טיול קרוב רחוק – הר הבית ובית לחם

יש מקומות יפים בארץ שהם קרובים ורחוקים בו זמנית. אין צורך להחתים דרכון בנתב"ג או להמיר מטבע זר, פשוט מגיעים לעיר העתיקה בירושלים, עיר רב דתית עם היסטוריה ארוכת שנים, או נוסעים מרחק נסיעה קצר מחוצה לה. בגלל המורכבות הכרוכה בהגעה למקומות המיוחדים הללו, הטיול בהם מרגיש כמו קפיצה קטנה לחו"ל.

לאחרונה השתתפתי בשני סיורים בהדרכתו המרתקת של ד"ר מוייש מעוז: האחד אל הר הבית והרובע המוסלמי לקראת סוף נובמבר 2019 והשני, בתחילת ינואר 2020 אל בית לחם.

כירושלמית הר הבית זכור לי מהעבר הרחוק, אבל שנים רבות שכף רגלי לא דרכה שם, וגם בית לחם היתה עבורי יעד חדש עד ש… הגיע הזמן לצאת לדרך, להאמין שהדרך בטוחה, שלא יקרה דבר, נהפוך הוא, אזכה להצצה אל מקום חדש, שונה, שאינו מוכר לי. וכך היה.

שמחה להציג בפניכם רשמים בטקסט ובתמונות משני מקומות מיוחדים, קרובים ורחוקים בו זמנית.

הר הבית

הפסקת קפה בשוק הכותנה, אחת המטיילות שואלת את ידידה:
– היית גר כאן?
– אאא, לא… מתוח מדי. טוב אולי לשבוע…

אותו יום טיול בירושלים זכור לי כיום מרתק וחבל מאוד שלא העלתי את הרשמים על הכתב בעודם טריים. אנסה בכל זאת לשחזר מהפתקים ששירבטתי אנקדוטות מהקלאסיקה הירושלמית  שחוויתי ברובע המוסלמי. מי שמתעניין בהיסטוריה של ירושלים יש שפע של חומר היסטורי בספרים וברשת. אני לא מתיימרת "לסכם" היסטוריה ארוכת שנים, סבוכה ומסובכת, רק להביא מעט מהתכנים שנחשפתי אליהם במהלך הסיור.

נקודת המפגש היתה בשמונה בבוקר בשער יפו דרכו נכנסנו לעיר העתיקה. דרך השוק היגענו אל הכניסה לרחבת הכותל ומייד עלינו בגשר המוגרבים כדי להיכנס להר הבית, אחד המתחמים המרשימים בעולם. הגשר שעולה להר הבית נבנה כגשר עץ ארעי, ובכל פעם שמנסים לשנות אותו קמה עלינו צעקה, וכך הזמני הפך לקבוע. בכוונה היגענו מוקדם בבוקר, כי ידענו שמוקצבות לנו כשעתיים וחצי להסתובב במתחם הר הבית, כשאנו יכולים רק להתבונן במבנים מבחוץ ולא מורשים להיכנס לאף אחד מהם.
מי שמעוניין לבקר בהר הבית באופן עצמאי – קחו בחשבון שזמן הביקור מוגבל וכי אין כניסה בשישי שבת, לכן כדאי להגיע לשער המוגרבים כמה שיותר מוקדם ולהישמע להנחיות לגבי לבוש וכללי התנהגות.
מהר הבית הסיור המשיך אל תוך סמטאות הרובע המוסלמי ובמהלך היום ביקרנו בכמה תצפיות מרהיבות: תצפית מבית הנוף ותצפית נוספת מהגג של בנות הקלבריה.

העיר העתיקה מתפרשת על פני קילומטר רבוע, מתוכם 144 דונם תופס הר הבית, אלחראם אלשריף, temple mount.
הרובע המוסלמי הוא הגדול ביותר בין רובעי העיר העתיקה.

לירושלים היסטוריה מורכבת ומאוד טעונה. בהסברים המלומדים שמוייש הסביר לקבוצה הוא ניסה להסביר מה מוליד את המתח במקום, מה עומד מאחורי האנרגיה המטורפת כשהמוני אנשים רוצים לעלות להר הבית.

הוא הסביר על הטופוגרפיה של המקום – זהו הר או ליתר דיוק במת הר בגובה של 760 מטר, שסובבות אותה פסגות בגובה מעל 800 מטר.
פעם, לפני הרבה-הרבה-הרבה שנים, כשבמת ההר השטוחה היתה ריקה ממבנים, היה קיים עליה איזשהו סלע או בליטה, בגובה לא משמעותי. אולי מערה שכנראה נחצבה. סלע זה היווה בסיס לפולחן ראשוני ושימש כמזבח טבעי.
מאותו סלע ששימש מתחם פולחני קדום במאות 19-20 לפני הספירה התחילה ההיסטוריה של המקום הטעון ביותר במזרח התיכון.

