החופשה היוונית שלי: אלבום תמונות מינימליסטי

פעם הייתי נוסעת לטייל עם מצלמה אחת, מצלמת, חוזרת הביתה, מסדרת יפה את התמונות בתיקייה במחשב. בוחרת מבחר תמונות ומעלה לאלבום בפיקאסה ושולחת את הקישור במייל לרשימת חברים.
ה"פעם" שאני מדברת עליו הוא לא לפני זמן רב כ"כ.
מאז שהפייסבוק נכנס לתמונה והאינסטגרם בעקבותיו, השתנו כללי המשחק. פג תוקפה של פיקאסה, התוכנה הנפלאה והידידותית של גוגל, במקומה קם שירות חדש שמגבה אונליין את התמונות הסלולריות ישירות לענן, מייתר את עריכת האלבומים.
הורגלנו לצלם ולשתף באותו הרגע. הקלקתי בסלולרי ו… שלאק…. משתפת בפייס ובאינסטגרם ( מצטערת אבל המילה "אינסטוש" לא באה לי טוב).
התוצאה הישירה של הנוחות ומיידיות היא הצפה.
עומס ויזואלי שמאיים להטביע את כולנו.

לא מוציאה אותי מהכלל. גם אני טובעת בתמונות.
חזרתי מיוון עם למעלה משלושת אלפי תמונות. רק עכשיו, קרוב לחודשיים מאז שבתי ארצה, מתפנה לסדר, למיין, למחוק, לבחור את היפות, הטובות, המעניינות ביותר.
ליצור אלבום "יוון"? שווה את הטרחה? להעלות מקבץ תמונות לדף שלי? זה בכלל מעניין מישהו? מישהו טורח להסתכל, אבל ממש להסתכל, לא רק לרפרף בשיא המהירות?
לא יודעת, אם כי נוטה יותר לכיוון ה-"לא" מה-"כן"

בעקבות שלל הפיקסלים שהבאתי איתי משם שואלת את השאלות הבאות ומתלבטת
בשביל מה אני בעצם מצלמת?
האם לא מספיק שאני נמצאת שם ורואה את הדברים במו עיני? מהיכן הגיע ההכרח לתעד? לכוון את המכשיר וללחוץ על כפתור? רק בגלל שלא עולה לי לצלם? שזה בחינם?

מתוך 3258 התמונות והסרטונים (שצומצמו ל-2791) שצולמו בשתי המצלמות, קנון הרצינית והסלולרית הזמינה יותר – כמה מהם באמת משמעותיים? כמה מתוך הפריימים הללו הם תיעוד של חוויה, של רגע שאני רוצה לזכור? כמה מהם הם "סתם"? כמה מהם תופסים את רוח המקום? כמה מהם יכולתי לצלם בכל מקום אחר?

להלן כמה דוגמאות

(1) תמונה של רגע מיוחד
כשירדתי מהמעבורת באגינה ושטף אותי גל של אנרגיה שמחה ומתלהבת. העברתי למוד של צילום עצמי כדי לתפוס את החיוך הגדול. תמונה לשמור. בוודאות. אפילו שלא חדה במיוחד.
יש כמה פריימים של "סלפי" שצילמתי מוצלחים יותר, אבל זה הפריים עם הרגע המיוחד ביותר.

(2) תמונה חסרת עיניין, "סתם"
שמה כאן ומייד מוחקת, כאילו, מה חשבתי לעצמי כשצילמתי. אולי להראות את הכאוס הצבעוני שהשתלט על הרחובות באתונה. רק בדיעבד אני יכולה לראות שאין בתמונה הזו נושא מעניין, שהיא באמת "סתם" ומקומה בסל המיחזור.

(3) תמונה שהתפספסה
כשחלפתי באותו רחוב וראיתי את האיש יושב וכותב, על רקע האקרופוליס, זה נראה פריים מעניין, עד שהוצאתי את המצלמה, עד שהיקלקתי, המומנט התפספס, לא רציתילהתעכב מדי כדי לא למשוך את תשומת ליבו. בבית, כשצפיתי בתמונה במחשב נראתה לי סתמית, חסרת עיניין, מה גם שהרקע שרוף.

