צידה לדרך: עלו על קדמת הבמה!

והפעם במדור "צידה לדרך" אני רוצה לשאול: מתי בפעם האחרונה עמדתם בקדמת הבמה?
חלקנו נולדנו עם כישרון משחק, שמשחרר מעכבות וגורם לנו לרצות להיות תחת אור הזרקורים. אלה אנשים שמרגישים מאוד נוח להיות שם, כשרואים ושומעים אותם והם גם ינתבו את עצמם לעסוק בתחום בו תהיה להם נראות גדולה, בו ישבו או יעמדו על הבמה.
אבל הרוב הגדול מורכב מאנשים שפחות בא להם טוב הקטע של זרקורים ומצלמות.
הם ביישנים ונחבאים אל הכלים וגם אם יש להם דברי טעם לומר, אם תרצו לצלם אותם בוידיאו הם יתפתלו על הכיסא בחוסר נוחות.

כמוני. אני אחת ממיליונים שלא אוהבים מי יודע מה להצטלם, שמרגישים נוח להיות מאחורי המצלמה, מאחורי הקלעים.
בשיחה עם חברה טובה השבוע עלתה המילה "הסתתרות".
"את מסתתרת" היא אומרת לי.
צודקת.
כמי שעובדת עם אנשים אני יודעת לזהות דפוס התנהגות כזה אצל אחרים. ואצלי? לא, זה לא ממש ככה, תשמעי, אולי הייתי ככה בעבר, עברתי תהליך, היום אני אחרת… אני מתפתלת ומבינה שלמעשה מדובר בהכחשה. אני רואה איך אני נמנעת מלתפוס מקום, איך בשיעורי זום באופן עקבי לא מדליקה מיקרופון ולא משתפת, לפעמים כשאפשר גם מכבה את המצלמה. בקושי מעלה תמונות שלי לרשת, שלא לדבר על צילומי סלפי בוידיאו…

למה?
כי יש לי דפוס התנהגות שגורם לי להסתתר. כי שם, מאחורי העץ לא רואים אותי. אני מוגנת.
בולשיט.
אני יכולה להרגיש מוגנת גם כשאני עץ עומד זקוף בשיא תפארתו. חשוף. ומוגן.

כצידה לדרך הפעם אני ממליצה לשתות כוס מיץ אומץ ולעשות מעשה שלא חשבתם שאי פעם שתעשו, מעשה שישים אתכם בקדמת הבמה.
כלומר להגיע למקום בו רואים ושומעים אתכם. בלי להסתתר!
מי שכמוני רגיל להסתתר יחווה תערובת של רגשות, החל מפחד עד התרגשות שתטלטל את הבטן. אבל בסוף, כשזה ייגמר, תגלו שעברתם את החווייה והאדמה לא פערה פיה ובלעה אתכם. להיפך, אפילו נהניתם מאוד, למדתם משהו חדש על עצמכם.

כיוון שאני אדם שמאוד מעריך אותנטיות, כיוון ש"נאה דורש, נאה מקיים", הינה, בפוסט הזה אני שמה את עצמי בקדמת הבמה.
אחרי הפתיח בו אני נותנת עיצה טובה לקוראי, אביא קישור להקלטה של הראיון שהתקיים ב-LIVE בפייסבוק ובערוץ היוטיוב של העיתונאית והמנטורית אורלי בר-קימה.

הפעם הראשונה שלי ב-LIVE.

מפחיד? מרגש? מהנה? מעניין? כייפי?
כל התשובות נכונות.
האם אעשה זאת שוב?
כן, למה לא. עשיתי את זה בפעם הראשונה עם מראיינת מקצועית שהובילה את הראיון, ו… נהניתי מאוד… אז למה לא לחזור על זה שוב?

לפני שנתחיל – סלפי שלי. ככה צילמתי את עצמי בבוקר הראיון, לבדוק שאני נראית "בסדר", כלומר שאין לי קרנים או מראה כללי של חייזר.

הינה הקלטת הראיון – מוזמנים לפנות שעה מזמנכם, לצפות ולהאזין. תגובות יתקבלו בברכה.

ואלו חלק מתשובות שלי לשאלות הכנה לראיון, תשובות שהקלדתי, ערכתי, עשיתי הגהה וכו'. כי שם, בכתיבה, הרבה יותר נוח לי מאשר לשבת מול המצלמה.


מה המסר המרכזי שאת מעוניינת להעביר בריאיון? 

"אם יוצאים מגיעים למקומות נפלאים", ההעזה והאומץ לזוז מאיזור הנוחות, לרדת מהגדר, לעשות את הצעד הראשון בדרך להגשים את הרצון שלי. מסוגלות זו תחושה פנימית שאפשר לחזק כמו שריר

מה השינוי המשמעותי ביותר שעשית בחייך? וכיצד קיבלה הסביבה הקרובה שלך את השינוי שעשית?

