הדולומיטים האיטלקיים – יומן מסע חלק שני


בפוסט הקודם הבאתי קטעים מיומן מסע שנכתבו תוך כדי טיול בדולומיטים ביוני 2016. ממשיכה לשתף בחוויות ורשמים משם בצירוף פרטים עובדתיים על המסלולים בהם טיילנו (סה"כ שישה מסלולים) לטובת מי שירצה להגיע לדולומיטים ולצאת לטיולי כוכב כפי שאנחנו עשינו בקייץ 2016.
הערה כללית: כשתגיעו לדולומיטים כל מקום שתסתכלו עליו תוכלו למסגר לגלויה, כל מקום יסחוט קריאות התפעלות ככה שכל מסלול שיבחר יהיה יפה. בגלל זה יש להתסכל על כל צעד שהלכתם בו ונהנתם מן הנופים ולא על כל מה שלא הספקתם. חוצמזה, תמיד אפשר לשוב שוב, כמו שאני הולכת לעשות בקייץ הקרוב.

יומן מסע איטליה # 7 

באיזור ההרים הנוף בקיץ יפה יותר משמעותית לעומת הנוף בחורף. בחורף הכל מכוסה לבן. לא רואים את הגוונים השונים של הירוק של העצים. גם העצים לובשים לבן ואף פרח לא פורח.

דברים שמעולם לא ידעתי על קיומם עד לפני יומיים:
תותחי שלג – אם עובי השלג לא מספק, בלילה משפריצים כימיקלים מן התותחים הללו על המסלול, שנערמים לשלג
בשולי המסלול פרושות רשתות הגנה כדי לבלום גולשים שחלילה לא יעופו לתהום
בטיול לטורי דה-ואיולט, כשהרכבלים לא עבדו (סימון סגול במפה=רכבלי חורף בלבד) ונאלצתי להידרדר באיטיות במורד הדשא הירוק הרגשתי כאילו אני עושה סקי רגלי. מעולם לא נמשכתי לספורט הזה ואחרי הירידה התלולה ההיא אין סיכוי שיום אחד אדהר במדרון במהירות של 60 קמ"ש…

אתמול בקנזאי כשראינו מסוק רפואה טס בשמיים קיבלנו מענה לשאלה שהטרידה את א': איך מגיע לכאן אמבולנס?
שאלה שנותרה פתוחה: למה פחי הזבל נעולים? יחד עם המפתח לדירה קיבלנו מפתח לפח זבל. יש 4 פחים שונים, אבל אנחנו לא מתאמצים להפריד אשפה. זרקנו את השקית לפח הכללי.

 בגלל שחלק מהכבישים סגורים היום בגלל מירוץ אופניים בחרנו מסלול בקרבת הדירה. נעלה עם רכבל, נלך פחות או יותר על קו גובה אחיד. עלייה של 100 מטר. ואז נרד חזרה לעיירה קמפיטלו.
אם הרכבלים פתוחים החל מהשעה תשע והמרחק מהדירה לרכבל הוא כעשר דקות נסיעה בבמוו שלנו, אז למה ההשכמה היום היתה בשבע בבוקר? עוד אחת מאותן שאלות ללא מענה.

יומן מסע איטליה # 8 

עוד יום גדוש בכל טוב מגיע לסיומו. כשלא סוגרים הרמטית את תוכנית הטיול מהבית, אין מנוס מלשבת ערב-ערב עם המפות, לשאול "לאן מחר?", להיזכר איזה יום היום, עד מתי אנחנו בדירה, לאן אנחנו רוצים להגיע אח"כ, לבדוק את הרשימה בבנק המסלולים שלנו, לפסול חלק מהמסלולים, לבדוק על איזה אנחנו ממש לא רוצים לוותר, בכמה זמן נסיעה מדובר, איזה רמת קושי, מה העלייה בגובה. בקיצור, תיכנון טיול דורש לא מעט זמן, חשיבה, יכולת להתגמש, לוותר, לקחת בחשבון רצונות של עוד חברים בקבוצה. ובעיקר- יכולת לראות את התמונה הכוללת ולקבל את העובדה שכאן, בדולומיטים, הכל יפה ובלית ברירה נצטרך לוותר על הרבה מסלולים יפים, מקוצר הזמן וגם בגלל מזג האוויר.

