"האור שבין הסדקים"

בלי לשים לב שנת 2019 מגיעה לקו הסיום וממחר תחל שנה חדשה ועשור חדש.
זהו הפוסט החותם את שנת 2019 אבל אינו פוסט סיכום. למרות הפיתוי לסכם עשור של טיולים, כרגע מניחה את הרצון הזה בצד ולפני שעוברת לגוף הפוסט רוצה להודות לכל קוראי שליוויתם אותי בשנתיים ושליש בהן הבלוג קיים.
אני שמחה לכל הערה/הארה מכם, מוזמנים לשלוח בתגובות למטה. אם אתם חדשים אשמח שתרשמו לקבלת הודעה למייל שלכם בצאת פוסט חדש.

בחג החנוכה, אחד מחגי האור שנחגג בשבוע הכי חשוך בשנה, מוטיב האור מאוד משמעותי.
עבורי זו הזדמנות לאמן את שריר הצמיחה ממשבר. להבין שיש ערך ויופי גם לסלע השבור, המחורץ, ולכלי הפגום בהשראת האמנות היפנית.
בפוסט זה אני מבקשת להעביר את מה שאין לו צורה במישור הרגשי/תודעתי לתמונות ברורות. תמונות של סדק בסלע רב עוצמה או של סדק עצום מיימדים באדמה.
בטיולי ברחבי המדבר נתקלתי בתופעת הסדקים, כשהאדמה פוערת פיה ובבת אחת נפער חלל עצום ריק. יש משהו מרשים מאוד במראה הזה, מזכיר לנו שאני חיים על סף בלימה.
כשם שירדתי אל חלק מהסדקים ואח"כ עליתי מתוכם (הסדקים בנחל חווה למשל), אני משליכה מהמסע הפיסי שבונה בי מסוגלות ואמונה למסע הפנימי, העדי יותר, זה שקשה לתת לו צורה. וגם שם להרגיש ולהאמין שאני יכולה לצאת מסדקים שנפערו בלב, בנפש.

הנכם מוזמנים להתבונן במבחר תמונות הסדקים שליקטתי ולהיזכר בשברים או סדקים שצמחתם מהם. לא מבט שחופר בגוף הכאב אלא מבט הציפור, שסוקר את הסדקים בחייכם מלמעלה ומזהה מה אותם סדקים בנו בכם.
ביקשתי מבלוגריות קוליגות שישתפו באסוציאציה שעולה בהן למשמע "סדק" או באנגלית GAP.

מה זה סדק?

הפירוש המילולי של סדק הוא "חריץ; בקע, שבר" ואפשר להשליך את הסדקים הללו שוקרים בעולם התופעות גם על העולם הרגשי ולהתבונן על סדקים ושברים בחיי.
לאחרונה השתתפתי בסדנה בה ניתנה הנחייה להתבונן על שלושה שברים בחיי:
בשלב הראשון התבקשנו לתאר את השבר\הקושי\המשבר. אח"כ לבחון מהו הרגש המרכזי שהשבר העלה.
לשאול את עצמנו: איזה צורך היה שם שלא קיבל מענה. כל שבר מעלה רגשות מאוד קשים, ומאחורי הקושי מסתתר צורך שהוזנח, שלא נענה.
ולבסוף לענות על השאלה החשובה מכל: מה השבר בנה בי.
ההתבוננות בעבר היא על מנת לעזור לעצמי בזמן הנוכחי, כדי להזכיר לעצמי איזה אור אותו שבר חולל וחיזק בי – איכות מסויימת או הבנה או נקיטת עמדה או החלטה או עשייה. כל אלו הן נקודות אור נכנסו לחיי בעקבות אותו השבר. והרי אני לא רציתי את אותו שבר, הוא קרה לי למרות זאת. אבל לא נשברתי, מתוך אותו קושי שחוויתי למדתי משהו, משהו חדש נבנה בתוכי.

והיטיב לתאר זאת המשורר ליאונרד כהן במילותיו: "There is a crack ~ a crack in everything ~ that's how the light gets in"

קחו למשל את אמנות הכלי השבור בקרמיקה היפנית. כלי שנשבר אינו מושלך כלאחר יד אלא מתוקן עם אבקת זהב מעורבבת בלאכה שמורחים בין הסדקים או בין השברים. אבקת הזהב מעצימה את השבר, מדגישה אותו, מכניסה אל תוך הכלי עוד אור.

