נשים מטיילות לבד – "אישה עם תרמיל (שנה שלמה) בעולם"

את הילה יוסף "פגשתי" בקבוצת פייסבוק של "נוודים דיגיטלים", היא פרסמה פוסט שלקוח מהבלוג שלה Gipsyla – "אישה עם תרמיל (שנה שלמה) בעולם".

אישה עם תרמיל שמטיילת בעולם? מייד ניגשת לקרוא ונשאבת לתוך אחד הפוסטים הנהדרים ומעוררי ההשראה שהזדמן לי לקרוא לאחרונה. תגידו מה שתגדיו על הפייסבוק, בלחיצת עכבר פשוטה אני מגיעה לדף של הילה, עוד קליק ונפתח חלון הצ'אט ואני שולחת לה מחמאה ושאלה. יש לך בלוג? כן. ובאחד הלילות נשארת עד מאוחר לקרוא במקוטע את סיפור המסע שלה, מאז שהחליטה לקחת פיקוד על ספינת חייה, לעזוב בית, עבודה, מסלול חיים סטנדרטי ולא מספק ולצאת לדרכים, למסע אחר, לא קונבנציונלי.

גם אישה, גם לבד, גם תקציב מאוד מצומצם שמכתיב סגנון טיול מינימליסטי, הסתפקות במועט, הסתמכות על טוב ליבם של זרים שהיא פוגשת בדרך, בין אם בטרמפים או קאוצ'סרפינג, כשישנה על ספה בבתים של אנשים זרים.

הצעירה הנועזת הזו מסקרנת אותי. אני מבקשת לראיין אותה והיא נענית בשמחה.
הילה היא האורחת הראשונה בפינת האירוח של נשים שמטיילות לבד ומספרת את סיפור מסעה מנקודת מבט המרתקת.

Horse Caravan, גוואטמלה

מי אני?
הילה יוסף, בת 30. גדלתי בנצרת עילית ועד לפני כשנה וחצי גרתי ברמת-גן. מספר שנים לקחתי חלק בעשייה ציבורית בשלטון המרכזי והמקומי, כמתמחה וכשכירה. כמי שעסקה בתחום קידום נשים, עיקר ההשראה שלי הייתה ועודנה, נשים עוצמתיות שפגשתי לאורך הדרך.
הטיול הראשון הגדול שלי היה בשנת 2013 לדרום אמריקה, מייד לאחר התואר הראשון. התחלתי את הטיול בקולומביה עם שותף לדרך, שפגשתי בארץ, אך אחרי ימים ספורים החלטתי שנכון יותר עבורי לטייל לבד. וכך היה. טיילתי לבד ארבעה חודשים בקולומביה, אקוודור, פרו, בוליביה, ברזיל, ארגנטינה וצ'ילה.
הטיול השני היה בשנת 2016 לנפאל והודו ונמשך כחודשיים. בשונה מהטיול הראשון, בו לפרקי זמן קצרים טיילתי עם חברים ישראלים שפגשתי, במזרח הרגשתי שאין לי עוד צורך בשותפים לדרך ונהנתי מחווית הלבד. אני בעלת תואר שני במנהל ומדיניות ציבורית מהמרכז הבינתחומי בהרצליה, מורה ליוגה, מלמדת עברית וספרדית וכותבת את הבלוג Gipsyla שמתאר את מסע הדרכים שלי בשנה האחרונה.
המסע הנוכחי החל בשלהי מאי 2018 בדרום צרפת ומאז ביקרתי ונדדתי לאנגליה, גרמניה, הולנד, צ'כיה, ארצות הברית, מקסיקו, גוואטמלה, בליז, הונדורס וניקראגווה. מעולם לא שיערתי בדמיוני שהמסע יימשך למעלה משנה ומעולם לא תכננתי לפרטי פרטים להגיע לכל המקומות אליהם המסע לקח אותי.

