"דרך החוֹמֶר" – גן שעשועים לבוגרים שלא שכחו להיות ילדים

בחצר של משפחת מלמד בישוב עלמון נמצא מבנה עץ שנראה כמו צימר. זה הסטודיו של ג'ני.
ג'ני היא חברה טובה שלי, היכרנו בלימודי תואר שני במידענות במחצית שנות ה-90 במאה שעברה. מאז היא עשתה תפנית מעניינת מהוראה וחינוך מיוחד לפיסול בחימר וציורי מנדלות.
אני מרבה לבקר את ג'ני ומבלה איתה שעות רבות בסטודיו הנהדר שלה. זכיתי להיות עדה לתהליך הקמת הסטודיו, להיות בפתיחה שלו לקהל, לראות איך המדפים הולכים ומתמלאים בחומרים, ציוד ועבודות של ג'ני ושל התלמידים.
אני מאוד אוהבת את הדרך בה ג'ני עובדת ומעריכה אותה על הבחירה בדרך האיטואיטיבית, גם ביצירה בחימר וגם בציורי המנדלה.
בביקור האחרון אצל ג'ני שאלתי שאלות ונתתי לג'ני את הבמה לספר על היצירה שלה ועל הדרך שלה למה שהיא היום.
ככה נולד הראיון שלפניכם.

מוזמנים לצעוד ב-"דרך החומר" ולהקשיב לג'ני כשהיא מספרת על דרכה שלה, כיצד היצירה בחומר ובמעגלי צבע הביאה ריפוי, שימחה והנאה לחייה ולחיים של אחרים.

בתמונה: ג'ני מלמד בפתח הסטודיו, על רקע קיר ה-"אני מאמין" שלה

ספרי איך היגעת מהוראה וחינוך מיוחד לקריירה השניה שלך בעולם האֹמנות והאוּּמנות? במה את עוסקת כיום?

נולדתי בברזיל, עליתי לארץ ב-1978 בגיל 12. מאז שאני זוכרת את עצמי נמשכתי לדברים יצירתיים, כמו מוזיקה, משחק בפלסטלינה, צבעי ידיים. נהניתי מאוד מהחומרים, כל מה שצבעוני משך את תשומת לבי. הכי אהבתי את הקרנבל, מלא שימחה, צבע ומוזיקה. התחפושות שלי לא היו קנויות אלא מאולתרות. בארץ עברתי מסלול רגיל. למדתי במגמת תיאטרון ולמדתי מוזיקה בקונסרבטוריון, ניגנתי 5 שנים בגיטרה קלאסית. באותה הצורה בה נמשכתי ליצירתיות, נמשכתי לילדים. הייתי בת זקונים וגדלתי לבד. היתה לי התלהבות וסקרנות לילדים, רצון לשחק, ליצור, להמציא עם ילדים. בכל הזדמנות עשיתי פעילויות עם ילדים. אהבתי גם מתמטיקה וגיאומטריה, יש בה משהו קסום ומהפנט במספרים.
היה לי ברור שהכיוון שלי הוא חינוך ושאשלב אמנות או תיאטרון עם חינוך. בתואר הראשון אחרי הצבא, למדתי חינוך ותיאטרון ותעודת הוראה בחינוך מיוחד, בהתמקדות בלקויות למידה במקצועות רבי מלל ומתמטיקה. יש בעבודה בחינוך מיוחד הרבה יצירתיות  בבנייה של מערכי שיעור ודפי עבודה.
במהלך העבודה בהוראה עברתי השתלמויות וקורסים רבים, אחד מהם היה שלוש שעות שבועיות במוזיאון ישראל בחוג קדרות, שם התמכרתי לאובניים.
התפתחתי בתחום במקצועי, ממורה מקצועית למחנכת, למדריכת חינוך מיוחד והיה לי ברור שזהו המסלול שלי לכל החיים. במקביל הקמתי משפחה ויש לי ארבעה ילדים.
יום אחד נפצעתי במסגרת העבודה, במשחק כדורגל עם תלמידים בבית חינוך עיוורים. הפציעה הורידה אותי למעמקים מהם יכולתי לצמוח או להיעלם. לשמחתי בחרתי באפשרות של צמיחה. הבחירה הזו הולידה קריירה נוספת, פתיחת סטודיו לקרמיקה וציורי מנדלות במקביל לקליניקה של הוראה מתקנת.
היום אני מרכזת את כל מה שלמדתי עד כה בלימודים פורמלים וגם מה שלמדתי מהחיים.

