איך עשיתי סדר בספרים שלי ודיללתי את האוסף

מאז שאני זוכרת את עצמי הספרים היו חברי הטובים. גדלתי בתקופת טרום מבצעי ה-"3 ב-100", ורק פעם בשנה ביריד שבוע הספר קנו לי ספר אחד שבחרתי. ספרי קריאה הייתי משאילה בספריה ומפנטזת איך כשאהיה גדולה תהיה לי ספרייה גדולה משלי. חלום שהוגשם במרוצת השנים, כשלאט-לאט הרחבתי את האוסף הצנוע, רכשתי עוד ועוד ספרים בתחומי עיניין שונים. בהדרגה התמלאה עד תום כוננית ועוד אחת עד שהאוסף התייצב על עשרה מדפים גדושים בכל טוב.
אוסף שלאחרונה עבר דילול משמעותי.

אנשים בסביבה הקרובה אלי מספרים שגם להם יש בבית ספרייה עמוסה בספרים, ספרים שאת רובם הגדול לא קראו. קנו, התחילו לקרוא ואח"כ עזבו את הספר ולא סיימו. ובינתיים התווספו עוד ספרים חדשים ועוד גירויים חיצוניים שתופסים את תשומת הלב ומצמצמים משמעותית את הזמן שאנחנו מקצים לקריאה.
הם מתעניינים: "איך עשית סדר בספרים שלך?"

לאנשי רוח, אנשים שאוהבים את המילה הכתובה זהו נושא רגיש ביותר. לרוב יהיה להם יותר למסור בגדים וכלי מטבח מאשר להיפרד מספרים.
ואולי דווקא בגלל הקושי להיפרד מספרים, תהליך הסדר הוא משמעותי וחשוב לאותם אנשים. כדי שהאנרגיה התקועה בארון הספרים תתפוגג, תתפזר, כדי שהעומס הויזואלי של ערימות ספרים דחוסים יירד, כדי שהמדפים יוכלו להיות חופשיים ממשקל לזמן מה, כי גם להם מגיע לצאת לחופשה ממילוי תפקידם, תפקיד שהם ממלאים יום-יום במשך שנים.

בפוסט הזה אני רוצה לשתף בחוויות מתהליך דילול האוסף שלי ולהציע כמה שלבים מעשיים שיכולים לעזור למי שמעוניין לאוורר את הספרייה העמוסה שלו.

תארו לכם תכולה של עשרה מדפים עמוסים מונחת על הריצפה. זו ההנחייה של מארי קונדו שכתבה את "סוד הקסם היפני" לסידור הספרים. הנחייה פשוטה, ברורה ומאוד הגיונית כשנגשים לדלל את אוסף הספרים. לפי השיטה היפנית יש להניח את כל הספרים על הריצפה, לאחר מכן לאחוז ביד ספר-ספר ולבדוק האם הספר משמח אותי. אם התשובה היא "כן", זהו ספר שארצה לשמור, גם אם לא אקרא בו שוב. ואם לא, להוציא מהבית.
לא קל לקחת ספר ליד ולחרוץ את דינו. הינה ספר שבבודאות נשאר באוסף וחוזר למדף. והינה ספר שיוצא מהאוסף וגם מהבית.
היות ואני לא מסוגלת לזרוק ספרים עומדות בפני כמה אפשרויות: לתרום לספריות שונות, למחזר, כלומר לעשות שימוש חוזר בתמונות הצבעוניות שבספר לקולאג'ים, לתת למי ממכריי שמעוניין בספר או למכור "3 ב-100" או בכל מחיר אחר שיציעו לי בחנות ספרים יד שנייה.

קיימות שיטות איבחון שונות, ואחת מהן היא "ארון הספרים שלך". בפראפרזה על "תראה לי את החברים שלך ואומר לך מי אתה", ככה גם תראה לי את אוסף הספרים שלך ואומר מהם תחומי העיניין שלך, אילו תכונות אופי יש לך.
אם יש בארון הספרים שלי כמות מכובדת של ספרי אמנות, ספרי יצירה שונים כמו קדרות, מוזאיקה, עיצוב תכשיטים, גנים יפנים, זן, בודהיזם, מפות, שביל ישראל, ספרי טיולים – מה זה אומר עלי? איזה סוג ספרי קריאה אני אוהבת? האם יש לי גם ספרי שירה? הגות? פילוסופיה? ומה לגבי ספרים השייכים לקטגוריה של New Age? האם יש לי ספרי הדרכה של "עשה זאת בעצמך"? קלאסיקות כמו "הנסיך הקטן", עליסה בארץ הפלאות", "אם יוצאים מגיעים למקומות נפלאים"? האם יש לי גם ספרי ילדים? ספרים שאני עיצבתי והדפסתי?
בקיצור, מבט בוחן במדפים ילמד על עולמות התוכן של בעל הספרייה, רק מי שכמובן יודע לקרוא את תכולת הספרייה ומבין איך להשליך מהכותר לאופיו של בעל הספר.

