הדולומיטים האיטלקיים – יומן מסע חלק ראשון


במהלך הטיול בדולומיטים בקייץ 2016 הקלדתי פתקאות קצרות בסמארטפון ואח"כ העתקתי לדף הפייסבוק שלי בצירוף כמה תמונות. התמדתי בהרגל זה לאורך הנסיעה כולה, הזמינות של האינטנרט האלחוטי בכל מקום, הטלפון החכם שהוא גם מצלמה וגם GPS וגם סוג של מחברת עם פתקים שאני כותבת לעצמי – כל אלו יצרו תנאים נוחים מאוד לעדכונים יומיים על קורותי באיטליה. כשצרפתי את הפתקים התקבל יומן מסע מצולם שנכתב תוך כדי תנועה ונראה אחרת לחלוטין לו הייתי מחכה עד שובי ארצה.

באמצע דצמבר רונן שינה את שם קבוצת הוואטסאפ שלנו מ- "TMB 7/17" ל- "AV1 07/2018" והקבוצה החלה להתעורר לחיים, עוברות הודעות בנוגע לטיסות לאיטליה, אילו חברות טסות לונציה או ורונה, מתי, באיזה מחיר. גיא כותב: "צריך שאילנה תוציא את ראשה מהמדבר לרגע ותפליג בדימיונה לדולומיטים" ורונן מוסיף "אילנה, בסוף תצטרכי לקחת את האוהל של שביל ישראל"… בלית ברירה אני "מרימה את הראש מהמדבר", כי לא רוצה לישון באוהל של שביל ישראל, מתחילה להגיב, לאסוף חומר לקראת הטרק האלפיני שלנו בקייץ הקרוב. תשעה או עשרה ימי הליכה רצופים. הטיסות הוזמנו ועכשיו נותר להזמין מקומות לינה בביקתות.

2018 רק החלה, יעבור החורף והאביב ויתחיל הקיץ ורק אז נמריא אל הדולומיטים המדהימים. לבנתיים אני שולפת ממחסן הזכרונות את הרשימות הקצרות מאותו יומן מסע שכתבתי בקייץ 2016. היינו ארבעה חברים וטיילנו במתכונת קצת שונה, עם רכב שכור ודירה באחד העמקים ומסלולים בסגנון טיולי כוכב.
גם עכשיו, ממרחק של זמן אני זוכרת איך הטיול חולל כמה וכמה רגעים של אושר בחיי ובחיי השותפים שלי לדרך. היו רגעים שהרגשתי שזה "ה"טיול של חיי. שיותר טוב מזה לא יכול להיות.

הערה קטנה לפני שמתחילה, כמו שהיינו צריכים לבחור מתוך ההיצע האדיר של שבילי ההליכה שבהרים רק בשבילים בודדים, ככה זה עם התמונות. צילמתי כ"כ הרבה, אבל אי אפשר להראות הכל. וכמו עם השבילים, איזה שביל שלא תבחר ללכת בו יהיה יפה, ככה עם התמונות, מה שלא אבחר, זו תהיה תמונה יפה.

מקווה שתהנו מהמראות ומהחוויות שלי משם. הוספתי את הפרטים הטכניים של המסלולים בהם הלכנו לטובת מי שירצה לטייל בעקבותינו. אם למי מכם יש שאלות נקודתיות בקשר לאחד המסלולים, אענה בשמחה ואתם כמובן מוזמנים להגיב ולומר לי איך הצטיירו לכם בדולומיטים מתוך יומן המסע שלי.

יומן מסע איטליה # 1
אמצע יוני ואני שוב עולה על מטוס שיקח אותי לארץ רחוקה. המשפט שנאמר לי לא מזמן, "את כל הזמן מטיילת", מקבל חיזוק נוסף. אני באמת מטיילת כל הזמן? הרי רק בתחילת החודש נסעתי לגיחה של ארבעה ימים לבודפשט ועכשיו הטיול של הקיץ, בהא הידיעה. טיול ליעד שנמצא ברשימת "אני גם רוצה" שלי כמה שנים ועכשיו הגיע הרגע שכל התוכניות מתכנסות לסידורים אחרונים, אריזה, נסיעה לשדה, עלייה למטוס ו….

