"אלוהים שלי, רציתי שתדע…"

בשעת לילה מאוחרת שלפתי מכוננית הספרים שלי את הספר "מסע במילים" – יומן כתיבה אישי מאת חגית אלמקייס. הספר מכיל 365 תרגילי כתיבה לכל יום בשנה. מתחילת ספטמבר 2017 עד סוף אוגוסט 2018 כתבתי ביומן (כמעט) מדי יום.

99% מהעמודים בספר מלאים בכתב יד צפוף בעטים בצבעים שונים. כשהיגעתי לעמוד האחרון הנחתי את הספר-יומן בצד ולא נגעתי בו מאז. באחד הלילות התחשק לי משום מה לקרוא מה כתבתי "היום לפני שנה". דיפדתי לתרגילי הכתיבה של אותו חודש וקראתי כמה עמודים.

העין נמשכה לכמה תרגילים שעוסקים בדו שיח עם אלוהים. אזרתי אומץ כדי להקליד מכתב היד לקובץ וורד, ומשם לבלוג. אם אתם קוראים את הפוסט הזה, כאילו הרשיתי לכם לדפדף ביומן הכתיבה האישי שלי בעמודים הללו ולקרוא מילים שנכתבו לפני שנה ורלוונטים גם להיום. את החלקים האישיים מדי השמטתי, אבל הרוב כאן, לעיניכם. יחד עם ציורים ישנים שלי (גיר על נייר).

הקרדיט לתרגילי הכתיבה לחגית אלמקייס המוכשרת והנהדרת שבזכותה ובזכות יומן זה חיזקתי מדי יום את שריר הכתיבה וזכיתי להתקרב אל עצמי.

מילים של אלוהים

"אלוהים מדבר בשפת שירה. אלוהים מדבר אלייך דרך המילים, דרך כתיבתך.
מה הוא לוחש לאוזנך? כתבי את מילותיו. כתבי מהן המילים שהיית שמחה לשמוע ואשר יכניסו תקווה ושמחה אל לבך."

היי שמחה במה שניתן לך, ילדתי היקרה

היי חופשייה ליצור את חייך, כל פעם מחדש לפי צו ליבך

היי שקטה, הסירי דאגות מעל ליבך

היי בטוחה שהכל לטובה, שלכל דבר יש סיבה, שאין סתמיות, אין מיקריות

היי ישרה, פעלי לפי הערכים שאימצת לעצמך עוד מגיל צעיר

היי נאמנה לרצונותיך הכמוסים, הם יובילו אותך לדרך הנכונה לך

היי רגועה, לא משנה מה קורה, את כבר בדרך הנכונה לך

היי מלאת תיקווה, התיקווה נותנת לך טעם של אופטימיות, לצלוח רגעים של קושי

היי בטוחה שתצאי תמיד ממשברים, חזקה יותר, חסונה יותר, לא נשברת, לא מוותרת

היי צוחקת תמיד, לא משנה מה קורה, טוב, רע, קשה, קל, מריר, מתוק, הצחוק כמו אנטיביוטיקה טבעית יחזק את מערכת החיסון הפנימית שלך

היי מאירת פנים לעצמך ולסובבים אותך, עם כאלו פנים מאירות קשה ליפול לבור העצבות והכעס

היי מחייכת חיוך גדול ורחב, כזה שנמתח מאוזן לאוזן כי החיים יפים ואת לוקחת בהם חלק פעיל. כן, ילדתי, אלו חייך, חייכי אליהם

היי בשלום עם כל הבחירות שאי פעם קיבלת, כל החלטה שהחלטת הובילה למעשה כזה או אחר. אין שום טעם בחרטה, החרטה לא תחזיר את הגלגל לאחור

היי זקופה, עומדת במקומך, יודעת מהו מקומך, לא מניחה לכל דבר שטות לטלטל אותך

היי יפה בעיני עצמך וככה גם תיראי בעיניהם של אחרים, היופי יוצא ממך החוצה, ילדתי היפה

היי אהובה בעיני עצמך, ככה כפי שאת, אהובה עד מאוד, ילדתי האהובה

היי רצוייה בעיני עצמך, ככה כפי שאת, רצוייה עד מאוד, ילדתי הרצוייה

היי חיונית, מודעת לכוחותייך הרבים, ליכולות שלך לעשות כל מה שתרצי

היי בהכרת תודה לכל הטוב בו בורכת, לשפע, לכוחות, לחוזקות כמו לחולשות שלך, לרצונות, לחלומות

