"מה זה הדבר הזה?" – אמנות סביבתית בחיק הטבע

"מה זה הדבר הזה?", היא שואלת והוא עונה לה, "לא ברור".
מה לא ברור, מקימים פסל חדש! אני מבקשת להידחף לשיחה אבל מתאפקת…
מספר אנשים סובבים סביב כמה מוטות ברזל כתומים, מחברים כבלים, מרימים, מחזקים, מותחים עד שתתקבל הצורה כמו במודל הקטן המונח על הדשא.
וכל האקשיין הזה קורה בגלרייה הפתוחה, בשדות המוריקים ליד היישוב ארסוף-קדם.

זו הגלריה הירוקה שבימים אלו זוכה להתעניינות גדולה מאוד מצד משפחות מטיילות שיוצאות לטיול שבת בחיק הטבע. רצוי שיהיה קרוב לבית, נגיש למכונית ואם אפשר גם עם פיסת דשא כדי שאפשר יהיה לפרוש שמיכה או מחצלת ולהתיישב לפיקניק בחיק הטבע.
הגלריה הירוקה עונה על כל הקריטריונים, מה שמסביר את מידת הפופלריות של המקום והנהירה ההמונית אליו בשבת האחרונה.
השלטים הפזורים מבקשים לא לערוך פיקניק בשטח הגלרייה, אבל זו הנחייה שקשה למטיילי השבת לקיים כהלכתה. אז מתרחקים קצת מהפסלים, פורסים שמיכה או מחצלת על הדשא בצהרי שבת אביבית לנשום אוויר של "מחוץ לבית", לספוג קצת מקרני השמש הנעימה.

גם אני יצאתי לטיול שבת קצר במרחבי הגלריה הירוקה, מקום מוכר שזמן רב לא ביקרתי בו.
יתרונות: מרחק נסיעה קצר מהבית, כבישים פנויים ולא עמוסים בתנועה, מרחב פתוח ככה שגם אם מגיעים הרבה אנשים, הצפיפות לא מורגשת, אמנות אקולוגית, פסלים שעושים שימוש בחומרים מתכלים ונותנים חומר למחשבה, שמש אביבית שמעניקה מנה גדושה של ויטמין D שנחוץ לי בימים של אחרי הסגרים.
חסרונות: אין, למעט העובדה שאין ספסלי ישיבה או שירותים מסודרים.

למי שלא שם לב, הטבע הורסססס עכשיו. קשה לתאר במילים כמה יופי ירוק וצהוב יש בשדות ובצידי הדרכים.
"ארץ ישראל יפה, ארץ ישראל פורחת", ארץ ישראל בימים אלו על התפר בין החורף לאביב ירוקה מאוד. למי שיוצא מהבית לטייל, ההנאה מובטחת. בסוגריים אבקש לשמור על הניקיון, לקחת את כל הפסולת איתכם חזרה למכונית ולא להשאיר שום עקבות לכך שהייתם שם, גם לא קליפות קלמנטינה.

את התמונות היפות שצילמתי השבת בגלריה הירוקה אני רוצה לחלוק אתכם בפוסט זה, עם כמה מחשבות על בלייה-בנייה.

בפוסט ישן שפרסמתי בבלוג לפני שלוש שנים על הגלרייה הירוקה (7.3.18) צרפתי שלל תמונות מהפסלים שצילמתי אז, פסלים שעשויים מחומרים מתכלים. עץ או אדמה. קונסטרוקציות גדולות שהוצבו בשדות ובמרוצת הזמן מזג האוויר נתן בהן את אותותיו.
כעת, מרס 21, מעניין לבוא לביקור נוסף בחלל הפתוח של אותה גלרייה ולהביט בפסלים. מה עדיין נשאר עומד על תילו, מה קרס ונפל, מה התבלה, מה הושחת, מה נבנה מחדש.