מתי הבנת שאת רוצה להפוך את התחביב לעסק?

כשראיתי שאני צריכה להמציא את עצמי מחדש. כשבחרתי לקום ולצמוח, להפוך את הלימון ללימונצ'לו.

מתי הוקם הסטודיו? מה היה חשוב לך בתכנון חלל העבודה? מדוע בחרת לקרוא לו בשם "דרך החומר" ומה משמעות השם בעינייך?

תיכננתי את הסטודיו והכנתי את התוכנית האדריכלית שלו מתוך ראייה שישמש גם מקום ליצירה עבורי וגם מקום בו אוכל לשתף אחרים ביצירה ולעודד אותם ליצור. בתיכנון היה לי חשוב מאוד שיהיה מקום לאנשים ולציוד ושהחלל ישדר אווירה נעימה ומוארת.
הסטודיו נפתח באוקטובר 2013 ושמו "דרך החומר". זהו גם שם העסק שלי, כי דרך החומר אפשר להשיג הרבה דברים כמו כל המילים המוטבעות בקיר הכניסה לבית.

איזו פעילות קורית היום בסטודיו? 

מגיעים לסטודיו ילדים מכיתה א' עד למבוגרים בגילאי 80, יש בסטודיו חוגים קבועים וגם סדנאות חד פעמיות שכוללים לפחות שני מפגשים (למשל סבתא עם נכד שמגיעים לסדנת יומהולדת). כמות המשתתפים בקבוצה היא 5 אנשים מה שיוצר חווייה אינטימית.
הסטודיו מאובזר בצורה יוצאת מהכלל, כמו "גן שעשועים" לבוגרים שלא שכחו להיות ילדים.

את זוכרת את הפעם הראשונה שישבת ליד האובניים, את זוכרת את העבודה הראשונה שעשית? איך זה הרגיש?

כן בוודאי. אני שומרת את העבודה הראשונה שלי, הכלי הראשון שעשיתי באובניים.
הירגשתי אז איזון מושלם, שקט פנימי, התמסרות ובו זמנית שליטה, עוצמה של יצירה. בריאה של משהו חדש.

את יכולה לתאר בקצרה תהליך הכנה של כלי. האם לדעתך דרושות מיומנויות או כישרון מיוחד או שכל אחד יכול?

יצירת כלי זה קודם כל תהליך. זו עבודה תהליכית שדורשת סבלנות.
השלב הראשון הוא של יצירה בחומר, המגע בחומר, הלישה, הרידוד, יצירת הצורה. בשלב הבא נותנים לחומר להתייבש. כל כלי עובר 2 שריפות בתנור חשמלי. אחרי שהכלי התייבש באוויר הוא עובר לשריפה ראשונה. השלב הבא הוא צביעה עם צבעים מיוחדים לקרמיקה ושריפה נוספת כדי לקבל את התוצר המוגמר.
התהליך של העבודה עם החומר הוא זה שמעצים את הבנאדם, שנותן לו פרספקטיבה אחרת על החיים ולאו דווקא התוצר. אני באמת מאמינה שכל אחד יכול. עבודה עם אובניים דורשת מוטוריקה, תיאום בין עין-יד-רגל, שליטה על מהירות הגלגל וקצב עבודה עם הידיים. אני מאמינה שאם אדם מתמיד ולא מתייאש הוא יכול. מעבר לאובניים, כל אחד יכול ליצור בקרמיקה.

הקרמיקה נחשבת ל-Craft, איך היית מגדירה את העבודות שלך, כ"קראפט" או עבודות אמנות בהן החימר הוא החומר, או שאולי יש לך הגדרה אחרת?

אני מגדירה את הקרמיקה כחומר ביד היוצר. לא משנה לי אם אחרים מגדירים כאוֹמנות או אוּמנות.
זו עשייה שנותנת תחושה טובה לאדם. לפעמים יוצא כלי או פסל יפה, כשהיפה הוא בעיני המתבונן.

