הרי ירושלים, נוף של סוף העולם

"הלוואי שלעולם הזה יש תקנה, הלוואי", שר בועז שרעבי במכונית שלי שמתגלגלת ירושליימה.
"שנה מבשרת טובות" שלט ברכה שמקבל את פני ביציאה במחלף הראל. נחמד שמבשרת ציון משחקת במילים, אבל קשה שלא לתהות כמה מהמילים הטובות שנאמרות כאיחולים לשנה החדשה אכן יתקיימו.
הלוואי והיתה בי מעט מהאופטימיות שבשיר או בשלט.

לא. לעולם הזה אין תקנה. את זה מבינים היטב האלמנטים של הטבע. כמו האש. אש גדולה שהשתוללה ימים ולילות בהרי ירושלים באוגוסט האחרון, שרפה עשרות אלפי דונמים של חורש טבעי.

היום בשעות אחה"צ, בדרך מירושלים חזרה הביתה, במקום לדהור בכביש הראשי, אני פונה לכביש הפתלתל. כביש מס. 375, אחת הדרכים היפות בארץ, בין צומת הסטף לצומת אשתאול.
ואז זה היכה בי. היקף הנזק, כמות העצים השרופים, הכתם השחור העצום.
נוהגת לאט, עם חלון פתוח, מריחה ריח של שריפה באוויר, המבט מזגז בין הפיתולים בכביש לנוף השרוף.

לא. אין לעולם הזה תקנה.
ברחבת האנדרטה בעין טייסים אבא מצלם את הבנים שלו, מחלק להם הוראות בימוי: תעמוד פה, תעמוד שם. "איזה יופי!"
סליחה, ממה בדיוק אתה מתלהב?
מגיעים למקום עוד רכבים עם אנשים שיוצאים לתפוס תמונת נוף או תמונת פוסט-שריפה פוטוגנית. תנועה ערה של מכוניות גומרת לי לתהות מה מושך לכאן אנשים, האם יער אחרי שריפה הוא עד כדי כך פוטוגני שמושך אנשים לבוא, לצלם. אסתטיקה של עץ שרוף זה דבר מדכא, ככה אני מרגישה.

בכניסה לשמורת עין טייסים שלט גדול שמכריז: "אין כניסה, שמורה בשיקום". יעברו שנים רבות עד שהיער ישקם את עצמו, עד שיצמחו עצים צעירים, חדשים, עד שהירוק ישוב להיות הגוון הדומיננטי שצובע את הרי ירושלים.
על חלק מהעצים האש דילגה באורח פלא והם עדיין ירוקים, לחלק מעצי הקטלב נשרפו רק העלים, הגזע בצבע כתמתם שאפייני לקטלב. לא צבע אפור-שחור של עץ שרוף.
אבל הרוב הגדול שרוף. שחור. מת.
ככה נראית אפוקליפסה. גדמים של עצים מפוייחים, שכבה עבה של אפר על האדמה וריח של עשן באוויר.

מה בדיוק היה שם? איך התחילה האש? האם השריפה פרצה כתוצאה מהצתה או רשלנות של מטיילים?
מי אחראי לעוול הגדול שנגרם לטבע?
עצים לא מבעירים את עצמם סתם, זה אנחנו, האנשים שהורסים כל חלקה טובה.
לא תהיה לעולם הזה שום תקנה כל עוד אנחנו, כמין אנושי, לא נשמור על העצים, האדמה, השמיים, המים. נעריך ונכבד את כל האלמנטים של הטבע.
כל עוד יש אנשים שמקבלים את הטבע כמובן מאליו, מטנפים, מזלזלים, מנצלים, שורפים – לא תהיה לעולם הזה שום תקנה.

ראיתי את העצים השרופים, בכיתי, התביישתי כ"כ במין האנושי.

רצף תמונות מהיער השרוף

לסיום – חצבים פורחים, כי עכשיו זו העונה, סוף הקייץ.


Posted

in

by

Comments

5 תגובות על “הרי ירושלים, נוף של סוף העולם”

  1. תמונת פרופיל של חנה
    חנה

    מתסכל מאד ועצוב מאד.
    ואף על פי כן, אני עדיין רוצה לקוות שלעולם הזה יש תקנה.

    1. תמונת פרופיל של אילנה בר

      אני איתך. גם אני רוצה להאמין שיש תקווה, שהשינוי הטוב בוא יבוא. אחרת קשה מאוד לחיות כאן….

  2. תמונת פרופיל של
    משתמש אנונימי (לא מזוהה)

    אילנה יקרה,
    אכן נורא וצער כבד שוכן עלי .
    ולמרות…. החצבים פורחים וזה יפה ומעודד ואופטימי.
    שנה טובה ומתוקה,
    עם הרבה אושר, אהבה, אור ושלום.
    ובריאות טובה.
    אתיה

    1. תמונת פרופיל של אילנה בר

      תודה רבה אתיה, מאחלת גם לך שנה טובה, שנה שתביא איתה רוחות של שינוי, של תקווה ואמונה שהטוב בוא יבוא.

  3. תמונת פרופיל של עליזה
    עליזה

    עצוב ומקומם כל כך