תמונה ביום – פברואר 2019

יום חמישי – 28.2.19

מתוך 28 הימים בחודש פברואר ספרתי עשרה ימים בסיני וחמישה בהרי אילת. כלומר קצת יותר ממחצית החודש הייתי בדרכים, במקומות יפים ואהובים. 14 לילות בהם ישנתי מחוץ לבית, מתוכם עשרה לילות שישנתי באוהל במדבר, ומתוכם שני לילות בהם ישנתי לבד-לבד באוהל במדבר. אם ככה מה הפלא שהגיעו לבקר אותי כעת, לקראת סוף החודש גם כאב הגב הנושן וגם איזו תחושה לא נעימה בגרון… הבהרתי חד משמעית לשניהם, גם לכאב גב וגם לכאב גרון, שהם אורחים לא רצויים ומוטב שימהרו לעזוב את גופי וילכו לדרכם, להציק למישהו אחר.

לתמונה היום שסוגר את חודש פברואר בחרתי את הפריים בו אני מצלמת את עצמי זרוקה על אדמת המדבר, בראש מעלה עמרם, מביטה על הנוף הפרוש מולי, תחתי, סביבי. מודה על מזלי הטוב, מודה על האפשרות ללכת, לטייל במקומות המיוחדים הללו. פשוט להיות.

יום רביעי – 27.2.19

כמה מילים על תמונות סלפי, כי לאחרונה שמתי לב שאני יותר ויותר משתמשת בפונקציה הזו במצלמה הסלולרית ומכוונת את המסך לפנים שלי על רקע הנוף. זו תופעה חדשה יחסית עבורי. פעם נמענתי מלצלם את עצמי או לבקש אחרים שיצלמו אותי וחבל. יש משהו בצילום עצמי במקום מסויים. לא סתם המוני אנשים מצטלמים כמעט בכל מקום, לא סתם נושא הצילום הפופולרי ביותר הוא פרוטרייט או דמות אדם.

כך או כך, מפעם לפעם אני עוצרת מלכת, מכוונת את המצלמה אלי ו…קליק. לא תמיד אני מחייכת, לרוב כמה שערות סוררות מתנופפות ברוח, אבל יש כאן איזו הקפאה של שבריר שנייה שהייתי שם. פריים שמזכיר לי חווייה. אתמול עדכנתי את דף האודות בבלוג והחלפתי בתמונות סלפי שצילמתי את עצמי בסיני. החיוך בתמונות ההן הוא חיוך של אושר. לגמרי. וכאן, בתמונה היומית, אני מחייכת בהרי אילת. שבוע שעבר, כשהלכתי במסלול סובב בקעת תמנע.

יום שלישי – 26.2.19

בגלל הטיולים התכופים וההיעדרויות מהבית לא שמתי לב איך חלפה שנה מאז שפתחתי את המדור "תמונה ביום".
התמונה הראשונה עלתה לאוויר ב-11.2.18 ומאז אני מתמידה עם האתגר שכבר מזמן הפך לסוג של הרגל. מדי יום, או כמעט מדי יום להאיר בזרקור על פריים אחד בודד. לרוב מצרפת גם טקסט קצר, כי אני גם אישה של מילים.
הבחירה בתמונה אחת אינה פשוטה עבורי, כיוון שאני אישה של ווליום גבוה, של גם וגם. בכל טיול אליו יוצאת חוזרת עם אבלום שמנמן של לפחות מאה תמונות ועכשיו לכי תבחרי רק פריים אחד בודד.
המדור "תמונה ביום" לימד אותי שיעור בזיקוק, דיוק. הבחירה אינה בפריים היפה ביותר או המוצלח ביותר. זו אינה תחרות צילום בה אני מתהדרת בכישורי הצילום שלי, ביכולות שלי או בראייה הצילומית הייחודית שלי. זהו מדור אישי שמתאר רגעים מהחיים דרך תמונה אחת. תמונה שמצטרפת לתמונה עד שלאט לאט נוצר פסיפס.
יום אחד ניגשה אלי ליטל, גם היא בלוגרית שעקבה אחרי המדור, אז עדיין לא היכרתי אותה ומה היא אומרת לי? "החיים שלך מעניינים". הופתעתי. לא חשבתי לעצמי שיש מי שעוקב וקורא, שיש מי שחושב עלי כאלו מחשבות. זה לגמרי לא מובן מאליו עבורי.
כך או כך, לכבוד יומהולדת שנה למדור (באיחור של שבועיים) החלטתי לערוך את רוב התמונות לסרטון שמתנגן לאורך שש דקות ו-46 שניות.
תמונת היום שלי היא לקט התמונות מהשנה החולפת. פוטתרפיה בהתהוות.