את משלבת בעבודות שלך מילים, טקסטורות, גלזורות שאת רוחקת בעצמך. מה עוד מיוחד בעבודות שלך?

מה שמאפיין את כל העבודות שלי שרובן אינטואיטיביות ולא מתוכננות. לא יודעת מה ייצא מזה, גם לא חושבת מה ייצא מזה. אני לגמרי בדרך, בכאן ועכשיו. בסוף יש תוצר, אבל לא תמיד אני מחליטה מה ליצור. הבחירה היא אינטואיטיבית.
אם התחלתי ליצור משהו שאני לא נהנית ממנו אני מנצלת את ההזדמנות לעבודה פנימית ושואלת את עצמי שאלות כמו: מה לא נוח לי? מה אני לא אוהבת? איזה רגש עולה לי בעקבות היצירה? ועוד שאלות שעוזרות לי לשחרר את הלא נוח ולקבל את הדרך ואת התוצר – כי מה שקורה הוא נכון ומדוייק בעיני (גם אם לא תמיד נעים).

למה דווקא חימר? מה מושך אותך בחומר הזה? את גם ממחזרת חימר ישן, ספרי על החומר עצמו, על האיכויות שיש בו.

זהו קודם כל חומר טבעי, קיים בכל מקום, ראשוני. בעזרת החומר אפשר לדמות כל חומר אחר שייראה כמו עץ או מתכת, פרח אמיתי או מפלסטיק. הגמישות שיש לחומר מאוד משכה אותי, והכי כייף כשהוא עצמו.

מהם מקורות ההשראה שלך? האם יש אמנים שמשפיעים עלייך? איך התפתח סיגנון פיסול הדמויות? מהי שיטת העבודה האהובה עלייך?

מהתבוננות שלי בעולם, משם אני שואבת השראה. אני פחות מושפעת מאמנים. מסתכלת פנימה ולא על משהו חיצוני שייתן לי השראה.
אני נשמכת לקומיקס ולסרטים מצויירים, יש בהם חוש הומר, משהו מחייך, תמים, נאיבי. אני נזכרת בסרטי ילדות ואז מפסלת דמויות כמו החתולים, שמזכירים לי את הילדות. אני לא אוהבת חתולים ויחד עם זה נהניתי מכל רגע כשפיסלתי אותם. עשרה פסלים של חתולים ועכבר אחד ובטוחה שיבואו עוד.
יש כל מיני שיטות לפיסול וכל פעם הולכת עם מה שנוח לי ביד, לרוב בשיטה של חוליות, בנייה ידנית. יש לי תפיסה חזותית טובה, אני מסתכלת על תמונה ומעבירה אותה לתלת מיימד.

איזו עבודה מכל אלו שיצרת עד כה אהובה עלייך ביותר?

אין לי כזאת. כשהעבודה מוכנה אני משחררת. כשהכלי מוכן יש לו חיים משלו, הוא כבר לא שייך לי. אם מישהו קונה כלי או פסל או מקבל מתנה או עושה שימוש בכלי במשפחה – הכלי הוא של עוד אנשים. אבל התהליך הוא לגמרי שלי.
אני נהנית מכל התהליכים, הסקרנות וההמתנה שהתנור יהיה מוכן, ממיחזור, בנייה וצביעה.

מהו הדבר שהכי מספק אותך בעבודה בחומר? מהו הדבר שהכי מספק אותך בעבודה עם ילדים, נוער ומבוגרים?

הדבר שהכי מספק אותי בעבודה בחומר זה בריאה של משהו חדש. דבר שאף אחד לא יצר וגם לא ייצור, כי זה משהו חד פעמי.
הדבר שהכי מספק אותי בעבודה עם כל מי שמגיע לחוגים ולסדנאות זה הגילוי העצמי שלהם שהם יכולים ליצור, ההתלהבות של לימוד משהו חדש.
ההתלהבות הראשונית שלהם כשאני חושפת אותם למשהו שלא הכירו קודם.

ממה את הכי נהנית בחוגים ובסדנאות שאת מנחה?

