גלויה ביום – מרס 2019

פרוייקט "גלויה ביום" מתקדם לא רע. נכון שמחצית פברואר לא הייתי בבית, אבל בשבוע האחרון של החודש ישבתי שעות ארוכות מול השולחן ואת התוצרים אפשר לראות כאן.
ביום הראשון לחודש מרס סיימתי סדרה של חמש גלויות שאיחדתי עם "סיכה מפוצלת", הדבר הזה עם שני קצוות שמזיזים לצדדים כדי להדק יחד כמה ניירות (ככה הסברתי למוכרת בחנות לחומרי יצירה שתבין למה אני מתכוונת, לפני שידעתי איך אומרים את זה בשפה מקצועית)
חומרים: 5 גלויות, מתוכן 4 גלויות פרסומת לישוב צוקים שבערבה, 5 דפים שתלשתי מבלוק ציור קטן וצבועים בצבעים מסיסים במים (נצבעו בסיני), בולים מאוסף הבולים של אמא שלי (שעבר לרשותי ועכשיו בתהליך החרבה), חותמת מצפן, טייפ צבעוני, הטבעה של צורות ואותיות באמצעות שבלונה וצבע אקריליק לבן, 5 פתקים מתוך "צנצנת האושר" שמתעדים רגעים קטנים (2016), וואשי טייפ.
לחומרים אלו הוספתי חמש מילים עוצמתיות: שינוי, חזון, אמון, תמועה ויצרה ומיענתי אותם ל-"אילנה בר" היוצרת, החוקרת, הכותבת, הטיילת וההרפתקנית
עירבבתי… ושוב ערבבתי… וזה מה שיצא…


יש גלויות שהעבודה עליהן מהירה מאוד, הרעיון מייד בא לראש ויורד לידי ביצוע ותוך כמה דקות הגלוייה עשוייה ויש גלויות שלוקח זמן. שהעבודה איטית, קודם שכבה ראשונה, אח"כ הן ממתינות בערימה בצד עד שמגיע רעיון לתוספת, למילה המתאימה, לבול שמשתלב בנושא. לפעמים העבודה על גלויות נעשית בצמדים ולפעמים כל גלויה עומדת בפני עצמה. ויש גלויות שרק מבקשות לכתוב עליהן כמה שורות בעט צבעוני. לא נחוץ שום דימוי, רק טקסט.


שם המדור "גלויה ביום" מעיד על עשייה יומיומית, יש ימים שלא יוצרת דבר ויש ימים ששוקעת בעשייה רצופה של כמה שעות והתוצרים הם למעלה מגלויה אחת. כמו הערב למשל. סיימתי גלויה שהתחלתי לפני ימים אחדים ועברתי לסדרה של 3 גלויות גדולות, הזמנות לתערוכות אמנות בגלריות מאטלנטה עליהן הדבקתי צילום של "טבלת יאוש" שהכנתי בזמנו בחודשיים שלפני תום הרילוקיישן. בטבלה רשמתי משימות עיקריות לכל אחד מהימים הללו שהיו עמוסים בסידוים ונסיעות. לא זכרתי ששמרתי את הדף הזה, הוא צץ פתאום כשסידרתי את המדפים. התלבטתי אם להשתמש במקור. לשמחתי יש במדפסת החדשה אפשרות לשכפל דפים, אז צילמתי את שני צדי הדף והשתמשתי בצילומים הללו כשכבת רקע לגלויות מאטלנטה. נזכרתי איך באותה תקופה הייתי עסוקה בקרמיקה, צורפות וויטראז'ים. עבודות עם ניירות לא עיניינו אותי, גם לא הציור. במרוצת השנים הכל התהפך וכעת עיקר העניין שלי הוא בקולאג'ים, ניירות, ציור, כתיבה. את הקרמיקה, הצורפות והזכוכיות הותרתי מאחור.

בגלויה עם המילה הורודה "אמנות" הדבקתי את החלום שלי באחד הימים להוציא לאור ספר אמן. מאמינה שחלומות שאומרים בקול מוצאים את דרכם להתגשם.


צרור נוסף של גלויות מהשבוע האחרון


לרוב אני נמענת מלהסביר איך אני עושה את הגלויות שלי, לפעמים משתפת בתהליך עבודה, שהוא כללי יותר, אבל עבור שתי הגלויות האחרונות לחודש מרס אפרט קצת יותר.