יום שני – 25.2.19

יום ראשון – 24.2.19

יום ללא תנועה, למעט גיחה מהבית להליכה ביישוב בשעות הערב כדי להזיז קצת את הגוף. יום שהוקדש למנוחה בבית, עבודה מול המחשב ובעיקר ישבתי בסטודיו ועבדתי על גלויות. נכון שקראתי לפרוייקט שלי "גלויה ביום", אבל היו ימים שלא נגעתי בגלויות והינה מגיע יום שמקדישה לעיניין שעות רבות ונהנית מכל רגע. מקווה מחר בבוקר לסיים את סדרת הגלויות מתמנע בהשראת המסע של "נפגשים בשביל ישראל" ולהוסיף עמוד חדש עבור הגלויות מחודש פברואר.

תמונת היום תצפית על בקעת תמנע מראש צוקי תמנע, מתוך הטיול שהיה, "מפגש חווייתי של התחדשות ודיאלוג דרך הרגליים, הלב והנשמה"

יום שבת – 23.2.19

זה הולך ככה: חוזרת הביתה מטיול שטח של כמה ימים, הנהיגה עברה בשלום, מחנה את המכונית בכניסה לבית, פורקת את הציוד, מעמיסה עלי ויורדת לדירה, בפעם אחת, אפילו אם כבד. פותחת את הדלת ומעיפה מבט זריז, הכל נשאר במקומו, כפי שהיה לפני שנסעתי. פותחת חלונות שייכנס אוויר טרי. מייד חולצת נעליים, מדליקה דוד ועד שיתחממו המים למקלחת מסתערת על התיקים. בדר"כ לוקח לי לפרוק חצי שעה. הבגדים המלוכלכים נכנסים מייד למכונת כביסה, התיקים מנוערים מאבק ועוברים לאיחסון בפינה הקטנה שזה ייעודה, לאחסן ציוד טיולים. כנ"ל המזרון, האוהל המקופל והשק שינה. יש עוד דברים קטנים שצריך להחזיר למקום. להדליק את המחשב, לחבר את המצלמה למחשב ולהעלות את התמונות שצולמו בטיול.
רק אח"כ אפשר להרתיח מים לקפה, להיכנס למקלחת חמה, לחפוף שיער, לקרצף היטב את כל האיברים בגוף, לשטוף את אבק הדרכים.

החוויות ממשיכות להדהד, לאט-לאט נרגעות ומפנות מקום לנוחות של הבית.
תמונת היום צולמה הבוקר, בחניון לילה של חולות כסוי. זו התשובה שלי לשאלה: "איך את עושה את זה?", כלומר, איך את מעיזה לישון לבד במדבר. הינה, בדיוק ככה.

יום שלישי – 19.2.19

אחרי שאסיים להעלות את התמונה היומית אקום מעמדת המחשב שלי ואתחיל לארוז ציוד לטיול הבא. כשהכל יהיה מוכן אעמיס במכונית ואסע דרומה. אלו ימים בהם אני בתנופה של הליכה, מנצלת ימים פנויים לצאת למדבר שקורא לי לבוא.

תמונת היום של מפת העולם הגדול צולמה בד'הב. המדור ואנוכי יוצאים לחופשה מדברית בדרום הארץ, נשוב לפעילות בשבוע הבא.

יום שני – 18.2.19

כמעט שלא יצאתי היום מהבית, את רוב השעות הקדשתי לפוסט על דרום סיני. רק אחרי חצות לחצתי בשעה טובה על כפתור ה"פרסם". התלבטתי אם לחלק לשני חלקם, בסוף דחסתי את כל המלל הרב וכמאה תמונות לפוסט אחד ארוך. אומרים שהכתיבה שלי קולחת, מי שיעניין אותו, יקרא עד הסוף, מי שלא, ינשור באמצע. הפוסט מהווה סוג של "סיכום טיול" בעיקר עבורי, ולקח קרוב לשבוע עד שמצאתי את הניסוח המתאים להביע את החווייה הרב מיימדית שחוויתי שם בהרים ובחופים.
יש פוסטים שנכתבים ללא מאמץ, שהמילים זורמות ממני בקלות ויש כאלו שדורשים את הזמן שלהם. עשרת הימים בסיני הטעינו אותי באנרגיה, ובו זמנית גם התישו ועייפו מאוד. מקווה מאוד שהעייפות התפוגגה כי מחר אני שוב יוצאת לדרכים, לכן היה לי חשוב לסיים את הכתיבה ולעלות את הפוסט לאוויר.

תמונת היום היא אותה תמונה שמשת כתמונת הפתיח לפוסט סיני שלי, עם כמה שורות בשבחו של המדבר שכתבתי לפני זמן מה.