אני נהנית מהאינטראקציות שנוצרות בין האנשים, מההפרייה ההדדית, שבאים אנשים שאילולא החוג לא היו נפגשים או יוצרים קשר.
אני נהנית כשאנשים מספרים לי כמה העבודה בקרמיקה והמסגרת של החוג תורמת להם לחיים. הם יותר סבלניים, קשובים, משתחררים מדפוסים נוקשים שהיו להם.

מה ההבדל בין כלי קרמיקה שמוכרים בחנויות לכלים שאת מלמדת את התלמידים שלך להכין?

בכלים שאני והתלמידים שלי יוצרים יש נשמה. זו עבודת יד עם נשמה שאין בשום עבודה תעשייתית.

את יכולה לתת דוגמה לסיטואציה בסטודיו בה את משלבת בין מיומנות טכנית, יצירתית ואישית? אילו כלים לחיים התלמידים מקבלים בתהליך הכנת כלי קרמיקה?

ילד מנסה לעשות נחשים, הטכניקה היא ליצור חוליות (נחשים). בנחש הראשון הוא אומר "אני לא יכול, לא מצליח, בואי תעשי לי".
הדרך שבה אני מגיבה היא לעודד אותו, להאמין ביכולת שלו להצליח וליצור משהו חדש. אני יכולה להדגים פעם אחר פעם והוא ינסה בעבודה שלו. לעולם לא אגע בעבודה שלו. אלמד אותו להיות מרוצה. הילדים בקבוצה משתפים פעולה זה עם זה. אני עושה איתם תחרות כדי לחזק את שיתוף הפעולה, לעודד אותם לנסות, נותנת להם פידבק שהצליחו. הילדים מקבלים תחושת מסוגלות.
ההורים מספרים ששומרים על העבודות שהילדים מביאים מהחוג, שזהו חוג משמעותי עבורם.

תוכלי לתת עיצה כצידה לדרך למי שרוצה להתנסות בקרמיקה?

הקרמיקה מתאימה לכל אחד. בואו אלי!

איך היגעת אל המנדלות? ספרי איך ומתי התחיל הרומן שלך עם המנדלות? 

למרות שהייתי אמורה להחלים ולחזור לחיי הקודמים אחרי טיפול של חודשיים שלושה בפציעה שלי, הכל הסתבך! הפציעה הפיסית פגעה בי גם רגשית ונזקקתי לעזרה. הערוץ הוורבלי היה תקוע והדרך להביע את הרגשות והתסכול היתה דרך ציור. הוצע לי לצייר מנדלה, לא ידעתי מהי מנדלה, לא עיניין אותי מה זה, לא היו לי כוחות לבדוק מה זה. כששאלתי "מה זה?" נאמר לי לצייר מעגלים. כיוון שלא היה לי משהו טוב יותר לעשות ומצבהרוח היה שפוף, התחלתי לצייר מעגלים במחברת קטנה עם חבילת צבעים, נותנת ליד לנוע על הדף. לא עיניין אותי כלום, בכל מקום ובכל שעה ביום ציירתי מעגלים.
ככל שציירתי יותר, נמשכתי יותר. קיבלתי פידבקים על המעגלים ולאט-לאט התחלתי להמליל את הרגשות. הערוץ הוורבלי התעורר בחזרה. המעגלים הללו פתחו ערוץ תקוע, הוציאו אותי מתקיעות.
אחרי תקופה ארוכה החלטתי לבדוק מה זו "מנדלה" וגיליתי עולם עם עוצמה, עולם עתיק, מרפא, מהנה וקסום ששאב אותי. בכל מנדלה גיליתי עוצמה אחרת, כלים לחיים, יכולת התבוננות פנימית ואת הקשר המאוד בולט בין יצירת המנדלות לחיים. קראתי, למדתי, עשיתי סדנאות ועדיין עושה.

איזה מקום המנדלות תופסות כיום בחייך? ספרי על חווייה מרגשת או מלמדת שחווית תוך כדי ציור מנדלה.