שיעור יוגה בסנוטה, מקסיקו

למה לבד?
לצאת למסע לבד, עם עצמך, זו אחת המתנות הכי גדולות שאדם יכול לתת לעצמו. מסע לבד הוא אינו מסע של התנזרות מאנשים, אלא ההפך הגמור: כאישה שמטיילת לבד, אני כל הזמן יוצרת שיחות ומפגשים עם אנשים שאני פוגשת ולא מתביישת לשאול שאלות. תהליכי הגדילה וההתבגרות שאני חווה בטיול לבד מעניקים לי הזדמנות לפגוש את עצמי כל יום מחדש. לא הייתי מחליפה בשום סכום של כסף את השנה האחרונה ולא הייתי יכולה ללמוד בשום בית ספר מה שלמדתי על עצמי בשנה האחרונה במסע הדרכים.

את לא פוחדת?
פחד הוא חלק בלתי נפרד מהמסע, כך שבכל תקופה ובכל מדינה חדשה מתעורר פחד אחר ובדרך כלל מקושר לחוויית הישרדות כזו או אחרת. אך באותה נשימה, פחד הוא רק פחד. פחד הוא דבר שניתן לחצות, למוסס במים ורוב הזמן לא באמת קיים, אלא בדמיוננו. אני פוגשת בפחדים מסוגים שונים: כלכליים, בטיחותיים, רגשיים, מחשבתיים אך אני מתרגלת כמעט כל יום, לא לתת לפחד לנהל אותי ולקחת אחריות על בחירותיי וחיי.

תארי רגע של שיא     
אחד הרגעים המרגשים עבורי היה המעבר למקסיקו, לאחר שלושה חודשים בהם גרתי בלוס אנג'לס, קליפורניה. התרגשתי לדבר ולשמוע ספרדית, הרגשתי שהאנשים סביבי שוב אנושיים, אמפתיים ושמחים לשמוע ולעזור. הדברים הקטנים כמו לאחל בוקר טוב ואחר הצהריים טובים לעוברי אורח, ריגשו אותי. לבקר בכפרים ולראות אנשים מחייכים בחייהם הפשוטים, שימח אותי. משפחה מקומית שפגשתי בדרך והזמינה אותי לבלות איתם את אחר הצהריים, אחרי דקות בודדות שבה הכרנו. אין ספק, שאני מחוברת מאוד לתרבות הלטינו-אמריקאית ולתרבות המקסיקנית בפרט.

מה בעיקר למדתי על עצמי:
למדתי שאני אמיצה הרבה יותר ממה שהערכתי את עצמי בעבר. התחלתי לסמוך על עצמי ולהקשיב לרחשי ליבי. שמתי לב שככל שאני יותר נאמנה לעצמי ונמצאת במקום שעושה לי טוב ומזין אותי, רגשית ורוחנית, אני יותר אותנטית איתי ועם הסביבה. הנוודות לימדה אותי להיות סבלנית ולהנות מהדרך ולא לטייל מתוך אמביציה, מטרה וכיבוש.

הקושי הגדול ביותר:
בשנה האחרונה, מערכות היחסים שלי עם רוב האנשים נמשכות ימים או שבועות בודדים. היעדרם של מערכות יחסים ארוכות וממושכות הקשה עלי לייצר חברויות משמעותיות עם אנשים שפגשתי ולעיתים רבות התהלכתי עם תחושת זרות, שאף אחד לא באמת מכיר אותי, אלא רק את המעטפת החיצונית שלי.
קושי אחר היה בתחושת הבדידות בחיים בלוס אנג'לס. ההתעסקות המתמדת בסמלי הסטטוס שמאפיינת חלק גדול מהחברה האמריקאית ובעיר הגדולה בפרט, הניכור, הזיוף והתיכנות האנושי שפגשתי סביבי הקשה עליי להגשים ולממש את עצמי. פגשתי כמה אנשים נפלאים וזכרתי לראות את הטוב, וששום דבר אינו גזרת גורל: תמיד אני יכולה להחליף את המקום שבו אני נמצאת ולברוא את המציאות שלי.

