הצצה אל מאחורי הקלעים של עולם הזבל

בחודש נובמבר השתתפתי בסיור בלוגריות מרתק שחשף בפניי את מאחורי הקלעים של עולם הזבל.
זבל?
כן. אשפה. פסולת. זבל. מושגים שמוכרים לנו מחיי היומיום, אבל מחוץ לתחומי העיניין שלנו, כי… כי זה זבל… וכי יש דברים מעניינים פי כמה שתופסים את תשומת הלב מאשר גילגוליה של שקית הזבל מהרגע שהושלכה לפח.

שני האתרים בהם ביקרנו בסיור, דודאים ותא רימון ליצור קומפוסט נתנו לי הצצה על עולם שלם של תהליכים, תקנות והסדרים. מה קורה לאותה שקית אשפה מהרגע שהושלכה לפח הירוק, ועד שהתכולה נקברת באדמה.
בחלקו הגדול הזבל משמש כמשאב ממנו ניתן לייצור קומפוסט לדישון האדמה וגם משאב להפקת חשמל מגז מטאן, פועל ישיר מהטמנת פסולת בבטן האדמה.

זו הפעם הראשונה בה אני מבקרת במקום כמו אתר הדודאים ורואה מקרוב כיצד מטפלים בפסולת.
בפוסט שלפניכם אני משתפת במה שראיתי ולמדתי בביקור, ואין כל חשש, התמונות שתראו אינן מדיפות ריח רע…

שדות הנגב המערבי, סמוך לאתר רימון שמייצר עבורם קומפוסט לדישון

אתר רימון לייצור קומפוסט – תיעול אנרגטי כשפרש בעלי חיים הופך למזון לאדמה 

הלוקיישן הראשון בסיור היה אתר רימון, סמך לקיבוץ רוחמה, שם מייצרים קומפוסט לחקלאות, לשימוש בשדות הנגב הצפוני. לוקיישן עם ריח שרחוק מלהזכיר מפעל קוסמטיקה ועדיין
האתר בפיקוח של אגריאור, עובד לפי תקנים של ISO ומוודאים ששום דבר שלא יחלחל לאדמה.
התקנות במדינה מחייבות את בעלי הרפתות והלולים לפנות את הפסולת לאתר מוסדר, אחרת יצטרכו להטמין בעצמם את הזבל בשדה כדי למנוע ריחות.
חשוב לציין שאחרי שהזבל עובר תהליך של קומפוסטציה, אין ריחות.
העבודה באתר באתר נעשית לפי משטר רוחות, כדי למנוע מהריח לנוע הלאה לכיוון קיבוץ רוחמה, לרוב בשעות הבוקר, בין שש לתשע.
על הגדר המקיפה את האתר יש מערכת לטיהור אוויר שמנקה לפחות 50% הריחות.
אל האתר מגיעות משאיות עם צואת בעלי חיים, בקר ועופות. באמצעות מיכשור מיוחד עוברים על הערימה הגדולה, טוחנים את הגושים ומכניסים חמצן שיחמם את החומר. בתהליך החימום שורפים את הזרעים שבצואת הבקר למניעת מחלות ועשבייה בשדה.
השלב האחרון לפני אספקת הקומפוסט הוא שלב הניפוי בו האשפה והחלקים המלוכלכים מנופים החוצה, ואז טוחנים שוב.
האתר מקבל כ-120 אלף קוב חומר בשנה ומשווק כ-90 אלף קוב. מרגע שהחומר נכנס עד שמוכן למכירה, מדובר בתהליך של חודשיים וחצי-שלושה.

דודאים – הפארק למיחזור וחינוך סביבתי בנגב

דודאים הוא אתר עבודה פעיל עם תעבורה ערה של משאיות וכלים כבדים, לכן הכניסה ליחידים אסורה. קבוצות קטנות יכולות להגיע למרכז המבקרים ולקבל הסבר מעמיק על המקום, דמה מאוד להסברים שאנחנו קיבלנו בסיור.
האתר שייך לחברה הכלכלית של מועצה איזורית בני שמעון ונגב אקולוגיה. התחיל כמזבלה של משמר הנגב ועם הזמן התפתח למה שהוא היום – אתר מסודר לסילוק אשפה.
עם סגירת חירייה התחילו לפנות לדודאים גם את הפסולות של איזור המרכז.
האתר מקבל 1000 טון פסולת ביום שמחולקת לכמה סוגי פסולות. הפסולת הביתית שמגיעה לאתר היא רק של תושבי הדרום.
הצורה הכי עתיקה לטפל בפסולת היא ע"י הטמנה, רק שטחי ההטמנה הולכים ומידלדלים. השאיפה היא תוך עשר שנים להגיע ל-80% מיחזור, 20% הטמנה, ולהפוך את המצב בו כיום 80% מהפסולת מוטמנת.