שינוי תעסוקתי, משכירה בתעשיית התוכנה, תפקיד עם מוניטין ותנאים נוחים, במשבצת מוגדרת שעושה שימוש ביכולות אנליטיות – לעבר הבלתי ידוע כעצמאית.
הניסיון להשתלב בעולם הצפוף של ההתפתחות האישית, לנסות למצוא את הנישה שלי, להגדיר מי אני, מה אני עושה, איזה שירותים אני נותנת וכו' – זה השינוי המשמעותי ביותר שעשיתי לאחרונה.
כמובן שלצד איחולי "דרך צלחה" היו גם לא מעט הרמות גבה, "בשביל מה את צריכה את זה", "למה שיבואו דווקא אלייך" ועוד משפטים מורידי מוטיבציה.

מה "המנוע" שלך, ה"למה" האישי שלך להיות ולעשות את מה שאת עושה כיום?

יש לחיים כ"כ הרבה מה להציע, אני רוצה לקבל את המירב והמיטב של חיי, אני נמצאת כאן על הפלנטה לא סתם, הדרך שלי בחיים היא לגלות את הסיבה.
המנוע שדוחף אותי קדימה גם ברגעים קשים הוא להיות "אני המיטבי", להיות האילנה הכי טובה שאני יכולה להיות, לממש עד הסוף את הפוטנציאל שניתן לי, להפוך אותו מפוטנציאל למשהו שהוגשם בעולם.
לא לחיות חיים סתמיים, אלא לשאוף למלא אותם במשמעות וגם להיות משמעותית עבור אחרים.

האם את מגדירה את עצמך כאדם רוחני? מהי רוחניות עבורך היום?

אני רואה את עצמי כאדם רוחני, לא במובן של מי שכל היום עושה מדיטציות וממלמלת מנטרות, אלא בגלל האמונה שלי במסתורין שבעולם אליו נולדתי, במשהו אבסטרקטי שקשה לתת לו צורה אבל אחראי לקיום שלנו, שנתן לי מתנות וזו האחריות שלי לממש אותן בחיי, לתרום את תרומתי לעולם, להשאיר אותו במצב יותר טוב.
בחיבור החזק שלי לטבע יש משהו מהרוחניות וגם בעיסוק האינטנסיבי שלי באמנות פלסטית.
זו הדרך שלי לבטא את החיבור בין רוח לחומר, כשרעיונות מופשטים, תחושות, רגשות וסיפורים לובשים צורה בחומר, בצבע – כמשהו שאפשר להתבונן בו, לגעת בו, לקרוא אותו. והכי חשוב – להעביר אותו הלאה.

איך חווית את תקופה הקורונה? 

אנו מדברות ברבעון השני של 2021, כשבקרוב השעון יזוז שעה קדימה לשעון קייץ וכבר מתחילים להרגיש תזוזה לקראת חיים נורמלים. חוויתי את השנה האחרונה כשנת אינקובציה. כמו כולם, הסגרים כפו עלי להסתגר ימים רבים בבית. אני אדם של מרחבים והמעבר מהמרחב הפתוח, מלילות שאהבתי להעביר תחת שמי כוכבים לחלל של הדירה היה לי מאוד קשה. לקח זמן להסתגל למציאות שטפחה בפני ועצרה לחלוטין את הפעילות בעסק המאוד צעיר שלי. ובתוך כל זה היו כמה דברים ששימשו לי עוגן בימי הקורונה: היצירה והטיולים בקטן, במסגרת מה שהתאפשר.
במבט לאחור על הימים ההם אני יכולה להגיד שהם אופיינו בבוסט עצום של יצירתיות, הכנתי עשרות סטים של קלפים טיפוליים, יצרתי ביומני אמנות בזה אחר זה, פרסמתי פוסטים רבים בבלוג. בין הסגר השני לשלישי יצאתי למסע נדודים בדרכים עם המכונית שארך חודשיים והוליד יומן מסע שאני שוקלת לפרסם בקרוב כספר.
מה עזר לי בתקופה הזו? היו ימים רעים שכלום לא עזר, שהבדידות חנקה, שהקירות סגרו עלי. היו גם רגעים קשים וגם רגעים של הנאה מיצירה.  גם הטיולים הקטנים ברדיוס הבית, ולאורך חוף הים ברדיוס הקצת יותר מרוחק מהבית – גם הם עזרו. לצאת החוצה, לנשום אוויר, לטבול בים, ללכת, להיות בתנועה, ללמוד, להקשיב להרצאות, לשוחח עם חברות, ליצור.
איך נצא מהקורונה? לצערי נראה שאנשים חוזרים במהירות הבזק להרגלים ישנים, שעל פניו נראה שלא למדו כלום מהשנה הזו. אבל אנו חוזרים לעולם שונה, גם בעולם התעסוקה, הבילויים, הטיולים.
הקורונה נגעה בכל אחד ואחד מאיתנו, גם במי שלא חלה או נכנס לבידוד. היא השפיעה על כולנו ותמשיך להשפיע גם על מקבלי ההחלטות בנושאים הקשורים לחיי היומיום של כולנו.