לו יכולתי לצאת מחדש לדרך:
הייתי עושה בדיוק את אותו הדבר, לבד.

סיטואציות שהרגשתי שאני מאויימת ופגיעה:
לאחר שלושה חודשים באירופה, הגעתי לחוף המזרחי בארצות הברית והתארחתי אצל חבר. קבענו לעשות יחד Road Trip מפנסילבניה לחוף המערבי. לאחר שלושה ימים של נסיעות משותפות ובהחלטת בזק, בעודנו בשיקאגו, החבר הודיע לי שהוא מבטל את הטיול המשותף וחוזר לפנסילבניה. הייתי רגישה יותר מבדרך כלל ולקח לי זמן להתאקלם לתרבות השונה שבארצות הברית. מצאתי את עצמי בשיקאגו, מבלי שאני יודעת לאן אני ממשיכה, איפה אני הולכת לישון ואיך אני צפויה להגיע לחוף המערבי. לא צפיתי את התרחיש הזה והרגשתי שאני פועלת מתוך לחץ ובהלה.
בחרתי את האדם הראשון בקאוצ'סרפינג שהסכים לארח אותי, בהחלטה של רגע, וחשבתי שמדובר באדם אמין והגון. למרבה הצער, פגשתי איש מניפולטיבי שחתר לאינטראקציה מינית איתי, כאשר הזמין אותי בתמימות לארוחת ערב ומאוחר יותר ביקש שאעשה לו מסאג'. כשסירבתי הוא הטיח בפניי שאני יודעת רק לקחת ולא יודעת לתת. ברגע שלא שמתי לב הוא היה עירום למולי. הרגשתי מאויימת, אך למזלי, לא קרה לי כלום. החלטתי באישון לילה לצאת מדירתו למקום בטוח. זו הייתה הפעם היחידה בה החוויה שלי מקאוצ'סרפינג הייתה שלילית ובסך הכל התארחתי אצל יותר מעשרים אנשים.

האם יש הבדל בין בחור לבחורה שמטיילים לבד:
הרבה מהגברים שפגשתי בדרך לא היו עושים עשירית מהמסע שעשיתי לבד. הרבה אנשים מעדיפים להישאר באיזור הנוחות שלהם והמגדר הוא לא מרכיב שמשפיע על ההחלטה לצאת לטיול לבד. יחד עם זאת, הנוודים שאני פוגשת בדרך גם הם מתמודדים עם סוגיות של ביטחון-אישי, זרות ובדידות בסיטואציות מסוימות. גברים סיפרו לי שקשה להם יותר לתפוס טרמפים לבד ומחכים זמנים ארוכים בהשוואה לנשים שתופסות טרמפים לבד. במקרים אחרים, גברים מערביים מהווים איום גדול יותר עבור תושבים בכפרים שבטיים, בהשוואה לאישה מערבית. כאישה שמטיילת לבד, אני משתדלת להביא רכות ועוצמה, שלא תמיד כל גבר יכול להביא.

אתגר שהתמודדתי איתו בהצלחה במסע שלי: 
לא יצאתי לדרך עם חסכונות רבים ובשלב מסוים בעודי ארצות הברית הגיע לפתחי האתגר הכלכלי. הניסיון לבנות עסק מצליח ליוגה ולייצר קהל לקוחות התחלפו בצורך המיידי להתפרנס ולשלם שכר דירה, וכך מצאתי את עצמי עושה בייביסיטר ועובדת עם כמה משפחות במקביל. ידעתי שאני צריכה לחשוב גדול יותר ומחוץ לקופסה. המעבר מנוודות לנוודות דיגיטלית התבשל זמן רב בתוכי וידעתי שעליי ללמוד לייצר לעצמי הכנסה מרחוק שלא תלויה במקום גיאוגרפי אחד. בחודשים האחרונים התחלתי ללמד עברית וספרדית אונליין, במקביל להוראת היוגה שלי. כמובן, שעבודה רבה עוד לפניי כדי לייצר לעצמי יציבות כלכלית וחופש תנועה, אך אני מאמינה שהתמדה ונחישות יובילו לתוצאות חיוביות.