בפוסט "kintsugi אמנות השברים היפנית" כותבת תמר גרינברג בעלת הבלוג "החיים סילאן":

"קינטסוגי איננה הדבקה אסתטית בלבד. מדובר בפילוסופייה שלמה השואבת את שורשיה מפילוסופיית הוואבי-סאבי היפנית, המוצאת יופי בחוסר השלמות, בדברים פשוטים ואפילו בדברים שנחשבים למכוערים. אמנות הקינטסוגי מהווה את הניגוד המוחלט לתרבות השפע החד-פעמית ונותנת כבוד להיסטוריה של האובייקט, כשהיא מדגישה את השברים והופכת אותם לאמנות במקום לפגם."


מבחר צילומי סדקים ברחבי הארץ

הר עייט – הרי אילת

סדקי אשבורן על רמת צבירה – מזרח הרמון

עין נטפים – הרי אילת

הסדקים בנחל חוה

נחל חימר – מדבר יהודה

הסדק בנחל ימין – הנגב

סדקי יפתח – צפון הארץ

הערה בגוון מדעי בנוגע לצרור תמונות הסדקים שלעיל – מאת דובי הדר:

יש בתמונות "סדקים" מסוגים שונים.
יש כאלה שהם סדקים של ממש כלומר תוצאה של לחץ הגורם להתבקעות הסלע.
יש כאלה שהם תוצאה של ארוזיה מסוגים שונים. אני לא בטוח שהמונח "סדק" שייך במקרה הזה.
סדק של התבקעות יכול להיות תוצאה של לחץ אנכי או אופקי. הלחץ המתגבר יוצר כוח ששובר את הסלע ומנתק שני חלקים זה מזה.
הלחץ אופקי יש פתיחה ויש לחיצה. בלחיצה צד אחד של הסלע יעלה על החלק השני בהחלקה באלכסון על ציר הסדק. בפתיחה שני הצדדים יתרחקו זה מזה.
הסדקים המרשימים של מעלה ימין או על המצוק במכתש רמון הם תוצאה של שבירה בכוח המופעל מלמעלה למטה. הכוח הפועל הוא משקל הסלע התלוי לאחר שהבסיס שלו נסחף.
ה"סדקים" של סחיפה הם למשל דייק העשוי מחומר יותר רך מאשר החומר שמסביבו. כוחות הבליה יפנו את הדייק והחומר הקשה שמסביב, ישאר. כך נוצר מעין "סדק".


איריס סביניק קרסו מהבלוג עד הטיול הבא מספרת על Gap of Dunloe באירלנד

הפירוש המילוני של GAP הוא מרווח או חסר, אבל אני רוצה לספר על GAP קצת אחר.

מדובר במעבר הרים בשם מעבר דאנלו – Gap of Dunloe הנמצא בטבעת קרי בדרום מערב אירלנד.

התרחקות הקרחונים פתחה כאן פער ונוצר עמק צר בין שני הרים, בתוכו עוברים נהר ואגמים. מראה המקום יפיפה. לצידי הדרך בולדרים, גשרונים, אגמים וכבשים צבעוניות רועות בנחת בשדה. הנסיעה מפותלת והכביש אתגרי למדי.

בגלל טעות ניווטית נכנסנו אל הכביש מהצד הדרומי שלו. רצוי להגיע מצפון ולחנות בתחילתו של המעבר, ליד Kate Kearney Cottage. כאן תוכלו לצאת לנסיעה בכרכרה רתומה לסוסים. מטיבי לכת יכולים לטייל במעבר ברגל.
מי שמטייל ללא רכב ונעזר בתחבורה צבורית, יוכל להצטרף לאחד מהטיולים המאורגנים היוצאים מהעיר הקרובה KILLARNEY.

עוד על החוויה שלנו באזור, טיפים ותמונות תוכלו לקרוא בפוסט המפורט טיול באירלנד- מסלול טעימות באי הירוק.


הצלמת ענבל כבירי (www.inbalcabiri.com) כותבת על סדק או פער מסוג אחר לחלוטין, פער שכל מי שהיה בלונדון בוודאי מכיר – "Mind the GAP":

"מיינד דה גאפ", קורא הכרוז הבריטי לפני הגעת הרכבת התחתית. שימו לב לפער, הרכבת אינה מגיעה עד שפת הרציף. אזהרה כל כך שגרתית שהפכה לכל כך מזוהה עם העיר לונדון.

