פרסת דרוך או איך זה מרגיש כשמושיטים לכם גלגל הצלה

שנת 2017 היתה שנה קשה. החיים העיפו עלי כאפות, הרגשתי איך אני נדחקת עם הגב לקיר, ההרגשה הכללית הלכה ונעשתה יותר ויותר דחוסה, גרועה. נחנקתי. הרגשתי רע. הרגשתי שאני במסלול הלא נכון ושאם אמשיך לצעוד בו זה כמו להיכנס עם הראש בקיר.
כמובן שהיו מחשבות כמו "למה זה קורה לי, למה כל העולם נגדי", וטוב שהבנתי שאלו מחשבות שאינן מקדמות, אלא רק מנציחות את האומללות והקורבנות.

זו היתה תקופה קשה בה הגיעו גם בשורות קשות שקשורות לבריאות במשפחה, מלאו לי חמישים ולמי שעדיין לא חווה על בשרו, הגיל הזה של "אמצע החיים" מביא אתו שאלות נוקבות. בדק בית רציני.

"צאי למסע", אמרתי לעצמי, "לכי לשביל ישראל, צעדי בו לכל אורכו. אלף קילומטרים של שביל יעזרו לך."

"בגיל חמישים ושליש החלטתי לצאת למסע פיסי לאורכה של הארץ. דרכים מוכרות, ידועות, אהובות…
עוד מעט אני יוצאת לדרך. הלב מתחיל לרקוד בשמחה.
"
אני כותבת באוגוסט 2017 בפוסט "חמישים ושליש", אחד מהפוסטים הראשונים שהעלתי לבלוג המסעות שלי.

זו היתה המתנה שלי לשנת היובל. מתנה נהדרת, מתנה שהושיטה לי גלגל הצלה, שעזרה לי לחשב מסלול מחדש, שלימדה אותי המון על עצמי, על איכויות כמו מסוגלות, נחישות, אומץ, בחירה, על כוחות שלא חשבתי שיש לי ומצאתי אותם בתוכי.

החל מתחילת ספטמבר 17 עד אמצע מאי 18 הלכתי שלושת רבעי שביל וגם סיפרתי על השביל, כאן בבלוג ולכל מכריי וחבריי. השביל הפך מגלגל הצלה לחבר הטוב ביותר שלי, ידיד נאמן, ידיד שמיטיב איתי, שמלמד אותי שיעורים חשובים, וגם מסב לי הנאה גדולה.

כשהתחילה עונת הטיולים של 2018 שמתי לב שמשהו נרגע בי ולא מיהרתי לחזור לשביל ל-"השלמות". עדיין יש לי מקטעים שלמים בהם עוד לא הלכתי, מתל דן בצפון עד יגור וכמה "חורים" פה ושם במרכז הארץ ודרומה.

אותו מצפן פנימי שמכוון "לחשב מסלול מחדש" כיוון אותי לדרכים אחרות, שלאו דווקא מסומנות בלבן-כחול-כתום. וכך יצא שעדיין לא סיימתי את השביל במלואו.

בינתיים שינו חלק מהתוואי של השביל (באיזור ערד) וגם אני השתניתי, תחום העיסוק שלי השתנה, סדרי העדיפויות שלי השתנו, הבחירות שלי השתנו, הנכונות שלי להושיט יד לעזרה השתנתה.
אם בתקופת השביל הייתי חדורת מטרה להתקדם כמה שיותר, לנצל כל הזדמנות לצאת אל השביל, בעיקר לבד – היום אני מרבה לטייל בעיקר עם חברים, לא מתעקשת דווקא התוואי של השביל, אם יש מזג אוויר גרוע מבטלת טיול ונשארת בבית.

ואיך הפתיח הזה קשור לטיול השבת?
הפתיח מתייחס לרקע לאותו וריאנט אליו יצאתי בתחילת מרס 2018 ממדרשת שדה בוקר לנחל דרוך
"תוך כדי העמקה במפות השביל אמרתי לעצמי שאם בסובב מון-בלאן יש ווריאנטים, אז למה שלא יהיו גם בשביל ישראל. אין חוקים לשביל, כל אחד בוחר את הדרך בה הוא נע לאורכו." כתבתי אז על אותו "וריאנט" בבקעת צין: מסלול מעגלי שמתחיל במדרשה ומסתיים באותה נקודה בתום כ-26 ק"מ, שמתוכם רק שניים עוברים בשביל ישראל עצמו. ויתר הקילומטראג' עובר בנחל חצץ ודרוך היפה.