הרגעים הללו שאני יושבת בקופסה המעופפת, מביטה בעננים וחושבת מה יהיה כשנגיע. ומניסיון עבר אני יודעת שלמציאות יש דינמיקה משלה, אני יכולה לתכנן, לקרוא חומר, להסתכל במפות אבל כשמגיעים איכשהו, הכל נראה אחרת. שונה. רחוק מאוד ממה שחשבתי שיהיה. אני מכורה לפער הזה, כי שם מתחילה ההרפתקאה, ההתמודדות, הלמידה, ההתמצאות, ההתנסות. דווקא הלא צפוי, הלא מוכר – זה מה שמזיז אותי מאיזור הנוחות, מעיר אותי, מנער אותי, היי, צאי לרחוב תראי איזה יופי שם.
אלו מילים שאני מקלידה בסלולרי שלי תוך כדי טיסה ואין לי מושג איזה יופי אני הולכת לחוות ואיזו אנרגיה תזרום בין ארבענו, השותפים שלי להרפתקאה האיטלקית לשבועיים הבאים.

בטיסה הלוך עוד מעסיקות אותי בעיות מהעבודה, מהבית. ככל שהמטוס מתקדם ליעד אני מרחיקה ממני את הבעיות, את המחשבות של "הבית" ומפנה מקום למחשבות על "שם".
לכל מקום אני לוקחת איתי את הסקרנות, את המבט החקרני, המתפעל, המתרגש. את התקווה שהקומבינציה של זמן נקי ממטלות יומיומיות ומקום חדש תייצר לי בדם הרבה מולקולות של שמחה.

הדולומיטים לקראת סוף יוני עדיין היו קצת מושלגים, והמדרונות בהם נמס השלג צופו בשמיכה ירוקה עבה. ופורחת.

יומן מסע איטליה # 2 
יש אנשים שלא זזים מרוב פחד. מרוב היצמדות למוכר. לידוע. מרוב חוסר סקרנות לחדש, לאחר. יש אנשים שמעבירים חיים שלמים ברדיוס מצומצם. שמרגישים נוח בתוך הגדרות, הגבולות שהשגרה תווה
ויש אנשים שלא מפסיקים לזוז. מרוב חוסר שקט פנימי, מרוב חוסר שיווי משקל, מרוב חוסר עיניין ב"כאן" או עודף עיניין ב"שם". מרוב תשוקה למלא את הבורות שבפנים בהרפקאות. מרוב שהקשר למקום ממנו באו רופף. מרוב תשוקה למצוא משהו אחר חדש יותר, שונה. מרוב סקרנות לעולם. מרוב צימאון גדול שאי אפשר להרוות לעוד ועוד ועוד.
מסקרן אותי לתהות דווקא על קנקנם של אחוזי התזזית, הצמאים, המשתוקקים, המתרחקים. להבין מה מניע אותם. מה קורה להם בפנים כשהם זזים בלי סוף.
ואולי גם הם זזים ללא הפוגה מרוב פחד מה יקרה אם יום אחד יפסיקו לזוז.

יש סיכוי להבנה?
כמו גלגל בלונה פארק. רגע אני מבינה הכל. רגע אני לא מבינה כלום.

בוקר טוב איטליה. קפה מס. 3 בחדר האוכל של המלון בורונה. מסיימים ויוצאים שוב לשדה התעופה לאסוף מזוודה שנשכחה ברומא ומפתחות למכונית.

יומן מסע איטליה # 3
הפתעות של בוקר: המזוודה החסרה לא הגיעה לורונה. מטיילת לה אי שם בין רומא ליעד לא ידוע. כולנו מקווים שתגיע מחר במהלך היום.
אח"כ הלכנו לקבל את הרכב השכור. שודרגנו ל BMW סופר משוכלל. הבחור בדלפק נותן לי את המפתח, אני מסתכלת ושואלת שאלות פרובנציאליות, "איפה הדבר הזה של המפתח?" מסתבר שזו מכונית מאוד מאוד משוכללת עם מפתח מגע. הכל טוב ויפה אבל איך מתניעים? הנהג שלנו מנסה ככה, או ככה. לוחץ על כפתור ה Start אבל הדבר הזה לא מתניע. אני הולכת לחפש את הנציג לבקש עזרה: "זה מפתח מאוד משוכלל. אנחנו לא מצליחים להתניע את המכונית". מסתבר שצריך ללחוץ על דוושת הברייקס. ואיך מעבירים לדרייב? או רברס? ואיך מכניסים כתובת ל-GPS?
יש לציין שהיתה לנו עקומת למידה מהירה. עד סוף היום הצלחנו להזין כתובת, להבין את הוראות הניווט, וגם להפעיל את הבלוטופ ולנגן שירים בעברית במקום רדיו איטלקי. למעט התברברות אחת ביציאה מהשדה עלינו בהצלחה על האוטוסטרדה, ירדנו בזמן מהאוטוסטרדה, צלחנו את העקומות החדות בכביש שמטפס למעבר סלה ואחכ יורד ממנו. עם כאלו גלגלים שמנמנים חסר לו ל BMW השחרחר שלנו שלא תהיה לו אחיזת כביש טובה. כשיגיע תורי לנהוג נראה מה אגיד.