היום טיילנו במסלול מעולה. לא קשה מדי, עליות קטנות, לא קשות, ירידה ארוכה, רכבל שהעלה אותנו מקמפיטלו לגובה של בערך 2300 מטר ושם שוב נפרשו בפנינו המרמלדה והסאסולונגו המרשימים. יום שהתחיל עם מזג אוויר מעונן, התחמם ושוב התקרר,התקדר וטפטף.

יום עם לא מעט הפתעות קטנות, אחת מהן טעימה מאוד. כוס קפוצ'ינו עם שטרודל תפוחים מול הנוף הכל כך דרמטי של ההרים הכל כך פראיים ויפים אלו.
קפה ועוגה מול הנוף, אחד מאותם רגעים מתוקים של הטיול

הפרטים הטכניים של המסלול השלישי במספר:
נקודת ההתחלה – תחנת הרכבל ב Campitello
המסלול עבר בין הבקתות הבאות:
Rif Des Alpes  גובה של 2400 מ'. הליכה על שביל מס 557 על אותו קו גובה פלוס מינוס למרגלות ה- Sasso Lungo עד לבקתה Ref Sasso Piato גובה 2300 מ'. הפסקה לקפה ושטרודל ומשם ירידה ל Rif. Micheluzi גובה 1850 מ' (שביל 533). חזרה ל- Campitello גובה 1448 מ' בגשם.
סה"כ 16.34 ק"מ (בינוני), שש ורבע שעות הליכה
עלייה מצטברת – 399 מ'
ירידה מצטברת – 1377 מ'
גובה מקסימלי – 2456 מ'

יומן מסע איטליה # 9 

הלילה החמישי בדולומיטים, מחר נעזוב את הדירה ונצא למסלול הליכה נוסף לפני שנעזוב לאיזור אחר. בזמן הקצר שאנחנו כאן, בנסיעות בדרכים, למדנו לזהות את ההרים המתנשאים אל על, את הסאסולונגו, המרמולדה, מגדלי הסלה. ההתמצאות שלנו באיזור השתפרה פלאים. אם כי ההתלהבות שככה מעט. גם ליופי הדרמטי והפראי הזה מתרגלים…

היום טיילנו באיזור אחר, נסענו למעלה משעה, עברנו עוד מעבר הרים גבוה עד שהיגענו אל חמשת המגדלים המפורסמים.
בימים שאנחנו מטיילים כאן הספקנו לראות את כל סוגי ספורט האקסטרים האפשריים, החל מהמוני רוכבי אופניים שמדוושים במרץ בעליות התלולות, תחרות אופניים של שלושה ימים, הכלאה של אופניים עם קורקינט, תחרות של קילומטר ריצה בעלייה מהעמק עד לאחת הבקתות בהרים, טיפוס סלעים. כל מה שתעלו על דעתכם אפשר למצוא פה. טיולי הליכה הם ככל הנראה הפעילות הספורטיבית העדינה ביותר באיזור זה. ואנחנו הוספנו טוויסט קטן להליכות, עלייה של קילומטר על מנת לרדת אותו אח"כ. לא במכוון, רק כי פספסנו את הפנייה הנכונה. למעט הפספוס הזה, השבילים מסומנים היטב ונוחים להתמצאות.

בימים שטיילנו כאן היו לנו שמים בהירים, שמיים מעוננים ושמיים קודרים. ירד עלינו גשם וגם קצת שלג. והכי-הכי, היום בנסיעה לכיוון מעבר פורדוי, יצאה השמש אחרי שירד גשם והשמים התקשטו בקשת מקסימה.

