עם קבוצת השביל על קצה הכרבולת

לכרבולת ולי יש היסטוריה משותפת ארוכת שנים שהתחילה אי שם ב-2011 אחרי ששבתי מנפאל. כשסיימתי את הטרק ב-Poon Hill בשמורת האנפורנה ראיתי כי טוב ושבתי ארצה נחושה בדעתי להפוך ל"מיטיבת לכת". בחרתי לא פחות ולא יותר בכרבולת כיעד הבא שלי. המקום הבא אליו אני רוצה להגיע. ידעתי שההר או הרכס המכונה "כרבולת" נחשב למסלול קשה מאוד ובמיוחד לשם כך נכנסתי לכושר של טיולי מדבר. הפתגם "אין דבר העומד בפני הרצון" הפך למוטו שנתן את הטון. הייתי נחושה בדעתי להגיע לשם ואכן היגעתי. לא פעם אחת, לא פעמיים. שמונה פעמים!

בפעם הראשונה לא סמכתי על עצמי וחיפשתי שותפים לטיול בפורום "טיולי". זו היתה פעם ראשונה ואחרונה שיצאתי למדבר עם שותפים שהיכרתי מהרשת. האחד נחמד, השני התנהג בחזירות גדולה והעימותים איתו העכירו את האווירה. זוכרת שניסיתי ללא הצלחה להפריד בין החווייה הבינאישית הלא נעימה לבין חוויית הנוף, לא תמיד זה קל, כי כשמעליבים או מתנהגים כלפיך בגועליות המצב רוח נעשה שפוף, גם אם הנוף הסובב מדהים ביופיו. לכן בדצמבר של אותה שנה שבתי לכרבולת לחווייה מתקנת עם ידיד טוב. והיה טיול נהדר.

ככה בלי לשים לב הפך הטיול לכרבולת לסוג של מסורת, פעם בשנה מגיעה לביקור וכל פעם בוריאציה אחרת.

בשבת האחרונה זכיתי לביקור מס. 8 על הכרבולת והפעם בחברת "קבוצת השביל", אותה קבוצת חברים שהחלה את דרכה על השביל ב-2012 ושבעונה הקודמת חברתי אליה לכמה מקטעים. הם התחילו את עונת המדבר חודש שעבר בנחל חתירה וסיימו בעין יורקעם. התיכנון לטיול השבת היה להמשיך מעין יורקעם דרך הסנפיר הגדול עד נחל מדור, שם ימתין ג'יפ שיקפיץ אותנו מהשטח עד הכניסה למפעל אורון.

אתחיל בסקירה היסטורית עם קישורים לפוסטים ואלבומי תמונות למעוניינים לקרוא ולצפות בעוד מראות מן המקום המיוחד הזה:

24.3.12 – הר כרבולת: מחניון אורון עד נחל מדור, חזרה לחניון ללא הקפצה (שני שותפים, האחד, שותף מהגיהנום שהרס את הטיול ואת המצברוח)

22.12.12 – הרכבולת (מעגלי): מהסנפיר הקטן, דרך הסנפיר הגדול עד העלייה לכרבולת, הליכה על הכרבולת עד נקודת גובה 580 וחזרה לאורון (עם ידיד טוב)

9.11.13 – הכרבולת והעפרן: מחניון אורון – טיפוס לכרבולת – הליכה לכל אורכה עד לנחל עפרן, כולל הקפצה (עם קבוצת רמון)

לאלבום התמונות מאותו טיול

1.11.14– סובב כרבולת: עלייה לכרבולת על שביל ישראל (ליד אורון) – ירידה למכתש בנחל חביון – עלייה שוב לכרבולת וירידה בסנפיר הגדול – חזרה לאורון (19 ק"מ, 10 שעות ללא הקפצה) – טיול בדד

לפוסט שכתבתי על אותו טיול: טיול סובב כרבולת ולאלבום התמונות מאותו טיול

30.1.16 – הכרבולת והעפרן: נחל מדור – עליה לכרבולת – ירידה בנחל עפרן, כולל הקפצה (עם קבוצת רון)

לאלבום התמונות מאותו טיול

11.11.17 – הכרבולת חלק I: חניון מפעלי אורון – נחל מדור – חזרה רגלית לחניון ללא הקפצה (עם חברה)

לפוסט על הטיול כחלק מהמסע בשביל ישראל: שבת על הכרבולת, מסלול מעגלי ארוך ומייגע

3.2.18 – הכרבולת חלק II: נחל מדור – עלייה לכרבולת – ירידה בנחל עפרן, כולל הקפצה (עם חוג חנה)

לפוסט על הטיול כחלק מהמסע בשביל ישראל: על השביל, מנחל מדור לעפרן

17.11.18– הסנפיר הגדול – הכרבולת – נחל מדור, כולל הקפצה (עם "קבוצת השביל")

הפוסט הנוכחי: עם קבוצת השביל על קצה הכרבולת (ומתחשק להוסיף "ועד קצה גבול היכולת"…)

מפרסמים טיול על הכרבולת ולא אגיע? בוודאי שמגיעה, אפילו שזהו טיול המדבר הראשון שלי לעונה זו ואני עדיין לא בכושר להליכה מדברית ואפילו שמראש ידעתי שמדובר במסלול קשה ומאתגר.