מרכז המבקרים שמארח את אורחי המקום הוא חדר קטן, חמוד, מעוצב יפה, מקושט בזבל.
בריג'יט קרטייה, אמנית הבית של חירייה עיצבה את הקירות בצורה יצירתית ויוצאת דופן ע"י שימוש בפריטים שנזרקו לזבל.
הרושם שמתקבל הוא שהזבל זה דבר צבעוני, עשיר, וגם שאפשר למצוא בו הכל.
הקולאג' הססגוני של פריטי האשפה מצביע על הכמויות העצומות של הזבל שהן תוצאה ישירה של תרבות השפע, תרבות הצריכה המוגזמת.
לא סתם מוזגמת, מדובר בהפרזה פראית, על אחת כמה וכמה כשאנשים משליכים חפצים חדשים באריזה המקורית שלהם.

הביקור בדודאים התקיים בחודש נובמבר שהוא חודש הקניות העולמי. לא זוכרת בדיוק כמה כסף הישראלים הוציאו על רכישות בחודש הזה, אבל מדובר בסכום עצום.
אנו חיים בעידן בו הכל נגיש, זול מפתה לקנות עוד ועוד. ולצערי הרב רובנו הגדול נכנע לפיתוי וקונה עוד ועוד ועוד.
הצריכה המוגזמת מגדילה את כמות האשפה שאנו מייצרים לכן הדרך העיקרית להקטנת כמויות האשפה לא רק בארץ, גם בעולם היא קודם כל ע"י צריכה מופחתת. פשוט לקנות פחות. שימוש חוזר בחפצים גם הוא יכול לעזור ולהאריך את חיי המדף של חפץ ולבסוף – הפרדת אשפה ומיחזור.

הפרדת האשפה בישראל נכשלה בגלל חוסר אמון ציבורי, ובגלל שהמדינה לא השכילה לרתום את הרשויות לעיניין.
אין בארץ מפעלי מיחזור לפלסטיק כי זה ענף לא כלכלי. תעשיינים מעדיפים לקנות חומר גלם חדש במקום להשקיע בהתכת פלסטיק.
אחרי שסין סגרה את שעריה ומסרבת לקבל את הזבל של כל העולם, כיום ישראל שולחת קרטון ופלסטיק ממוחזר להודו ולטורקיה.

בדודאים עושים כמה דברים בו זמנית: מטמינים פסולת, ממחזרים לקומפוסט וגם ממיינים פסולת במפעל חדש שנבנה בימים אלה, כשרק השאריות יילכו להטמנה.
לדודאים מגיעה גם פסולת ביניין שמוטמנת במפרד, אדמה מזוהמת, פסולת גושית יבשה, לא רטובה וגזם.

הקמת מפעל חדש בדודאים להפרדת זבל וליצירת קומפוסט מהזבל האורגני

אם במקרה תהיתם כמה פסולת מייצר אדם ביום בממצוע – מדובר בכמות של 1.7 ק"ג של פסולת בייתית שהולכת להטמנה

המדינה רואה ברשויות יצרניות זבל, כשלמעשה כולנו מייצרים זבל.
לו היו שואלים אתכם לאן הפועלי העירייה מפנים את פחי הזבל השכונתיים שלכם, מה קורה עם הזבל, כמה זה עולה – הייתם יודעים להשיב?
אין שקיפות גדולה בכל מה שנוגע לעלויות הכרוכות בפינוי הזבל. יש לזה אפילו שם, "הכחשת פסולת" – כשלא מספרים לנו לאן זה, כלומר הזבל הולך, כי אף אחד לא ממש רוצה את זה, כלומר הזבל, בחצר שלו.

לכן הסיורים וההדרכות בדודאים כ"כ משמעותיים, כיוון שהם מביאים את נושא האשפה, הצריכה העודפת והקיימות למודעות.

איך נראה מקום שמיועד להטמנה?
בסיור נסענו לראות בור חדש שמוקם בימים אלו ויקבל את מה שלא ניתן למחזר.
זהו בור ענק מצופה בניילון, כדי למנוע חילחול לאדמה ולמי תהום. הבור מרופד בחצץ ומונחים בו גם צינורות לניקוז המיץ של הזבל.
וזה הולך ככה: משאית זבל מגיעה ופורקת את הפסולת הביתית לתוך הבור. משאית ענקית מפזרת את הזבל ודוחסת אותו ובסוף היום מכסה בעפר.
למחרת חוזרים על אותו התהליך וככה יום אחר יום, שנה אחר שנה והבור מתמלא בשכבות ועוד שכבות של זבל.
הבור הולך וגובה והופף להר גדול וכעבור עשר שנים יש צורך בבור חדש.

