צידה לדרך: להתמסר לשינוי

נפרדתי השבוע ממתאמנת ותיקה, בתום סדרת מפגשים שהתפרסה על פני תקופה.
זו הזדמנות נהדרת להודות על ההזדמנות שניתנה לי להקשיב, לגלות אמפתיה, להושיט יד לכוון, להנחות, לעזור לאדם נוסף לעבור תהליך של שינוי.
עבורי כמאמנת, זה הסיפוק הגדול ביותר. להיות עדה לתהליך של שינוי.
להיזכר איך היתה כשהגיעה אלי לראשונה, מה הציק לה, מה אכל אותה מבפנים ואיך היא מרגישה בסיום התהליך המשותף.
היא לא היתה מתאמנת "קלה" במובן הזה שמקשיבה לנאמר בשיחות, מקבלת את הרעיונות שהעלינו ומיישמת מייד. משהו בתהליך של להוריד את הידיעה לשטח היה איטי, רצוף התנגדויות וקשיים. עד שבסוף זה קרה. היא עצמה שמה לב לשינוי שחל בה וסיפרה שגם האנשים בסביבה הקרובה מעידים שהשתנתה.

תהליך של שינוי זה משהו מאוד איטי, לפעמים עד כדי כך איטי שלא שמים לב כשהוא קורה. עד שיום אחד מביטים באנשים הקרובים, שהם המראות הכי טובים שיש בנמצא, ומשהו בקשר מרגיש ונראה אחרת. זורם יותר, פתוח יותר, משוחרר מכעס.

את הפוסט ילוו תמונות וסירטון מתוך חפיסת קלפים אימוניים שיצרתי השבוע ועוסקים גם הם בשינוי.

בעבודה האימונית אני משלבת גם תרגילים, קרי "שיעורי בית" שאני שולחת בתום השיחה. נקודות למחשבה ולהתבוננות במהלך השבוע, עד השיחה הבאה.
אין חובת הכנת שיעורי בית, אני גם לא ממש "בודקת", רק מתעניינת אם הוקדש זמן למחשבה בשבוע שחלף.
מי שרוצה לעבור שינוי חייב להשקיע עבודה. זה האני מאמין שלי, שיש להשקיע עבודה בלהשתנות או בלשנות הרגלים, דפוסי חשיבה או אמונות מגבילות.
גם אם זה אומר לעצור את שטף האירועים היומיומיים, לקחת כמה דקות של שקט ו… להיות עם השאלה/העיניין, למצוא תשובה, לבדוק איך אפשר אחרת.

זו הדרך הטובה ביותר לגבות את התובנות שלומדים דרך השכל וליישם אותן בחיים עצמם. אחרת הרעיונות הטובים לשינוי נשארים כחלום או שאיפה שלא תתגשם לעולם.
לא כל המתאמנים רוצים לעבוד "קשה" כשהם מגיעים לאימון. לכן בסיטואציה כזו התפקיד של המאמן הוא לשקף את חוסר הרצון להשקיע זמן, לעבוד, או להתמודד עם השינוי.
אולי שווה לבדוק עד כמה המתאמן באמת רוצה להשתנות. יתכן שהוא עדיין לא בשל לשינוי ואז כדאי להפנות זרקור להתנגדוות לשינוי, להציף אותה, למוסס אותה.

מצד אחד איזור הנוחות, המוכר והידוע שאפשר לשקוע לתוכו בנימנום, שום דבר לא מפתיע, הכל נראה ומרגיש אותו הדבר.
מהצד השני, השינוי בו דבר אינו ידוע. אם כך מה הפלא שלעיתים השינוי יכול להצטייר כמאיים ומפחיד.

סדרת הקלפים שיצרתי נועדה לסייע בתהליך של שינוי – המסרים שמופיעים על גבי הקלפים הצבעוניים בחפיסה הם מסרים שמעודדים התפתחות אישית, הגשמה, דיוק,
העצמה וברכה. מטרתם לגרום לנו להתיידד עם השינוי, לרצות אותו, לקבל אותו כדבר שבא לטובתנו, לקדם אותו בברכה וגם, לא פחות חשוב – להינות ממנו ומהרווחים שהוא מביא.

כמה תמונות שצולמו במהלך העבודה על הסדרה, כשהבסיס הם 4 ציורים ישנים שנחתכו לקוביות בגודל 3"

הטקסט מתוך הפתיח לסדרה:

שינוי נתפס כדבר חיובי ורצוי, אך הוא אינו קורה מעצמו, כמו קסם. לפעמים זהו תהליך איטי מאוד, עד ששמים לב למה שקודם הרגיש ונחווה בצורה אחת, ובמקומו מגיעה חווייה חדשה, פתוחה ומשוחררת יותר.
הפרפר מייצג בצורה הטובה ביותר את תהליך שינוי הצורה. בחייו הקצרים הוא משתנה ארבע פעמים: מביצה לזחל, מזחל לגולם ולבסוף הפרפר שבוקע מהגולם, פורש כנפיים עדינות ועף. בכל שלב בהתפתחות הוא נראה אחרת, כשבשלב האחרון הפרפר נראה במיטבו. משדר אנרגיה עדינה של תנועה, של שימחה, קלילות ויופי.

בסדרת הקלפים שלפניכם 64 מסרים שאם תסכימו לקבל ולהפנים אותם, תתחזקו בתהליכי השינוי שאתם מייחלים לעצמכם.

כולנו זקוקים לאמונה ביכולת שלנו להשתנות, במסוגלות שלנו להוציא אל הפועל וליישם בחיי היומיום הבנות חדשות.
המסרים שלפניכם יכולים לסייע לכם לדייק את מה שנחוץ לכם כעת, בדרך אל השינוי.
אופטימיות, חיוביות, פתיחות, גמישות מחשבתית, הכרה בערך העצמי, חיזוק הביטחון העצמי. ובעיקר האמונה שהשינוי אפשרי עבורכם.
בצדו האחורי של הקלף קטעים מציורים שלי שצויירו לפני למעלה מעשרים שנה וכעת שינו צורה והפכו למצע לקלפי השראה.

וככה נראים הקלפים בתום מלאכת ההדבקה של הפרפר והטקסט:

תמונות נוספות של הערכה כולה, עם מסרים דו-צדדיים:

לסיום – קלף אחד מכל צבע:

ולסיום – סרטון בו אני משתפת על תהליך הכנת הקלפים
מוזמנים לצפות ומוזמנים לקחת מסר אחד מכל מה שנאמר כאן כצידה לדרך עבורכם, כשאתם מתמודדים עם תהליכי השינוי שלכם.