(4) תמונה שמביאה את רוח המקום
בתמונה הזו שצולמה בסלולרי על גבעת האקרופוליס ממש אפשר להרגיש שזו יוון, עם הארכיאולוגיה המרשימה מאוד. בכוונה בחרתי את הצילום מרחוק של ספלי הקריאטדות, כי מכל המוצגים הארכיאולוגים הפסלים של אישה-עמוד הכי מצאו חן בעיני, בזכות תסרוקת הצמה. זה פשוט הצחיק אותי וזה גם מסוג הדברים שאפשר לראות רק באתונה ולא בשום מקום אחר. (במקרה זה לא מדוייק לחלוטין, כיוון שפסל אחד נשדד ע"י הבריטים ומוצג בבריטיש מוזיאון בלונדון)

(5) תמונה מיוון אבל מציגה "שום מקום"
זו למשל תמונה שיכולתי לצלם בכל חנות לממכר חרוזים, לאו דווקא אתונה. כיוון שהעין שלי נמשכת באוטומט לצבעים, על אחת כמה וכמה הגוונים הכחולים-טורקיזים, היה בלתי נמנע שאצלם. וגם אהנה מאוד מחוויית הצילום.
בחנות הזו קניתי כמה חרוזים למזכרת מהם הכנתי תיליון ועגילים.

(6) תמונת "אני והשטויות שעושות לי טוב"
כשהתיישבתי על החוף מרוצף חלוקי נחל באגיסטרי והוצאתי מהתיק את הצבעים המסיסים במים, בחרתי כמה אבנים והתחלתי לצבוע. זו תמונה אחת מתוך סדרת האבנים הכחולות שבהחלט שייכת לקטגוריית "השטויות שעושות לי טוב" וכאן הצילום מנציח חווייה שכשרואה ממרחק של זמן לא יכולה שלא לחייך לעצמי.

(7) תמונת אווירה, תמונה שמעידה על סטייט אוף מיינד
כשישבתי על שפת הרציף באגינה והבטתי בחבל הצף על המים. תנועת הגלים העדינה שהניעה את החבל ימינה, שמאלה, למעלה, למטה. ישבתי דקות ארוכות להתבונן במה שמונח מולי. ים, חבל צף. לשקוע לתוך התנועה הקטנה הזו, המרגיעה. תוך כדי שלפתי את שתי המצלמות וצילמתי כמה פריימים וגם סירטון בסלולרי.

(8) תמונת "וואוו"
שכשצילמתי את המים הטורקיזים של החוף באגיסטרי לא הפסקתי להגיד "וואוו" וגם אח"כ במחשב היא נראית לי "וואוו" בעיקר בגלל הגוון של המים.

(9) תמונה שאני אוהבת
זוכרת היכן הייתי כשצילמתי אותה, באחד הרחובות הקטנים עמוסי בתי קפה בשכונה היוקרתית יותר של אתונה. אחרי שחלפתי על פני הבליינים והסועדים, לקראת סוף הרחוב היתה חנות סגורה ובדופן שלה השעון שבתמונה. ניגשתי להתבונן דרכו ברחוב ואהבתי מאוד את ההשתקפות, את הזמן החולף שהשעון מייצג, את קצב החיים, תנועת האנשים ברחוב. אהבתי את השקיפות של המחוגים שנעים ללא הרף, צילמתי כמה פריימים שכולם יצאו יפים ואת זה אני הכי אוהבת.

"חבל שאני לא מצלמת הבעות פנים שלי.
האחת של תדהמה על גבול הלם תרבות שאני חוטפת כשהולכת במדרחוב שכל כולו מסעדה/בית קפה/פאב אחד גדול. המוני שולחנות, המוני אנשים, המוני כוסות קפה, קפה קר, בירה, אוזו, עראק. הריח, הקולות, הדיבורים, הכמות הגדולה של אנשים שדחוסים במקומותיהם ברחוב קטן.
ככה נראים החיים הטובים? 
השנייה של שביעות רצון, חיוך מאוזן לאוזן, רוצה לומר לעצמי, את אלופה. תראי איזה פריים נהדר צילמת עכשיו. הצלחתי להכניס לתוך הפריים את הרחוב דרך מדבקה של שעון. כאילו הרחוב על כל ההמולה שבו נראה דרך מחוגי בזמן שקפאו. מסוג התמונות שבשבילן שווה לסחוב קילו וחצי של מצלמה."

(10) תמונה עם נושא שחוזר על עצמו
כמו למשל ערימת האבנים שאני עורמת לרוג'ום, כאן שם ובכל מקום. בתמונה הזו, מהחוף באגינה.