תארי מצב שלא הצלחת להתמודד איתו או שנאלצת לאלתר:
באחד הלילות הראשונים ב-Horse Caravan בגוואטמלה, ירד גשם נורא חזק שחדר לאוהל בו ישנתי, כי לא שמתי את כיסוי הגשם. תחילה חשבתי שמדובר בטפטופים בודדים שאני יכולה לחמוק מהם, אך תוך דקות בודדות כל הציוד שלי נרטב קליל והייתי ספוגה במים. העונה הגשומה בגוואטמלה היא קרה מאוד, אמצע הלילה וכולם ישנו סביבי בטבע. בלי חשמל, הרחק ציוויליזציה. העברתי את חפצתי תחת קורת גג, וניסיתי לישון על מזרון היוגה, על הריצפה. ראיתי שאני לא מצליחה להירדם כי כל כולי רטובה וכל הבגדים שלי ספוגים במים. התהלכתי עם הפנס והייתי אובדת עצות. מה לייבש קודם? איזה בגדים יבשים נותרו לי? חשבתי להישאר ערה עד הזריחה. לשמחתי, אחת הבחורות התעוררה במקרה, כי שמעה אותי מדברת עם עצמי, והציעה לי להצטרף לאוהל שלה והביאה לי בגדים יבשים.

הדבר המפתיע ביותר שפגשתי בדרך:
הדבר המפתיע ביותר הוא שהצלחתי לזמן לחיי שני כרטיסי טיסה במתנה, בתוך פחות מחודש: הראשון מגרמניה לארצות הברית והשני הוא משיקאגו לסן פרנסיסקו. הבנתי שכאשר יש לי התכוונות לדבר או מקום מסוים ואני נמצאת בתדר הנכון אני יכולה למגנט לחיי כל מה שאני צריכה. אני מרגישה הודייה עמוקה על כך.

הרווח הגדול ביותר בזכות לטייל לבד:
המפגש האנושי עם תושבי העולם הוא לאין שיעור הרווח הגדול ביותר שיכולתי לבקש לחיי. השיחות עם מקומיים, היכולת לתקשר ולשמוע על החיים שלהם במדינות השונות והזכות לספר להם על החיים בישראל מרגשת אותי כל פעם מחדש.

איך זה מרגיש לדבר ולא להיות מובנת/לא לדבר עם אף אחד:
בתקופה בה שהיתי בצרפת, לקחתי כמה שיעורי צרפתית ראשונים וניסיתי לדבר עם המקומיים, אך לצערי לא הצלחתי לתקשר עם הצד השני והרגשתי תסכול מסוים. במידת מה, הרגשתי שהמאמץ שאני עושה לנסות לדבר צרפתית, מביא הרבה אמפתיה והקשבה מצד הצרפתים, אפילו ששברתי שיניים. במיוחד כשלקחתי טרמפים בצרפת, החלטתי שאני לא חייבת להבין כל מילה ותקשרתי במשפטים קצרים, מצחיקים: "אני-להגיע-פריז".

מסר לאישה שמטיילת לבד:
זה לא כל כך מפחיד כמו שזה נשמע.
תהיי בהודייה על כל מה שבא לחייך.
תסמכי על עצמך. תאהבי את עצמך.
וצאי לעולם.

