חורף, עונה מופלאה לטיולי מדבר

החורף וראשית האביב הם העונות המתאימות ביותר לטיולים במדבריות ארצנו – מדבר יהודה, הרי אילת והנגב. לעונות השנה השפעה רבה על מסלולי הטיולים: אורכם, מיקומם, שעת היציאה, ביגוד ועוד. אם כי הקור, הגשם והיום הקצר גורמים לחלקנו להיכנס ל"תרדמת חורף" ולפספס את העונה האופטימלית לטיולי מדבר.

גשמי הברכה של חודש ינואר מבטיחים לנו כבר בחודש הקרוב מרבדים ירוקים ופריחות מרשימות, גבי מים צלולים ואינספור פינות חמד.

לפוסט זה ליקטתי מבחר קטעים שהעלתי על הכתב עם שובי הביתה מטיולי הרבים במדבר בחורפים קודמים.

לקריאה נוספת: "פה ושם מהמדבר" | "המדבר, הרוח, אושר וצחוק"

"רואה לך בקלפים שיהיה לך טיול מדהים"
איחול כתוב על קלף עשר יהלום אדום שמצאתי זרוק אי שם על קרקעית נחל הגשרון.
גם אם האיחול לא בדיוק מיועד אלי, תודה בכל זאת.

טיול בהרי אילת התלולים, הצבעוניים, המאתגרים תמיד יהיה טיול מדהים. טיול גדוש ביופי שההרים ההלו מציעים למי שרק מוכן להדרים אליהם, להעמיס תרמיל על שכם ולצאת לדרך .
כשמילים אלו נכתבו עדיין לא הלכתי בשביל ישראל לכל אורכו, ועדיין מותר גם לי להתרגש כשמגיעים להר צפחות והעיר אילת פרושה ככה תחתי, בתום יום טיול באחד המקטעים היפים ביותר על השביל.

ארעיות
כמה חשובה ההכרה בארעיות הדברים, בקצי המתקרב ובסופיות החיים.

"אני אעבור בעולם הזה פעם אחת בלבד. אם כך, אם יש משהו טוב שאני יכול לעשות, או איזה חסד שאני יכול להרעיף, תן לי לעשות זאת עכשיו. אל תניח לי לדחות את זה או להזניח את זה, כי לא אעבור כאן שנית"
אטיאן דה גרלה

התמונות מן הטיול בהרי אילת – הליכה על שפת מצוקי תמנע ומבט אל בקעת תמנע

מקלות הליכה
כשאנשים שלא מכירים אותי נתקלים בתופעה הזאת, כלומר במטיילת הזאת עם תרמיל על הגב, מצלמה בהצלבה לצד ושני מקלות הליכה כמו שני מחושים בידיים, מסתערת על ההר, מתנשפת, מתנשמת, רואים שקשה לה, בעצם, שומעים שקשה לה, בטוחים שעוד צעד אחד קדימה הלב שלה ישבוק – אז יכול להיות שקצת נבהלים, קצת מרחמים, מייד מציעים עזרה "תני לי את התיק שלך"
והיא בשלה, לא, מה פתאום, אני סוחבת את התיק שלי ולא תודה, אני לא צריכה עזרה, אני יותר קשוחה ממה שאני נראית, אני יכולה לבד, רק בקצב פעימות הלב שלי. פסיעה – נשימה – תנופה ועוד כך וכך צעדים אגיע גם אני לראש ההר שלמה ובריאה.
ולבסוף כשאני בפסגה, הלב שקודם פעם במרץ רב להזרים חמצן לכל השרירים שעמלו קשה, מתרחב ונפתח למקסימום האפשרי, לקלוט כמה שיותר חמצן ויופי ואנרגיה של שמחה מן המקום.

תמונות מן היום הראשון במסע אל הר בארקה בסיני, דצמבר 2016

שערך הארוך נערה
באחת מטיולי חורף שעבר, כשלנו בשישי בערב בגמלייה שבעין יהב, אחרי המקלחת החמה אני נעמדת מול המראה שמעל הכיורים, פורמת את הצמה ומסרקת.
בחור צעיר נכנס פנימה, יוצא ושוב נכנס, לא ברור אם הוא מחפש את שירותי הגברים או שסתם מרותק למראה שלי נאבקת בקשרים שבשיער. זו ממש עבודה קשה לסרק שיער ארוך. זה גם לוקח זמן. בסוף הוא מרים את הכובע, אני רואה דרך המראה את האין-שיער שלו, ואומר לי "שיער יפה"
את "השיער היפה" קלעתי לצמה שזו הדרך הטובה ביותר שאי מכירה להימנע מסירוק ומקשרים.