המנדלה הפכה לדרך חיים. אני יוצרת מנדלות, קוראת מנדלות, מקשיבה למנדלות, נושמת מנדלות, מבשלת מנדלות, אופה מנדלות. זה נותן לי כ"כ הרבה. תמיד שומר אותי באיזון, שיש מקום וזמן לכל דבר ושהבחירה תמיד אצלי. אני תמיד יכולה לבחור בלי לפגוע באף אחד אחר. אני אחראית לעצמי. יש לי מיליון תובנות על המנדלות, אני חייה אותן.
בנוסף לתבניות, לסמלים העתיקים, לארכיטיפים יש במנדלות גם את אלמנט הצבע. הצבע יכול לעזור לשחרר דברים, להעצים. לכל צבע יש תדר, גם זו תובנה מהמנדלות, כי יש סיבה למה אני לוקחת צבע. או שחסר לי התדר שיש בצבע או שיש לי ואני רוצה לשמר אותו, שימשיך לעשות לי טוב. לכל בחירה בצבע יש סיבה, מודעת או לא. שום דבר אינו מקרי, כך אני מאמינה, ויחד עם זאת הכל צפוי והרשות נתונה.

ספרי על הקורסים החדשים שיצרת ללימוד רזי המנדלות, מה מיוחד בהם, בגישה שלך, בתהליך איתך?

לאחרונה התחלתי ללמד מנדלות, אחרי שהעברתי מספר סדנאות חד פעמיות לקבוצות נשים שונות היגעתי למסקנה שאני רוצה לחלוק ולשתף את העוצמה והסודות שיש במנדלות לכמה שיותר אנשים.
פיתחתי מספר קורסים, ממנדלה בסיסית ביותר ועד למנדלות מתקדמות. ממנדלות לפי נושאים למנדלות בנקודות, כשלכל מנדלה יש תרומה ייחודית לחיים. הקורסים שלי בנויים נתבך על גבי נתבך, כל מי שעובר את הקורס עובר תהליך בו הוא מפתח יכולת לקיים דיאלוג פנימי ומעמיק שמעלה את רמת המודעות על הנושא הנלמד. בחלק המעשי בקורס לומדים לשרטט תבנית מסויימת ואח"כ יש זמן לעבודה עצמית אישית של צביעת המנדלה. בחלק האחרון של השיעור משתפים בקבוצה ומקבלים משוב אישי ממני.

מה את אוהבת בלימוד? במה את גאה באופן בו את מלמדת?

כשאני מלמדת אני מרגישה זכות גדולה לפתוח את העיניים לאנשים נוספים לעולם המנדלה.
אני גאה בדרך בה בניתי את הקורס, גאה בדרך הדידקטית בה הכנתי את הקורס. במהלך השיעור עצמו אני מנסה להכיל את הקבוצה ולהעביר את התוכנית באופן ברור, מהנה וכייפי. וגם פשוט. מאוד חשוב לי ליצור אצל התלמידים תחושה של WOW, ממשהו חדש, אמיתי, עוצמתי, כייפי.

מהו תהליך היצירה שלך? איך נולדת מנדלה חדשה?

כשאני יוצרת מנדלה חדשה אני תמיד מתחילה מהבינדו, נמצאת במצב בו אני נותנת שקט וחופש לביקורת והשיפוטיות, מה נכון, מה צריך. אלו מושגים שלא קיימים בזמן יצירת המנדלה. דומה מאוד ליצירת הקרמיקה. זמן לדיאלוג עצמי, למודעות עצמית, זמן למה שעושה לי טוב, זמן להירגע, להיות נינוחים, זמן שהכל מותר.
דבר חשוב הוא שבזמן היצירה הכל מותר והכל נכון. כשאני מסיימת, המנדלה כבר לא שלי. או שהיא מקשטת את הבית שלי או של מי שרכש אותה ממני. נותנת אנרגיה למי שקיבל אותה במתנה. דומה מאוד לקרמיקה.
כשהתוצר גמור ההתבוננות היא לא אם זה יפה או לא. יפה זה משהו סובייקטיבי. כשאני מתבוננת במנדלה שלא אני יצרתי אני מתבוננת במושגים אובייקטיבים, ולא יפה או לא יפה. יפה/לא יפה, אוהבת/לא אוהבת אלו אינם המושגים הנכונים כשמתבוננים בתוצר הסופי.