היי זוכרת מה נועדת להיות בחיים אלו שניתנו לך

היי חולמת תמיד

לו הייתי אלוהים

"לו הייתי אלוהים ויכולתי ליצור עולם אידיאלי, איזה עולם הייתי בונה.
תארי בכתיבה פרועה את העולם שהיית בוראת לו היית אלוהים"

לו הייתי אלוהים הייתי מאפשרת לאדם באשר הוא אדם לבחור את יום מותו. אדם שהחליט שדי לו עם הסבל הזה, שמספיק, שהגיע זמנו לעבור לעולם הבא. מספיקה התכווננות עמוקה מאוד כדי שיעצום את עיניו ויילך מכאן. חלאס עם חיים ארוכים, רצופי סבל. אין שום צורך להתגלגל כאן שמונים-תשעים שנה וגם אז בקושי להבין מה נדרש ממך לעשות בגלגול הזה על מנת לתקן.

לו הייתי אלוהים הייתי הופכת את עיניין התיקון לברור יותר, נגיש יותר לאנשים. שהאדם יראה בצורה ברורה את התיקון שלו, הינה, היגעתי הלום כדי לעשות א', ב', ג'. שהנקודות שדורשות את תשומת לבו יהיו ברורות. מובנות.

לו הייתי אלוהים מה הייתי משנה בעולם הזה? עולם שרחוק מאוד מלהיות עולם אידיאלי, עולם בו הצדק הוא רק מושג. אני מבינה שהניגודיות היא הכרחית, יום-לילה, טוב-רע, חושך-אור. על מנת להבין את מושג ה"אור" אנחנו צריכים לחוות את היפוכו. אבל ראבאק, שיהיה קצת יותר איזון. כיום כוחות השחור מאיימים להשתלט על כל חלקה טובה. בדידות ונפרדות במקום אהבה ואחדות. אנשים כבר לא סרים מרע, הטוב הולך ומצטמצם, נדחק לפינה. הפכנו לחברה דורסנית שדואגת בעיקר לאינטרסים שלה, כל פרט לעצמו, אדם לאדם זאב. את זה אולי הייתי משנה. מצמצמת מספרים בצורה משמעותית. אין צורך במילארדים או מיליונים. הייתי מחזירה את המבנה החברתי למבנה של שבט, קהילות קטנות. מאוחדות. מגובשות. מונעות מאידיאלים ומטרה משותפת להיטיב עם הכלל.

לו הייתי אלוהים הייתי בוחרת במנהיג, איש עם חזון ויכולת להוביל את הקבוצה ולהוציא לפועל רעיונות. מנהיג שפשוטי העם ירצו ללכת אחריו.

לו הייתי אלוהים הייתי בולמת את תהליך ההרס ההדרגתי שאנחנו מעוללים לכדור הארץ שלנו. הייתי מכריחה אנשים לעצור, לנהוג בכבוד כלפי הטבע, להפסיק לזהם, לצרוך ללא סוף, לקחת עוד ועוד ועוד. הייתי גורמת לאנשים לשנות גישה.

לו הייתי אלוהים הייתי פותחת משהו בלב הסגור של האנשים, אנשים שהחיים הפכו אותם קשים, נוקשים, שמתנהלים עם לב סגור, ללא חמלה, ללא איכפתיות, שלא רואים אחד את השני ממטר, שמנצלים את הזולת לצרכיהם האישיים. כשהלב פתוח וזורמת ממנו ואליו האהבה משהו בהתנהגות נרגע, מתרכך. הייתי מפרידה בין הנצים שמתקוטטים, מרגיעה את הדחפים האלימים שבאדם.

לו הייתי אלוהים הייתי ממקדת את כל המין האנושי, מעבירה לו כמה סשנים של התמקדות, שישים לב לגוף שלו, לתחושות, שיכיר בכל מה שעולה, שלא ידחיק, שלא יהיה קשה אל עצמו. שיאהב ויקבל את עצמו כפי שהוא.