היינו תשעה חברים שטיילו לבדנו על ההר, הכרבולת כולה עמדה לרשותינו, מעניקה לנו נוף יפה להתפעל ממנו, עליות תלולות לאמן את כל שרירי הגוף ושיפועים לא הגיוניים כדי לאתגר וכדי שנחזור משם אחוזי התפעלות. גם אם הרגשנו כיווצי שרירים, "הנפש רגועה" כמו שכתבה שרה. "אין כמו נפש רגועה, אפילו במחיר כיווצים בכפות רגליים" עונה לה טובה. וצודקת.

עבור רוב החברים, למעט דב ואנוכי, זו היתה פעם ראשונה על הכרבולת. עבור מי שצועד במקום בפעם הראשונה זו חווייה מיוחדת במינה. זהר הגדיר את הכרבולת "כקטע השיא" שלו בשביל עד כה, וציין שחזר משם עם רצון לחזור שוב. מתחשק לשאול, אז עכשיו אתם מבינים למה כל שנה אני עולה על ההר הזה, אפילו שקשה בעליות ובשיפועים, ואפילו שחוזרת משם עם כיווצים בשרירים?

יש הבדל בין לטייל במקום בפעם הראשונה כשהמבט נח לראשונה על הנוף והוא סקרן לגלות ולהתפעל, לעומת טיול חוזר כשהמבט כבר לא מופתע, הוא זוכר, הוא יודע שככה זה נראה, וכנראה שגם הגוף זוכר שככה זה מרגיש.

לפעמים אני מקנאה בחווייה הראשונית הזו לה זוכים המטיילים שזו הפעם הראשונה עבורם. בפעם השמינית באותו המקום נדרש ממני מאמץ כדי לשמור על מבט רענן. מהפעם השמינית אני מן הסתם אזכור את הצירוף הקטלני של חום, עייפות ומאמץ גדול לעמוד בקצב הטיפוס המהיר כדי להגיע לסיום המסלול לפני רדת החשיכה. ועדיין היה יפה מאוד ושמחתי מאוד לפגוש שוב את המרחבים הפראיים והמרשימים של המכתש הגדול.

כבר כתבתי בעבר על טיולי על הכרבולת והשתמשתי בכל המחמאות והסופרלטיבים האפשריים. בפוסט הזה אני דורשת מעצמי מאמץ נוסף, לגוון, להפתיע, לחדש. אפילו שאני חוזרת שנה אחר שנה על אותו מסלול ומשנה רק את נקודת ההתחלה או הסיום, כעת כשאני כותבת פוסט נוסף בסדרת מסעותי בשביל ישראל, אני נדרשת למצוא מילים אחרות, נקודת מבט שונה.

אם ככה, מעתיקה את תיאור מקטע 36 במפה של שבילנט: "כרבולת המכתש הגדול – קטע הליכה קשה אך מרהיב ביופיו. הליכה אתגרית על הרכס הדרומי של המכתש הגדול, נופים עוצרי נשימה, מצוקים אדירים והרבה מדבר. מומלץ לקום מוקדם."

כן, ללא ספק, היה שם הרבה מדבר. והפעם בוחרת להציג אותו במונוכרום שחור-לבן.

ובוחרת להבליט את ההיבט הפיסי של הטיול. תוך כדי הליכה כל איבר בגוף עסוק מאוד, הגוף כולו מרוכז בפעילות: הרגליים שצועדות ומטפסות, הידיים שאוחזות במקל, העיניים שמתבוננת, בוחנות, האוזניים שמקשיבות, הלב שפועם ומזרים דם לאיברים, מערכת הנשימה, המערכת שאחראית על וויסות טמפרטורת הגוף, מקררת את הגוף באמצעות זיעה, מאותתת לגוף שהוא צמא כדי להכניס נוזלים פנימה.

שמונה שעות רצופות בהן הגוף בתנועה, זז, מנווט בעולם החיצון, מתכנן את הצעד הבא. במובן הכי פשוט. שולח פקודה להרים את רגל ימין, להיעזר במקל, להניח אותה בזהירות על השיפוע, ואחריה רגל שמאל, לשמור על שיווי משקל, לא למעוד. ועם סיום המאמץ הגדול הגוף תובע מנוחה, שינה, מקלחת חמה. מזכיר לי כמה חשוב לעשות מתיחות, לשחרר את השרירים שהתאמצו כ"כ.