(11) תמונות שמצטרפות לאוסף קיים
נושא שאני מאוד אוהבת לצלם בכל מקום, בארץ ומחוצה לה אלו פנסי רחובבמרוצת השנים והטיולים צברתי אוסף מכובד מאוד של פנסים, דרך צילומי הפנסים אני מנסה לתפוס את רוח העיר, גם כאלמנט קישוטי וגם פונקציונלי שמשתלב בסצינה האורבנית. כך שמתבקש שגם באתונה אחפש פנסים וכשאמצא אותם אכוון אליהם את עדשת המצלמה.
הפנסים של אתונה לא היו מהמרשימים ומפוארים שראיתי, אבל גם להם חן מיוחד משלהם.

(12) תמונות של אברי גוף
כמעט בכל אלבום תמונות, גם מטיול יומי ברחבי הארץ, ישתרבבו אברי גוף שלי לכמה פריימים.
הידיים שאוחזות במשהו או מצביעות על משהו, משהו יש לו חשיבות עבורי, גם אם מדובר בכוס קפה או תפוח.
זהו שבריר שנייה שאני מבקשת לזכור ולהנציח בפיקסלים.

והרגליים. אני לא מחדשת דבר, כולם מצלמים את הנעליים שלהם כשהם דורכים כאן או שם. כנ"ל אני, על אחת כמה וכמה אם אני מנפנפת באוויר מעל נוף יפה כל כך.
נכון, יש לי חור בנעל הימנית,ונכון אני גורבת את אותן גרבי פסים חומות. אז מה. ישבתי אז מול הים ונהינתי כל כך.

(13) תמונות אוכל
אי אפשר להתעלם מהג'אנר הכל כך פופולארי של צילומי אוכל, וגם אני שלא מגדירה את עצמה כ-"פודי", עדיין אוהבת לצלם את כוס הקפה ששותה, את המנה שמוגשת לי או אוכל הרחוב שקונה.
דרך הצילום, שהוא מדים ויזואלי, מתעדת חוויה של חוש הטעם.

"אולי מתחשק לך גלידה. בודקת עם עצמי. לא, לא בא לי מתוק עכשיו. מסתפקת בסוכריית מנטה. תעשיית ההאכלה של המוני התיירים הרעבים והצמאים מעוררת בי דחייה. לו זה היה אפשרי הייתי מביאה אוכל מהבית לכל השהות כאן. אני יודעת שאני בעמדת מיעוט, יודעת שחלק מהחוויה זה גם לטעום מהאוכל המקומי. יודעת בראש, אבל לא מחברת בין תחושת הרעב שמדי פעם מתעוררת באיזור הבטן לבין אינספור המסעדות. כל אלו בשביל התיירים האחרים. אני? רק חולפת ליד. בגלל זה אני האחרונה שתמליץ על אוכל בחו"ל."

"הבוקר, אחרי קניות בסופר נכנסת למאפייה וקונה לי בורקס עם גבינה. מחזירה את המצרכים למקרר בחדר, קניתי כל מה שנדרש לסלט ירקות וזזיקי שאכין לי לצהריים במקום לאכול בחוץ. בטיול ארוך מגיע היום שפשוט נמאס מאוכל של מסעדות ומתגעגעים לאוכל הפשוט של הבית."

(14) תמונות אישיות
יש תמונות נוספות שאני מקטלגת כתמונות אישיות שלרוב לא אשתף. כמו למשל תמונות בהן אני מצלמת את מחברת הסקיצות שלי, ובמקרה של החופשה היוונית שלי זה היה "פנקס יוון". פנקס שבמקור נועד למתכונים ועבר "הסבה" לפנקס אישי בו העלתי על הכתב מחשבות והירהורים לצד מפות שליקטתי והדבקתי.

(15) תמונה מצחיקה
מודה שלפעמים יש לי חוש הומר מאוד רדוד, שדברים ממש דבילים מצחיקים אותי. זה קרה לי באתונה מול ביניין הפרלמנט. אלו הדברים שכתבתי בעקבות אותו אירוע משעשע.

