צידה לדרך: שני חברים הלכו בדרך, בִּיּם-בָּם-בּוֹם

לפני זמן מה קראתי פוסט נוגע ללב שכתבה אישה שלפני כמה שנים גילתה שבעצם אין לה חֲבֵרוֹת  לא חושפת את שמה, רק מביאה פה ושם ציטוטים מדבריה שעוסקים בנושא שנוגע לכולנו. "חברות". בשורוק ובחולם.

"שני חברים יצאו לדרך, בִּיּם-בָּם-בּוֹם"

מחברת הפוסט ששימש לי כהשראה היא אישה אינדבידואליסטית שלא ידעה איך לעשות "חֲבֵרוֹת טובות" וגם לא איך לשמר חֲבֵרוּיוֹת.
הפחד להתאכזב שוב ושוב סגר לה את הלב ואת הדלת לחֲבֵרוּת אמיתית, כנה, גלויה, אוהבת.
יום אחד היא קיבלה החלטה שהיא "על זה", כלומר יוצרת גם וַחֲבֵרוּיוֹת חדשות וגם חֲבֵרוֹת טובות חדשות.

זו ללא ספק החלטה אמיצה להניח בצד את הפחד מדחייה, את האכזבות מחֲבֵרוּיוֹת קודמות.
"חֲבֵרוֹת וחֲבֵרוּיוֹת נחקקו אצלי פעם כשדה הכישלון שלי", היא כותבת ואני מזדהה איתה הזדהות עמוקה.
רק שלהבדיל ממני, במסע שלה לעבר חֲבֵרוֹת וחֲבֵרוּיוֹת, היא הכירה חֲבֵרוֹת חדשות ולמדה מקרוב על "כוחו של לב פתוח ועד כמה חוויה של אהבה ואינטימיות מחברת, מחזקת, ומייצרת תחושת שייכות".

היא מספרת על מפגש חברות האחרון, מפגש בו "הלב שלנו זכה בטיפוח ועונג וביטחון ושייכות", ולא יכולתי שלא להתמלא בקנאה. איזה כיף לה, איזה כיף להן שככה הרגישו.
לא יכולתי שלא לחשוב עלי – מתי זה קרה לי בפעם האחרונה? מתי נפגשנו, דיברנו, חקרנו, צחקנו, פיטפטנו, חיבקנו, אהבנו? "ככה נקי", במילים שלה.

יש אנשים שבורכו בכישרון טבעי לחֲבֵרוּיוֹת. אלה "אנשים של אנשים", הם יודעים לקרוא את מי שמולם באופן אינטואיטיבי, לתת לו/לה הרגשה טובה, שהוא/היא אהובים ורצויים כפי שהם.
הכוונה היא כמובן לחברויות אמיתיות, לא וירטואליות. לקשר עם אנשים בעולם האמיתי, זה שמחוץ למסך הפייסבוק.
אבל לא כולנו "אנשים של אנשים".
יש אנשים שלא טובים בזה. שלא יודעים איך להתנהל מול אנשים אחרים, איך לקרב אליהם אנשים אחרים, איך להתקרב אל אנשים אחרים, איך לתת אמון, איך לשחרר את הציפייה שהחבר/ה לא יפגעו בהם, איך לא להתחשבן, איך לתת במידה, לא בהפרזה, איך להרגיש טבעי בתוך קשר חברי אוהב ומכבד.

כמו כותבת הפוסט. היא מעידה על עצמה שפעם היתה בטוחה שהיא גרועה בלהיות חברה, שאין לה מניירות של שימור וטיפוח חֲבֵרוּת.
אבל היא שינתה דפוסים, למדה לדבר ולבטא את עצמה כשהיא נפגעת, מתאכזבת, מרגישה נבגדת.
"זהו ריפוי. כך קורה ריפוי", היא אומרת ואני לגמרי מאמינה לה.

מתחשק לשאול איך עושים את זה, איך עוברים ממצב של אפס חברויות לכזה שפע של חברות טובות ומחבקות.
אני לא מאמינה שיש תשובה אחת, ושכל אחד במסע חייו ימצא את הדרך לליבם של האנשים שיהפכו לחבריו הטובים.

היא שואלת:

  • מהי חֲבֵרוּת טובה?
  • מי נקרא חבר או חברה?
  • מה מסמן את המעבר ממכרה לחברה?