יום ראשון – 17.2.19

הדרך הטובה ביותר להתחיל את השבוע היא בטיול. ולא סתם טיול, טיול לדרום האדום, למערב הנגב שכולו ירוק עם מרבדי כלניות, עם חברה טובה שהשיחה איתה קלחה לאורך הנסיעה והיתה מעניינת ומרחיבת לב. ולבסוף קפצנו לבקר חברה לטיולים בקיבוץ בארי שאירחה אותנו ברוחב לב. במרחק נסיעה של שעה וחצי מהבית, גם טיול טבע, גם פרחים, גם שמיים כחולים ומזג אוויר שהאיר לנו פנים וגם חברותא משבוחת ושיחה מלב אל לב.

שימחה גדולה. ככה צולמתי היום, מצלמת פרחים.

יום שבת – 16.2.19

התעוררתי הבוקר לצללי גשם שיורד ויורד ויורד. הבית עוטף אותי בקירות, חלונות אטומים ותקרה שמגנים עלי מהרטיבות והקור.
זה לא היה המצב שבוע שעבר בסיני, בלילה שבין שלישי לרביעי, כשנפתחו ארובות השמיים. האיזור של דרום סיני בו טיילנו הוא מן הצחיחים שיש, זוכה לכמות משקעים שנתית זעומה, אבל כראוי לחוקי מרפי, הגיעה קבוצת מטיילים, מדוע שלא יירטבו קצת…
לפני היציאה לדרך התחזית בארץ דיווחה על גשם וסערה, אני כל פעם נדהמת מחדש מההקשבה הסלקטיבית שלי, כי הפרשנות שלי התייחסה לישראל ולא לסיני, שם בטוח לא יירד גשם. אם כך, כשארזתי ציוד לקחתי איתי את האוהל בן-רגע, אוהל מרווח וקל לתפעול. נפתח תוך חצי שנייה ומתקפל תוך חצי דקה. רק שהוא אינו עמיד לגשם בגלל צורת הנקניק שלו, וכשיורד גשם לאורך כל שעות הלילה בסופו של דבר הגשם יחלחל פנימה דרך החלונות.
סיוט כזה קרה לי שנה שעברה וקרה לי שוב שבוע שעבר. ייתכן שהגשם שמכה על גג הניילון הדק של האוהל נשמע למי שנמצא בפנים כחזק יותר חזק ממה שהוא בפועל. לי זה נשמע כמו מבול. ארזתי את כל הציוד בשקיות ניילון וקיוותי מאוד שמתישהו הגשם ייפסק. היה לי קשה להירדם כשכל מה שמפריד ביני לבין המבול זו פיסת ניילון דקה שכבר אי אפשר לסמוך עליה.
בפועל מה שקרה זה שישנתי גרוע מאוד, גשם חדר לאוהל דרך החלונות, המים הרטיבו חלק מהציוד אבל לא את השק שינה, כעסתי על עצמי מאוד שלא הבאתי את האוהל החדש שעמיד לגשם, והחלטתי להיפרד מהאוהל בן-רגע ולמסור אותו מתנה לבדואים.
למחרת בלילה גם ירד גשם, רק שהפעם עברתי דירה לאוהל פשוט של דקטלון, עמיד לגשם. ישנתי מצויין למרות הדיונים הערים שהתנהלו חצי לילה מה עושים, אם יוצאים בבוקר לטפס על ההר או לא.
בתמונה: ביתי (לשעבר) שבמדבר אחרי לילה גשום אל מול מדבר סיני במופע חורפי. מה שכן, לא היה קר.

יום שישי – 15.2.19

יושבת בבית ליד התנור חימום, עם כוס קפה שחור ועוגיית שומשום קטנה ליד ונזכרת בשישי שעבר, בדיוק בשעה הזו, בין תשע לעשר בבוקר.
אחרי שנפרדנו לשלום מצוות הבדואים והגמלים שליוו אותנו שבוע שלם, בטקס פרידה מרגש והם נכנסנו אל ההרים. הציוד שלנו הועמס על הג'יפים ולפני שעוזבים את ההרים לכיוון דהב והחופים יצאנו למסלול הליכה קצרצר של כשעה לעבר נאת המדבר היפהפייה של עיד כיד.
מה שזכור לי בעיקר זה איך "נתקע לי הסטרטר" במוד של צחוק מתגלגל, בלי שום סיבה. ספרי לנו מה כ"כ מצחיק, שגם אנחנו נצחק. אבל לא היה מה לספר, כי לא צחקתי בגלל בדיחה, אלא צחוק לשם צחוק שמהרגע שהתחיל להתגלגל הנחתי לו להתגלגל לדרכו. בדרך חזרה יזהר מתעניין איך צוחקים ככה בלי להפסיק ובלי שום סיבה. ההסבר נקטע כשעברנו ליד עץ שיזף ענק והתחלנו להרביץ עם המקל על הענפים כדי להפיל ארצה כמה פירות עגולים ועסיסיים שנראו טעימים למאכל. "דומים" קוראים להם, ואם אני לא טועה זו היתה הפעם הראשונה שטעמתי מהפרי הזה.
היה טעים. היה מצחיק. היה עוד כ"כ הרבה דברים, אבל בעיקר מרחיב את הלב.

