אור וחנוכיות בירושלים

זו העונה של השנה בה מתפרסמים "סיורי חנוכיות" כפטריות אחר הגשם, המבושש לבוא. סיורים שמבטיחים להוביל את המטיילים בסימטאות של השכונות הירושלמיות בהן נוהגים התושבים להניח חנוכיה על אדן החלון. בשנים שעברו יצאתי לבד לשוטט בשכונת נחלאות, שכונה שפעם גרתי בה.

לכבוד החג אספתי לפוסט זה כמה מצילומי החנוכיות הירושלמיות שלי שיחד ייצרו אור גדול, שיגרש את החושך. אבן הבוחן של חנוכה הוא פרסום הנס ולכן מניחים את החנוכיות על אדן החלון,בליטים אותן כלפי חוץ.

אומרים שהעיניים הן החלונות לנשמה. חלונות הן גם נקודת מבט החוצה ופנימה.
מאז ומתמיד נמשכתי לצלם חלונות, אולי מתוך ניסיון לתפוס בעין המצלמה גם את מה שקורה בחוץ וגם מה שמתרחש אצלי עמוק בפנים. בשיטוטי הרבים ברחובות של עיר, זו יכולה להיות ירושלים, תל אביב, לונדון, או כל עיר אחרת, המבט מתעכב ליד החלון, תוהה מה מתרחש מבעד לחלון, איזה חיים מתנהלים שם, בתוך הבית.

יֵשׁ שָׁעָה שֶׁהָאוֹר
יֵשׁ שָׁעָה שֶׁהַכֹּל יוֹשֵׁב בְּתוֹךְ הָאוֹר
כְּמוֹ אֶבֶן חֵן בְּתוֹךְ עֲדִי זָהָב
אֶפְשָׁר לַחְפֹּן אוֹר כָּזֶה
אֶפְשָׁר לֶאֱכֹל אוֹר כָּזֶה
אֶפְשָׁר לִגְמֹעַ אוֹר כָּזֶה
אֶפְשָׁר לַנוּעַ בּוֹ לָאֹרֶךְ וְלָרֹחַב
אֶפְשָׁר לִשְׁקֹל אוֹתוֹ בְּזָהָב
מָלֵא

רחל חלפי

האש גורמת גם לאנשים שאינם מקפידים על מצוות להקפיד על הדלקת נרות. הנרות הסטנדרטים מהשעווה הצבעונית אמורים לבעור מינימום 29 דקות, על מנת לפרסם את הנס. המהדרים מדליקים חנוכייה עבור כל אחד מבני הבית.

האש מושכת אותי אליה.

בגלל זה אני כל כך נהנית מסיבוב בשכונות הירושלמיות בשעת החשיכה באחד מימי החנוכה. אין לי צורך להצטרף לסיור מאורגן, באחד החורפים אני עולה ירושליימה ויוצאת לסיור חנוכיות משלי בנחלאות ובשכונות החרדיות הצמודות לה. חוצה את גשר המיתרים בצהריים קודרים עם אור נהדר לצילום ומשם ממשיכה רגלית לכיוון השוק ודרומה לו בניסיון למצוא את הרחובות בהם גרתי פעם, כשהייתי סטודנטית. השכונה עברה מתיחת פנים רצינית מאז, נראית היום אחרת לגמרי וגם מאוד דומה.

פה ושם הזדנבתי בעקבות קבוצה מאורגנת, להקשיב להסברים על חנוכה, משמעות השם ומהות החג, בהמשך הערב, ככל שהעמקתי אל תוך הסימטאות הקבוצות הלכו והתרבו, התקהלויות גדולות מאוד של אנשים שבאים לתור את השכונה, הדלקת נרות ציבורית, שירה בקול רם (רק הגברים) "הנרות הללו שאנו מדליקים…"
הרבה מאוד פריימים חשוכים של נרות דולקים על הנסים ועל הנפלאות.

"צריך שכל אדם ידע ויבין שבתוך תוכו דולק נר, ואין נרו שלו כנר חברו ואין איש שאין לו נר. צריך שכל איש יבין שעליו לעמול ולגלות את אור נרו ברבים, להדליקו לאבוקה גדולה ולהאיר לעולם כולו"
הרב קוק

אנו קרבים בצעדי ענק ליום הקצר ביותר בשנה, שיא החורף, שיא החושך. ונרות שמן שדולקים בחנוכיות בפתחי הבתים. להניס את החושך ולפרסם ברבים את נס החנוכה.