מה היית אומרת כיום לילדה שהיית? איזה תובנות היית נותנת לה לחיים?

שאלה מצויינת ולא פעם השתמשתי בה בתרגילי כתיבה.
הייתי מחבקת אותה ואומרת לה שהיא לא לבד. שגם אם נדמה לה שהיא לבד, היא אף פעם לא באמת לבד. כל עוד יש שמיים, אדמה, כוכבים, שמש, מדבר, ים. כל עוד יש טבע שנגיש לה וכל עוד היא יכולה להשתמש בקופסת הצבעים שלה.
הייתי אומרת לה שתקשיב לגוף, הגוף יודע, הגוף זוכר. הגוף הוא המשאב העיקרי שלה, יש בו ידע קדום שהגיע מגילגולים קודמים. שפשוט תשים לב, שתהיה קשובה לאיטואיציה שלה. שתשמור על הלב שלה, שישאר פתוח.
שתהיה טובה לעצמה, שתאהב את עצמה, שתמעיט להכניס לחייה ביקורת, ותרבה באהבה עצמית, חמלה וסליחה.

אנא כתבי כמה טיפים פרקטיים שכל אחד יכול ליישם בחייו מיידית באופן עצמאי

  • אם יוצאים מגיעים למקומות נפלאים – להעיז לצאת החוצה, האומץ להתגבר על הפחד ולהעיז לעשות את הצעד הראשון
  • אם נתקעים לאמץ את הסלוגן של הווייז ו"לחשב מסלול מחדש" – לגלות גמישות מחשבתית ורגשית, להתאים את עצמנו למציאות משתנה.
  • הפרקטיקה של הכנת רשימות, רשימה של רצונות, חלומות, תשוקות. בשלב הראשון לרשום כל מה שאני רוצה, להעיז לחלום בגדול ואח"כ לבחור אייטם מהרשימה ולבצע. להגיד את "זה" זה חשוב אבל כדי שאותו "זה" יקרה, צריך להוריד לרמת הביצוע.
  • "לוח קאנבאן אישי" לניהול משימות – שיטה לניהול משימות בצוותים שנהוגה בעולם התוכנה שעשיתי לה התאמות לחיים האישיים שלי ויכולה להתאים לכל אחד – כלי שיכול מאוד לעזור בניהול זמן ומשימות.
  • לתרגל הכרת תודה: צנצנת התודות – כל פעם שקורה משהו טוב לכתוב בפתק ולהכניס לצנצנת.
  • תרגיל "עוגת החיים"

מנצלת את במת הבלוג להודות לאורלי בר-קימה, עיתונאית, מאמנת הוליסטית, מרצה ומנחת סדנאות העצמה, שינוי וצמיחה בחיים.
מנחה את התוכנית "השראה פרקטית" בה היא מארחת מנטורים, מורים, מנהיגי תודעה ומובילי שינוי מהארץ והעולם, כדי ללמוד מסיפורי ההשראה שלהם, ולקבל כלים וטיפים פרקטיים שיעזרו לנו לעבור את התקופה הזו, להתחזק מבפנים ולצמוח ממנה.
ממליצה בחום להירשם לערוץ היוטיוב של אורלי בו ניתן להאזין לכל תוכניות האירוח – Orly Bar-Kima, Practical Inspiration
וגם לבקר באתר הבית של אורלי בר קימה בו תמצאו עושר של תכנים ומאמרים בנושאי התפתחות אישית.

Comments

תגובה אחת על “צידה לדרך: עלו על קדמת הבמה!”

  1. תמונת פרופיל של אורלי בר קימה
    אורלי בר קימה

    אילנה יקרה ומוכשרת, איזו הפתעה נעימה היתה לי לקרוא את הבלוג שלך, ולגלות בו את השיתוף שלך בנוגע לראיון הראשון שלך בלייב. היה לי לעונג לראיין אותך, את אישה מרתקת ודרכך הייחודית שבה את פוסעת בעולם, מעוררת השראה. יש לך כל כך הרבה מתנות לתת לעולם, ואת נותנת אותן בנדיבות. שמחה שיכולתי לאפשר לך לגייס אומץ ולשים את עצמך בפרונט, ועשית זאת באותנטיות נפלאה. חיבוק גדול ממני