכן מזה זמן. נחשפתי לאחרונה לטיול של אביבה בבולגריה שעשתה אותו סולו. כעת שאני קוראת שבה בעת התכתבה עם מקומיים שעזרו לה ונעזרה הרבה במקומיים שהיו בזמן הנכון לידה והושיטו לה עזרה – אני עוד יותר מלאת התפעלות. אמנם אני יודעת מה זה לזרום תוך כדי טיול תוך כדי שינוי בנסיבות ואפילו שאני רוב הפעמים אני זו המחליטה, בכל זאת בעלי נמצא בסביבה ויש לי עם מי לחלוק הן את החוויה והן את השינוי. זה תמיד נוסך בטחון. בטיול הראשון שלי לחו"ל נסעתי עם חברה ומאז כל השנים עם הבעל בהרכב עם בנותינו ובלעדיהן. קשה לי לדמיין טיול בלעדיו ואני מסירה את הכובע וכולי מלאת הערכה לאביבה שאזרה אומץ לטייל בגפה לתקופה כה ארוכה.
    זה נותן מוטיבציה למתוח את גבולות הטיולים.
    תודה על ההשראה שאתן מהוות.

    1. תמונת פרופיל של אילנה בר

      רחל, תודה רבה. כייף לקבל כזו תגובה מפרגנת ולדעת שאנחנו מהוות השארה למטיילות אחרות עם וותק וקילומטראיג' מכובד.