שלא לדבר על מיקום הספרייה בבית. ביקרתי בכ"כ הרבה בתים שלא היו ספרים בחלל הציבורי של הבית (מטבח וסלון), ואם היו כמה ספרים בודדים בבית שמו אותם בכוננית קטנה בחדר עבודה או בשירותים. לעומתם יש בתים בהם יש לספרייה נוכחות בולטת בסלון. וגם בתים אלו נחלקים למי שמתייחס לספרייה כרהיט שמשתלב בחלל המעוצב ולספר כאל פריט דקורטיבי ולאו דווקא ספר שקוראים אותו, נוגעים בו, לוקחים אותו בתיק או למיטה לקרוא לפני השינה.
יש בתים עם ספריות "חיות","נושמות", שרואים עליהן שכל הזמן ניגשים אליהן, לוקחים, קוראים, מחזירים למקום, או לא, ניגשים לחפש שם משהו, מוצאים, מוסיפים ספרים חדשים. ספריות עם תנועה.

הייתי רוצה לחשוב על הספרייה שלי ככזו, ספרייה נושמת שלאחרונה שקעה בתנומה. נזנחה, לא קיבלה מספיק תשומת לב. בתקופה בה טיילתי בהודו ויפן הדירה שלי הושכרה בשכירות משנה, ואח"כ סיפרה לי הדיירת שנהנתה מאוד מהספרייה שלי, שניצלה את ההזדמנות לקרוא כמה מהספרים שלי.

במסגרת "פרוייקט הסדר" שלקחתי על עצמי השארתי את הספרים לקראת הסוף, אחרי שאחזק את השריר שזורק חפצים מיותרים. ידעתי שאני רוצה לצמצם משמעותית את מספר הכותרים. לא רק להסיר מהמדף, לנגב אבק ולהחזיר חזרה ולכל היותר למסור 5-10 ספרים שלא בשימוש.
היעד הפעם היה הרבה יותר שאפתני. לצמצם מדפים. את הפוסט הזה התחלתי לכתוב בתום השלב השני, אחרי שהנחתי את כל הספרים על הרצפה ויצרתי מעין שטיח ספרים. בשלב הבא חילקתי את הספרים לשתי ערימות: אלו שחוזרים למדף ואלו שיצאו מהבית. בין שלב לשלב נתתי לספרים לנוח על הריצפה ולמדפים בכוננית לצאת לחופשה קצרה. היה לי אז קשה להעריך כמה ספרים יש בכל ערימה. רק אחרי שהספרים מערימת ה-"לשמור" חזרו למדפים נוכחתי עד כמה העזתי ללכת רחוק בתהליך הפרידה מהישן והמיותר.

לכל שלב בתהליך אתגר משלו.
ראשית יש לטטא את הריצפה כדי שתהיה נקייה ואח"כ להסיר ספרים מהמדף ולהניח על הריצפה בערימה של 5-6 ספרים, ערימה לצד ערימה, עד שחלל הריצפה הופך לשטיח. זו פעולה פיסית מעייפת, נשמתי אבק, התכופפתי, הזדקפתי וחוזר חלילה. התעייפתי. מתישהו גם חטפתי בחילה קלה כשהכמות היכתה בי, איך במשך שנים אגרתי כזו כמות עצומה שעוברת איתי מדירה לדירה. עד מתי?