בשלישי השבוע נסעתי לחנות בפרדס חנה לאסוף את העותק שלי של הספר "לבד ליפן" של ענת אור מגל כשראיתי את הפרסום בהדסטרט רציתי מאוד שהפרויקט יצליח כדי שאוכל לקרוא את כל מה שענת כתבה. והוא אכן הסתיים בהצלחה והספרים הודפסו. העותק שלי חיכה לי ליד קפה "המרפסת", בית קפה חביב שזה הביקור הראשון שלי בו.
כשהבחורה בחנות חיפשה את שמי במחשב ראיתי על הדלפק גלויות עם הזמנה לתערוכת מאיירות בתחילת אפריל. לקחתי שתי גלויות ועוד אחת מאלו שהיו פזורות על הדלפק בבית הקפה. וטוב שלקחתי ("אם נותנים לך, קחי"), כי עשיתי שימוש בשלושתן. יחד עם החשבון על קפה וכריך הגיעה גלויה של החנות "Lavido" עם בצירוף אריזה קטנטונת של קרם והכיתוב "טיפול פנים מתנה". הקרם הופרד מהגלויה והיא הצטרפה לשלוש הגדולות שנכנסו לאיחסון זמני בספר החדש.
אח"כ בבית פרשתי את ארבעתן על שולחן העבודה. התחלתי עם הקטנה. "טיפול פנים מתנה". אהבתי את המילה מתנה אבל היא הוסתרה בציור ישן שגזרתי והדבקתי. בשביל זה יש מדבקות נוצצות ואפשר להדביק אות-אות.
הנסיעה לפרדס חנה היתה כדי לקבל את המתנה שנתתי לעצמי. בבחירה לתמוך בפרויקט היה אקט של נתינה הדדית, גם לענת, שתגייס את הסכום הדרוש וגם עבורי, שרוצה לקרוא על חוויות של אישה שבחרה לטייל לבד.
בצדה השני של הגלויה הדבקתי כרקע את ההמשך מאותו ציור ישן בצבעי עיפרון. עליו הדבקתי פרפר צבעוני שגזרתי מציור אחר, בהשפעת נדידת הפרפרים שחולפים בימים אלו כמעט בכל מקום. הוספתי רשימה של "מילות מפתח" כי בלי מילים טובות אני לא יכולה…
עד כאן הגלויה הראשונה שהעבודה עליה היתה יחסית מהירה.

כעת ניגשתי לגלויה הגדולה ושלפתי מקופסת הצבעים שלי שפופרת של אקריליק ירוק וצבעתי כשמקפידה להסיר את הצבע מעל הרישומים. כשהצבע התייבש גזרתי את רישום מס. 4 של ענת, הסופרת שהיא גם מאיירת ותשתתף בתערוכה.
בגלויה חדשה הדבקתי על הצד הטקסטואלי את מפת תמנע, מאוסף המפות שלי. זו לא סתם מפה, זו מפה שקיבלתי בכניסה לפארק בטיול יומהולדת, באפריל 2015, כשמלאו לי 48. יצאתי לטייל במרחב לבד וביום של היום הולדת יצאתו למסלול אתגרי מהכניסה לפארק, דרך מעלה מלחן עד להר ברך. שם הגרלתי דרך איזה מעלה אני אחזור חזרה. המעלה שהוגרל היה מעלה מלחן. כדי לוודא שאכן אספיק רשמתי במפה תיזמונים, שעות ומרחקים. זה היה טיול נהדר שהחל בשבע בבוקר הסתיים באותה הנקודה בחמש וחצי בתום 25.5 ק"מ, שיא אישי בזמנו (שאח"כ שברתי אותו במעט).
"את אלופה! "כתבתי במפה, עפה על עצמי ובצדק. בטח שאלופה ובטח שכל הכבוד לי ובטח ובטח שכזה תיעוד לא זורקים והינה כעת הוא משמש אותי כחומר גלם לגלויה היומית. גלויה שמתכתבת עם כותרת הספר "לבד ל… ", היא ליפן ואני למדבר. את ה-"אלופה" אני ממרקרת בירוק.
על המפה אני צובעת עם טושים מסלולים שהלכתי בהם. לבד, כמובן. וגוזרת את המקום הזה ליד אליפז שם הקמתי באחד הלילות של פברואר שעבר את האוהל שלי וישנתי לגמרי לבד. מעשה על הגבול שבין אומץ לטימטום.
את רישום דמות האישה הצבוע ירוק מדביקה ומחזקת עם 4 מדבקות בירוק זרחני, דומה לגוון הירוק שבספר. מסמנת עליהן כיוונים, כמו של מצפן. מוסיפה טקסט שכתבתי לדמות עצומת העיניים, שתביט פנימה ותראה את היפה והמיוחד בה.
מה עוד? הוספתי את החותמת העגולה עם ציון המקום "פרדס חנה", ציינתי את התאריך והחתמתי בחותמת המצפן שלי. עכשיו נשאר למצוא בול שיתאים, מוצאת אחד מרובע עם מעגל אדום, זה מניח את דעתי ומחתימה עם המצפן.
זהו. הגלויות מוכנות.

חודש קודם | לדף הראשי "גלויה ביום" |  חודש הבא