כרגע לא אומרת אף מילה על ההרים. על הדולומיטים שהתנפלו עלינו בהפתעה גמורה. כאילו לא ראינו אותם קודם בתמונות באינטרנט או בגוגל ארת'.
התמודדות טכנולוגית נוספת קשורה ל. wifi יש לנו צורך אובייקטיבי לבדוק מיילים כדי לעקוב אחרי המזוודה האבודה. מגיעים למרכז מידע באורטיסיי ושמחים שיש אינטרנט, אבל לא מצליחים להתחבר. גם במסעדה יש אינטרנט אבל ההתחברות לא קלה. אין ברירה. נעזרים במלצר. למה הססמא לא עובדת. למרבה ההקלה הססמא לאינטרנט בדירה קלה. freewifi  ארבעה אנשים, ארבעה ניידים + אייפד. ארבעה מכורים. אני מציעה שאחרי שנקבל את המזוודה האבודה נעשה יום אחד דיאטה דיגיטלית. לצלם מותר, אבל בלי אינטרנט. מיותר לציין שלא אהבו את הרעיון.
התקלות ממשיכות לרדוף אותנו. השלושה מתלוננים שקר בדירה. לי דווקא נעים אבל מי שואל אותי. בעל הבית מנסה עכשיו לסדר את החימום מהרצפה.
ליקטנו מפות ממרכזי המידע בנוסף למפות שהיו לנו מהבית וסוף סוף סיכמנו את המסלול למחר. מחר לא צפוי יום עם נסיעות ארוכות, ה BMW תמתין לנו למרגלות ההרים כשסוף סוף נעלה לטייל שם.

יומן מסע איטליה # 4  
להתעורר לבוקר בהיר. י פ ה פ ה. לשתות קפה. להתארגן. לנשום עמוק אוויר הרים צלול. לצאת לדרך לטפס על איזה הר.
תכירו, אלו החברים שלי לטיול מביטים בסאסולונגו.

מכל ההרים שבדולומיטים זה השם שקלטנו מייד, הוא מתנגן כל כך יפה בפה ונדבק לאורך הטיול כולו. אם יש מקום שלא נשכח מהדולומיטים זה את הסאסולונגו…
ועוד רגע שלא יישכח, שלג שיורד באמצע יוני. כשבמרחק אלפי מייל משם הקייץ הישראלי בוער בשיא חומו, שם בהרים ירד שלג. אמנם לא שלג כבד, אבל זה היה שלג! מצאנו מסתור וחיכינו שייחלש כדי להמשיך הלאה

בטרק הראשון בתום טיפוס ארוך היגענו לבקתה בגובה 2600 מ', ושם הבנו שאנחנו לא יכולים להמשיך הלאה, כי מגובה זה ואילך הכל מושלג. נכנסנו לבקתה לאכול מרק חם ואח"כ היינו צריכים להידרדר איכשהו במורד המושלג הזה. א' שעטה מטה בקלי קלות, י' נכנסה לפאניקה, ד' ליווה אותה צעד-צעד ואני? גם לי לא היה קל, הייתי בטוחה שאני הולכת ליפול ואכן מעדתי ואחרי הגליצ'ה הראשונה נתקפתי התקף צחוק עד תום הירידה. מולנו מגיע זוג אירופאים שמביטים בנו בתדהמה, הם לא הבינו את השפה ולא היו בטוחים מה עובר על המטיילים הקולניים האלו, אם הם זקוקים לעזרה או שסתם עושים הרבה רעש…

יומן מסע איטליה # 5  
אם היו אומרים לי שבטרק הראשון שלנו לדולומיטים נגמע מרחק של למעלה מ 21 ק"מ, שנטפס לגובה של פעמיים מצוק ההעתקים (גובה מצטבר של 650 מטר) ונרד מגובה 2600 מ' עד לכביש, גובה של 1320 (כי הרכבלים לא עבדו) – הייתי מפטרת אותו מתפקיד המתכנן.