האם תוכלי לתת צידה לדרך למי שרוצה לצייר מנדלה וחושש או לא מאמין שהוא מסוגל לשרטט בצורה מדוייקת?

גם כאן אני מאמינה שכל אחד יכול. מנדלה היא יצירה שהתהליך שלה משקף אותנו, לכן אין מה לפחד, כי אנחנו הרי קיימים. המנדלה היא רק שיקוף ואם אנחנו לא מכירים, זו הזדמנות להכיר. עם ליווי נכון זה אפשרי. כשבאים ליצור מנדלה חשוב לשחרר את כל הביקורת והשיפוטיות.
המנדלה היא תוצר שמבטא את התחושות שלנו באותו הרגע, גם אם נצייר את אותה התבנית כמה פעמים, בכל פעם היא תראה אחרת.
כמו בקרמיקה, גם יצירת המנדלה היא חד פעמית.

איך נראה חלל העבודה שלך? מה את אוהבת בו? האם היית משנה אותו?

בבית אני יוצרת בחדר עבודה, שם יש לי את כל הציוד, צבעים, מחוגה ותמיד תהיה מוזיקה ברקע. היתרון הגדול במנדלה היא שאינה תלוייה במקום.
בכל מקום אפשר לצייר מנדלה. גם במטבח, כשאני מבשלת, בחול, כשאני בים, בחורשה עם העלים, הזרדים והאבנים. כשטסה לחו"ל, לוקחת מחברת קטנה וחבילת צבעים.
כשאדם מעוניין להתכנס פנימה, לעשות לעצמו טוב, הוא לא צריך סביבה מיוחדת. בכל מקום הוא יכול להתכנס וליצור מנדלה. גם בדימיון

על מה את עובדת כרגע? האם יש לך שאיפות לעתיד הקרוב?

כרגע אני ממשיכה ללמד ילדים הוראה מתקנת, משהו שאני אוהבת  ומרגישה בו שליחות ושמחה גדולה כשילד מצליח ומרגיש טוב עם עצמו.
אני ממשיכה לקיים חוגים לקרמיקה בסטודיו ופותחת עוד קורסים וסדנאות בציורי מנדלות.
בעקבות הקורונה עם כל הקשיים שבה ואחרי שלמדתי לחפש את הטוב בכל דבר ולמצוא, נפתח לי ערוץ נוסף לקיים קורסים דרך הזום. בהתחלה הייתי סקפטית, כי יש בזה ריחוק אבל הזום דווקא עונה על הצורך לשמור על קירוב מבלי לסכן את עצמנו. יתרון נוסף בזום זו האפשרות שאין מגבלה גיאוגרפית. כל אחד יכול להשתתף. הזום פותח את האפשרות לאנשים שגרים במקום שאין בו קורסים פרונטלים.
בניתי קורסים מותאמים לזום, כוללים מצגות, הדגמות והנחיות כתובות.
אני רוצה להרחיב את הקבוצות בזום ובקרוב מוציאה לאור חוברת הדרכה לשירטוט מנדלות, כך שכל אחד יוכל לרכוש אותה וללמוד בעצמו.

התמונות של העבודות בפוסט זה צולמו בסטודיו של ג'ני, עבודות מקוריות שלה

לפרטים נוספים

מוזמנים לפנות ישירות לג'ני מלמד עם כל שאלה או בקשה
במייל: gmelamed4@gmail.com או בטלפון: 052-698-9334
הסטודיו של ג'ני נמצא בישוב עלמון/ענתות

Comments

3 תגובות על “"דרך החוֹמֶר" – גן שעשועים לבוגרים שלא שכחו להיות ילדים”

  1. תמונת פרופיל של שרון
    שרון

    אני אוהבת יוצרות כאלה שעושות מהבטן ופחות מדקדקות במה ואיך יצא. נהניתי מהקריאה והתמונות.

    1. תמונת פרופיל של ג'ני
      ג'ני

      תודה רבה שרון 💜

    2. תמונת פרופיל של אילנה בר

      תודה שרון, ככה נראית הגישה האינטואיטיבית, כזו ששמה דגש על התהליך ופחות אם ייצא תוצר יפה. שמחה לשמוע שנהנית.