נקודת הציון הבאה בהיסטוריה היא בנייה של המקדש הראשון שהכיל את אבן השתייה, הסלע שנחשב לתשתית העולם.
המשטח המלבני עליו אנו עומדים כיום נבנה בימי הורדוס. את חלקה הדרומי של השלוחה מילאו בעפר, נחפרו עשרות בורות מים ונבנו סדרת חומות חיצוניות שיוצרים את המשטח המפולס הגדול בגובה 760 מטר מעל פני הים ועל פני שטח של 144 דונם – שטח שנחשב לגדול ביותר בעולם העתיק.
קודש הקודשים נוטה מערבה, כי במערב נמצאת השכינה.
בשנת 70 לספירה מתרחש החורבן הגדול, ירושלים וחלקים גדולים מהארץ התרוקנו מיהודים. המתחם ריק, מלא אשפה ומוזנח במתכוון ע"י הביזנטים.

בינתיים בעולם האיסלם מוחמד מבסס את המסורת המוסלמית, מנסה להזמין את היהודים להצטרף לדת החדשה, ומבטיח שמקום התפילה יהיה לכיוון ירושלים. כיוון שהיהודים איכזבו אותו שינה את הכיוון התפילה למכה, עם הגב לירושלים. אחרי מות מוחמד אין לו יורש זכר. כשהחליף השני מגיע לירושלים ורואה את גלי אשפה על הר הבית, הוא מוציא חוזה שמעניק זכויות לנוצרים ואוסר על מגורים של יהודים בירושלים.

כשמנסים לתהות על קדושתה של ירושלים באיסלם מתברר שאינה נזכרת  אף לא פעם אחת בקוראן. נזכרת "אילייה". מוחמד ברח למדינה ואמור להיות קבור שם אלא שהמסורת מספרת על מלאך שהסיע אותו דרך חצי האי ערב, דרך ראס מוחמד בסיני עד להר הבית, אל בוראק. הוא מתפלל במערה, באבן השתייה, שם התפללו דוד, שלמה, יהושע ולבסוף גם מוחמד ומשם עולה השמיימה.

ירושלים אמנם הופכת למוסלמית אבל היא מעולם לא היתה בירה מוסלמית. היא העיר השלישית אחרי מכה ומדינה. וקדושתה יונקת ממקורות קדומים. מה אם כך הבסיס לבנייה של מבנה כ"כ מפואר דווקא על הר הבית בעיר נידחת למדי ללא דרכי גישה מסחריות?

קוטר כיפת הזהב של כיפת הסלע זהה לכיפה בכנסיית הקבר. ככל הנראה רצו לבנות מבנה שיעלה בפארו על המתחמים הנוצרים וזהו מבנה מפואר ומרשים, משובץ באריחים ארמנים, שעושה רושם עצום עד עצם היום הזה.
לצד כיפת הסלע נבנה המסגד בהא הידיעה על הר הבית, מסגד אלקצא, המסגד הגדול, מסגד שיכול להכיל 5000 אנשים וכולו מרוצף שטיחים.

התצפית היהודית הגבוהה ביותר ברובע המוסלמי – התצפית מבית הנוף

בית לחם

חשוב לומר מההתחלה שאסור לנו כישראלים להיכנס לשטחי הרשות הפלסטינית, אפשר רק במסגרת טיול מאורגן עם מדריך וגם אז לא כל טיול מאושר. מטייל שמעוניין להגיע לבית לחם צריך לשלוח למדריך טופס הצהרה, המדריך מקבץ את הטפסים של כל המטיילים ומעביר לפיקוד מרכז, הצבא בודק אם הגיזרה שקטה ומחליט אם לאשר או לא. לרוב יש אישור ואז זו הדרך הבטוחה והמהנה ביותר לטייל באיזור A.
מקרא השטחים: A – איבדנו, B- בלאגן, C – ס[ש]לנו

לשמחתי הטיול המתוכנן לשבת השנייה של ינואר 2020 אושר, בשבת בבוקר אוטובוס אוסף את המטיילים לאורך כביש החוף, תל אביב, הדרך לירושלים, שכונת גילה, כביש המנהרות. מוייש מודיע למנהלת התיאום והקישור עם הרשות הפלסטינית שאנחנו נכנסים לשטח והטיול במקום חדש מתחיל…

לא נעים להודות, כביש המנהרות הוא כביש שמעולם לא נסעתי עליו, תוואי הכביש עובר בשטח C, נכנס למנהרת גילה, ממוגן היטב בגלל אותן התפרעויות אלימות מבית ג'אלה ב-2005. בתוך בית לחם אני מזהה את הכביש שפעם, כשהייתי חיילת, האוטובוס מירושלים לבאר שבע דרך חברון נסע עליו.