אני תוהה אם כל מי שיוצא להרים מכין שיעורי בית בקפדנות רבה, מקדיש שעות לקריאת המפות, טיפים וכו', או שפשוט יוצאים לדרך ו…זורמים…. וככה קמים בשבע בבוקר וקופצים לסופר כדי לקנות לחם וחלב ואז מגלים שסגור. או מסיימים מסלול בשלוש וחצי ובדרך חזרה רוצים להיכנס למסעדה לאכול משהו וגם אז מגלים שהכל סגור, שהמסעדות נפתחות לארוחת ערב רק אחרי שש וחצי. מזל שהסופר היה פתוח וקנינו לחם וגבינה ואילתרנו סנדוויצ'ים כשהבגאג' של הבמוו משמש שולחן. כמה שעות מאוחר יותר יצאנו לארוחת ערב רצינית יותר.

לפני שמתחילים את המסלול של הצ'ינקווה טורי עוצרים לקפוצ'ינו בבקתה במעבר ההרים Passo Falzarego גובה 2015 מ'

הפרטים הטכניים של המסלול הרביעי במספר:
נסיעה של שעה וחצי מהדירה לאיזור ה- Cinque Tori  חמשת המגדלים המפורסמים.
תחילת המסלול בתחנת הרכבל Rif. Bali de Donas, גובה 1889 מ', עולים ברגל דרך היער והכביש, מגיעים למגדלים, Rif Cinque Torri  גובה 2361 מ', הליכה בשביל המעגלי למרגלות המצוקים הענקיים, מומלץ לעצור לקפה ושטורדל בתחנת הרכבל העליון, Rif Scoiattoi גובה 2225 ומשם מתחילה ירידה לכיוון ההחנייה של רכבל התחתון (שביל 440), זהו רכבל כסאות פתוח שפועל רק בעונת הסקי.
סה"כ 12.16 ק"מ (בינוני)  בחמש וחצי שעות הליכה
עלייה מצטברת – 785 מ'
ירידה מצטברת – 806 מ'
גובה מקסימלי – 2459 מ'

יומן מסע איטליה # 10 

מסוג הדברים הקטנים שאין להם מחיר. לסיים מסלול נהדר ביער שנראה לקוח מאיזה סיפור אגדה, נחל מפכה, צליל נעים של מים זורמים, צל, רוח נעימה ושני ערסלים לשכב עליהם ולהתנדנד. תנועה איטית, מרגיעה, מערסלת. הייתי נשארת ככה לעוד ימים רבים.
ד' אומר שהנדנוד בערסל הוסיף לו 3 שנים לחיים, פלוס הרביצה בשמש הנעימה באחו הירוק באחד הרפיוג'יו אחרי קפוצ'ינו מעולה ושטרודל תפוחים מעולה, שהוסיפו 5 שנים – סה"כ היגענו לשמונה שנים באדיבות ההרים האיטלקיים היפהפיים הללו.

הפרטים הטכניים של המסלול החמישי במספר:
מוקדם בבוקר עוזבים את הדירה, מעמיסים מזוודות בבמוו ומחזירים את מפתחות הדירה בה לנו בחמשת הלילות האחרונים. נוסעים ל- Ortisei שבעמק  La Gardena
בדרך עוצרים לצילומים במעבר סלה המפורסם Passo Sella גובה 2240 מ'.
מגיעים ל-Ortisei  עולים על רכבל ארוך במיוחד עד לSeceda
בירידה מהרכבל תצפית נופית של 360 מעלות על כל איזור הSella
Rif Seceda גובה 2480 מ'
מנוחה קצרה בבקתה Curona גובה 2153 מ', מומלץ להזמין קפוצי'נו ושטרודל…
המסלול כולו במגמת ירידה (שביל מס. 2, 2A, 9  ) עד ל- Ortisei גובה 1236 מ'
סה"כ 10.36 ק"מ (בינוני) בארבע וחצי שעות הליכה
עלייה מצטברת -145 מ'
ירידה מצטברת – 1291 מ'
גובה מקסימלי – 2581 מ'

אחרי סיום המסלול ב Ortisei יצאנו לסיבוב קצר בעיירה המסוגננת והמטופחת ולבסוף עזבנו בצער רב את האיזור הזה של הדולומיטים ונסענו ללינה במלון קטן בעיירה קטנטונת בשם Cloz. טעות בהקלדה ב-GPS בילבלה אותנו והביאה אותנו בטעות ל- Cles, ליעד הנכון היגענו מאוחר בלילה.