אח"כ מגיע שלב המיון. איזה ספר משמח אותי ואיזה לא. יש ספרים שאני מייד יודעת, "כן!", ויש כאלו שלא בטוחה. ואז עולות שאלות השימושיות: קראת? אם כן, בשביל מה לשמור? לא קראת עד כה? את באמת רוצה לקרוא? את תקראי? אם לא, מה הטעם שימשיך לתפוס מקום על המדף?
ההנחייה אומרת חד משמעית לא לפתוח כל ספר ולדפדף בו. אחרת התהליף יכול להימשך ימים ארוכים. שבועות. אם לכל ספר אקדיש כמה דקות, יהיה לי קשה לעבור מדבר לדבר. ודווקא כשההחלטה היא מיידית, הינה הספר "בעקבות משמעות החיים" שקניתי מזמן, התחלתי לקרוא ולא סיימתי. על פניו כותר מבטיח, אבל לא סיימתי לקרוא עד כה. כנראה שלא נועדתי לקרוא אותו. לעומתו, את הספר "מר אל, כאן אנה" קראתי לפחות שלוש פעמים ובטח ששומרת.
שלא לדבר על ההפתעות שמצאתי בתוך הספרים, ניירות או תמונות ששמתי לצד הכריכה, דברים ששכחתי היכן שמתי והינה אני פוגשת מחדש. הפתעות ויזואליות שהיה לי כייף לפגוש. ככה שיש משהו נכון בהנחייה לגעת בכל ספר וספר, והמגע חייב להיעשות דרך הריצפה. עד שהספר משנה את מקומו מהרצפה למדף, המדפים מתאווררים. שנים ארוכות סחבו משקל כ"כ כבד. בפעם בכמה שנים, לרוב בזמן מעבר דירות, אני מאפשרת להם לנשום.

לבסוף מגיע השלב האחרון – להחזיר חזרה למדף. לפי איזו שיטה?
לכל אחד יש שיטה אחרת לסדר או למיון ספרים. יש את אלו שפשוט יניחו, ספר ליד ספר, בלי שום סדר, ערבובייה נושאית. יש את אלו שמסדרים לפי נושא. ספרי האמנות ביחד, ספרי טיולים במדף נפרד, ספרי קריאה או פרוזה במדף אחר. או כאלה שנוח להם יותר שהספרים ממויינים לפי שם הסופר, כמו בספרייה.
ולאחרונה הטרנד החדש בעיצוב הבית, סידור הספרים לפי צבעים. צבעים? אהה… כל הספרים הכחולים יחד, האדומים לחוד, וכו', ולא משנה שהאדום הזה הוא על בודהיזם, האדום השני הוא מדריך לשביל ישראל והשלישי הוא בכלל ספר קריאה "קרוב להפליא ורועש להחריד". לרגע השתעשעתי במחשבה שאולי גם אני אסדר לפי צבעים, אבל זה רעיון כ"כ לא מעשי לספרייה נושמת, כי סביר שאגש לספרייה ואחפש לפי נושא ולא לפי צבע הספר.

אחרי שתסיימי את הסדר החדש ואחרי שתפרדי מהספרים הישנים, מה דעתך לתת לספריה שלך ספר חדש מתנה? ספר שלך?
אני מתבוננת בספרים שלי, שקניתי, קיבלתי מתנה, מצאתי, החלפתי – ומוסיפה אפשרות נוספת: ספר שאני עצמי כתבתי.
ובכן, יש לי כבר מדף כזה. של אלבומי צילומים שהדפסתי באמצעות חברות כמו לופה, זום וכו' ומכילים בעיקר צילומים לפי נושאים שונים בליווי טקסט.
הבא בתור יהיה "ספר אמן". ספר שיצא לאור תודות לפרוייקט מימון המונים. ואני גם רוצה לכתוב ספר דיגיטלי שיימכר כקובץ PDF.
כמה טוב לכתוב את החלומות הללו, להקליד אותם באותיות בפונט שחור על רקע לבן. עצם ההקלדה נותן להן ממשות. אלו חלומות שיכולים להתגשם.
יום אחד אוציא לאור ספר.

איך לסדר את הספרייה ולדלל את אוסף הספרים?  

לסיכום אני מביאה בפניכם את השלבים בתהליך הסדר, תהליך שאפשר להשליך עליו אל העולם הפנימי שלי, עולם התוכן שלי.
מי שיתמסר לתהליך יווכח שתוך כדי "סדר" יעלו הרבה מאוד שאלות, וזה המקום לעצור ולהתבונן: זיכרונות וסנטימנטים שעולים כשאני פוגשת ספר ישן, דפוס התנהגות של אגרנות, אספנות, ומה קורה לי כשאני נפרדת מספר, מוסרת אותו הלאה שעיניים אחרות יקראו אותו ויהנו ממנו. למה חשוב לי שכל ספרים יהיו שלי? האם אני נוהגת לחתום את שמי בדף הראשון? מה אני עושה עם ספר שקיבלתי במתנה, עם הקדשה?