מריצה את הזמן שנתיים קדימה – גיא יוצר איתי קשר ומעניין אותי במסלול טיול לנחל חצץ ודרוך.
נשמע לי מוכר, אני אומרת לו, הייתי שם כשטיילתי בשביל, היה היה מסלול קורע, ארוך מאוד, קשוח וגם יפה.

אבל לא הקושי ולא אורך המסלול מרתיעים אותנו ואנחנו מנסים לתאם שבת מתאימה לטיול. התאריך נדחה ונדחה, כל פעם בגלל סיבה אחרת ואז בשבת האחרונה, בראשון לפברואר, מתאספים תשעה מטיילים ויוצאים למסלול חצץ-דרוך. מסלול שמיועד למיטיבי לכת ומשלב בין נופי בראשית, מרחבים פתוחים, פריחת נרקיסים, מפגש עם עדר יעלים, גבים שהתמלאו במי הגשמים שירדו לאחרונה – ובעיקר התקדמות במורד הנחל לקראת פרסת דרוך המרהיבה.

כיוון שהיינו עם שלוש מכוניות חשבנו לחסוך את הקילומטרים המנהלתיים בהליכה למדרשה והנהגים נסעו להשאיר שתי מכוניות במנחת, סמוך לראש מעלה צין (דיס-המלצה: אם אתם עם פרייבט לא כדאי להיכנס לשבילים שמובילים מהכביש למנחת, לא ברורים ואפשר להיתקע ולשקוע בבוץ) –  אממה… אחד הרכבים נכנס בטעות לבור מלא בוץ והתחפר והתחפר… תודות לתושייה ועבודת צוות שולפים ג'ק, קרשים ומסדרים תמיכה לגלגל, כדי לחלץ אותו מהבוץ. הנהגים חוזרים לחניון הלילה של נחל חצץ בשלום ו… מתחילים!

מזג האוויר קר, קר מאוד. אני לבושה בשלוש שכבות, חולצה ארוכה, קצרה ומעיל, רק כשמגיעים לבורות חצץ אני פושטת את המעיל ואלבש אותו שוב לקראת סוף הטיול, סביב השעה ארבע כשהשמש החורפית השקרנית מנמיכה לקראת שקיעה ונהייה קר מאוד.

תחילה מבקרים בבורות חצץ – בורות שחפרו הנבטים על מנת לאגור מים

"בורות חצץ נחצבו על ידי הנבטים, לפני כ-2,000 שנים, ונועדו לאגור את מי הגשמים המעטים שיורדים במדבר בימות החורף. סביב הבורות נבנו תעלות, שמוליכות את המים אליהם, ובתוכם נחצבו עמודי אבן רבועים שיחזיקו את תקרתם. עד היום, כאשר יורדים גשמים משמעותיים בימות החורף, ממלאים מי הגשמים את המאגורה הגדולה ביותר בבורות חצץ. המאגורה הענקית מתמלאת מים צלולים, שמהנה להביט בהם ומהנה עוד יותר לרחוץ בהם. בתוך המאגורה גדל עץ אשל, שיוצא מתוך אחד הפתחים בתקרה, ויוצר מראה מיוחד ומרשים עוד יותר"
מתוך אתר "מסלולים"

לי הבור מזכיר את השיר הטיבטי על הנפילה לבורות.
כל בית בשיר מתאר שלב גבוה יותר בהבנה ובהתמודדות עם הנפילה. בהתחלה מסרבים לקחת אחריות ואז היציאה מהבור אורכת נצח, ככל שאני מבינה שעשיתי טעות ואין טעם לכעוס על עצמי היציאה מהבור נעשית קלה יותר. עד שלבסוף אני לומדת לזהות את הבור מרחוק ולעקוף אותו. והכי טוב פשוט ללכת במקום אחר בו אין בכלל בור.
ה-"בור" יכול להיות כל דבר, הוא מייצג נפילה למקום נמוך, להרגל רע, לתקיעות, למשהו שסוגר ומונע התקדמות.
אפשר לצאת מהבור לבד, בכוחות עצמי. ואפשר גם לבקש עזרה. פשוט לומר, "היי, אתה יכול בבקשה להושיט לי יד? לזרוק לי גלגל הצלה?"
אותה יד שמושטת יכולה לקצר תהליכים ולצמצם משמעותית את הסבל שתסבלו עד שתגיחו מהבור החוצה.