האם ידעתם מדוע קולו של הכרוז בתחנת Embankment שונה מקולו של הכרוז ביתר התחנות? ובכן, לפני שבע שנים, בדיוק לפני כריסמס, הגיעה אישה לא צעירה בשם מרגרט מקולום לאותה תחנה וביקשה לדעת מה קרה לקולו המוכר של הכרוז שהוחלף. המערכת הוחלפה ועודכנה, השיבו לה. זה היה קולו של בעלי, היא אמרה. בעלה, אוסוולד, היה שחקן שנפטר בשנת 2007. הוא הקליט את כל ההודעות בקו הצפוני בשנות השבעים.

לאחר מותו, אשתו התנחמה בקולו אותו שמעה מדי יום ברכבת בדרכה לעבודה. לבקשתה, נסרקו הארכיבים וההודעות שוחזרו. מרגרט קיבלה CD עם ההקלטה. מאז, חזר קולו של אוסוולד לקו הצפוני בתחנת אמברקמנט, שונה מכל יתר התחנות בעיר.

זה סיפור קטן ונוגע ללב, על מחווה שעזרה לאישה אחת לצמצם במעט את הפער שנפער בליבה.

צילום: ענבל כבירי


תודה לאיריס, ענבל ותמר שתרמו כיווני מחשבה אחרים למושג הסדק/GAP, התודה גם לזהר שבטיול האחרון למזרח הרמון טיפסנו לרמת צבירה ושם נגלה לנו מחזה מרהיב של סדקי אשבורן, מחזה ששימש השראה לדימוי הסדק. ככה הוא כותב לי:

"היי, תקשיבי עד הסוף. אני הדבקתי בזהב טהור את הסדקים שלי, עכשיו התור שלך. שימי לב לסגור בזהב טהור, לא למרוח זה שווה את המאמץ.
לתהליך חייב להיות מגנט שמושך חזק. אחריי שהסדק נסגר את אדם מחוזק ומחושל שמצטרף לערוץ החיים הטובים. ברור שרק את תדעי מתיי זה נסגר,אין קיצוריי דרך וכשזה מגיע זו הרגשה אלוהית (ידע אישי)." 

מאחלת לכולנו לרגל השנה החדשה והעשור החדש שבפתח שנשכיל להדביק את הסדקים בחיינו בזהב טהור, נהפוך אותם למשהו יפה שמחזק אותנו ונותן השראה לאחרים.

Comments

6 תגובות על “"האור שבין הסדקים"”

  1. תמונת פרופיל של ניני אטלס
    ניני אטלס

    כמו תמיד, המילים מגיעות לנימים, והצילומים מרהיבים.
    יופי של שתוף פעולה ומושגים שהופך את הסדקים – לשלם

    1. תמונת פרופיל של אילנה בר

      תודה ניני על המילים הטובות, מעריכה מאוד

  2. תמונת פרופיל של זהר
    זהר

    נהנתי מאוד מהפוסט הזה. ההשלכה שעשית כאן מהסדק בחומר, לתחום האישי והרגשי, מאוד יפה. את מעלה כאן באומץ נקודה שלא עוסקים בה בגלוי, ומעלה אותה לרמה שהסדק יכול להיות מבורך ולהביא לדבר משופר ומחוזק. אני אפילו אוסיף ואומר שלהשאר בסדק יכול רק להרחיבו. לבחון אותו ולהבין אותו,
    יביא אותך לעשיה לשינוי ולמקום טוב יותר. אהבתי מאוד את השיר של ליאונרד כהן (כולל התמונות הנפלאות) שהוא אדם שחווה לא מעט סדקים בחייו ובכל זאת הגיע רחוק. ממליץ לכולם לקרוא, ולבדוק היכן הם בסקאלה הנ"ל.

    1. תמונת פרופיל של אילנה בר

      תדה זהר , שמחה שאהבת את התומר הסופי. דיברנו על הנושא הזה וחשבתי איך אפשר לתת לו ביטוי בתמונה, בשיר, בציטוט. ועובדה שאפשר. מאמינה שכולנו חווים בשלב זה או אחר של החיים סדקים, כשמשהו שהיה שלם מתערער ונשבר ואז מתמודדים עם השאלה – מה לעשות עכשיו? להבין שדרך הסדק נכנס אור, לראות את היופי שבו, לתקן אותו, למלא אותו בזהב.

  3. תמונת פרופיל של סמדר שראל
    סמדר שראל

    תודה על הפוסט המקסים והמושקע. אהבתי ושיתפתי בדף שלי שנקרא : "האור שמתוך הסדקים".

    1. תמונת פרופיל של אילנה בר

      תודה גם לך סמדר, על הפירגון וגם על השיתוף