הילה במרסיי, צרפת


ראיונות נוספים של "נשים מטיילות לבד":

Comments

14 תגובות על “נשים מטיילות לבד – "אישה עם תרמיל (שנה שלמה) בעולם"”

  1. תמונת פרופיל של עטרה
    עטרה

    מרגש לקרוא חוויות של נשים מטיילות לבד..
    בעוד פחות משלושה שבועות אני נוסעת לתאילנד לכשבועיים וחצי..(נסיעה רביעית שלי לתאילנד עם האנשים המדהימים..הפעם לבד)
    חיפשתי שותף/ ה..ולא הסתדר והתאים ..וזה בסדר..מרגישה נוח לטייל לבד ועם מה שיעלה ויהיה..מרגישה שאתמודד באופן הנכון לי..קוראת מלא טיפים של אחרים..ואת הפוסטים הנהדרים שלך שנותנים לי נקודות מבט נוספות..תודה..
    עטרה..בת 55..נשואה+

    1. תמונת פרופיל של אילנה בר

      עטרה יקרה, תגובות כמו שלך מחזקות את ידי שמלאכת הכתיבה אינה לשווא. תודה רבה ואני משוכנעת שהנסיעה שלך לתאילנד תהיה כל מה שתרצי שתהיה עבורך, גם כשתטיילי שם לבד. מאחלת לך זמן איכות עם עצמך, שתזכי לחוות שם הרפתקאות וגם היכרויות מעניינות עם אנשים נוספים.

  2. תמונת פרופיל של ענת גלנץ
    ענת גלנץ

    אילנה מדור מקסים פתחת. הזדהתי עם תחושת הניכור שהילה חשה בארצות הברית לעומת המעבר למקסיקו הלבבית. אני מתגעגעת לנסיעות עם כרטיס טיסה לצד אחד. להכנס לזרימה אחרת בחיים . זמן של הרפתקאות, הפתעות, תרבויות, אנשים חדשים והכרות מחודשת עם עצמך.

    1. תמונת פרופיל של אילנה בר

      תודה ענת. יש משהו מיוחד מאוד בנסיעה רק עם כרטיס הלוך, זה פותח מרחב שמאפשר להזדמנויות חדשות להגיע. זה כמובן מתאים לאנשים מסויימים ובסיטואציות מסויימות בחיים.

  3. תמונת פרופיל של עינת
    עינת

    הרעיון לארח מאוד יפה ומעניין ונראה לי נכון עבורך. גם הראיון שערכת עם הילה מעניין. בסופו של דבר רק התחזקה בי התחושה המוכרת שזה סוג טיול שממש לא מתאים לי וזה גם לטובה, כי ככה אני יודעת יותר מה ואיך מתנהל טיול כזה ויכולה לבחון עם עצמי האם מתאים לי או לא. אז לי לא. בטוחה שלהמון אחרות כן

    1. תמונת פרופיל של אילנה בר

      תודה עינת. שמחה מאוד שדרך הקריאה למדת משהו על עצמך, או שכבר ידעת וזה חיזק אצלך את הידיעה שטיול לבד לא ממש מושך אותך. מציעה לא לפסול ואולי כן להתנסות בקטנה נגיד באיזה סיור לעיר שאת לא מכירה בארץ. חצי יום. תתנסי בקטנה. תגלי שהשקט הזה יכול להיות מבורך. או שלא….

  4. תמונת פרופיל של תמרית
    תמרית

    איזה פוסט מרתק ומעורר מחשבה. רעיון מקסים אילנה. התרגשתי לקרוא את הראיון עם הילה שדיברה בפתיחות גם על הקשיים. נשארתי עם התחושה שהטוב עולה על הקושי. אני חושבת שיש דברים שעד שאתה לא חווה אותם על בשרך לא תוכל באמת להבין אותם. בצעירותי לא היה בי פחד לטייל לבד. עם השנים נראה לי שהפחד גובר. כבר שנים שאני חולמת לעשות טיול לבד ואני מקווה מאוד שאמצע את ההזדמנות המתאימה לכך.

