היום הראשון לטיול השנתי – בדרך לאילת עוצרים בדיונה


מי לא מכיר את עדר היעלים שחי באיזור נקודת התצפית שעל כביש 40 דרומית למצפה רמון, ניגשים אל כל מטייל עם מבט מתחנחן בעיניים כדי לקבל קצת במבה או לחם או מה שלא יהיה, העיקר משהו לנשנש. יעלים קבצניות, או "ברסלביות" הכינוי ששין הדביק להן.

בדרך דרומה לא ידענו שנקנח את הטיול השנתי שלנו בעלייה קורעת אל ראש שן רמון שנראה על המצוק ממול.

כשעצרנו לתצפית מעל קו האופק היה פס לבן בשמיים
– תראי את הלבן הזה, יכול להיות שזה השלג שירד על הרי מואב?, שואל אותי שין
– לא, לא נראה לי, סתם ענן, ככה אני. רק בהמשך הדרך, תוך כדי נהיגה, המבט נע שמאלה אל ה"ענן" הלבן הזה ואני קוראת לשין, "תראה, זה באמת שלג!"
– מה פתאום שלג… סתם ענן…

אחרי נהיגה ארוכה היגענו לפנייה לשחרות ועצרנו ליד הסימון האדום.  מצאנו את שביל ישראל והתחלנו לטפס איתו לכיוון הדיונה המפורסמת של חולות כסוי

השעה ארבע אחה"צ, השמיים בהירים, שקט, רוח מקפיאת עצמות שנושבת, וכזה יופי שלא רואים כל יום.
הרוח שנשבה העיפה את החול בעדינות. מחזה מרהיב, לראות "חולות נודדים" בזמן אמת.

צלילי חליל אל החולות של המדבר היה שולח
ליטף הוא את גופה הרך והסופה טרפה הכל 
חדל להיות כמו החולות אני רוצה אותך כמו סלע 
אז הבטיח לא לנדוד שוב כמו החול 

כשהרוחות אותו ליטפו בעוז אחז במוט האוהל 
אוזניו אטם הוא לא לשמוע לא לנשום כלל את הצליל 
אתה נווד לחש מדבר אתה נקבר באוהל צר 
והכבשים פעו בואדי כמו חליל 

הו הו הו הו הו קול קורא לנדוד לנדוד 
הו הו הו הו הו קול קורא לנדוד לנדוד 

וכשפרצו השיטפונות שכח את כל מה שהבטיח 
אל הצלילים של החליל הושיט ידיים בסופה 
במחול טירוף בקני הסוף נסחף שיכור כמו חול ברוח 
גם הסלעים פרשו כנפיים כמו אנפה 

וכשחזר שוב על סוסו להעמיק את מוט האוהל 
על היריעות היא בחוטים ובצבעים מילים רקמה 
ברוך שובך בוגד אחוז היטב במוט האוהל 
כי גם אותי סופה נודדת סחפה

איציק ויינגרטן

מפת היום הראשון לטיול

תם היום הראשון לטיול השנתי  – להמשך הרפתקאותינו ביום השני לטיול לחצו כאן