ימי קורונה: פאנצ'ר בגן הפורח במדבר

"תגידי, איך זה לטיילת כמוך להיות כל הזמן בבית?"
שואלת אותי חברת פייסבוק ואני עונה בחצי התחמקות "איזו שאלה שאלת… אולי אכתוב על זה בהרחבה. זה משהו שאני לומדת לתרגל ולקבל".
עם כל יום שעובר מבינה שאי אפשר להדחיק או להתעלם מהסיטואציה הלא הגיונית שנוצרה בימים אלו שזכו לכינוי "ימי קורונה".
בשבוע האחרון מסתובבות הרבה סיסמאות שמנפנפות בגילוי המרעיש ש"זה הזמן הכי טוב להתבונן פנימה".
אני מתרגלת התבוננות פנימית מאז ומתמיד ואם ב"ימי הקורונה" עוד אנשים נענים לקריאה הגדולה להתבוננות כנה ברגשות, ברצונות, בפחדים, ב"אני" – כל שנשאר לי זה לברך  ה ל ל ו י ה.
הלוואי שמתוך הצימצום שנכפה עלינו בזמן הזה נתרחב בכיוון אחר. פנימה, עד שיתאפשר לנו לחזור לצאת החוצה בבטחה.

אז איך זה מרגיש להיות כל הזמן בבית?

בבת אחת לשנות כיוון ובמקום להסתובב בחוץ להיות ימים ארוכים בבית, עם גיחות קצרצרות לטבע הקרוב לבית, לפי ההנחיות המותרות ע"י משרד הבריאות.
סיפרתי פעם על תרגיל הקצוות: בצד אחד "אני אוהב להיות בבית" ששר אריק איינשטיין ובצד השני "זה קורה שהדרך מתמשכת, זה קורה יש ללכת, ללכת" ששר אריק לביא. אנשי הבית מול אנשי הבחוץ.
תמיד שייכתי את עצמי באופן מובהק לאנשי הבחוץ. מגיל צעיר קינן בי הדחף לנסוע ולטייל, בארץ, בעולם. וזה לא מקרי, ירשתי את הגן הזה מאבא שלי.
עד נובמבר האחרון, כששבתי הביתה ממסע הדרכים להודו ויפן, ומשהו נרגע. אחרי אלפי קילומטרים של דרכים, רחובות, רכבות, טיסות, שמחתי פשוט "להיות בבית". מבחירה.
להבדיל אלפי הבדלות מהסגר שנכפה עלינו ומתיר להתרחק עד 100 מטר מהבית.

בפורים שנחגג השנה בצל הקורונה שבגינה בוטלו מסיבות ועדלאיעדות, לפני שיהיה גרוע יותר, קבעתי עם חברה טובה לנסוע לכמה ימים להרי אילת.  להתאוורר. "זמן מדבר" שיעשה לשתינו טוב בלב, שירחיב את הנשמה והנשימה, שינתק אותנו לזמן מה מהטרפת שמתחוללת בחדשות.
אלא מה, מזג אוויר חורפי וסוער במיוחד החליט לפקוד את הארץ, במיוחד את איזור הדרום. "סערה דרומית" מלווה ברוחות עזות וגשמים שגורמים לשטפונות. החדשות נצבעו באזהרות קודרות מפני הסופה מצד אחד והקורונה מצד שני.
אם כך מה נעשה? נוותר על הטיול? נסתגר בבית?
בסוף נמצאה פשרה. נצא לטיול, אבל לא נדרים עד אילת, ניסע למערב הרמון, לאיזור הר הנגב הגבוה שבאותם ימים של אמצע מרס 2020 היה בשיא יופיו. קיצרנו את הטיול ליומיים. יומיים בהם נשמנו אוויר מדבר פורח, יצאנו לשני מסלולי הליכה מוכרים ויפים, נקלענו לגשם שוטף שבגללו לא סיימנו את המסלול השני, שהפך לטיול ג'יפים כשחבורת ג'יפאים אספה אותנו בטרמפ.

במקום להכביר במלל, אביא את התמונות שצילמתי לצד מפת המסלול. בימים אלו שנגזר עלינו להיות סגורים בבית, מרגישה שזה עוול מצדי להשאיר את תמונות הפריחה שצילמתי במחשכי ההארד דיסק…