    1. תמונת פרופיל של אילנה בר

      תודה תמר. לצעירים יש נטייה חזקה יותר להיסחף להרפתקאות ולעשות דברים "משוגעים" שעם השנים אנחנו נזהרים מהם. כן, השנים מוסיפות לנו כובד ראש ואחריות, ואולי גם ראייה יותר בוגרת שפחות מחפשת את ההשתטות. לטיול לבד אפשר לצקת כל תוכן שתרצי – זה יכול להיות שיטוט עירוני, טיסה לבד ללונדון, טיול מדבר, צעדה בשביל ישראל או מסע ארוך בדרום אמרקה שללמעלה משנה. מקווה מאוד שדרך הראיונות עם הנשים תגלי שזה לא מפחיד כמו שזה נראה…

  5. תמונת פרופיל של רחלי
    רחלי

    סיפור מרתק. ראיון מעניין מאד. אני בינתיים יוצאת לטיולים יומיים לבד בהולנד. מי יודע, ארחיק יום אחד עד בלגיה…בינתיים נהנית מהמדור החדש שלך.

    1. תמונת פרופיל של אילנה בר

      תודה רחלי. גם טיולים יומיים במרחב הקרוב לבית זה בסדר גמור. כמו שכתבתי, שכל אחת תבחר את המרחק ורמת הקושי שמתאימה לה. את למשל יכולה להשוות איך זה כשאת לבד באיזה כפר קטן שגילית במקרה לעומת איך זה כשאת מגיעה לאותו המקום עם חברה או לקוחה. המקום נחווה אחרת לגמרי.

  6. תמונת פרופיל של רונית רוטשילד
    רונית רוטשילד

    אילנה יקרה,
    קודם כל רוצה לאמר לך שאת אישה אמיצה, מיוחדת ובעלת עוצמות פנימיות גבוהות מאד בעיני. בזכות הרצון שלך לפרוץ הלאה להביא במה של נשים עוצמתיות נוספות שמטיילות לבד, נהניתי לקרוא את הפוסט של הילה..שאנשים שכמותכן שמתמודדות עם פחדים וגבולות ומערכות יחסים עם עצמכן הן הפסגה הבאה לבחינה מבחינתי..
    אז יש בי ניצוץ לטיול כזה עם המון סקרנות..
    ומקווה שאחצה או אעבור דרך הפחדים ויום אחד זה יתגשם אני בטוחה.
    תודה ענקית לך אילנה…(הכרתי אותך במפגש אצל תמרי) ותודה להילה על הדרך האמיצה והמיוחדת!!
    רונית רוטשילד

    1. תמונת פרופיל של אילנה בר

      תודה ענקית גם לך רונית על תגובה מהלב!
      זוכרת אותך ומאחלת לך שיום אחד זה יקרה. אם המילים שהנחתי כאן, שלי ושל הילה ושל הבאות אחריה יעוררו את הניצוץ, יציתו אותו ויתחילו להניע איזו תנועה עדינה אצלך לכיוון – עבורי – זה היה שווה הכל.
      מכירה את זה שאת חווה משהו שהותיר בך חותם מאוד גדול, שהצמיח אותך ממש ואת רוצה לחלוק אותו עם העולם? לספר לאחרות שכדאי להן לנסות?
      זה בדיוק מה שאני מרגישה לגבי הטיול לבד. וזו המוטיבציה מאחורי הסדרה הזו.
      שמחה מאוד שאת קוראת אותי ושמחתי מאוד לקרוא את המילים הטובות ששלחת לי.

  7. תמונת פרופיל של שיפמן חסון רבקה
    שיפמן חסון רבקה

    התחלתי לטייל לבד די מזמן. פשוט החלטתי ואז הכל התחיל , מאוד ממליצה לקפוץ למים להתחיל לשחות או לצוף ולתת לזרם להוביל.חוויה נהדרת.

    1. תמונת פרופיל של אילנה בר

      תודה רבקה. מסכימה עם כל מילה שכתבת. צריך פשוט להתחיל. לצאת לדרך ומשם דבר יוביל לדבר והחוויות יתחילו להצטבר. תודה שקראת ושהגבת.