יומן מסע איטליה # 11 

הטרק השישי במספר בהרי הדולומיטים, טרק שנקרא "חמשת האגמים". בפועל ראינו רק ארבעה אגמים, שניים מהם קפואים. פעם ראשונה בחיים שאני רואה אגם קפוא.
מסתבר שעונת הקיץ בעיירה המנומנמת, מדונה דה-קמפיליו, טרם החלה, ככה שבמקום לקחת רכבל בהלוך (לא פעל), התקדמנו קצת עם הבמוו, ואת היתר הלכנו ברגל. הנתונים של הטרק הזה מרשימים למדי, הלכנו סה"כ 12 ק"מ, אולי לא מרחק גדול, אבל בזמן שצעדנו טיפסנו גובה מצטבר של כ-600 מטר ואחכ ירדנו את אותו הגובה. במונחים ישראלים: לעלות ולרדת פעמיים את מצוק ההעתקים.

הנופים עוצרי נשימה, אבל היופי הזה גובה מחיר בכאבי רגליים/ברכיים/מותניים…

הפרטים הטכניים של המסלול השישי והאחרון:
השכמה מוקדמת ואחריה נסיעה של קצת למעלה משעה עד ליעד הבא Madona di Campiligio במטרה לצאת לטרק "חמשת האגמים"   Giro Dei 5 laghi
מסתבר שהרכבל שעולה לאגם הראשון מושבת וייכנס לפעולה רק בתחילת יולי, מקבלים הכוונה ממוכרת חביבה להמשיך בנסיעה לנקודה הבאה ומשם להתחיל את המסלול רגלית.
תחילת ההליכה ממגרש החנייה בנקודה בשם Malga Nambino גובה 1634 מ'
האגם הראשון אליו מגיעים (שביל 217) Lago Nambino , גובה 1770 מ'
ממנו מטפסים לאגם בשם Lago Nero גובה 2246 מ'
טיפוס נוסף לאגם Lago Serodoli גובה 2370 מ' – שיא הגובה אליו היגענו
יורדים לאגם Lambin גובה 2329 (שביל 232) ומשם חזרה לאגם הראשון Nambino, (שביל 269)
הליכה קצרה ומגיעים אל הבמוו שבחנייה
סה"כ 12.11 ק"מ (קשה מאוד) בשבע וחצי שעות הליכה
עלייה מצטברת – 824 מ'
ירידה מצטברת – 854 מ'
גובה מקסימלי – 2476 מ'
עם תום ההליכה חוזרים לעיירה ושם ישנים, האורחים היחידים במלון

יומן מסע איטליה # 12 

על האוטוסטרדה בדרך דרומה לכיוון פירנצה כשהחלק העיקרי של הטיול אחרינו, ד' נוהג ואני מקלידה בנייד פתק נוסף ביומן המסע.