לפני שנתחיל, מוזמנים ללחוץ על כפתור ה-Play ולנגן את השיר שיניב, נהג הג'יפ הנדיב שחמל עלינו, שתי טיילות רטובות מגשם ומבוססות בבוץ על קרקעית המכתש, ואסף אותנו בטרמפ. תוך כדי חציית המכתש ביקש ממני, חפשי ביוטיוב את השיר "לחיות" של רמי וקרן, והקשבנו למילים מרחיבות הלב של הצמד. עד ש… בום! פאנצ'ר.
עוצרים. מחליפים גלגל בגשם, בבוץ, בקור. ממשיכים לנסוע עוד כמה קילומטרים ו… שוב. בום! פאנצ'ר שני.
מה הסיכוי שבמרחק נסיעה של כמה עשרות קילומטרים על קרקעית מכתש רמון ינוקבו שני צמיגים של אותו הג'יפ? פאנצ'רים שמחייבים את כל החבורה לעצור, להושיט יד להחליף לגלגל הרזרבי ואח"כ לנסות למצוא גלגל רזרבי אחר, כדי להמשיך בתנועה קדימה.
מה הסיכוי שתוך זמן לא רב התפשט וירוס קטנטן על פני הגלובוס כולו, ידביק מאות אלפי אנשים ברחבי העולם, יוציא את האוויר מגלגלי הכלכלה, ישבית את התנועה ויגרום לעצירה כמעט מוחלטת?

ל ח י ו ת 

"למדו כיצד ללכת לטייל"
בפרק זה חולק הסופר, אלן דבו, את תובנותיו בשאלה כיצד אדם יכול להפיק את המיטב מטיול ברגל. הוא מייעץ, לטיול ברגל אסור שתהיה מטרה לעולם. במקום ללכת ליעד כלשהו עליכם פשוט להתעמק ביופיו של הטיול עצמו. שנית, לעולם אל תצאו לטיול עם דאגותיכם. השאירו אותן בבית, שאם לא כן, עד סופו של הטיול יעמיקו להכות שורשים במחשבותיכם. ולבסוף, היו עירניים לחלוטין. התאמנו בהקדשת תשומת לב מלאה לנופים, לצלילים ולריחות. בחנו את צורות העלים שעל העצים. התבוננו ביופיים של העננים והבחינו בניחוחות הפרחים.
כמו שהוא מסכם, "בסופו של דבר, העולם הוא לא עד כדי כך בלתי נסבל כאשר אדם מקבל הזדמנות להביט ולהריח אותו ולמשש את מרקמו ולהתייחד איתו. ההיכרות הזו עם העולם – החידוש הזה של האושר הקסום ושל תחושת הפליאה שהרגשתם כאשר הייתם ילדים – זאת מטרת הטיול ברגל."

ציטוט מתוך ספרו של רובין שרמה "מי יבכה כשתמות", ע"מ 201-202 – מתייחס לספר "התעוררו והתחילו לחיות" מאת אלן דבו, 1946

מסלול פרחוני בנחל אלות

למסלול הטיול לחצו כאן – מפת הטיול מתוך אתר israelhiking.osm.org.il

אל קרקעית מכתש רמון בגשם שוטף

למסלול הטיול לחצו כאן – מפת הטיול מתוך אתר israelhiking.osm.org.il

"כשאנחנו מרגישים סבל, אין זה אומר שמשהו לא בסדר. איזו הקלה. סוף סוף מישהו אומר את האמת. סבל הוא חלק מהחיים ואל לנו להרגיש שאנחנו באופן אישי עשינו משהו לא נכון.
נוכל לוותר על התקווה היסודית שקיים "אני" טוב יותר, שיבצבץ באחד הימים.
אנחנו לא יכולים פשוט לדלג מעל עצמנו כאילו אנחנו לא שם. מוטב להביט ישירות בכל התקוות והפחדים שלנו.
אחר כך, מעל זה, עולה מעין ביטחון בשפיות הבסיסית שלנו".
פמה צ'ורדון, מתוך הספר "כשהדברים מתפרקים"

"בתקופה זו כל אדם מקבל את השיעור המדויק לו בתחום חייו שהכי דורש התמקדות תיקון ניקוי וריפוי. (זוגיות/כסף/ ייעוד/ הורות/).
בדבר הספציפי לו ירגיש את הטלטלה הגדולה ביותר. לנשום."
מתוך פוסט בפייסבוק של איריס ברקוביץ', לימודי ימימה

את הדף הצהוב שדהה באור השמש מצאתי מונח תחת אבן בטיול קודם סמוך לשדה בוקר, לקחתי לקרוא והשארתי בתיק המצלמה. בראש הר עידו הקראתי לחברתי את הדברים הכתובים והשארתי אותו בין אבני הרוג'ום שעל ההר. למטיילים אחרים שיגיעו למקום.