"חמישה ימים באתונה ועדיין לא ראיתי את הטקס הדבילי של החלפת המשמר מול ביניין הפרלמנט. את השומרים בתלבושת המסורתית ראיתי, אבל לא בשעה עגולה, לכן הם עמדו קפואים במקומם. עכשיו ארבע ורבע ואני קרובה מאוד לכיכר סינטאגמה. 
לשומרי המשמר יש חצאית עם קפלים בצבע כחול כהה, גרביונים לבנים, נעליים עם פונפונים, רובה עם כידון, כשהם זזים זה בתנועות מוגזמות. כמו ריקוד מלחמה שאמור לאיים, או להפחיד. לא יודעת. היגעתי בדיוק כשהם זזו, תנועות איטיות בסלאו מושיין, אפילו שעוד לא חמש. מודה שלא יכולתי להסתיר את החיוך שעלה לי לפנים. בעיני זה ממש מצחיק. כמובן שכל התיירים עומדים ומתקתקים במצלמה. גם זה מצחיק אותי. המבט של שני הבחורים, השומרים קפוא. רציני. שוב, תנופת הרגליים הזו. נו, יש בזה משהו מצחיק, בלי לזלזל חלילה במורשת של היוונים. כמה זמן אורכת כל משמרת וכמה פעמים במשמרת צריך לבצע את תנועות הריקוד הללו מול קבוצות התיירים על מצלמותיהם? עכשיו החייל ניגש לכל אחד מהשניים, מניח ידיים על הכתפיים, מתקן את ההופעה בעדינות, אומר להם כמה מילים ואח"כ פונה לקהל התיירים ומאשר להם לבוא להצטלם איתם.
נגמרה ההצגה, הולכת מכאן."

והתמונה? בדיוק יצאתי משערי הגנים היפים הסמוכים לביניין הפרלמנט, ומי חולף מולי? השומרים שככל הנראה סיימנו משמרת, מלווים בחיילים. גם כשהם לא בתפקיד הם צועדים בנוקשות רשמית שהעלתה בי חיוך. נכון שמבחינה צילומית זו תמונה סתמית, נטולת עיניין, אבל היא מזכירה לי את ההומור הדבילי שלי שהתעורר אז לחיים…

(16) תמונה שהיא "אוףףף…."
צילום נדיר של כרטיסיות הקטלוג בספריה הלאומית של אתונה – כרטיסיה שכתובה בכתב יד! מתפעלת כלא מאמינה למראה עיני, מבקשת אישור לצלם, מכוונת, מצלמת ו… אח"כ בבית רואה על מסך המחשב שהפוקוס "ברח" טיפה הצידה ובכך פיספס את הפואנטה של התמונה (שני הפריימים השמאליים).
לו אחד היה מצליח ניחא, אבל ששניהם פיספסו את הפוקוס? אוףףף…   

"פתחתי את הבוקר בביקור בספרייה הלאומית של יוון. מסבירה לבחורה הנחמדה בקבלה שאני רוצה לשבת באולם קריאה ולכתוב. שביקרתי בספריה של ניו יורק ושל ירושלים. אני רוצה להוסיף לאוסף הספריות גם את זו של אתונה. באולם הכניסה ארון עם מגירות, מייד יודעת שאלו הכרטיסיות של הקטלוג הידני, טרום עידן המחשב. היא אומרת לי לפתוח את מגירה מס. 185, יש שם כרטיסיות בכתב יד. אני לא מאמינה למראה עיני… יושבת באולם הקריאה השקט בספריה כשעה וכותבת בפנקס יוון שלי, מתחברת לווייפיי, מְגָגֶלֶת."

(17) להיות בזמן ובמקום הנכון
תמונה שהתבקש שאצלם, כי הייתי שם בדיוק כשהנערים הסתדרו בשורה מול הנוף לצילום קבוצתי. ברור שלא דיגמנו עבורי, אבל לא יכולתי להתעלם מהחולצות הפירחוניות ומשקפי השמש שנעמדו שם, מרחק של מטרים ספורים ממני. הרי ברור שזה הקטע שלהם. להצחיק או למשוך תשומת לב. הצליח להם.