כשחשבתי על הטיול הכוונה היתה לשלב בנסיעה אחת גם טיול טבע וטיול עירוני. התחלנו בטיול בהרים, אתמול ירדנו מן ההרים והתקדמנו לקראת פירנצה והבוקר עזבנו את המלון לקראת היעד האחרון. עוד שעתיים נגיע לעיר, נחזיר את הבמוו השכורה, ניקח חדרים במלון ומצפים לנו ארבעה ימים של טיול אורבני. כאן אנחנו הולכים להתפצל, כל אחד יטייל לפי מידת העיניין שלו בעיר.
אבל לפני שמשנים מוד לטיול אורבני, כמה מילים על טיול הטבע שהסתיים לו, טיול הטבע העצמאי הראשון שאני יוזמת ומתכננת ומוציאה לפועל עם חבורה קטנה של חברים. במקום להצטרף הקיץ לטרק מאורגן דומה למה שעשיתי בקייץ הקודם, אירגנו בעצמנו את הטרק שלנו. בארץ בנינו את השלד לטיול וכשהיגענו הנה יצקנו תוכן לימים. לקח לנו יום להגיע להרים ויום לעזוב אותם ובין לבין שישה ימים, כשבכל יום יצאנו "לקרוע" את הדולומיטים. בכל יום ציפתה לנו הפתעה, כי לא ידענו בדיוק לקראת מה אנחנו הולכים. אני גם לא חושבת שאפשר להיות מוכנים במאה אחוז לקראת טיול ושכן נכון להשאיר מקום להפתעות, להמלצות שמקבלים מבעל המלון, מחברים, ממרכזי המידע או כשסתם מסתכלים במפה ובוחרים את השביל הזה כי ככה בא באותו הרגע. באופן כללי כל מקום שהיינו בוחרים לטייל בו היה יפה. הכל יפה בהרים האיטלקיים. קשה לתעדף את היופי. ואנחנו הצלחנו לטעום רק דוגמית קטנה ממנו. ותאמינו לי שהיה טעים… אתמול במסעדה כשהחמאנו לטבח כמה טעים היה לנו האוכל, הוא אמר שבליסימו אומרים על משהו יפה מאוד ובראוויסימו זה על משהו טעים מאוד.
עבורנו הטיול היה גם בליסימו וגם בראווימיסימו!

במטוס חזרה ארצה אסכם את הגובה המצטבר שעלינו וירדנו. מה שבטוח זה שהברכיים כאבו בגלל הירידות הארוכות מאוד. בדר"כ קשה לי בעליות, אני נעצרת לסדר את הנשימה ומייחלת מתי העלייה הזו תיגמר כבר. כאן נעצרתי לא פעם באמצע ירידה תלולה מסתכלת מטה לתחתית העמק ומייחלת שהירידה הזו תיגמר כבר, כי רחמנות על הברכיים… מדובר בקנה מידה שאנחנו לא מורגלים בו הארץ ועמדנו בו בכבוד. עם אפס פציעות ותאונות. וברמת עייפות נסבלת.

בחרנו מסלולים יפים, אחד-אחד, כשהקשים בהם היו הטרק הראשון לעמודי טורי והטרק האחרון לחמשת/ארבעת האגמים. היתר היו קלים יותר אבל לא פחות יפים. ראינו כ"כ הרבה פסגות משוננות, מושלגות מזדקרות לשמיים. קראנו כ"כ הרבה קריאות התפעלות, התפעמות, התרגשות. היו כ"כ הרבה חוויות שקוטלגו בבנק החוויות האישיות של כל אחד. כ"כ הרבה רגעים כאלה שאנחנו מוקפים יופי שקשה לתרגם למילים. אולי הפיקסלים שצילמתי מתארים את המראות, אבל עדיין, זה לא כמו ממש להיות שם. כמו למשל, בטרק האחרון, בצעדים האחרונים בעלייה הקשה מאוד על גבי הסלעים הצהובים, בדרך מהאגם השני לשלישי, גובה של 2300 מטר, אני רואה את ד' עומד שם, אני מתקרבת, עוד צעד ועוד צעד ואז בבת אחת, האגם, מכוסה קרח, עטור פסגות מושלגות. הדופק בשמיים, האישונים נפתחים לגודל מקסימלי לקלוט את היופי הלא נתפס הזה. בהחלט אחד מרגעי השיא.
במילה אחת – ח ו ו י י ה!

כאן מסתיים יומן המסע של קייץ 2016 בדולומיטים האיטלקיים. אני מתעתדת לשוב אליהם בקייץ הזה, למסע רגלי בטרק שנקרא Alta Via 1 או בקצרה AV1
מקווה שנהינתם מן התמונות ומקטעי היומן, מוזמנים להגיב, לשתף וגם לקחת רעיונות לטיולי יום אם תזדמנו בקרוב לאיזור מרהיב זה.