ממשיכים בתוואי הנחל המוריק מהגשמים שירדו, ומהר מאוד מגלים את הנרקיסים שפורחים בריכוז מדהים באיזור מסויים בנחל, מפתיעים איך במדבר הלכאורה שומם פורח כזה יופי.

"את מלך הביצה אפשר לפגוש בכל הארץ. מרבדים של הלבן-צהוב הריחני הזה פורחים בתל אנפה שבעמק החולה, בשמורת נוב בדרום הגולן ובתל קשיש מצפון ליקנעם. גם במרכז ובדרום אפשר להשתכר מריחם העז של הנרקיסים.
טיול מהנה ויפה לכל המשפחה בנוף מדברי – אל ריכוז יפהפה של נרקיסים הפורחים בדצמבר.
משך ההליכה – כשעה בכל כיוון. איך מגיעים – נוסעים בכביש 40 מצומת טללים לכיוון שדה בוקר. בצומת חלוקים פונים שמאלה לכוון ירוחם ונוסעים כ- 4.5 ק"מ עד לפנייה ימינה לדרך עפר. הדרך מסומנת בשחור בשילוט ישן. נוסעים בה מעט וממשיכים רגלית עם הסימון השחור בכיוון מזרח. ההליכה נוחה, ללא עליות וירידות קשות, ובדרך פוגשים שרידי ישוב עתיק, בורות נבטיים וחקלאות מדברית. לאחר כשעה מגיעים לריכוז הנרקיסים, משתכרים מהיופי ומהריח וחוזרים באותה דרך."
מתוך האתר של החברה להגנת הטבע: אל הנרקיסים בנחל חצץ

לי הנרקיס, מלך הביצה, מזכיר בעיקר את היופי שיש בכל מקום ובכל מצב. גם אם אני מרגישה שאני שקועה בביצה, מתחפרת בבוץ טובעני, חשוב לזכור שמתוך הבוץ יכול לצמוח פרח יפה, לבן, מריח נפלא. הנרקיס אינו פרח בודד, כפרח פקעת הוא פורח בחבורות-חבורות. אפשר להיזכר גם באגדה על העלם היפה נרקיסוס שהיה מאוהב בדמותו הנשקפת במים, הוא הביט בה עד שמת מרעב ומצמא, והאלים הפכו אותו לפרח הנרקיס. רוצה לומר שכדאי להרים את המבט מעלה והחוצה, לא רק מבט שמתבונן בי, בעצמי, בחיי, אלא להביט באנשים אחרים, בנופים, בפרחים, בחיים עצמם.

באחת מעצירות המנוחה אני מוצאת פתק על האדמה, קוראת בכתב יד דברי הסבר בהדרכה על צמחיית המדבר.
מעתיקה מכתב היד הלא ברור במיוחד לבלוג, לטובת המתענינים בבוטניקה מדברית ואת הנייר משליכה לפח:

"צמחיית הנגב נדרשת לשרוד בתנאים הקיצוניים של המדבר. הגורמים המשפיעים על תפוצת הצומח במדבר הם: טמפרטורה, היעדר משקעים, סחף, סופות חול, סוג הקרקע, השפעות הדדיות של צרכים, פעילות בעלי חיים והשפעת האדם.
רותם המדבר: צמח שגדל כמעט בכל הארץ ובעיקר נפוץ במדבר, הצמח רעיל, משמש לרפואה ונחשב לצמח מוגן. רוב תקופת השנה רותם המדבר עירום מהעלים, הרותם מגיע לשיאו בחורף, יש לו שורשים עמוקים שעוזרים לו להיות ירוק כל השנה, העלים נופלים קצת זמן אחרי שמלבלבים. הוא מתאים למדבר בכך שיש לו שורשים עמוקים וגבעולים דקים."
אנונימי

פרסת דרוך היא ההיילייט של הטיול, המקום המיוחד אליו נגיע בצהרי היום. "בהמשך הנחל מחכה לכם הפתעה", אני מבטיחה לחברים שעבור כולם זו פעם ראשונה שהם מטיילים במקום. מקנאה בהם שכשנגיע למקום זו תהיה הפעם הראשונה בה יביטו בפרסה המיוחדת ואיזה רושם היא תעשה עליהם.
לי זה הביקור השלישי במקום, ככה שלא אהיה מופתעת, אבל אני נהנית ליצור אצל האחרים את הדריכות לקראת ההפתעה.
"זה גדול מאוד, יפה מאוד, מיוחד מאוד, כזה שלא נכנס במלואו לתמונה"