הימים ימי קורונה, ימים שמבקשים מאיתנו להאט את הקצב, להתסתגר בבית, להתכנס בתוך עצמנו, להתמסר באהבה לעצמנו.
ההתכנסות בבית היא לא סתם, היא כמו מאלצת אותנו להיכנס עוד יותר פנימה, לתוך-תוכנו ולהתבונן.
כפי שכתבה קארינה בפתק הצהוב, להתבונן. להיות.
להתבונן בהרגלים המוכרים שלנו, בפחדים, בחרדות ובדאגות, בנטיה לברוח ישר להישרדות, הישרדות שמייד מצמצמת אותנו.
זו הזדמנות לראות האם אנו אוהבים את עצמנו, כיצד אנו מטפלים בעצמנו, כמה חופש אנו נותנים לנו, האם אנו נאמנים לנו, לרצון שלנו, האם אנו יודעים מי אנחנו בלי התפקידים שלנו, האם אנו סומכים על עצמנו, כמה הנאה מותר לנו לחוש ברגעים לחוצים כאלה, איך אנו מתמודדים עם מצב של חוסר וודאות, של היעדר שליטה, האם אנו כמו עדר מחפשים מישהו שיוביל אותנו, שיגיד לנו מה ואיך להיות, שירגיע אותנו.
ואולי, אם נסכים להיות זמן בשקט, נגלה את הגרעין הפנימי שבנו, נגלה שאנו אמיתיים גם בלי הרעש והצלצולים שהורגלנו לצרוך בלי סוף.

יותר מכל הייתי רוצה שכדור הארץ יחלים, שהכאוס שנזרקנו לתוכו ייעלם כלא היה, שהחיים יחזרו למסלולם. שנוכל לחזור לטייל ברחבי הארץ, במיוחד בימים האביביים כשכל הארץ לובשת תלבושת ירוקה ופרחונית.

בינתיים הולכת לחיות.
את הזמן שנשאר.
בלי חרטות.

קריאה נוספת: 

Comments

12 תגובות על “ימי קורונה: פאנצ'ר בגן הפורח במדבר”

  1. תמונת פרופיל של שולי
    שולי

    איזה יופי של פוסט! מפמפם לי את הלב 🙏🙏 כנראה קרוב לליבי הנושא 😉

    1. תמונת פרופיל של אילנה בר

      תודה שולי. שמחה שאהבת את הפוסט.

  2. תמונת פרופיל של יפעת
    יפעת

    אילנה, הפריחה מקסימה (בעיני במדבר היופי של הפריחה מועצם והוא פשוט קסם). השיר שצירפת נפלא. תודה על פוסט שמרחיב את הלב והנשימה וממלא בתחושה טובה את כל הגוף.

    1. תמונת פרופיל של אילנה בר

      תודה יפעת, שמחה שיכולתי לתת לך כמה רגעים של תחושה טובה בגוף.

  3. תמונת פרופיל של תמרית
    תמרית

    קראתי כל מילה ודמיינתי את הקול שלך מקריא את הכתוב אז זה היה בשבילי כמו זמן טיפולי. התמונות של הפריחה מקסימות. יותר מהקורונה אני מודאגת מהפוליטיקה. אישית כיף לי להיות בבית.

    1. תמונת פרופיל של אילנה בר

      תודה תמר. לא יודעת מה להגיד על הפוליטיקה הישראלית שהיום התגלתה בשיא כיעורה.
      נקווה שיבואו ימים שפויים יותר.

  4. תמונת פרופיל של זיוה רענן
    זיוה רענן

    נהניתי לטייל אתך, אילנה, ולחבור אלייך קצת במחשבות ובנלך הרוח. הפריחה של המדבר נהדרת ואני בטוחה שהשהות בו היא חוויה עם עוצמות.
    אני חושבת שלחלקנו הימים האלה הם זמן למחשבה אבל יש רבים שאין להם זמן לנשום דווקא עכשיו. באופן אישי אני אוהבת להיות בבית. המחשבות מלוות אותי כל הזמן, ובאמת לאחרונה יש לי עוד יותר זמן להיות בהן ולהשתהות.

    1. תמונת פרופיל של אילנה בר

      תודה זיוה. הימים האלה מאתגרים את כולנו, כל אחד חווה את האתגר במקום אחר. לחלק מהאנשים שרגילים להיות בחוץ, השהות הכפויה בבית מאוד לא פשוטה. כך או כך, הקצב מאוד הואט ויש זמן למחשבות, כמו שכתבת.

  5. תמונת פרופיל של ויקי
    ויקי

    הפריחה עכשיו משגעת! לפני שבועיים היינו באילת והדרך לשם הייתה כל כך יפה

    1. תמונת פרופיל של אילנה בר

      נכון! גם אני טיילתי שם לפני שבועיים, ממש לפני ה"סופה הדרומית". לא יודעת לכמה זמן תימשך ואם אחרי שנוכל לשוב לטייל עדיין המדבר יהיה פורח. מקווה מאוד שכן.

  6. תמונת פרופיל של עודד הנודד
    עודד הנודד

    עצה שימושית. על מנת למנוע מצב של התעקאות בגלל תקרים אפשר א. להכנס חומר שבדרך כלל משמש באופני שטח שנקרא נ׳יפה או , וזה שימש אותנו בטיול בסיני בערכת תיקון תקרים לרכב,מה שדורש מיומנות.

    1. תמונת פרופיל של אילנה בר

      תודה עודד, אולי העיצה שלך תעזור לג'יפאים אחרים. לי אין לא ג'יפ ולא מיומנות נהיגה בג'יפ.