מסלול הסיור "בית לחם בכל הדרה לקראת חג המולד":
בית לחם היא עיר גדולה שמוצאת את פרנסתה מהתיירות הדתית הצליינית (לינה, מסעדות ותעשיית מזכרות משגשגת)
כביש המנהרות, סיור בבריכות שלמה, ביקור במנזר כרמיזן, תצפית נופית, סיור ביקב, סיור קצר בבית ג'אלה עם האוטובוס – אם בעבר היה רוב נוצרי בבית ג'אלה, כיום גרים שם יותר ויותר מוסלמים.
מבית ג'אלה נוסעים לנקודת ההתחלה של סיור רגלי לאורך קטע קצר של חומת ההפרדה וביקור במלון של בנקסי – בתוך המלון יש לובי עם יצירות שלו וכן יש מוזיאון קטן שמציג את הנרטיב הפלסטיני בסכסוך. במלון יש תשעה חדרים אחד מהם הוא הסוויטה של בנקסי, יש חדרים זולים בעלות של 30$ ללילה ועד סוויטה מפוארת במאות $, כך או כך לישראלים אסור ללון בבית לחם.
גדר ההפרדה נראית כנטע זר, היא פוגעת באדמות ובשטחים חקלאיים וגם פוגעת בנוף. הקמת הגדר עוררה התנגדות של כל מיני גורמים. מצד אחד היא עונה על צורך ביטחוני, מצד שני טוענים שבלאו הכי קיימים יחסי שכנות טובים בין הערבים ליהודים, כך שאין צורך. ראש הממשלה דאז אריאל שרון התנגד לגדר הזו והיא נבנתה אחרי שיצא מהתמונה הפוליטית.
לאחר הסיור נסיעה לבית סחור וביקור בכנסיות שדה הרועים (הכנסייה היוונית היתה סגורה למבקרים), נסיעה לחנייה בבית לחם, מתחם השוק, פלאפל בכיכר האבוס המרשימה, ביקור בכנסיית מערת החלב ולסיום – מתחם כנסיית המולד, כולל המערה בה נולד ישו עם סימון הכוכב שם לפי המסורת היתה העריסה של ישו.

מכל המקומות בהם ביקרנו בסיור המרתק אתעכב בפוסט זה על דיר כרמיזן. זהו מקום שבשנות ילדותי בשכונת קריית מנחם תיצפתתי עליו מרחוק. מעולם לא ביקרתי בו והינה בחורף 2020 מגיע היום שאני יורדת מהאוטובוס ומגיעה לנקדות התצפית בחצר המנזר אל עבר השכונות הדרום-מערביות של ירושלים, ביניהן קריית מנחם, השכונה בה נולדתי וגדלתי.

דיר כרמיזן

במקום יש תצפית יפה מאוד על המדרון הצפוני של רכס הר גילה מצד אחד, ומצד שני שכונת גילה בגובה 870 מטר, וחלקה הדרום מערבי של השכונה שחטף ירי בשנת 2000. למטה זורם נחל רפאים. אפשר להבחין גם בעין יעל שהתפרסם לאחרונה ברצח של אישה, עובדת המקום. לצערינו זה אינו הרצח הראשון שקרה באיזור. ב-22 לאוקטובר 84 ארע רצח מזעזע של זוג סטודנטים שטיילו בחורשת כרמיזן. באותו זמן האיזור היה פתוח ושומר ערבי שרצה לנקום ארב לזוג שטיילו לבד. באיומי אקדח כפת אותם וירה בהם. הוא נידון למאסר עולם ולמרות שמעולם לא התחרט על מעשיו, הוא שוחרר במסגרת עסקת ג׳יבריל.
אפשר להבחין גם בשכונות גבעת משואה, עיר גנים, קרית מנחם, מושב אורה, אבן ספיר והדסה. גם בחלק הצפוני של הרי ירושלים ובגשר המיתרים.

מן התצפית רואים בבירור שאין שום מחסום או גדר שמונעים ממי שמעוניין לרדת לוואדי, לנחל רפאים, ולעבור בקלות משטח A לשטח C.
הר גילה נמצא בשטח C וואלג'ה בשטח A. תוכננה גדר שתפריד בין הר גילה לוואלג'ה לאורך של 770 קילומטר אך בפועל הושלמו רק 480 קילומטר.
כשרצו להקים את הגדר באזור הר גילה עלתה בעולם טענה נגד סיפוח של ישראל, הוגשו עתירות בשם 58 משפחות שטענו כי בניית הגדר פוגעת באדמות המשפחות. התוואי המקורי של הגדר היה אמור לעבור במתחם המנזרים שבשטח C ואז הילדים משטח A לא יוכלו להגיע לבית הספר (במנזר שבשטח C), מה שגרם למעורבות של הפטריארכיה. כשהוחלט ב-2017 להמשיך את בניית הגדר הוגשה העתירה וכעת לא קורה דבר בשטח. הגדר לא נבנתה, אין שום מחסום סביב המנזר, כך שאפשר לרדת לוואדי ומשם לעלות לירושלים.

ביקרנו בכנסיה הצנועה של המסדר הסלזיאני (שייך לכנסייה הקתולית לטינית). מסדר זה חרט את נושא החינוך על דגלו, הקמת בתי יתומים ובתי ספר. במנזר כרמיזן חיים כיום שבעה נזירים והם מתחזקים במקום בית הארחה לסמינרים, יקב וכנסייה קטנה וצנועה.

לקריאה נוספת:

פוסט שכתבתי על הגרפיטי הפוליטי הבועט והבוטה המצוייר על חומת ההפרדה – גרפיטי פוליטי על חומת הפרדה בבית לחם

ניני אטלס מהבלוג "חמושה בעדשה", מספרת על הטיול לבית לחם לכבוד חג המולד