שבת בבוקר, לפני תחילת ההליכה, המדבר והצמה שלי שעדיין מסורקת יפה, אם כי כבר אפשר לראות את הנטייה הטבעית של השערות לברוח מהצמה

שבת לקראת שקיעה, לקראת תום ההליכה, המדבר והרבה שערות סוררות שברחו לגמרי מהצמה ומתנפנפות ברוח

פיתולים
מסכן נחל אנמר, מכל נחלי הנגב, מה הוא אשם שדווקא עליו חטפתי קריזה. הוא נחל חמוד, באמת, עם קירות גבוהים ונוף דרמטי, רק שהתוואי שלו מתפתל וככה קרה שארבע הבנות ואנוכי שהלכנו במאסף איבדנו קשר עין עם הקבוצה. ולא בגלל שריכלנו וקישקשנו, דווקא הלכנו מהר, ועדיין אין שום זכר לקבוצה. בלע אותה הנחל. והשעה כבר עשרה לארבע, וארבע. לפי ההערכה של המדריך היינו אמורים להגיע לתחתית העלייה בשלוש וחצי. אז איך יכול להיות שאנחנו הולכות-רצות ולא מגיעות לשום מקום. תוסיפו להליכה המהירה הזו גם את כאב הראש שהלך והתעצם ואיך שהתיישבתי בחוסר זהירות דווקא על אחד המקלות שלי ועיקמתי אותו והשעון שהוסיף לרוץ קדימה והשעה כבר ארבע וחצי, רבע לחמש –
ואז בבת אחת משהו פקע בי וחטפתי קריזה.
חלאס. שייגמר כבר הנחל הזה. אני רוצה הביתה. נמאס מהפיתולים האלה, כמה אפשר
באחד הפיתולים חיכה לנו המאסף המסורתי של הקבוצה. זה בגלל הפיתולים, הוא אומר לי. באמת, לא בסדר הנחל הזה, שנבקש ממנו להתיישר?
מרחוק אני רואה את דמויות קטנות מטפסות בשביל. אני ממשיכה ספק ללכת ספק לרוץ עם מקל אחד ישר והשני עקום, מגיעה לתחתית העלייה ומנצלת את אדי הקריזה כדלק שמטיס אותי הישר למעלה, בלי לנוח דקה. מי שעיכב אותי זה לא הלב הדוהר אלא חברים אחרים שהיו איטיים ממני.
אני מבינה שהשמש ייבשה לי את השכל ושאני מספרת לעצמי סיפורים עקומים. די. תירגעי. את כאן. והאמנר הזה באמת יפה ועוד צעד את על הסכין. מצד אחד אמנר, מהצד השני נקרות. שני נחלים גדולים ומרשימים.
בבת אחת נרגעתי. חלפה המהומה.
כמה טוב להיות פה, להרים ידיים לשמיים, אני והשערות הסוררות שמתנפנפות ברוח.

פנורמת נוף
הנחלים הגדולים והיפים בנחלי הנגב, שניהם צולמו מאותה נקודה. במציאות הם מרשימים פי אלף, מסוג המקומות שהתמונות מקטינות אותם.
מצד אחד, נחל אנמר

מצד שני, נחל נקרות

המדבר התרחץ לכבודנו
יצאנו לתור את מדבר יהודה וזכינו. הכל היה לטובתנו. המדבר שדפק הופעה, התרחץ והתגנדר לכבודנו, סיפק לנו אינספור גבים מלאים במים טריים להתפעל מיופיים. כדי שלא נסתלבט יותר מדי גם טרח לאתגר אותנו בירידה קצת בעייתית, לבחון את כוח הרצון שלנו, אם נפחד ונשוב על עקבותינו או שנגיד, מה, אין מצב שלא ממשיכים הלאה, בואו נראה איך אפשר להתגבר על הירידה המפחידה. והיה שווה. גם מזג האוויר בחן אותנו, בבוקר קיבל את פנינו ברוח צוננת, חודרת עצמות, אבל אח"כ התרכך ובא לקראתנו, השקיט את הרוח ואפשר לשמש החורפית הנעימה לזרוח. השמיים היו כחולים, בהירים, ללא עננים. יפים. מאירים את המדבר, מאירים לנו את הנשמה.
שמחה גדולה לטייל ככה עם חברים טובים לדרך. תמונות מהכניסה לנחל צאלים עליון

