טיול חנוכה נודד בדרום – חלק שני – הרי אילת

הפעם האחרונה שטיילתי בהרי אילת היתה בדצמבר 2020, כחלק ממסע הנדודים.
אלה היו ימי הקורונה, ימי בין הסגרים, כשאילת היתה "אי ירוק" שרק השליליים הורשו להיכנס.
השטח היה אז ריק ממטיילים, אני זוכרת את המבט המאוכזב במרכז קניות ביוטבתה כשאני מגלה שזה לא סופר, את הנסיעה למכולת בבאר אורה ואחרי ההצטיידות באוכל היגעתי לחניון הלילה בנחל מנגן והקמתי את האוהל למרגלות הדיונה.
למחרת בבוקר גיליתי שאת הדרך שהמכונית ירדה בערב היא מתקשה לטפס בבוקר ונדרש סוג של חילוץ, שג'יפ מאסיבי יגרור אותה.
בחנוכה 2021 אני למודת ניסיון ויודעת שאת המכונית אשאיר במפלס העליון, בקצה החניון, סמוך לשביל ישראל לכיוון מעלה מלחן. למרגלות הדיונה אני מבחינה בלא מעט אוהלים, של משפחות, כבר לא מחנות הילדים. הילדים פרקו את הציוד, העמיסו על משאיות ואוטובוסים ושבו הערב לבתיהם. מהמכתש וגם מהרי אילת.
שחלילה לא אובן לא נכון, אין לי דבר נגד הילדים, אדרבה, שיטיילו וכמה שיותר. שיכירו את יופיה של הארץ דרך הרגליים. שהם עצמם ידריכו וינחילו את אהבת המולדת לדור הצעיר.

בערב החמישי לחנוכה אני מודה להרי אילת על יופיים, אני מודה לי על שהבאתי אותי אליהם, מודה על אומץ הלב להקים את אוהל, לבד, תחת שמי כוכבים.
מודה גם לאלוהי השקט שברוב חסדו אולי אוכל לישון בלילה השלישי לטיול חנוכה ללא אטמים…

על חלקו הראשון של טיול חנוכה בדרכי הבשמים העתיקות – אפשר לקרוא כאן  


נר שישי של חנוכה

לא מזמן צפיתי בסרטון דוקומנטרי ללא מילים שצילם ג'יפאי שיצא לבד לארבעה ימי שטח. הוא והג'יפ והמפואר והמאובזר וכמובן הרחפן. בתום הצפייה המהנה כמובן שהיה לי מה להעיר, בעיקר על האוכל ו"כמה הרבה הוא אוכל". סצינות הכנת ארוחות הערב שלו היא בדיוק תמונת מראה הפוכה לזו שלי.
נגיד הייתי מעלה רחפן לאוויר, שיצלם אותי מהרגע שכיביתי את מנוע המכונית ויצאתי לאדמת המדבר, בנחל מנגן.
מה הרחפן היה מצלם?

אותי בונה אוהל בזריזות, כולל היריעה נגד גשם, מסדרת את המזרון ושאר החפצים, מוציאה את השרפרף וערכת הקפה מתא המטען ומכינה ארוחת ערב.
בוחרת מתוך סל האוכל הסגול מרק נמס בטעם עגבניות + אריזה של נודלס. מוציאה את הקומקום הגדול, מנקה אותו עם מעט מים, מנקה גם את כוס הפלסטיק, אין סבון כלים, אין ברז אבל יש בקבוק של ליטר וחצי מים וסמרטוט אדום שימושי, לא נקי במיוחד. מודדת כוס וחצי מים ומדליקה את האש בגזייה. מסננת מקופסת הגפרורים את השרופים ושמה בשקית הזבל. שופכת אבקת מרק, מחפשת כף לערבב, היא מלוכלכת, מנקה בסמרטוט, מערבבת, מוסיפה נודלס ומחכה שירתח. מצלמת בטלפון את הארוחה. מערבבת, אוכלת ישירות מהקומקום. מיותר להעביר לספל שצריך לנקות. מנקה את הקומקום עם מים ונייר סופג. הסל של ערכת הקפה מבולגן, שופכת על האדמה ומחזירה למקום. מרתיחה מים לתה. פותחת את שקית הבוטנים, לוקחת חופן ועוד חופן ומניחה על האדמה לקינוח עם התה. מצלמת בטלפון.