בקבוצה הקטנה שלנו לכל אחד יש תפקיד, אני אחראית על המסלולים, מפות, ניווט, צילום וגיזברית הקבוצה. להגנתי אני טוענת שהבחירה במסלול היום היתה טובה, אבל היו כמה וכמה נעלמים שלא ידענו מראש וגילינו תוך כדי תנועה. לא ידענו שלקראת גובה 2600 יש שלג ולא נוכל להתקדם הלאה. אז וויתרנו על טיפוס נוסף של עוד 170 מטר וחזרנו על עקבותינו. כשהגענו לבקתה היכן שהאוטובוס הוריד אותנו בבוקר, במקום לחכות לאטובוס הבא החלטנו לרדת בשביל ביער עד לרכבל. היגענו ואז גילינו שהרכבל מושבת. בלית ברירה המשכנו עוד 8 ק"מ עד הכביש, חלקם ירידה תלולה על מדשאות שבימות החורף משמשים כמסלולי סקי.

היה מסלול ארוך, מפרך, בסוף היום כולנו מותשים עם כפות רגליים כואבות אבל עם ניצוץ של התלהבות בעיניים. כי עבור כל אחד ואחת מאיתנו, להיות שם היום על השבילים זה להגשים חלום.

הפרטים הטכניים של המסלול הראשון במספר
המסלול אל Torri del Vaiolet בגובה 2813 מ' שנמצאים על רכס  Civetta
נקודת התחלה – Pozza di Fassa גובה 1320 מ'
נסיעה במיניבוס עד ל Ref. Gardenia גובה 1950 מ׳
תחילת המסלול הרגלי עד ל Ref. Vaiolet גובה 2245 מ' (שביל 546) ומשם ל- Ref. Passo Princeipe גובה 2600 מ' (שביל 584). מעבר ההרים Pas del Prinz עדיין מושלג ולפיכך החלטנו לרדת חזרה לבקתה ב- Gardiecia ומשם החלטנו לרדת בשביל שעובר ביער עד לרכבל ב- Ref. Ciampedie גובה 1998 מ'.
הרכבל מושבת, מדובר ברכבל שפועל רק בחורף ולפיכך נאלצנו לרדת עד ל- Pozza di Fassa גובה של 1320 מ' (שביל 544) ברגל.
סה"כ 21 ק"מ (קשה מאוד), התחלנו בבוקר, סיימנו בשבע בערב בערך
עלייה מצטברת – 650 מ'
ירידה מצטברת – 1320 מ'

יומן מסע איטליה # 6  
מאז שהיגעתי לאיטליה לא מצליחה לישון לילה רצוף. שינה מקוטעת מרוצפת חלומות. ואז כבר צריך לקום. הקדמנו את שעת היציאה מהדירה לשמונה כדי לנצל את מזג האוויר בבקרים. כרגע השמים בהירים אבל לא ניתן לדעת מה יהיה בהמשך היום. מזג האוויר משתנה במהלך היום מחם לקר, עננים באים והולכים. אתמול למעט מטח גשם בבוקר ומעט פתיתי שלג בגובה 2600 נשארנו יבשים. נקווה שגם היום מזג האוויר האיטלקי יאיר פניו אלינו.