אור בא והולך
האור בא והולך ושוב בא והולך, ככה יום אחרי יום. אבל מתי השכמתם קום בטרם זריחה ולא מיהרתם לצאת לעבודה אלא להביט בשמיים המתבהרים, ומתי חיכיתם לשקיעה, לעקוב אחר השמש היורדת וצובעת את השמיים באדום-כתום-ורוד.
כשיוצאים אל הטבע ונמצאים תחת כיפת השמיים כל שעה משעות האור אפשר להרים מבט לרקיע ולהתבונן באור שבא והולך בתשומת לב. ולהתפעל.
שתי תמונות מהטיול למדבר:
הראשונה, האור בא

השנייה, האור הולך

שיטפון בזעיר אנפין
בשבת לקראת צהריים, על ראש הר גרופית התחיל מטח גשם חזק שתוך דקות הפך לברד. הגשם שירד מילא את הערוצים ונתן לנו הזדמנות נדירה לראות איך נוצר גל של שיטפון קטן בזמן אמת.
כמה תמונות שמתעדות זרימת מים, גם אם קטנה באיזור שזוכה לכמות זעומה של משקעים בשנה. מיוחד במינו ומעורר התפעלות והשתאות. למרות הגשם, למרות הקור.

כוס תה
אדם יושב בביתו ומתחשק לו כוס תה, ייגש אל המטבח, ימלא מים בקומקום, יפעיל אותו וכשהוא ממתין דקה או שתיים שיסיימו המים לרתוח יוציא כוס מהמגירה, כמה עלים של נענע מן השקית במקרר וכבר הוא מוזג מים רותחים לכוס התה שלו.
ומה יעשה המטייל שלן אי שם בשטח? קודם יבעיר אש במדורה, יעמיד סיר גדול מלא במים וקומקום עם תמצית תה. יחכה שירתחו המים ואז יחפש איזה סמרטוט לאחוז בידית הקומקום הרותח וימזוג לו תה חם. ומתוק. ישב בסמוך למדורה וילגום בנחת מכוס הפלסטיק הכתומה (בהנחה שהעשן לא מגיע לכיוון שלו).

מפעל חיים
במסגרת מפעל חיים שלקחתי על עצמי למפות את מדבריות הארץ, הנגב, מדבר יהודה והרי אילת, במו רגלי עד יום לכתי מן העולם, שמחתי מאוד לגלות שהטיול בחורף 2016 עם "חוג המשוטטים" להרי אילת סגר לי כמה פינות וככה אני יכולה לומר שהשלמתי את המקטע הדרומי ביותר של שביל ישראל, זה שמופיע במפת סימון שבילים 20 – החל משחרות עד לבית ספר שדה אילת. (למעט מקטע קטנטן בין חולות כסוי לישוב שחרות ובין האגם בתמנע לבאר אורה)
סיום השביל הדרומי נעשה בתפזורת לאורך שלוש שנים, כשיש חלקים שצעדתי בהם יותר מפעם אחת.

המעוק בנחל עתק
נחל עתק הוא אחד הנחלים היפים והמרוחקים שכל כך רציתי לטייל בו ורק בגלל מיקומו עמוק בתוך השטח היה קשה לשלב אותו במסלול חד יומי.
במסגרת טיול תלת יומי בהרי אילת עם "חוג המשוטטים" היגענו אל המעוק הנכסף של הנחל בצהרי היום השני לטיול. ההיי-לייט של הטיול בעיני: הקימוט המפורסם בכניסה למעוק ולאחר מכן הדילוג בין הגבים היפים, טיפוס על יתדות וסולמות ולבסוף חצייה של גב מלא מים קפואים שהגיעו עד המותניים. ביציאה מהמעוק חיכו לנו כמה בולבוסים.
כזה יופי. היה שווה להמתין בסבלנות.

על מה הם מסתכלים, המשוגעים האלה?
אין להם משהו יותר טוב לעשות בשבת הגשומה והקרה הזו חוץ לעמוד שם במדבר ולנעוץ מבטים ב….

