צידה לדרך – שיעור חשוב בכישלון

לפני זמן מה באחת מהרצאות הזום שאני צופה להעשרה, הפסיכולוגית ד"ר אנאבלה שקד נתנה הגדרה קולעת ל-"מהו כישלון".
"כישלון זה ניסיון שלא עלה יפה". כמה פשוט, כמה לא דרמטי. ניסית? הניסיון לא עלה יפה? ובכן, זה קורה לכולם. אפשר לעבור הלאה, אל הניסיון הבא.

לעיתים אני תוהה מה משך אותי מלכתחילה לאימון, קואצ'ינג, ליווי אישי או כל שם אחר שנותנים לעיסוק הזה. התשובה המתבקשת היא "כי רציתי לעזור לאנשים". בולשיט. כלומר, מובן שאני רוצה לעזור לאנשים, אבל זו מטרה משנית. המוטיבציה העיקרית היא אנוכית לחלוטין. כבר שנים ארוכות שאני במסע לעזור לעצמי. ואני מאמינה שזה נכון לגבי רוב האנשים שבוחרים בבריאות הנפש. אנשים נמשכים לתחום הזה מפני שהם פגועים. הם לומדים אימון או טיפול כדי לטפל ולרפא את עצמם. אם הם מוכנים להודות בכך או לא, זו כבר שאלה אחרת.

נחזור לכישלון.
כישלון נתפס כחווייה שלילית, כואבת, מביכה, מבישה. לא נעימה, לא משהו שנתגאה בו ונציין בקורות החיים שלנו.
אם ככה, איך להתמודד עם חווייה של כישלון? ולמה זה חשוב לחוות מפעם לפעם כישלון?

כיוון שכישלון אינו דבר פוטוגני שמצטלם יפה, אין לו צורה נראית לעין, בעיקר טעם לוואי מר – אני בוחרת לקשט את הפוסט הנוכחי בסדרת "צידה לדרך" בכמה פריימים שצילמתי בים. לים בעונת מעבר יש איכות מיוחדת. יש לו צבע טורקיז צלול, המים שקופים, בהירים, מגיבים לעוצמת הרוח המשתנה. בימים אלו הטמפרטורה של המים עדיין נעימה ומי שלא פוחד מקור זוכה לחווייה מרהיבה של טבילה בים טורקיז בהיר וצלול. יש לי אוסף פריימים מהים שהולך וגדל, כל תמונה יפה מקודמתה, וכל תמונה מיוחדת במינה בגוון הכחול של המים והשמיים. אלו שכאן צולמו בראש הנקרה.

"כישלון הוא לא מילה גסה", בטח שמעתם את המשפט הזה שלפעמים יכול מאוד לעצבן, אבל יש בו מידה גדולה של צדק. השאלה היא באיזו מינון אנחנו חווים כישלון כדי שנוכל ללמוד ממנו, להפיק לקחים, להתקדם, לדייק. האם כישלון שחוזר על עצמו שובו שוב ושוב עושה בדיוק את הפעולה ההפוכה – במקום לשמש ככלי ללמידה הוא הופך למוריד מוטיבציה, ממתג את אותו אדם כ-"loser".

הכישלון שם לנו תוצאה לא רצויה מול הפרצוף. אם זו סיטואציה יומיומית, לא חשובה במיוחד ולא הרת גורל כמו למשל לשכוח את החביתה על הגז ולשרוף את שני הצדדים – לא נורא. זהו אירוע מינורי, חסר חשיבות. במקום חביתה שרופה לארוחת ערב נאכל טוסט עם קוטג'. אבל מה אם מדובר במטרה חשובה כמו להכיר בן/בת זוג, להיכנס להריון, לעבור בחינת בגרות או בחינה חשובה אחרת, טסט לקבלת רישיון נהיגה, ראיון קבלה לעבודה – מה קורה כשנכשלים שוב ושוב בדברים החשובים הללו?

כמה ניסיונות תעיזו לעשות? יש אנשים שרק הפחד מהאפשרות להיכשל משתק אותם ועוצר בעדם מלעשות את הדבר. מונע מהם להעיז לגשת למבחן/דייט/טסט וכו'. יש כאלה שהפחד מכישלון לא עוצר אותם, הם מעזים, מנסים פעם, עוד פעם, עוד פעם. עד ש… או שמצליח או שלא.

היכרתי פעם אישה שחלמה להיות אימא. לשם כך הרי צריך אבא. לפני כן כדאי שיהיה חבר שיאהב אותה וירצה להתחתן ולהקים איתה משפחה. כדי שחלום המשפחה יתגשם היא יצאה לדייט. ועוד דייט ועוד ועוד ועוד. עשרות אם לא מאות דייטים לא מוצלחים. היכרויות שהסתיימו במפח נפש, לא בתוצאה הרצוייה עד ש… וכן, היום היא אימא לשני ילדים קטנים שנולדו אחרי מסע פרך של טיפולי הפרייה.

אני יכולה להביא כדוגמא נוספת את רשיון הנהיגה שלי וכמה ניסיונות סרק עברתי עד שיום אחד עברתי את הטסט בהצלחה וקיבלתי רישיון. כמה כשלונות, כמה פעמים שהרמתי ידיים, שלקחתי הפסקה. אבל ידעתי כמה חשוב שיהיה לי רישיון ומכונית משלי, לכן המשכתי לנסות. היו אנשים שלא הבינו, איך זה יכול להיות. הרי נהיגה זה דבר כ"כ קל, הם עברו בטסט הראשון. אבל אותם אנשים אם יפשפשו בזיכרונם, יגלו שנכשלו בדברים אחרים.
ככה זה. לכולנו יש את הדברים שבאים לנו בקלות לעומת דברים אחרים שמאתגרים אותנו, שבאים לבחון את מידת הסבלנות והנחישות שלנו.