בינתיים היום הולך ומחשיך.
אחרי המרק והתה והבוטנים הכל חוזר למכונית, כולל שקית הזבל. נועלת את המכונית, מתיישבת על השרפרף, מקלידה חצי מיליון מילים בפתק בטלפון. הטלפון במצב טיסה, כי בלאו הכי הקליטה לא משהו וכבר הספיקה לשלוח כמה תמונות שצילמה. בשש וחצי נכנסת לאוהל ומתכסה בשק שינה. ממשיכה להקליד עוד חצי מיליון מילים הפתק בטלפון.
בקיצור, לא סרט בעל עיניין יוצא דופן…

בזריחה השמש צובעת את הדיונה של נחל מנגן בכתום משגע, הר מכרות, מעלה מלחן וצוקי תמנע שמוארים באור הרך והקריר של הבוקר יפים מתמיד.
חניתי הפעם סמוך מאוד לשביל ישראל. הוא חוצה את חניון הלילה, רק נראה שרוב השביליסטים ממשיכים לפינה שהוקצתה עבורם בכניסה הלפארק עם שירותים, מי שתייה ונקודת חשמל.
ביציאה מחניון נחל מנגן, מגיעה לכביש הגישה לפארק תמנע. לפני שלוש אפשרויות:
לפנות ימינה ולהמתין עד שיפתחו שערי הפארק ולטייל כל היום במסלולי הליכה מקסימים,
לפנות שמאלה לכייון באר אורה ומשם לצאת למסלול בעמק הנעלם או להמשיך עוד קילומטר וחצי ישר על הדרך האדומה עד לאגם הנעלם. שמעתי עליו רבות ומעולם לא ראיתי במו עיני והינה ההזדמנות להציץ וגם להתלהב. אפשר לרדת רגלית לשפת האגם ולהיכנס לטבול במים, אומרים שהם קרים ומלוחים מאוד. מסתפקת צילום משתי נקודות תצפית וממשיכה אל "העמק הנעלם".

בתחילת הכביש המוביל לתחנה הססמוגרפית נפרדת מהמכונית, אפשר לנסוע עליו בזהירות רבה, ואפשר גם ללכת. זו דרך יפה כשברקע מלווים אותי הרי אילת בצבעים שונים, הר צהוב, הר אדום והר שחור.
נחל צפונות הוא נחל אטרקטיבי, מאפשר מסלול מעגלי גם למי שאינו "מיטב לכת". תחילה עולים אח"כ יורדים, לא משהו מסובך או מסוכן. והיופי? להתעלף מרוב שאין דברים כאלה… כ"כ הרבה גוונים וצורות באבן החול האדומה, צורות שפוסלו ברוח מאות שנים.
ממשיכה מעט לתוך הנקיק וכשהוא מתחיל לטפס מדי עוצרת. הפעם בחרתי במסלול מעגלי וקל יחסית. חוצה שוב את העמק היפהפה, יורדת דרך נחל צפונות הצר ושבה עם השביל האדום חזרה למכונית.

רצף תמונות מ"העמק הנעלם" ומנחל צפונות

זו כבר שעת צהריים, זמן לאכול (שלוש טורטיות עם טונה וטחינה, מלפפון וזיתים, קפה וערגליות לקינוח) + שטיפת כלים סטייל טיול נודד, כשאין שפע של מים וסבון והעפר סופג את הליכלוך ומנקה את הכלי.

כעת הזמן למצוא חניון להעביר בו הלילה. אולי החניון הקטן ליד גבעת יוכבד, אף פעם לא ישנתי שם, אולי הערב. רק שתוכניות לחוד ומציאות בה החניון עמוס באוהלים של קבוצות מטיילים לחוד. מנסה את חניון שחורת, אולי שם תימצא לי פיסת אדמה שקטה. ולמרבה ההפתעה, כן. זהו חניון ארוך וצר ומיועד לאכלס קבוצות גדולות, מן הסתם מאות הילדים הקימו בו מחנה השבוע.