גם אני מצטרפת לשאלות הללו ומוסיפה כצידה לדרך עבורכם שלל שאלות נוספות על המושג המשמעותי "חֲבֵרוּת"

שאלות להתבוננות

  • האם אתם "אדם של אנשים"? קל לכם לתקשר עם אנשים? קל לכם להכיר אנשים חדשים? קל לכם להתחבר, להיפתח? קל לכם לשמור על חברויות קיימות?
    או שלהיפך? כל העסק הזה של אנשים מכביד עליכם, אתם לא יודעים איך עושים את זה וכשזה קורה אתם לא יודעים מה עושים עם זה הלאה, איך מטפחים את זה, איך שומרים על זה שלא יתמסמס.
  • עם כמה חברים ממש קרובים אתם בקשר יומיומי? שבועי? חודשי? מדברים פעם בכמה חודשים?
  • עם כמה מהחברים שלכם אתם נפגשים לעיתים תכופות? לעיתים רחוקות? בקושי נפגשים אחת לחצי שנה-שנה?
  • עד כמה אתם מרגישים קרובים לחברים במעגל הראשון? האם אתם משתפים אותם בכל מה שעובר עליכם? גם בסודות העמוקים ביותר שלכם? מה לא תספרו?
  • עד כמה חשוב לכם להיות מוקפים בחברים טובים? האם אתם לא יכולים לדמיין את עצמכם בלעדיהם?
    אולי אתם סוליסטים שרגילים לחיות לבד עם מעט מאוד חברים, אולי אחד או שניים?
  • האם אתם שומרים על קשר עם חברים מהיסודי, מהתיכון, מהצבא, מהאוניברסיטה? או שאולי התרחקתם כל כך, כך שאם אחד מהם יחלוף על פניכם ברחוב לא תזהו אותו.
  • מה חשוב לכם שיהיה בחברות קרובה? תקשורת פתוחה, כנות, אמון, פתיחות, קירבה, הדדיות, פניות, תדירות גבוהה של מפגשים, פירגון, אהבה, קבלה, היעדר שיפוטיות?
    מה הכי חשוב לכם? האם התכונות או האיכויות הללו נמצאות בחברויות קיימות? מה הכי חסר לכם?
  • עד כמה תהיו מוכנים לבוא לקראתו של חבר בשעת צרה? עד כמה באו לקראתכם כשאתם הייתם בצרה?
  • מי מהחברים שלכם בא לשמוח בשמחתכם, נגיד בחתונה או הולדת ילד, או סתם מסיבה נחמדה?
    מי מהחברים שלכם בא להשתתף בצערכם, נגיד בלווייה או שבעה, מחלה או סתם אירוע מצער ומעציב שקרה לכם?
  • בגדו בכם פעם? שיקרו לכם? מעלו באמון שלכם? עשו עליכם מניפולציות? ניצלו את טוב לבכם?
    איך הרגשתם? האם ההתנסויות הפוגעות הללו סגרו לכם את הלב באופן הרמטי?
  • הפתיעו אתכם לטובה? עשו בשבילכם דברים שלא האמנתם? תמכו בכם בשעה קשה? היו שם בשבילכם כשהייתם צריכים חיבוק? איך זה הרגיש?
  • אתם יכולים לדמיין את החיים שלכם בלי חברים? אף לא חבר טוב אחד. איך זה מרגיש?
    דמיינו שיש לכם חבר נאמן אחד. איך זה מרגיש עכשיו?
    ועוד אחד ועוד מעגל קצת יותר רחוק. מצאו את כמות החברים איתה תרגישו נוח.
  • האם אתם מסכימים לפתוח את הלב, אבל ממש לפתוח אותו לרווחה? כלומר להסכים להיפגע?
  • האם איבדתם חברים טובים במהלך השנים? אנשים שפעם היו קרובים ומשמעותיים ועם הזמן נשרו, נעלמו, התפוגגו?
  • האם היכרתם לא מזמן מישהו/מישהי שתוך כלום זמן נכנס לכם ללב והפך לחבר/ה טוב, קרוב ואהוב?
  • על מי מהחברים שלכם אתם סומכים בעיניים עצומות? בטוחים שתמיד יהיו שם בשבילכם?
  • מי מהחברים שלכם יבכה כשתמותו? מי יצטער מאוד על לכתכם? מי יתגעגע אליכם? למי באמת תהיו חסרים?
  • האם אתם סבורים שחברותיות זו תכונה מולדת או מיומנות נרכשת? האם תסכימו להניח בצד את אכזבות העבר והחשש מפגיעות ותפתחו את הלב לקראת חבורויות חדשות?

המלצה חמה לסיום

פתחו יומן וארגנו לעצמכם "שובר שגרה" חברתי עם אנשים שאתם אוהבים.
הזמינו חברה טובה לקפה
צאו עם חברה להליכה בפארק
לכו עם חברים לים או לטיול
לא חסרים רעיונות, העיקר קחו את היוזמה לידיים ופנו זמן למפגש F2F, כלומר פנים אל פנים או הכי חשוב לב אל לב.