גיאוגרפיה דימיונית


לפעמים אני תוהה ביני לביני מדוע אנשים קוראים סיפורים על טיולים של אחרים
אני עצמי כותבת לא אחת יומני מסע מטיולי הרבים, בארץ ובעולם וגם קוראת יומני מסע של אחרים.
האם זה בגלל שיומן מסע שנכתב ע"י אחרים יכול לשמש בסיס לטיול שלי? האם אני מקווה למצוא בין השורות טיפים שימושיים שיעזרו לי בתכנון הטיול שלי? האם אני פשוט אוהבת להציץ לחיים של אחרים? או שדרך הסיפור אני מקווה להיכנס לעולמו הפנימי של המחבר, ללמוד דרך נקודת המבט שלו על המקום?

הקייץ קראתי לא מעט יומני מסע או סיפורי דרך, פחות כהצצה לחוויות של אחרים אלא כהכנה לקראת היציבה לטרק סובב המונבלאן וכהכנה לקטעים הבאים של שביל ישראל אליהם הייתי אמורה לצאת. קוראת ורושמת לעצמי את הפרטים הטכניים, שמות מקומות, מספר הקילומטרים, מקומות בעייתיים, נקודות למילוי מים וכו'.
זו דרך אחת לקרוא יומן מסע.

דרך אחרת היא להתמסר לסיפור, ואם הוא מסופר היטב להרגיש איך אני מתלווה למספר בתלאותיו, ממש חווה את הטיול דרכו.

כשאני כותבת את יומן המסע שלי, הכתיבה נעשית קודם כל עבורי, זו הדרך שלי לעבד חוויות, לעבד רשמים, לתאר את המקום דרך הפילטרים האישיים שלי. כשאני חוזרת כעבור זמן מה לקרוא יומני מסע ישנים שלי המילים והתמונות המתלוות למלל מאפשרות לי לחזור אחורה בזמן ולחזור לרגע או שניים לחוויה של אז, שכבר הספיקה לעבור למדור מרוחק בזיכרון.

השיתוף עם אחרים נעשה מתוך הרצון שגם הקוראים יוכלו להתחבר לחוויה שלי, להביא לקוראים מראות מהדרך ולפעמים לספק מידע פרקטי שיכול לשמש אותם בתיכנוני הטיול העתידי שלהם.

כששבתי מן המסע המיתולוגי שלי בהודו ב-94 אספתי את החוויות לספר גדול שכיניתי בשם "גיאוגרפיה דימיונית", הוא שואב השראה מהחוויות שליקטתי בדרך, וכדרכה של חשיבה יצירתית הוא נסחף לאסוציאציות שלאו דווקא קשורות למקום מסויים. הוא צבעוני, מרתק לקריאה גם במרחק השנים.
בפוסט זה אני שמחה להציג בפניכם חלק מן הדפים.

ככה נראה הספר מבחוץ:

וכשפותחים את השרוכים הצבעוניים, אפשר להתחיל לדפדף בין הדפים שהם קולאג' ססגוני של צבע, מילה ודימויים מודבקים. כשיצרתי את ה"ספר" הזה לפני למעלה מעשרים שנה לא ידעתי שקיים ג'אנר כזה באמנות חזותית שנקרא "יומן ויזאולי" או "יומן אמנות" ובאנגלית "Art Journal", והיום, כשאני מכירה ויוצרת כאלו יומנים, מבינה שזה היה יומן האמנות הראשון שלי.

"דפים מתוך אטלס המסעות"

ואחרי שהצגתי מבט כללי על העמודים, אני מפנה את הזום לדפים מסויימים, שגם היום, ממרחק של למעלה מעשרים שנה, עדיין מעניינים אותי, מושכים את המבט להתעכב. למשל, שמו של הבלוג, "יצאתי מביתי למסעותי", לקוח מאחד הדפים והרי הוא כאן באדום נוצץ:

"ואני המשכתי במסע" שממשיך גם בירושלים, אחרי ששבתי הביתה ממסע של למעלה בשנה בתת היבשת ההודית, ספוגה רשמים וחוויות ויושבת בביתי, צוללת פנימה ויוצאת מעל פני המים עם צבעים, מילים ודימויים שאני מדביקה על הנייר.

הדף הסוגר את החלק הראשון של הספר מציין "התחלתי במסע חזרה הביתה", כי גם החזרה הביתה היא תהליך שנעשה בהדרגה

וכשהסתיימה מלאכת עשיית הספר, נתתי לו שם: "גיאוגרפיה דימיונית". ירושלים, 17 במרס 1995.

קולאג' של הציורים שציירתי עם פיגמנטים שהבאתי מהודו – חלק מהציורים שולבו בפוסט "מכתב לחברה מארץ רחוקה"

דפים נוספים מתוך אטלס המסעות

לסיום – שני סירטונים בהם אני מדפדפת בדפי הספר, הראשון ללא פס קול והשני ארוך יותר, למי שמעוניין להקשיב לי כשאני מדברת על היומן

וכאן "המסע" בין דפי הספר מגיע לסיומו.
מקווה שאהבתם ואתם מוזמנים לכתוב לי מה אתם חושבים על הספר, וגם על תהליך הכתיבה הויזואלית כדרך לתעד חוויות מהדרך.