"כשהיגעתי למתחם המקדש היפה באגינה היה שקט מאוד עד שהגיעה קבוצת נוער אמריקאית. כמה מהנערים לבושים בחולצת הוואיי פרחונית. (מכירה מישהי שעל זה היתה אומרת, סירייסלי, מה חשבתם כשהסתכלתם על עצמכם במראה הבוקר… ) נעמדים מול הנוף לצילום קבוצתי. גם אני מצלמת אותם. בגלל החולצות. הם רעשניים, תוססים, צחקניים. בגילם רק יכולתי לחלום על טיול מחוץ לגבולות הארץ. הם עסוקים בעצמם ובצילום עצמי מול הנוף, המקדש מעניין להם ת'תחת, כמו שנאמר. כעבור זמן מה הלכו לסמן V על מקום נוסף ברשימת ה-sightseeing והגיעה קבוצת נוער יוונית, עם עניבות של הצופים, גם הם תוססים ומייצרים רעש, חינני יותר בגלל שהוא ביוונית."

(18) תמונה בנאלית
נו… הרי זה בלתי נמנע להסתובב בין חנויות שמוכרות שטויות לתיירים ולא להיתקל לפחות בפרידה קאלו אחת???

"האי הזה (אגינה) פחות ציורי ופוטוגני מהאיים האחרים של יוון, אלו שמצטלמים יפה לגלויות. ועדיין, גם לרחובות כאן יש קסם מיוחד. מצלמת בעיקר עם הקנון שממסגרת פריימים אסתטיים, צבעוניים, יפים. את התוצאה הסופית אראה על מסך המחשב כשאשוב הביתה. חולפת על פני כ"כ הרבה בתים של אחרים, את הבית שלי עם המחשב שלי הספקתי לשכוח…"

(19) תמונת דרך
תמונה כמו זו, של הכביש עליו הלכתי שהסתיים מטרים ספורים מהים, גם אם אינה "תמונת פוסטר" היא תמונה שנצרבת בזיכרון, אימיג' משובח של "דרך", מושג שאני כ"כ מחוברת אליו.

"דיפדפתי קודם בגלרייה על מנת לסנן תמונות פחות מוצלחות. קשה לצלם את הים, את המרחב הפתוח עד קו האופק המטושטש. אולי התמונות של הקנון ברורות יותר מהסלולריות. רק אומרת שאני לא מצלמת תמונות פוסטר או תמונות לגלויות. אלו תמונות להעביר את החווייה של המקום.
למשל התמונה של הכביש שמסתיים מטר מקו המים. זו תמונה שתמיד תצחיק אותי ותזכיר לי את הפליאה שהרגשתי באותו הרגע. איך עד לא מזמן בכלל לא ידעתי שיש אי ששייך לקבוצת האיים הסרונים ושמו אגיסטרי, והינה אני כאן היום, מטיילת על דרך שנגמרת מול כזה ים טורקיז צלול, מול כזה יופי.
שנאמר, "אם יוצאים מגיעים למקומות נפלאים", ובכן, יצאתי… והיגעתי…"

(20) שלט אזהרה
אין מצב שמסתובבת בכל מקום שהוא ולא קולטת שלט אזהרה. הם מפוזרים בכל מקום, וכל פעם האזהרה תהיה קשורה למקום. במקרה של אגיסטרי האזהרה היתה מפני קמפינג בחיק הטבע. קריאה, מובנת, הגיונית. אבל כמו רוב שלטי ההזהרה שאני מצלמת, זהו שלט שחולפים על פניו ולא מתייחסים אליו ברצינות.

"בנמל, בבוטקה של הכרטיסים, צילמתי שלט שאוסר על קמפינג באי. יש ציור של אוהל ולידו מדורה ומעל שניהם איקס גדול. ומסבירים גם למה, כדי להגן על הטבע הייחודי. נראה שליוונים הצעירים, בדומה לישראלים שאני מכירה, יש בעייה בהבנת הנקרא, או קריאה סלקטיבית. כתוב שאסור, אז כתוב. כתוב שהעונש הוא 300 יורו קנס. אז איימו. בפועל ראיתי לא מעט אוהלים על קו המים וביער. מנחשת שאלו צעירים שלא בא להם לשלם 30 יורו ללילה לחדר, שבא להם לישון בטבע."

(21) תמונת OMG
הייתי מוכרחה להכניס לסידרת התמונות הזו גם תמונה כזו, שאולי לא נראית הכי אטרקטיבית, כי זו לא מטרתה. היא צולמה עם מבט כזה בעיניים של OMG! מה זה הדבר הזה?!