לו הייתי אלוהים הייתי מפזרת בעולם כמות נדיבה של אהבה, חמלה ונדיבות, טוב לב ושפע לכל הבריות. בריאות טובה ושימחה גדולה.

באת אליי

"מתי אלוהים נגלה אלייך? מתי בחייך חווית רגעים של אלוהות, רגעי נס ופלא?
כתבי אל אלוהים כמה משפטים המתחילים במילים: באת אלי"

אלוהים יקר,

באת אלי כשהייתי צעירה מאוד וחסרת כל ורוקנת אותי מכסף חומרי, השארת אותי לזמן מה במצב בו הייתי כמעט חסרת כל. עם הגב לקיר. באת אלי להעמיד אותי במבחן איך אסתדר, איך אתמודד במצב של דחק, איך אצליח להוציא את עצמי מעוני שבקלות יכולתי לשקוע בתוכו.

באת אלי ללמד אותי הרבה מאוד שיעורים כואבים, קשים. על אמון בבני אדם, על לסמוך על טוב ליבם של אנשים. כמה היה לי קשה להתגבר על אמונה בסיסית שטבועה עמוק בתוכי שלב האדם רע מנעוריו. ונצלן. ורק רוצה ממני דברים.

באת אלי להראות לי שאפשר גם אחרת. שאפשר לאהוב ולהיות נאהבת. שאפשר להניח לקרניים של אהבה לחמם אותי, להיכנס ללב ולהאיר אותו מבפנים. שהאהבה תוכל לרפא את הכאב שאני נושאת עמי מיום הולדתי.

באת אלי וזימנת אנשים טובים לדרכי, שאפגוש בהם ואראה שאפשר גם אחרת, שאראה מקרוב שהטוב עדיין לא עבר מן העולם.

באת אלי והראת לי דרך אחרת, דרך של עשייה בעולם החומר, איך אני יכולה ללמוד מקצוע פרקטי ולהשתלב בשוק העבודה. להוכיח את עצמי ואת הכישורים שלי. להצטיין. להתקדם. להתפרנס בכבוד.

באת אלי והוצאת אותי מהבית אל הטבע, אל המדבר, אל הנופים והמרחבים שלמדתי לאהוב. הראית לי עד כמה יפה הבריאה שלך. ואני, כולי אחוזת פליאה, עד עצם היום הזה. כי איך אפשר שלא. איך אפשר לקבל את מה שקורה בלי להודות להשם יתברך שאחראי לכל הפלא הזה, פלא היותי בעולם.

באת אלי וטמנת את הזרע שאומר, יש כאן עוד משהו. יש עוד משהו שמסתתר מאחורי כל זה. המשמעות. הסיבה לכל מה שקורה ומתחת לזה, הייעוד שלי, המשמעות הפרטית שלי, אני, אילנה, כפרט, כחלק מחברה. גרמת לי לצאת למסע חיפושים בעקבות התשובה לשאלות מהו היעוד שלי, מהו התפקיד שלי, מהי השליחות שלי.

באת אלי עם פנס עצום מיימדים והארת על הצדדים היפים שבי, תכונות וכישורים שאני עצמי לא הערכתי מספיק. הראת לי כמה יופי, כמה חוכמה, כמה רכות יש בי. כמה טוב, כמה רצון לתת, לדייק. הראית לי דרך אל מיומנויות אחרות שקיימות בי, רכות ועדינות יותר, באמצעותן אני יכולה לעזור לאנשים.

באת אלי ועוררת את התשוקה לצאת אל הדרך, אל המרחבים הגדולים שלך, לקחת חלק בחיים, להגיש חלק ממשפחת החיים. להיות. לחיות. כל רגע ורגע. בנוכחות מלאה. להרבות טוב בעולם. למצוא את הדבר הטוב שמעיר אותי מבפנים ולהניח לו לכוון את דרכי, את מעשיי.

אלוהים יקר, בראת אותי לחיים של משמעות ושל טוב ולא חסכת ממני אף לא שיעור אחד. באת אלי להעמיד אותי בפני שיעורים קשים, לבחון את מידת הנתינה שבי או החמלה שיש בי כלפי אנשים מסויימים. באת אלי לפתוח את לבי, להניח את רגלי בדרך הנכונה, לדייק את העשייה שלי ואת הכוונה שלי. באת אלי לבחון את האמונה שלי ואת היכולת שלי לצמוח, להתפתח, להגשים, לממש פוטנציאל, להוציא לפועל.