"במצוק הגדול דמוי "פרסה" בגדה המערבית של הנחל. מצוק מרהיב זה – פרסת נחל דרוך – נוצר כתוצאה מהתחתרות הנחל שחשפה שכבת סלע רכה יחסית, שהתבלתה עם השנים עד ליצירת הפרסה."
מתוך תיאור מסלול הטיול: נחל חצץ – נחל דרוך באתר iNature

גם אם זו לא הפעם הראשונה שאני מבקרת במקום מסויים, אני מנסה לתרגל את העין לשים לב לפרטים. לצלם את הפרסה בזווית אחרת, להפנות את תשומת הלב של החברים לזה שיש בפרסה חלונות ושבזווית מסויימת אפשר לראות את השמיים. חושבת שאם האור נכנס דרכם, אולי אפשר להגיע לשם (מקום שעדיין לא הייתי בו) ואז נזכרת שבטיול הראשון, כשהיגעתי לשם עם קבוצת מטיילים היו אנשים שטיפסו לראש הפרסה, כך שזה אפשרי. אולי בפעם הבאה.

"כל פעם מחדש אני חושב מה לכתוב אם בכלל בחלק הזה, והפעם החלטתי להתחיל מסורת חדשה ובה אתן לכם בכל פעם משימה שתעזור לכם לחדד קצת את יכולות החשיבה היצירתית היומיומית שלכם. אלו יהיו משימות קטנות בעיקר, שנועדו להזיז אתכם קצת מאזור הנוחות, מזוית הראיה השגרתית וקצת להצית ניורונים מנומנמים במוחכם. 
והפעם – "היי – את זה עוד לא ראיתי פה"
המשימה שלכם הפעם להתבונן ולחפש משהו אחד שתמיד נמצא בסביבה שלכם (בדרך לעבודה, בתחנת הרכבת, מתחת לבית…) ואף פעם לא שמתם לב אליו. משהו שיגרום לכם להגיד "וואלה איך אף פעם לא ראיתי את זה פה"."
מתוך ניוזלטר של אורי אשכנזי – "חשיבה יצירתית ופתרון בעיות"

וברוח המשימה היצירתית זהו ניסיתי לכתוב פוסט קצת אחר על מסלול טיול שכבר הלכתי בו בעבר, כזה שיגרום לקורא להגיד, "וואלה, איך זה שעוד לא הייתי שם, אולי כדאי לאסוף כמה חברים ולטייל בחצץ-דרוך"…
אם שואלים אותי, מומלץ בחום! קחו בחשבון שזה מסלול ארוך (קרוב ל-20 ק"מ) עם הפרש גבהים של חצי קילומטר. בעלייה האחרונה, במעלה צין, חשבתי בפעם המיליון שאני הולכת למות… זה קורה לי לא פעם כשקשה לי מאוד ונדמה לי שהקושי הפיסי גובר עלי, אבל עובדה שיכולתי לו, שהיגעתי לראש המעלה בדיוק בשעה של השקיעה, לחזות ביופי הנהדר הזה שהמדבר מעניק למי שמגיע לבקר.

Comments

4 תגובות על “פרסת דרוך או איך זה מרגיש כשמושיטים לכם גלגל הצלה”

  1. תמונת פרופיל של יאיר בן צבי
    יאיר בן צבי

    כרגיל אצלך, תענוג לקרוא.

    1. תמונת פרופיל של אילנה בר

      תודה יאיר, שמחה שאהבת. מניחה שבאחד החורפים גם אתה תגיע לנחל היפה הזה.

  2. תמונת פרופיל של טלילה
    טלילה

    מקום מדהים! טיילתי לשם כמה פעמים כשהייתי תלמידה במדרשת בן גוריון. וכן, אפשר לטפס לראש הפרסה 🙂 לא הייתי שם מאז שסיימתי את התיכון וזה כיף לראות את התמונות שלך, מעלה בי זכרונות וגעגועים רבים. נראה לי שבביקורי הבא בארץ אתכנן יום לטייל שם שוב. גם את בורות חצץ אשמח לראות שוב והנרקיסים הם בונוס נפלא! תודה על השיתוף!

    1. תמונת פרופיל של אילנה בר

      תודה טלילה, התענוג כולו שלי להביא אלייך מראות מהמדבר שלנו. זו העונה היפה של הנגב, הגבים מתמלאים, הצמחייה מוריקה, כבר התחיל הפריחה.
      אמרו לי שגב צרור התמלא גם הוא, תזמני את הביקור שלך בארץ ככה שתוכלי להינות מהנגב במלוא יופיו, במזג אוויר נוח.