"הבוקר כשיצאתי לכיוון המאפייה, לקנות מים ובורקס, עצרתי נדהמת ליד מנגל עצום מיימדים. כזה דבר לא ראיתי בארץ. מדובר במנגל חשמלי עליו משופד ירך עצום של חייה שמסתובב לאיטו מעל הגחלים. או בגירסה פשוטה יותר, יושב בחור על שרפרף ומסובב עם מנואלה את נתח החייה. שנאמר, OMG! עם אייקון מהוואטסאפ של דמות עם עיניים ענקיות פתוחות בתדהמה! נדמה לי שכל צמחוני שיחלוף על פני ההכנות לארוחת צהרי הפסחא היווני ימלמל OMG…"

(22) תמונות שמנציחות חווייה חד פעמית מיוחדת
בסידרה הקצרה שלפניכם יש תיעוד של חווייה חד פעמית, מסוג ההתרחשויות שקורות בטיול, כשנקלעים למקום וקורה משהו שעוד דקה יתפוגג.
כך זה היה עם ההופעה המאולתרת של חבורת כלי נשיפה ממתכת שנעמדה באחד הרחובות המתפצלים מהמדרחוב באתונה וניגנה את הנעימה שהעירה בי זיכרון רדום מסרט ישן-ישן. הצטופפתי עם יתר האנשים שנעצרו על מנת להקשיב. הם ניגנו כ"כ יפה, ראיתי עליהם כמה הנאה הם שואבים מהמוסיקה שהם עושים, מוסיקה שנגעה בי מבפנים.
נכון שלא התמסרתי עד הסוף לחוייה, כי בו בזמן שלפתי את המצלמה והיקלקתי, וגם הסרטתי עם הסלולרי.
רציתי לשמור עדות לנגינה היפה הזו, שמצאה חן בעיני, שעשתה לי נעים בלב. וטוב שעשיתי.

"שש וחצי. באחת הסמטאות בין המדרחוב לכיכר סינטאגמה, לפני הקתדרלה של אתונה, חבורה של 12 נגנים בכלי נשיפה ממתכת. התאסף סביבם קהל גדול ולא בכדי. הם טובים. מנגנים נעימה שפעם, לפני שנים רבות, כשהייתי בעיניין של "מוסיקת עולם" נהגתי להאזין לה. הצלילים הללו עוררו בי זיכרונות מפעם, מין תחושה של געגוע לא מוסבר. הם ניגנו כ"כ יפה, נגינה שהלכה והתעצמה. הוידיאו הקצר שהסרטתי עושה לקטע הזה עוול.
מסוג ההפתעות שפוגשת ברחובות."

זה הסירטון שהסרטתי, גם אם אינו יציב ויש קפיצות, לא מוחקת. שומרת.

זה פס הקול המקורי מהסרט "שעת הצוענים"

מציעה לכם לנסות את התרגיל הנ"ל. אם שבתם מטיול עמוסים בחוויות ותמונות, נסו למיין לפי הקריטריונים שהיצעתי ומוזמנים לספר לי בתגובות איך היה.


פרקים מתוך "החופשה היוונית שלי":

Comments

8 תגובות על “החופשה היוונית שלי: אלבום תמונות מינימליסטי”

  1. תמונת פרופיל של עינת הרשקו
    עינת הרשקו

    אילנה יקרה, אהבתי את דרך ההתמודדות שלך עם שפע התמונות . גם אני לעיתים מתלבטת מה להעלות ותמיד מעלה יותר מהנדרש. אני יודעת שזב לא נחוץ ויודעת שזה מכביד ועדיין עוה זאת. בקיצר – יש לי עוד דרך לעשות.

    1. תמונת פרופיל של אילנה בר

      תודה עינת. אני חושבת שכולנו "חוטאים" בזה, בשפע הזה, שהרי אם צילמתי כ"כ הרבה תמונות, מדוע שאשמור את כל היופי הזה לעצמי. מזל שיש חץ גלילה מטה ומי שלא בעיניין יכול לדלג הלאה. לדעתי זה קשור ליכולת ספיגה ששונה מאדם לאדם. צלמים הם לרוב אנשים ויזואלים שקולטים את המציאות דרך אימיג'ים, קומפוזיציה, צבעוניות וכו'.ככה זה לפחות עובד אצלי. ואם ככה אני חווה מקום, ככה אני גם מתרגמת את החווייה.
      בסופו של יום זה מסתכם במילה אחת – איזון.