ואם אני קוראת לחברים שלי "משוגעים", מה זה אומר עלי? שאני גם משוגעת?
מעדיפה את המילה "הרפתקנים", כי רק מי שזורם לו יצר הרפתקנות בדם יסכים לצאת בכזה מזג אוויר חורפי-גשום-קודר-קר אל המדבר. קיווינו שמקו באר שבע דרומה השמיים יתבהרו, ואם לא מתבהרים שלפחות יפסק הגשם. כשעצרנו בדימונה להפסקת תה עם עוגה הקור שקיבל את פנינו גרם לי לחשוב "יא ווארדי, מה עשיתי, מה היה קורה אם הייתי נשארת השבת בבית…"
המשכנו לנסוע דרומה וקיווינו שאחרי צומת הערבה אולי יתבהר, אולי יפסק הגשם. לא התבהר, השמיים נשארו אפורים, מעוננים, שזה נהדר לצילום, והגשם, המשיך בשלו, מטפטף מדי פעם. למזלנו לא גשם רציני. אבל הרוח, היא זו שהתעמרה בנו. כל שלוש וחצי השכבות שלבשתי לא הועילו כשזו נשבה. היה קר לתפארת. כשפסקה, אפשר היה לנשום לרווחה ולהוריד שכבה.
כך או כך, ברוח, בטיפטוף, בשמיים הקודרים, בקרן שמש שמדי פעם הציצה והאירה את ההרים, היה יופי של טיול. היגענו אל המרפסת של הצין, אותו מקום שוקק חיים בימים של שיטפונות, רק שלא זרמה אף לא טיפה אחת והמרפסת רחבת הידיים היתה שוממה למדי. ומשם לאן? מכל הכיוונים האפשריים בחרנו ב-"למעלה", כלומר טיפסנו על הקיר הדרומי של הצין והמשכנו ללכת על קו המצוק מתצפתים על המרפסת מנקודת מבט לא שגרתית, על הצין רחב הידיים, מדמיינים איך הוא שוצף וגועש בימים של שיטפון, ועל מפתח המכתש הקטן והקירות התלולים באופק. אח"כ ירדנו אל הצין, היגענו למפל לא עביר ובמקום לעקוף אותו החלפנו כיוון והלכנו במורד הנחל עד כביש הערבה.
היה קר וגם היה כייף גדול לטייל עם חברים מורעלים-מכורים-משוגעים, לא פחות ממני. אני בטוחה שהיו מעט מאוד מטיילים העיזו להיכנס רגלית למדבר בכזה מזג אוויר, לא ג'יפים עם חימום, אלא טיול שטח. משוגעים, כבר אמרתי קודם, לא? בעצם הרפתקנים, זה נשמע יותר טוב…

"לא אמות חיים שלא נחיו,
לא אחיה בפחד,
שמא תאחז בי אש.
אני בוחרת להיות נוכחת לימי,
לאפשר לחיי לפתוח אותי,
לעשות אותי חוששת פחות,
נגישה יותר.
לשחרר את לבי ההדוק
עד שיהיה הוא לכנף,
לאבוקה, להבטחה.
אני בוחרת לסכן את חשיבותי העצמית,
לחיות כך שמה שבא אלי כזרע
יצא ממני פורח
ומה שבא אלי כפריחה
ייתן פרי."
דונה מרקובה

לקריאה נוספת: "פה ושם מהמדבר" | "המדבר, הרוח, אושר וצחוק"

Comments

2 תגובות על “חורף, עונה מופלאה לטיולי מדבר”

  1. תמונת פרופיל של ניני אטלס

    אני לא אוהבת את המדבר. אפילו מאד לא. וזה לא שלא ניסיתי לתת לו הזדמנויות. כמו שיש אנשי החורף ואנשי הקיץ, כנראה שיש אנשי הירוק ואנשי המדבר. אני לא באמת יודעת.
    מה שאני כן יודעת הוא, שכשאני קוראת אותך ומתבוננת בצילומים, פתאום, לרגעי הקריאה, אני צוללת אל תוך עולם דמיוני ובו אני והמדבר מתחברים ומתקשרים.
    יופי!!

  2. תמונת פרופיל של אילנה בר

    ניני, זו אחת התגובות היפות ביותר שקיבלתי אי פעם. באמת!
    יש אנשים שלא אוהבים מדבר, מכירה כאלו וזה בסדר. כמו כתבת, מזכיר את ההעדפה שלנו לחום או קור. ויש אכן אנשים שצחיחותו של המדבר לא ממש מדברת אליהם.
    יחד עם זה אני כ"F שמחה שדרך המילים והצילומים שלי, משהו מיופיו של המדבר מגיע אלייך. מזמינה אותך להתחבר אליו ולתקשר איתו בדרך שהכי מתאימה לך, אני פה לרשותך!