זוהי מסוגלות פיסית שמאפשרת לי לקחת את עצמי ולמקם אותי בתוך נוף שומם, צחיח, מרוחק, עם תוואי מאתגר. בנסיעה חזרה הביתה אני בוחנת בעיניין את הנתונים הטכניים של המסלול לפי קבצי ההקלטה של ה-GPS. בין רבע לשמונה בבוקר עד רבע לחמש אחה"צ נמדדו 14.5 ק"מ, עם עלייה של 917 מ' וירידה של 842 מ'. "זה אמיתי? עלינו קילומטר? וירדנו קצת פחות מקילומטר?" אני שואלת, מתקשה להאמין. כן. ה-GPS אמין, עם סטיות קטנות פה ושם. אם כך מה הפלא שהיה קשה, ולא רק לי. שי, בתור סוקר של Google maps כותב ביקורת מפרגנת לסנפיר הגדול עם ציון מקסימלי של חמשה כוכבים. הכרבולת מבחינתי מקבלת שמונה כוכבים, כוכב לכל ביקור.

שמעתי הבוקר ברדיו בערוץ של "כאן תרבות" הסבר מעניין כיצד המוח חושב ומסתבר לפי מחקרים שהאופן בו אנו חושבים מגיע מאותו איזור במוח שאחראי על מקום ומיקום. יכול להיות מעניין להתבונן על הליכה בטיול מתוך נקודת מבט נירולוגית, איזה איזורים במוח פעילים כשאני הולכת על שיפוע הכרבולת למשל, כשאני מזהה מצב של סכנה, או מצב שדורש תשומת לב מיוחדת, כדי לא ליפול, לא להיפצע. אילו החלטות המוח מקבל כשהוא שולח הוראה לרגל להתרומם ולדרוך דווקא על הסלע הזה.

היתה לי בטיול הזה חווייה רב-חושית שכללה את חוש הראייה, המגע, הטעם (כן, גם לטיול הזה הבאתי תפוח) וגם השמיעה.

זכיתי ללווי צמוד במאסף ע"י זהר שסרב להניח לי ללכת לבד, אירח לי חברה והכביר במילים גם בעליות הקשות, כשלי בקושי היה אוויר לנשימה. באותם רגעים הוא יכול היה לומר כל מה שהוא רוצה, מצדי לא נרשמה כל תגובה. הייתי עסוקה בויסות הנשימה. סדרי עדיפויות שמקורם במוח הקדום, ההישרדותי. היה חם מאוד באותה שבת, הכושר שלי לא להיט, הסנפיר הגדול מאתגר אותי על הבוקר בעלייה תלולה ורצופה של 140 מטר בלי שום קיצורי דרך. הכרבולת איתגרה אותי, סחטה ממני מאמץ גדול שניסיתי לעמוד בו בכבוד, גם אם פה ושם ייללתי או קצת קיללתי. כך או כך, זהר, כמאסף צמוד זכה להיכנס לפריימים ונתן את הסכמתו לככב בתמונות המוצגות כאן.

אנחנו נשוב להיפגש לקטע ההמשך על הכרבולת בשבת הרביעית של דצמבר. ניעזר בהקפצות שיורידו אותנו באותה נקודת סיום בנחל מדור ומשם נטפס חזרה לתלתלי הכרבולת ונרד בעפרן התלול והאתגרי. עד אז מוכרחה לחזור לכושר מדברי סטנדרטי.

Comments

2 תגובות על “עם קבוצת השביל על קצה הכרבולת”

  1. תמונת פרופיל של ניני אטלס

    כל הכבוד על הנחישות ועל ההתמדה.
    בתור מי שלא אוהבת מדבר בשום צורה ובשום זמן, התפעלתי עוד יותר.
    התפעמות גדולה פי כמה, נרשה לנוכח הצילומים היפהפיים והבחירה הכל כך מוצלחת
    בשחור לבן מעצים הדרמה, מצד אחד וזה שמרשה לך למצוא בו המון תתי גוונים.
    יופי של פוסט.
    אין מצב שאני מצטרפת אליך לטיול, אבל מחכה לבא בתור.

    1. תמונת פרופיל של אילנה בר

      תודה רבה ניני. כן, מכירה לא מעט שלא אוהבים מדבר ולא מגיעים לטייל בו. עבורי המדבר הוא בית. מרגישה מאוד נוח בו ואחרי היעדרות של חודשי הקייץ מרגישה געגוע חזק.
      יש לי לא מעט פוסטים משנה שעברה שמתארים טיולים כאלו ואחרים במדבר ומניחה שבהמשך ייכתבו עוד כמה וכמה, כי זהו אחד המקומות האהובים עלי…