  2. תמונת פרופיל של איריס
    איריס

    נהניתי לקרוא את התובנות שלך. גם אני חוטאת לעיתים בצילום יתר והעלאת תמונות רבות מדי.
    הטרנד העכשווי הוא פחות אבל אני מה לעשות כנראה אוהבת יותר… בכל אופן אהבתי את האופן שבו מיינת את התמונות ( ובעצם את החוויות). מעניין אילנה.תודה

    1. תמונת פרופיל של אילנה בר

      תודה איריס. את חושבת שהטרנד העכשווי זה הצימצום? לא שמתי לב אולי כי אני מוקפת כזה שפע מילולי וויזואלי… יש בזה משהו מאוד יפה בעיני, כי מתוכו אפשר לתפוס משהו אחד או כמה עיניינים שמושכים את תשומת הלב. כמו מה שעשיתי בפוסט הזה. יכולתי להמשיך עוד ולמצוא עוד נושאים של צילום, כמו צילום טבע (ים, פרחים) שצילמתי באיים לעומת צילום של רחובות בעיר וכו', אבל אלו בעיני כבר נושאים בנאלים, לכן עצרתי.

      1. תמונת פרופיל של
        משתמש אנונימי (לא מזוהה)

        כן.
        כבר קיבלתי הערות על פחות תמונות נותנות פוסט שווה יותר וממוקד יותר.
        הרבה תמונות מורות על בלוגר מבולבל… אבל אני חושבת אחרת. לדעתי התמונות מעשירות את האופן שבו אנחנו מעבירים לקורא את החוויה. ובכל אופן מתקשה לצמצם ולבחור. כולם היו בניי 😊

        1. תמונת פרופיל של אילנה בר

          תודה על תגובתך. מסכימה איתך. תלוי גם אילו תמונות נבחרות לפוסט.
          עצם העובדה שכולנו יודעים לתפעל מצלמה לא עושה אותנו בהכרח לצלמים מעולים. יש תמונות שהן לחלוטין נטולות עיניין, לכן כפי שמהדקים את הכתיבה ומסגננים את הניסוח ככה חשוב לדעתי להקפיד על בחירה של תמונות. גם אם את בוחרת לשים 80 תמונות בפוסט אחד, שלכל הדיעות זה המון, אם אלו תמונות נעימות לעין, מעניינות, כאלו שמספרות סיפור – אז אני כקוראת אביט בהן בעיניין.
          מילת המפתח היא איכות. וגם סגנון הכתיבה של הבלוגר. אני בלוגרית ויזואלית. אצלי לתמונות יש תפקיד מאוד חשוב לצד הצלל, לכן הן הולכות יד ביד לצד המילים.

  3. תמונת פרופיל של הופאק
    הופאק

    אני מודה שבדרך כלל אני מדלג על הטיולים שלך לחוץ לארץ אבל כאן בגלל הנושא נכנסתי לקורא. התחברתי מאוד לצורת הכתיבה שלך אבל בסוף הרגשתי שעדיין יש יותר מדי תמונות וקשה להתמקד בכולן.
    ממעט הניסיון שלי מעבר ל־30 תמונות אני כבר מרפרפף לסוף ובמקרה כמו של פייסבוק שמודיע מראש על מספר התמונות לפעמים אפילו לא מנסה להתחיל.
    כן, קשה לבחור. יש הרבה תמונות יפות, יש תמונות שמעבירות מסר ויש תמונות שמעלות זיכרונות. בסוף אין ברירה אלא להתאמץ ולסנן. במחשב בבית אפשר לזרוק כמה תמונות שרוצים. אולי נחזור אליהן בפנסיה או כשימציאו תוכנה שתדע לבחור את התמונה שבדיוק מתאימה למצב הרוח שלנו.

    נכון שאת לא כועסת?

    1. תמונת פרופיל של אילנה בר

      לא, למה שאכעס? אני שמחה לקבל פידבק גם כזה שאומר לי שהגזמתי…למזלנו יש את חץ הגלגילה ואפשר לרפרף למטה….
      אני מאוד מקווה להשתפר במלאכת הצימתום. מודה שקשה לי מאוד. שאני אדם של גם וגם וגם…. אמין לי שבתיקיין יוון היו פי אלף תמונות ממה ששמתי בפוסט. וכן, צודק, באמת דחסתי יותר מדי לפוסט שכותרתו "מינימליזם"…