שלב I – לפנות
בשלב הראשון מוציאים את כל הספרים מהכוננית ומניחים על הריצפה בערימות קטנות של 4-5 ספרים, הכמות שכף יד יכולה לאחוז. זה שלב פיסי מאוד, נושמים אבק, מתכופפים, קמים, הולכים, זזים, מקטרים.
ככל שתוציאו יותר ספרים ותניחו על הרצפה, תשמעו את עצמכם רוטנים ותר ויותר. רטינות בסגנון של "בשביל מה אני צריכה את זה, אני לא מאמינה כמה ג'אנק שמרתי כאן".
כמות גדולה של ספרים יכולה ליצור תחושה של הצפה, עד כדי בחילה קלה.
זה בסדר. לנשום עמוק ולהמשיך להוציא, לפנות את המדפים עד שהם ריקים לחלוטין.

שלב II – לנוח 
בשלב הזה המדפים ריקים, לנגב אבק ולהניח להם להתאוורר. בלי להניח עליהם דבר!
והספרים? מונחים על הרצפה כמו שטיח.
לא לגעת! לא להתפתות לקחת ספר מהערימה ולהיכנס איתו למיטה. לא!  כי אז נשקע בקריאה ואנו כעת בתהליך של סדר. רק להתבונן בערימה ולשים לב למה שעולה.

שלב III – למיין 
מארי קונדו אומרת: קחו כל ספר ביד ובידקו האם הספר הזה משמח אותי. אם כן לשמור, אם לא לשים בצד לערימה שאח"כ נמסור, נתרום או נמכור.
הקריטריון מאוד ברור – לא שימשויות או האם קראתי את הספר/מתכננת לקרוא – האם הוא משמח אותי? יעשה לי שמח לראות אותו מונח על המדף? רק ספרים שעונים על התנאי הזה יחזרו למדף.
כרגע שימו אותם בערימה נפרדת. חשוב מאוד לא לדפדף בספר. לא להיעצר לקרוא. גם לא את מה שכתוב בגב הספר. אם נתחיל לעלעל בכל אחד מהספרים, תהליך המיון יארך שבועות.
אנחנו רוצים תוך שעה-שעתיים לסיים את המיון, לכן הוא צריך להיות מהיר.
אני לוקחת ספר, מביטה בו, שואלת אותו, אתה משמח אותי? תאמינו לי שכשהתשובה היא "כן" תרגישו מייד, וכשלא בטוחים או מהססים, סימן שזה לא. להעביר לערימה השנייה.
בסיום השלב השלישי יהיו על הרצפה שתי ערימות נפרדות: של הספרים המשמחים ושל אלו שלא.
אחרי שהשלב הזה הסתיים אפשר לחכות יום נוסף לפני שניגשים לשלב האחרון, או לקחת הפסקה של כמה שעות ואז לסדר את הספרים חזרה במקום.

שלב IV – להחזיר לספרייה 
לפני שניגשים להחזיר את הספרים למדפים חשוב שכל אחד יחליט לפי איזו שיטת מיון הוא מסדר את הספרים.
לפי נושאים, שם המחבר, גודל, צבע וכו'. לכל שיטה יתרונות משלה. שימו לב באילו מדפים אתם ממקמים את הספרים האהובים עליכם ביותר.
אם כבר מסדרים את הספרייה מחדש, אולי כדאי לשנות את הסדר. לא לפעול באוטומט ולהניח את הספר באותו המקום בו היה, ליד אותם ספרים שאירחו לו חברה על המדף. אולי נעשה החלפות, כמו שמורים מערבבים את מקומות הישיבה של הילדים בכיתה. נערבב בין הספרים, ניישר שוליים מקופלים (הדרך הגרועה ביותר לסמן היכן עצרתי בקריאה), נסלק סימניות ישנות או פתקים שהוחבאו בין דפי הספר. נעלעל במהירות בין הדפים, לנער אבק שהצטבר.
ככה תיווצר אנרגיה חדשה, רעננה.
אחרי שארון הספרים מסודר לשביעות רצוננו אפשר להוסיף קישוטים, חפצים יפים בין הספרים.