״לא יהיה ניצחון של האור על החושך כל עוד לא נעמוד על האמת הפשוטה, שבמקום להילחם בחושך, עלינו להגביר את האור"
א.ד גורדון

חג החנוכה, חג האורים, מזכיר לי נהר של אורות. אור של אהבה, אור של שמחה, אור של ברכה, אור של שפע, אור של פרנסה, אור של יצירה, אור של הרגשה טובה, אור של תבונה, אור של שלווה פנימית, אור של הגשמה, אור של הצלחה, אור של השראה, אור של יצירתיות, אור של ברכה, אור של משמעות.

עולים בי זכרונות מרגעי אור בחיי, רגעים עם בהירות וחדות, רגעים שגרמו לי להרגשה של התעלות, רגעים בהם הרגשתי חיבור עמוק לטבע, לעולם, רגעים בהם התגברתי על קושי, רגעים עם אתגר.

כמו אותו רגע חד פעמי בדצמבר של שנה שעברה, בתום טיפוס מפרך לפסגה גבוהה של הר אחד אי שם במזרח סיני.
העלייה היתה לי קשה, אני מתקדמת בקצב הנשימה, תנופה – נשימה – פסיעה, בלי לבקש עזרה, רק אני לבד, עד שחברתי אל יתר חברי הקבוצה.
נעמדתי שם על קצה הצוק מול היופי הנהדר הזה שנפרש מולי, לא היה לי מושג כמה יפה שם. יופי שכובש אותי. מרגש אותי. מחלחל פנימה לכל תא ותא בגוף. תחושה רגעית של התעלות. ושל שייכות. אני, פסיק קטן שסובב בעולם שייכת למשפחת האדם. באותו הרגע הייתי בשיא הרוגע וגם בשיא העוצמה, המרחבים הביאו לי חווייה גדולה של שקט, של התרגשות, של קלילות, של התרחבות. אושר.

אחרי מנוחה קצרה אנחנו נעמדים במעגל וכל אחד מבקש לקבל מאמא אדמה מענה לשאלות שלו.
לי היו שלוש שאלות קצרות, מה? איך? עד מתי? – מה חיי? איך חיי? עד מתי חיי?
ובאותו שבוע בנופי הפלא של סיני שהילכו עלי קסם כזה גדול, ידעתי שהתשובות תגענה.
החיים ממשיכים, יום רודף יום ואני עודני כאן, מתהלכת על פני האדמה. ה-"מה" וה-"איך" מתבהרים, ה-"עד מתי" איבד מחשיבותו ודחיפותו. הפסקתי לכעוס או לכעוס הרבה פחות, להרגיש קצת פחות כואב, במקומות שפעם כאבו בי מאוד. משהו נפתח בי, משהו נרגע, משהו מקבל יותר, משהו שמח יותר, משהו מואר יותר. אור קטן שמאיר עלי, מסלק את החשיכה שבי, את העצבות, משחרר אותי ממשא העבר, מפנה זרקור למה שכאן, ברגע זה.

אלומה קטנה של אור.

אלומת אור שמפיצה ניצוצות של פשטות, של שלווה, של חופש, של מיקוד, של משהו חדש שנוצר, של שמחה.

ואסיים בתפילת קסומה, מדוייקת, להולך בדרך האור:

״למד אותי להיות נהר של אור בלבבות העולם,
למד אותי לשרת את ליבו של העולם,
ברא בי יצר טוב לעובדך באמת,
ואל תתנגש אמת שבי באמת של אחר״

״נהר של אור״ – נתנאל גולדברג ועמיחי זלינקובסקי

ובשיר נפלא שמרחיב את הלב והנשמה:

"אדם אדם המבין כי האור הוא יעודו נפתחים שערי שמים בעבורו"

שירה גולן

Fly like a river
Flow with the ocean
Fly on the wind that blows throw the winter
Dream about love
Believe in your dreams
Live in the ocean of love
Close your eyes and fill the wind that is blowing
Open up your hands and sing
I am holy
I am holy
I am here to live this life

Dance in not knowing
Know your perfect power
Dance like a lion in the wild
Laugh like a child
Sing in full presents
Sing with the lion in the wild
Close your eyes and fill the wind that is blowing
Open up your hearts and sing
I am holy
I am holy
I am open to see flowers blooming
I am here to live this life

מילים: נתנאל גולדברג

Comments

4 תגובות על “אור וחנוכיות בירושלים”

  1. תמונת פרופיל של בצלאל גוטר
    בצלאל גוטר

    אילנה צילומים נהדרים וטקסט מקסים/

  2. תמונת פרופיל של אילנה בר

    תודה רבה בצלאל. מברכת אותך בחג אורים שמח!

  3. תמונת פרופיל של David Seidenberg
    David Seidenberg

    Can your pictures be used in publications? I have a column on the menorah in Times
    of Israel where I’d like to have a pic of an oil chanukiyah in a glass box outside

    1. תמונת פרופיל של אילנה בר

      Sure. You can use it along with my name. No problem. These pictures were taken at Jerusalem.