בגלל שהתשטיפים מתנקזים מהר הזבל הוא לאט לאט שוקע,  לכן לשיקום ההר מוסיפים אדמת חרסית.
לנוזלים שמתנקזים מכל הפסולת קוראים בשם "תשטיפים" והם נאגרים בבריכת תשטיפים ומתאדים בשמש. קשה להיפטר מהם, אלא באידוי טבעי.
והסירחון… קשה לתאר במילים…

אבל יש מי שנהנים מהמזבלה הזו ומוצאים בהרי הזבל ארוחות חינם. אלו הציפורים ובמיוחד הדיות שבנובמבר חולפות בשמי הדרום. הן מצטיינות בטרמיקות שעושות עם זרמי האוויר החמים. הצרה היא שיש להן יותר מדי אוכל, מה שגורם להן להשמין ועלול להקשות עליהן לנדוד למרחקים ארוכים. אבל בעצם, למה לנדוד, אם אפשר להישאר ברדיוס של המזבלה ולהינות מארוחות חינם כל השנה…

לתיאום סיור באתר דודאים
טלפון: 054-6929957, מייל: dudaim-visit@bns.org.il
הביקור באתר בימי הקורונה בקבוצות קטנות ובתיאום מראש

קיבוץ חצרים – תיירות בעקבות חדשנות טכנולוגית

אחרי השיעור המאלף על הזבל נסענו לקיבוץ חצרים, קיבוץ שיתופי כמו פעם, ולמדנו על התיירות בקיבוץ שהחלה לפני שלוש שנים
בכניסה לקיבוץ מטעי החוחובה המפורסמים של חצרים, דונמים של חדשנות טכנולוגית חקלאית שמעוררת גאווה.
מדובר בפלא של ממש כי הרי אדמת הנגב עשירה באחוז גבוה של מלחים, קרינה מאוד גבוהה וכמות קטנה של גשמים. בתנאים קשה לקיים חקלאות, ובכל זאת הצליחו בחצרים לאקלם את זני החוחבה, להתאים אותם לאקלים הנגב ולטעת מטעים שהופכים את הנגב לירוק.
היכולת לאקלם בהצלחה רבה את צמח החוחבה לתנאים המקומיים הפכה את המדבר המליח ללא גשם לפוטנציאל עסקי שמכניס לקיבוץ הכנסה נאה.
בכל מטע יש שני אחוז ש שיחי זכר ו-98% שיחי נקבות שנותנות פרי, כל שיח מגיע לגובה של מעל 4.5 מטר. בגרעין אחד של זן חצרים 51% שמן.
תקופת האסיף היא בין ספטמבר לנובמבר.
מגרעיני החוחובה מפיקים שמן לתעשיית הקוסמטיקה, שמן שמכיל כמויות של ויטמינים, מזין את העור והשיער, אין לו ריח מה שמאפשר להכניס לתמרוקים כל ארומה שהיא.

עוד בקיבוץ – פרוייקט "קירות מדברים" שיצרה האמנית ובת הקיבוץ זהבה פאול – סדרה של תבליטי קרמיקה שפזורים ברחבי הקיבוץ מספרים את סיפור הקמתו.

לתיאום הגעה וביקור בקיבוץ ניתן לפנות לתיירות חצרים: 
טלפון: 08-6473817, מייל: tourism@hatzerim.co.il

לסיום – תודות והזמנה לקריאה נוספת

תודה רבה לתמר אדמתי, מנהלת קשרי קהילה של אתר דודאים על סיור מרתק. תודה גם לליאור מרק, מנהל הדרכות ותוכן על הסיור בקיבוץ חצרים ובדרך הפסלים.
תודה לינינה על היוזמה לסיור ייחודי זה וההזמנה להצטרף.
תוכלו לקרוא איך חברותי הבלוגריות כתבו על הרשמים שלהן ולהיעזר בטיפים הפרקטים שהן נותנות ולצאת לסיור בעצמכם.

סיור בלוגריות קצת אחר, תיירות אקולוגית

Comments

2 תגובות על “הצצה אל מאחורי הקלעים של עולם הזבל”

  1. תמונת פרופיל של חיה גולן
    חיה גולן

    תודה אילנה
    הפוסטים שלך מרתקים. לפעמים כיף לראות את העולם דרך עינייך, ולפעמים השיקוף, אסתטי ככל שיהיה – מכאיב. כולנו חוטאים בהכחשת אשפה, כמו בהדחקות נוספות של דברים שלא בא לנו בקירבתם, וזה כולל לא רק חפצים אלא גם אנשים. באנגלית זה נשמע חמדמד NIMBY אבל זה כואב לא פחות.
    Not In My Back Yard = NIMBY

    1. תמונת פרופיל של אילנה בר

      תודה חיה, למדתי ממך מושג חדש, כן, אנשים יעדיפו שהדברים הפחות נעימים יהיו רחוקים מהם. שיקחו את הזבל מהפח השכונתי ו… יעשו איתו מה שיעשו, כל עוד זה רחוק מהבית…