שלב V – להוציא מהבית
כעת אפשר לגשת אל הערימה השנייה ולמיין אותה לנושאים: ספרים שאולי תרצו להציע לחנות יד שנייה למכירה, ספרים למסירה בין אם לחברים או לספרייה. יש כל מיני ספריות – ספרייה ציבורית, ספריות רחוב, ספרייה בבתי קפה, בתחנות רכבת – ואם לא מצאתם היכן, הפיתרון הכי פחות טוב, פשוט להניח במקום מוגן מגשם ברחוב, גלוי לעין, שעוברי אורח אולי יהיו מעוניינים לקחת.
אפשר לבחור כמה מהספרים שבערימה זו לשימוש משני, כלומר ספרים שסיימו את תפקידם כספר ומעכשיו ניתן להשתמש בהם כחומר גלם לקולאג', שמותר ואפילו רצוי לתלוש מהם תמונות לשם הדבקה. חלק מספרי האמנות והטיולים שלי שמרתי במדף נפרד, מדף שקוראת לו "חומרי גלם" לתלוש צילומים על מנת להדביק בקולאג'. התיאור הנ"ל יכול לזעזע חלק מהאנשים, רק מזכירה שספר הוא אובייקט, כריכה שאוגדת בתוכה מקבץ דפים מודפסים ושכל אחד בוחר איזה שימוש לעשות באותם דפים. גזירה של תמונה והדבקה בעבודת אמנות זה שימוש לא פחות טוב, מקריאה ואגירה על המדף לאורך שנים.

מקווה מאוד שאם תחליטו לסדר את כוננית הספרים שלכם השלבים הללו ינחו אתכם בתהליך.
לאורך כל תהליך הדילול והסדר חשוב לזכור שארון הספרים הוא המקום של הידע בבית.
ארון הספרים מייצג לימוד, השכלה, אינטילגנציה שכלית ורוחנית גבוהה. חשוב שהרהיט הזה יהיה גם יפה, גם שימושי וגם יכיל אנרגיה של ידע שיש בה זרימה והתחדשות.

את הפוסט מלוות תמונות של ספרים שצילמתי בכפר קאסול שבצפון הודו. אחת החנויות ברחוב הראשי משמשת גם כסוכנות נסיעות וגם כספרייה. הספרייה הישראלית המרשימה ביותר שראיתי בהודו. בזמן ששהיתי בכפר ביליתי בחנות הזו לא מעט זמן וגם זכיתי להכיר את הזוג שהקים אותה וממשיך להפעיל אותה. השאלתי ממנה כמה ספרים והבטחתי שכשיהיו לי ספרי קריאה משומשים אתרום, הבטחה שאקיים בקרוב.

מצורפות גם תמונות שצולמו בשוק באודאיפור בחנות לממכר ספרים בעבודת יד. אלו ספרים ריקים שאפשר לעשות בהם שימוש כיומן, יומן אמנות, אלבום. על המדפים מונחים ספרים ריקים עם דפים חלקים, רובם דפים handmade, דפים שמחכים שיכניסו לתוכם חיים, שיכתבו בהם, יציירו עליהם, יעשו בהם שימוש.

לפני הנסיעה להודו קיבלתי מחברה מחברות ריקות שקנתה לי כצידה לדרך, מחברות שלא עשיתי בהן שימוש ולכן כשראיתי את הסאדו באודאיפור יושב וכותב מנטרות, נתתי לו במתנה את המחברת שקיבלתי. כשיסיים את המחברת הנוכחית, יכתוב בדפים הריקים שבמחברת שנתתי לו.

Comments

2 תגובות על “איך עשיתי סדר בספרים שלי ודיללתי את האוסף”

  1. תמונת פרופיל של נעה
    נעה

    כבר היה מי שאמר שלכל אדם הספר שלו ולכל ספר האדם שלו. בהחלט מאמינה שצריך לשחרר כדי לתת לאנשים ולספרים למצוא את המיועדים להם

    1. תמונת פרופיל של אילנה בר

      את לגמרי צודקת, רק כשניגשים לספרייה לעשות סדר, זה לא תמיד קל לשחרר, להיפרד מחפץ שיש לו בעיקר ערך סנטימנטלי