הזמנה אלוהית

"דמייני שאת מקבלת מאלוהים הזמנה להיפגש עמו. מה כתוב בהזמנה?"

ברואה יקרה ואהובה שלי,

אני עוקב אחר קורותייך בעולמי מהיום בו נולדת. יקרה שאת ואהובה שאת. רואה אותך מתמודדת, גדלה, צומחת להיות האישה שאת היום. נעימה, אדיבה, טובה, חכמה, יצירתית. רואה אותך מבפנים, את האיכויות היפות שבך, את הרצון האמיתי והכן שלך להרבות טוב בעולמי. רואה את ההתמודדות שלך עם אתגר הייעוד, את הרצון העיקש שלך להבין בשביל מה היגעת לעולמי ומה המשמעות של כל זה. רואה איך לפעמים את מפנה מבט לשמיים ושואלת בהתרסה, בייאוש, בכעס: "מתי כל זה ייגמר?"

הייתי שמח לענות על כל השאלות שלך ואולי יש עוד שאלות שתרצי לשאול אותי.

אשמח מאוד לפגוש אותך, ברואה יקרה.

אנחנו יכולים להיפגש אצלך בבית, או כשאת נוסעת על כביש החוף בבוקר, או כשאת מטיילת בשביל ישראל, או כשאת מטפסת על הר בלב המדבר, או כשאת בודקת את תאריך התפוגה של הקוטג' בסופר, או כשאת ממלאת דלק במכונית. כל מקום הוא טוב. אני נמצא בכל מקום, תבחרי את היכן את רוצה לפגוש אותי, אם את בכלל מעוניינת.

אנא ממך, אל תתרגשי, תבואי כמו שאת, באותם בגדים שאת לובשת ביומיום או לטיולים שלך בשביל. עם צמה ועגילים ושרשרת שפעם הכנת לך. את, כמו שאת, הכי יפה בעולם. את ברואה כל כך מיוחדת ואני סקרן לפגוש אותך פנים אל פנים.

שנקבע מתי ואיפה? מתי נוח לך? היום?

כן, אני יודע שאת מגיעה היום בארבע וחצי אחה"צ לנווה אורנים להיות עם אבא שלך במסיבת יום העצמאות. אני גם יכול להגיע. אהיה שם איתך ועם יתר הזקנים חולי הדנמנציה.

קבענו?

כוס קפה עם אלוהים

"יש לך הזדמנות לפגוש את אלוהים מקרוב, לדבר איתו על כל נושא, לשאול אותו כל שאלה ולנסות להבין בעזרתו כמה דברים על חייך.
את מוזמנת לפתוח לו את הדלת ולשבת איתו על כוס קפה או תה. כתבי את המפגש הדימיוני שלך עם אלוהים"

או, אלוהים, כמה טוב שהיגעת, שירדת ממרום כבודך לדבר איתי בגובה העיניים. ברשותך, לפני הקפה, יש לי כמה שאלות: למה אני כאן? עד מתי אני כאן? האם זה בכלל משנה שאני כאן?

רגע, עוד לא סיימתי. אני רוצה לדעת מהי סיבת היותי בעולמך. למה בראת אותי? מהי סיבת הצער והסבל שהם מנת חלקי. ובכלל על שום מה ולמה הסבל והצער והכאב שברואייך באשר הם חווים, כל אחד בווריאציה שלו. למשל אבא שלי, ראית אותו אתמול במסיבת העצמאות? ראית??? הרי היית איתי שם. למה? למה זה מגיע לו?

האם מדובר בשיעורים שמתגלגלים עלינו מגילגולים קודמים? זה העיניין? שיעורים שבאים עלינו כדי לעזור לנו להתעורר ולפקוח את העיניים? שנתקן? שנהפוך לאנשים טובים יותר?