נתחיל מהעובדה הברורה שהגלריה עדיין קיימת. ובאותו המקום בדיוק. הוא נשאר דומה מאוד למה שאני זוכרת מהביקור האחרון.
מה שיכול להפתיע לטובה שאותם שטחים פתוחים עדיין פתוחים כמו שהיו אז. להבדיל משטחים רבים באיזור המרכז והשרון ששינו את יעודם מחקלאות לבנייה.
ממה שזכור לי לתושבי הישוב הכפרי הקטן ארסוף-קדם יש בעלות על השטחים הללו, לפי איך שהם נראים בשטח אלו לא שדות לגידולים חלקאיים. איך יכול להיות שהמדינה לא שמה עליהם את היד? שכרישי נדל"ן לא השתלטו עליהם, גידרו אותם והתחילו לבנות מפלצות בטון למסחר ולתעשייה?
אני לא רוצה להטעות כי אין לי שמץ מושג מה קורה מאחורי הקלעים, אם ניסו לנהל מו"ש עם תושבי המקום על מכירת הקרקעות – אולי כן, אולי לא.
מה שחשוב זו השורה התחתונה. השדות עדיין ירוקים, פתוחים, נותנים למבקרים במקום טעימה קטנה של טבע בין שפיים לאפולוניה, בואכה הרצליה פיתוח. הם גובלים בגן לאומי "חוף השרון מצוק ארסוף קדם".
נכון לחודש מרס 2021 הטבע פתוח, נגיש לכולם, ללא עלות.
זוהי אם כך ההפתעה הראשונה, במדינה שמנכסת כמעט כל שטח פתוח לתנופת הבנייה הבלתי פוסקת ומלבישה אותו ביציקות בטון פונקציונליות וכעורות.

הפתעה שנייה היא הפסלים עצמם – הרוב הגדול עדיין שם. חלק מהפסלים נפלו, אבל ככל הנראה לא בגלל התערבות אנושית, אלא בגלל כוחות הטבע.
פסלים בצורה של חצי קשת וגלגל שקודם עמדו לגובה, מונחים היום על האדמה.
מצאה חן בעיני העובדה שהאחראים על הגלריה או מי שבנה את הפסל הניח לו ליפול ולא בא לתקן. ליישר, להעמיד מחדש, לחזק את החיבורים וכו'. זו המשמעות של פסלים מתכלים. ברגע שהסתיימה מלאכת הבנייה וההצבה בשטח הפסל ננטש לגורלו.
כמובן שיש שלטים שמבקשים מהציבור לא לטפס. אבל אי אפשר לבקש מהרוחות לא לנשוב או מהגשמים לא לרדת, להרטיב את העץ או האדמה מהם עשויים רוב הפסלים.

הביקור באותו המקום בהפרש של כמה שנים מסב את תשומת הלב לתהליכי הבלייה.
הם בולטים במיוחד בכיתת בית הספר שמורכבת מכיסאות עץ ישנים, כמו של פעם. הכיסאות מסודרים בשורה בצורה של קשת בענן וגם מונחים בשורות-שורות מול הקשת. חלק ניכר מהכיסאות התפררו עם הזמן, התבלו מאוד. שטח הכיתה הצמיח עשבים, צמחייה שגדלה פרא. מכסה את הרווח בין הכיסאות.
הפסל נותן לי תחושה חזקה של עזובה. מה שפעם היה כיתה, מקום מסודר בו התלמידים לומדים רוכשים ידע וערכים הפך עם הזמן למקום נטוש, מקום בו העזובה שולטת. מזכיר במשהו את הסיטואציה העכשווית של בתי הספר בימים שאחרי הסגרים…