אם למדנו משהו מהטרק של אתמול זה לבדוק את המספר שמופיע במפה לצד שם המקום/הבקתה, כלומר הגובה ולהחסיר או להוסיף. פרט מאוד משמעותי. המפות שברשותנו מלאות סימוני שבילים. יש הרגשה של גודש מסלולים ובמה נבחר? יש לנו רשימת המלצות אבל למען האמת זה לא ממש משנה. כל מקום אליו נגיע יהיה יפה ומרשים.
מסתבר שהקדמנו השנה. השלגים עדיין לא הופשרו. לדברי נהג הרכבל שנה שעברה בזמן הזה אפשר היה לצאת לטיולי הליכה רגליים ממעבר פורדוי. השנה עדיין קר מדי. ומושלג. מה שאומר עולים עם הרכבל, מתצפתים על הנוף, מתרגלים לקור (מינוס אחד), מצלמים, מצטלמים, מתצפתים על צוות הסרטה של סדרת דרמה גרמנית בעת צילום סצינה בהרים, קצת מתאכזבים שאי אפשר להמשיך הלאה ויורדים חזרה עם הרכבל.

הפיטס בואי יחכה להזדמנות אחרת.  מתכננים מסלול הליכה בגובה נמוך יותר, 2239 מ'

…כמה שעות מאוחר יותר, בדירה, אחרי מקלחת וארוחת ערב.
היום הלכנו מסלול קצרצר, 5 ק"מ סה"כ, אבל עם כאלו תצפיות יפות. סוף סוף אני מסתכלת על המרמולדה בגובה העיניים. בדרך חזרה יורד עלינו שלג. לזה לא ציפינו.
הכבישים עמוסים ברוכבי אופניים, זה היום השני מתוך תחרות בת 3 ימים. למה להתאמץ כ"כ בעליות ובירידות אם אפשר לתת לבמוו להסיע אותנו. המכונית הזו תופרת את העליות בקלות, בקושי שומעים את המנוע מתאמץ. היום נהגתי בטנק הקטן הזה מרחק של אולי קילומטר כדי להתאמן. לוקח זמן להבין איך מזיזים את כסא הנהג לאחור, איך משלבים הילוכים, להתרגל לגודל, לנוחות הנסיעה.
הגשם-שלג-גשם שירד משעות הצהריים פסק לפני זמן מה. התבהר ושוב נעים ושקט. מקווה לשנת לילה רצופה וטובה.

הפרטים הטכניים של המסלול השני במספר
נסיעה למעבר פורדוי Pass Pordoi – הרכבל התחתון בגובה של 2239 מ'
עלייה ברכבל (17 יורו לאדם, הלוך-חזור) עד לגובה של 2950 מ' Sas de Pordoi היה מושלג כולו ככה שהרעיון להמשיל למסלול ירד מהפרק. ירדנו חזרה למגרש החנייה ומשם יצאנו למסלול רגלי על שביל 601 – עד לתחנת הרכבל Belvedere בגובה של 2338 מ'.
מסלול קצר, הלוך-חזור –  5.75 ק"מ בשלוש שעות הליכה
עלייה מצטברת – 240 מ'
ירידה מצטברת – 250 מ'
גובה מקסימלי – 2437 מ'
משם נסיעה לאגם פאדיה Largo Fedaia גובה 2044 מ'.
ארוחת צהריים ב Ref. Castigilioni ולאחריה טיול קצרצר על הסכר בגשם
נסיעה ל- Canazei גובה 1450 מ' לקניות וחזרה לדירה.

מדי פעם מצלמים גם אותי… בדיוק ברגע שאני מרימה רגל מול הנוף.

אז, כשהתמונות הללו צולמו, לא ידענו שהגוש העצום המרהיב הזה עונה לשם "מרמולדה". כמה מאות מטרים אח"כ היגענו לשלט שנתן בנוף שמות ושמחתי מאוד לראות שזה ההר שהלהיב את דימיוני ימים רבים כל כך.

=== להמשך הקריאה – "יומן מסע – חלק שני"  ===

Comments

2 תגובות על “הדולומיטים האיטלקיים – יומן מסע חלק ראשון”

  1. תמונת פרופיל של ינינה

    לגמרי לא ברור לי למה הדולומיטים מעולם לא היו אצלי ברשימה. הפסגות המשוננות האלה עם השלג – זה הרי הנוף שאני כל כך אוהבת. תודה רבה על השיתוף של המסע הזה.

    1. תמונת פרופיל של אילנה בר

      והם דווקא כל כך מזמינים וכל כך נגישים וכל כך מתויירים, גם בקייץ. היה לי ברור אחרי הטיול הזה שאני עוד אחזור לשם וזה יקרה הקייץ, במתכונת של טרק אתגרי יותר. ממליצה לך בחום להוסיף אותם לרשימת היעדים הנחשקים.