תמונת היום, הפרח החביב עלי שצילמתי בלי סוף, שיכרון סיני

יום חמישי – 14.2.19

אחרי עשרה ימים מתוכם שבעה בהם טיילתי בהרים בניתוק מוחלט ורק כששבתי לחוף וביקשתי מעבדאללה שידליק את הווייפיי לזמן קצוב, הינה חזרתי הביתה, לאספקת ווייפיי קבועה שמחברת אותי חזרה לרשת, לתקשורת עם העולם. כמו למשל, חיפוש מידע והעלאת תכנים חדשים לבלוג. עכשיו פרסמתי פוסט חדש שנכתב בהשראת הפאנל בו לקחתי חלק אתמול. מעין אוטוביוגרפיה טיילית שלי. ולפני שאני צוללת לאלפיית התמונות שהבאתי מסיני בחרתי לתמונת היום את הר שלמה מהרי אילת היפים שלנו.

כולם טורחים לציין את ה-14 לפברואר כ"יום האהבה". מי שמכיר אותי יודע, אחת מאהבות חיי הגדולות שלי היא נסיעות, טיולים, טבע.

"Travel is my Therapy"

יום רביעי – 13.2.19

אתמול בלילה שבתי לביתי אחרי עשרה ימים בסיני. המעבר משם חזרה ארצה חד מדי, אם כי אחרי נהיגה ארוכה של קרוב לארבע שעות העייפות מטשטשת את הקצוות החדים. התעוררתי הבוקר להתרגשות חדשה כשנסעתי למרכז הירידים בת"א, לתערוכת התיירות הבינלאומית השנתית, לא רק כדי להסתובב בין הדוכנים, אלא גם כדי לקחת חלק בפאנל בנושא שבילי הליכה ארוכים ולומר את דברי כבלוגרית של טיולים וכהייקרית שאוהבת מאוד ללכת.
תמונת היום שלי, מיום שהיה גדוש בטוב, היא הפרסום מתוך תוכניית הכנס שמעיד על כך שיש לנו כבלוגרים של טיולים מקום חשוב בעולם התיירות
ותמונה שלי מהפאנל שצילמה חברתי הבלוגרית איריס קראסו. עוד אכתוב על ההשתתפות בתערוכה, יש כבר טיוטה, אבל כעת זמן למנוחה. העייפות אומרת את דברה ולשם שינוי אני מקשיבה.

יום שישי – 1.2.19

רשימה ישנה עם 33 דרכים לשמור על עצמך יצירתי. מעתיקה ומדביקה ליום הפותח את חודש פברואר 2019 (בלשון נקבה, תופס ל כ ו ל ם).
1. צרי רשימות.
2.סחבי איתך פנקס לכל מקום.
3.נסי כתיבה חופשית.
4. התרחקי מהמחשב מדי פעם.
5. היי לא מהעולם הזה.
6. הפסקי להלקות את עצמך.
7. קחי הפסקות.
8. שירי במקלחת.
9. שתי קפה או תה.
10. דעי את שורשייך.
11. האזני למוזיקה חדשה לך.
12. היי פתוחה.
13. הקפי את עצמך באנשים יצירתיים.
14. קבלי פידבק.
15. שתפי פעולה.
16. אל תיכנעי.
17. תרגלי. תרגל.י תרגלי.
18. הרשי לעצמך לעשות טעויות.
19. צאי למקומות חדשים.
20. ראי סרטים זרים.
21. מני את הברכות בחייך.
22. קחי לעצמך הרבה רגעי מנוחה.
23. קחי סיכונים.
24. שברי את החוקים.
25. עשי יותר ממה שעושה אותך מאושרת.
26. אל תכפי על זה לקרות.
27. קראי דף אחד מהמילון.
28. צרי מסגרת עבודה.
29. הפסקי לנסות להיות "מושלמת" בשביל מישהו.
30. יש לך רעיון? כתבי אותו.
31. נקי את חלל העבודה שלך.
32. תהני.
33. תסיימי משהו.

תמונת היום: חמניה. למה? ככה. המדור ואנוכי יוצאים לחופשה של עשרה ימים, נשוב ב-12 לחודש.

 לחודש הקודם | לחודש הבא | לדף הראשי