מה העיניין? בחייאת אלוהים, דבר אלי. אני מקשיבה. מודה שלא הכל אני מבינה. פעם לקחתי כמה קורסים בקבלה, לא הכל היה לי ברור ומובן. זו תורה מאוד מורכבת, מאוד מסובכת. אבל דבר אחד הבנתי. הנשמה לא ממש רוצה להגיע לעולם החומר, הנשמה עורגת ומתגעגעת לעולם שלמעלה. נגזר עליה להיוולד ולהתגלגל לכאן. אני מרגישה את הגעגועים לעולם האחר ממש חזק. לפעמים הרצון להסתלק מפה כ"כ חזק. ועדיין נשארת. כי אלו חיי, כי קיבלתי אותם במתנה, כי יצר החיים חזק מכל. כי עמוק בפנים אני מאמינה שיש סיבה טובה לעובדה שאני כאן. יש לי ייעוד, יש לי תכלית, יש לי שליחות. לא ככה, אלוהים יקר? תענה לי. יש או אין?

ביום שאמלא את השליחות עד תומה זה יהיה היום בו אוכל לעזוב את העולם הזה, נכון? כי נשמה שהגשימה את הייעוד לא נשארת בעולם החומר. זה מה שלמדתי. הבנתי נכון? ותקשיב, זה בדיוק מה שאני רוצה. השאלה שלי היא איך. ואם אפשר לעשות קיצורי דרך, כי כמו שאתה יודע אני "רמאית" קטנה וחשבתי שכמו שאני מרמה בשביל אני יכולה לרמות גם בשליחות.

שמתי לב שאתה, אלוהים יקר, לא מדבר בצורה ישירה אלא שולח שליחים להעמיד אותי במבחן. כמו האירוע שקרה השבוע שהפיל אותי, שהחזיר אותי לזכרונות מרים וקשים מתקופה כואבת מאוד בחיי. אם אתה מתבונן בי, עוקב אחר המהלכים בחיי, אולי אתה יכול לעשות שזה ייגמר קצת יותר מהר, שאשלים את השליחות עם תומה קצת יותר מהר. אנא ממך. כי לפעמים זה סיוט לחיות בעולם הזה.

אתה שותה את הקפה שלך עם סוכר? מה בא לך שחור או נס? בעצם אין לי חלב, אז אפשר קפה שחור או תה.

Comments

6 תגובות על “"אלוהים שלי, רציתי שתדע…"”

  1. תמונת פרופיל של שרון
    שרון

    זה תמיד מרגש לקרוא אמת של מישהו אחר. אל תפסיקי לכתוב.

    1. תמונת פרופיל של אילנה בר

      ריגשת אותי שרון. מודה לך מעומק הלב.

  2. תמונת פרופיל של אבי שלך
    אבי שלך

    איליק היקרה
    כתיבתך מרגשת ומקיפה ביטוי ריגשי וחוייתי של מחזור חיים שלם במשפטים
    מדויקים שחושפים את ליבו של כל קורא
    ואפשר בקלות לחבור לראיה כזו עם
    רגישויות ענקיות שטבועות בך בכל כיוון
    ועם רוויה ריגשית שכזו ברור לי לגמרי
    למה ביומיום את מבטאת כה מעט
    אוהב אותך המון ואני לצידך אפילו ממרחק אלפי קילמטרים חיבוק מחזק

    1. תמונת פרופיל של אילנה בר

      אבי יקר, ממרחקים שולחת חיבוק גדול…

  3. תמונת פרופיל של חגית
    חגית

    אילנה יקרה.
    ישבתי וקראתי את מילותייך עכשיו והתרגשתי כל כך…
    המסע שאת עוברת הוא עוצמתי, אותנטי, מלא תשוקה ואהבה
    מסע שהוא חיפוש אחר האמת, הטוב, היפה והנדיב בעולמנו
    ודרך המסע שלך את שופכת אור בכל כך הרבה מקומות.
    אני מתרגשת ומודה לך שבחרת לצאת למסע הזה עם יומן המסע
    ובטוחה שהוא רק שער אחד עבורך במסע החיים
    ונכונו לך עוד שערים נוספים פלאיים.
    תודה על השיתופים הכנים, האינטימיים, היפים.
    חיבוק ענק,
    חגית

    1. תמונת פרופיל של אילנה בר

      חגית, איזו תגובה מרגשת. שמחה שאזרתי את האומץ להעביר כמה מהמילים מתוך היומן אל הבלוג, כך שהן יכולות לפגוש אחרים.
      ושוב תודה על ההשראה ועל ההכוונה בתרגילי הכתיבה.