לקראת סוף הביקור מגיעה לשדה בו מורגשת פעילות יוצאת דופן. הקמה של פסל סביבתי חדש.
6 מוטות ברזל גדולים כתומים שיהיו מחוברים זה לזה באמצעות כבלים שנועדו לייצב את הקונסטרוקציה.
במקרה עברתי שם כשעבדו לחזק את החיבור בין המוטות. מנסה לנחש איך יראה הפסל כשהעבודה תסתיים. פסל גיאומטרי, פסל שבתיכנון ובביצוע שלו הושקעה עבודה אנליטית של תיכנון ומדידה. לעומת פסלים אחרים בגלריה שעשויים מחומרים רכים יותר, כמו אדמה. למשל, ערימת עפר בתוכה נעוצים סכין ומזלג עשויים מעץ. ערימה שמשנה את פניה לפי עונות השנה ובימי החורף גדלה מתוכה פלומה ירוקה.
הפסל החדש מקובע בשני מוטות חזק לאדמה ושאר המוטות יעמדו בזוויות שונות ויוחזקו מתוך כוח הכבידה ותודות לצורה המיוחדת בה הם מחוברים זה לזה. פסל כתום שידגים מהו איזון.
תוהה כיצד יראה בעוד חודש, שנה, שלוש שנים מהיום? האם ימשיך לעמוד במקומו, מאוזן?

שמחתי לגלות שהגלריה ממשיכה להתחדש ולהוסיף עוד עבודות.
שמחתי לראות גם את שיירת המכוניות שנכסה למתחם בשעה שפניתי החוצה.
הסוד הגדול בשבתות אביביות ויפות כאלו, הוא להגיע בשעות הבוקר המוקדמות, ככה שבצהרים, כשמתחיל העומס הגדול, להתחיל בנסיעה בכיוון ההפוך, חזרה הביתה.

"…בא עוד בוקר זורח
אקליפטוס תינוק
ענפים הוא שולח
אל השמש רחוק
מתעורר בי הילד צוחק לירוק
… אני ילד ירוק
שם באמצע היער קרחת של דשא
ריח בושם הגשם חזק ומתוק
מתעורר בי הילד צוחק לירוק
… אני ילד ירוק…"
יהונתן גפן

לפני שעוזבים את הגלריה הירוקה, ממליצה בחום להיפרד מהמכונית ליד פסל השער, דומה לטורי היפני, ולהתקדם בהליכה לכיוון הים.
תגיעו אל השלטים שמכריזים של שמורת מצוק השרון וכעבור הליכה קצרה נוספת תגיעו אל קצה מצוק הכורכר.
ושם – מיצאו פינה נוחה לשבת, להתבונן בים הגדול, הכחול, הפתוח, בגלים שנשברים אל החוף.
מקום נהדר להפסקת נוף, לנשימה עמוקה שתמלא את הריאות באוויר ים צלול ונקי.

מקווה מאוד שהתמונות בפוסט זה סיקרנו אתכם ואולי גם יניעו אתכם להגיע בזמן הקרוב לגלריה.
למעוניינים יש אפשרות להירשם לסיור מאורגן עם הדרכה מהאחראי על הפארק, "פארק דינה".
כמןו כן, מוזמנים לקרוא עוד על ביקור במקום בבלוג "החיים סילאן?" – פיקניק בגלריה הירוקה בארסוף קדם

Comments

2 תגובות על “"מה זה הדבר הזה?" – אמנות סביבתית בחיק הטבע”

  1. תמונת פרופיל של אריה שיף
    אריה שיף

    אילנה שלום
    הרשימה של מלאכי שביל לא מעודכנת, בערד הרבה מלאכים עזבו כך שכדאי להתעדכן
    יום מקסים.אריה שיף.

    1. תמונת פרופיל של אילנה בר

      שלום אריה, מלאכי השביל זה משהו שפחות רלוונטי דווקא לפוסט הזה.
      אני לא מחזיקה ברשימה המלאה, בדף עם רשימת הקישורים לשביל ישראל רק הפנתי לויקי-שביל.
      זה לא באחריותי לעדכן את שמות המלאכים ברשימה – ומי שיוצא לדרך כדאי שיבדוק ויתעדכן בקבוצות הפייסבוק הרלוונטיות.