כישלון אם כך הוא מדד לבדוק עד כמה הדבר חשוב לי ומשמעותי עבורי. האם אמשיך לנסות גם אחרי הפעם העשירית שלא היגעתי לתוצאה הרצוייה או שאניח לדבר.

דוגמה אישית נוספת לשאלות ששאלתי את עצמי בשנתיים האחרונות – עד כמה אני באמת רוצה להנחות סדנאות, עד כמה חשוב לי ובוער בי לאמן נשים אחרות, להדריך ולכוון אותן? לתת להן מהידע וניסיון החיים שלי? ואם העסק לא צלח בשנה הראשונה וגם לא בשנה השנייה – מה לעשות? לוותר? להרים ידיים? להודות ביני לבין עצמי שנכשלתי כי לא הצלחתי להגיע ליעדים הכמותיים, כאלה שהופכים מיזם לעסק מצליח?
ומהדוגמה הפרטית שלי אפשר להשליך על הכלל – מה קורה למאמן/מטפל בשלבי הקמה של עסק צעיר כשהוא חוטף סירוב אחר סירוב? כשאכזבה רודפת אכזבה? כשנמאס לו לשלם מחיר יקר של עוגמת נפש? יש מי שימשיך לנסות, ישלם עבור יעוץ עסקי, ימתג את עצמו מחדש, ינסה עוד דרכים להגיע לקהל היעד ולעניין אותו במוצר/שירות שלו. ויש מי שיגיע להחלטה שדי. נמאס. כלו כל הכוחות. עד כאן. הוא יפסיק לנסות, כלומר, יוותר.

האם ויתור הוא תוצר לוואי של כישלון? ולמה ויתור ממותג כמו כישלון כדבר שלא ממהרים להתגאות בו. כמה מאנשי מקצוע עצמאיים שאתם מכירים יודו בכישלונות שלהם? ידברו עליהם בצורה גלויה? או שידחיקו, יסתירו, יטשטשו, יעדיפו לא לגעת, כי זה כואב מדי?

כשילון זה מצב בו יש חוסר הלימה בין מה שקורה בשטח לבין מה שאני רוצה שיקרה. הפער בין הרצוי למצוי יכול מצד אחד להכאיב מאוד ומצד שני הוא יכול לשמש כשיעור חשוב בגמישות מחשבתית.

דוגמה מהחיים שלי – "פרוייקט השביל", לפני 4 שנים, לרגל שנת היובל לחיי רציתי לטייל בשביל ישראל לכל אורכו. רציתי ללכת את כל אלף הקילומטרים, אבל בפועל, בתום 8 חודשי צעידה הלכתי "רק" 3/4 שביל. במאי 2018, כשמזג האוויר התחמם הבנתי שהקייץ מגיע ועדיין לא סיימתי את כל השביל. ועדיין הכתרתי את "פרוייקט השביל" כהצלחה גדולה. זה שלא סיימתי 1000 ק"מ של שביל בשנה אחת, עם  כל האילוצים והמגבלות שחוויתי אז, לא אומר שנכשלתי. עשיתי מה שהתאפשר לי.
כנ"ל כשאני מתבוננת על העשייה שלי כמאמנת ומנחת סדנאות בשנתיים האחרונות – אני מכירה בכך שלא נכשלתי ב-100%. עשיתי הכי טוב שיכולתי בהתחשב בנסיבות שלא תמיד היו לטובתי (קורונה וכו').
כיום, בזמן כתיבת שורות אלו, אני מבינה שהבחירה שלי בעולם האימון והיצירה נבע בעיקר מתוך רצון להגשים חלום, חלום שניסיתי לתת לו צורה, להגשים אותו בעולם החומר בצורה של מפגשים אישיים וסדנאות – והינה כעבור שנתיים, כשאני רואה שאותו חלום ישן לא ממש תואם למציאות שרציתי שתתרחש –מה זה אומר? שנכשלתי?

לא. זה פשוט היה ניסיון שלא עלה יפה. זה הכל.
זה גם אומר שהגיע הזמן לעבור הלאה, לניסיון הבא, מתוך אמונה ותקווה שיעלה יפה.

נדרש אומץ גדול לחשוף את "מאחורי הקלעים" של העשייה העסקית שלי כאן בבלוג. כמו שנדרש אומץ גדול לעזוב תחום מוכר וידוע (הייטק) ולקפוץ למים העמוקים של תחום חדש ולא מוכר (אימון). במיוחד בזמנים של מגיפה/היסטריה כלל עולמית ששיבשה את הרגלי השגרה/חשיבה של רבים מאיתנו. ובכל זאת אני כותבת את המילים הללו ומביאה אותן כצידה לדרך לכל מי שחווה בעבר או חווה כעת תחושה של כישלון.

מזמינה אתכם לאמץ את ההגדרה הקולעת של ד"ר אנאבלה שקד, "כישלון הוא ניסיון שלא עלה יפה". וגם לאמץ את התפיסה שכל מה שקורה לי הוא שיעור, כלומר הזדמנות לקפיצת מדרגה וללימוד אישי.

לקריאה נוספת

"כישלון – בדרך להצלחה" – "מצגת אינטראקטיבית המיועדת לסייע לתלמידים להתמודד עם חוויות של כישלון בחייהם. הפעילות במצגת מנסה לאתגר את התפיסה לפיה כישלון הוא ההיפך מהצלחה ומציעה תפיסה שונה, שבה כישלון הוא לעתים חלק בלתי נפרד מהדרך להצלחה".
בעיני זו מצגת שטובה לכל אדם באשר הוא אדם שחווה הצלחות וכישלונות.

ם אין מקום לטעויות גם אין מקום להצלחה" – מארינה מקסימיליאן