נהדר שבחנוכה 2021 כ-ו-ל-ם יוצאים לטייל. מזג האוויר מיטיב איתנו, המטיילים. לא חם מדי, גם לא קר מדי, הקורונה? הס מלהזכיר, עכשיו הזמן לטייל, לצאת לטבע, להינות.
שמיים פתוחים בגוונים של ורוד-סגול של שקיעה, מרחיבים דעתה ולבה של טיילת שטח אחת. מה נשאר עוד מלבד לומר הלל על יופיו של המדבר, של הרי אילת, להכיר בטוב הקיים בעולם.


נר שביעי של חנוכה

את הלילה הרביעי בטיול חנוכה העברתי בחניון שחורת, סמוך מאוד לתחילת מסלול ההליכה בקניון שחורת או נחל אמיר. מוקדם בבוקר, אחרי קיפול האוהל, אחרי קפה של בוקר, מזיזה מעט את המכונית שתמתין ליד השביל האדום, ולפני שנפרדת מהרי אילת, יוצאת למסלול מעגלי בנחל אמיר.

הרי אילת יפים כולם והמסלול הזה יפה במיוחד. התחלתי לטפס במעלה הנחל בשבע בבוקר, בתום עלייה של 300 מ', ברבע לתשע עוצרת למנוחה והפסקת תפוח.
המדבר שקט ריק, יפה מתמיד. הייתי נשארת כאן שעות, אבל לפני עוד נסיעה ארוכה-ארוכה צפונה. נוגעת בסימון השבילים הצבעוני, זה שבאפליקציה מכנים אותו ה"טמבורייה", התחלתי בכחול, שהתחבר לקראת סוף העליה לירוק, ארד בשחור ואחתוך באדום למכונית. שלא לדבר על האדום-בורדו של אבן החול, הצהוב-זהב של סלעי הגיר והשחור כהה של הסלעים המגמתים בני מליוני שנים.

רצף תמונות מהמסלול המעגלי בנחל אמיר

צבעים וצורות באבן החול 

קווי המתאר של המשך היום כוללים: למלא דלק באילת ולצאת מהעיר דרך כביש 12. אבל לפני כן, הפסקת קפה אחרונה בחניון הר יהורם מול הר שלמה.
"What is your most valuable memory" שאלת היום שמופיעה כתזכורת מאפליקציית המדיטציות בטלפון, בדיוק כשאני לוגמת קפה מול הר שלמה, מלך מלכי ההרים, ונזכרת בזיכרון רחוק ומתוק, מהפעם הראשונה בה טיפסתי עליו.

מכאן מתחילה נסיעה של כחצי שעה לכיוון צומת שקמה/סיירים. להיכנס לכביש 10 ולנסוע ברציפות עד לנקודת היציאה בניצנה, מרחק של 196 ק"מ. מחשבת מרחקים וזמנים כמו בחידות מתטמטיות: אם אכנס לכביש בצהריים, מהירות נסיעה ממוצעת של 50-70 קמ"ש פלוס זמן לעצירות נוף ומנוחה, מתי תגיע הנהגת למחסום בניצנה (נסגר בשעה ארבע).

התוכנית ליום החמישי והאחרון בטיול חנוכה היתה מעט שאפתנית. גם מסלול הליכה מעגלי ויפה בהרי אילת (שלוש וחצי שעות הליכה), גם נסיעה איטית עם הרבה עצירות לאורך כביש 10 (בסוף היגעתי למחסום בהר חריף ב-16:15) וגם נסיעה ארוכה חזרה הביתה בכבישים העמוסים.

הקילומטרים הרבים שנוהגת על כביש כמעט נטוש, על גבול מצריים, כשהחלונות פתוחים, שירים ישראלים ישנים מפעם מתנגנים בווליום גבוה, ואני שרה יחד עם הזמר/ת, בקולי קולות, השיער מתנפנף ברוח, הכביש ממשיך עוד ועוד, האנרגיה של המוסיקה, העוצמה שיש במילים – לכל אלה יחד יש אפקט תיראפויטי עוצמתי פי מיליון מטיפול פסיכולוגי.
ביום השביעי לחנוכה אני מאווררת את כל הכאבים, מעיפה אותם החוצה מהחלון הפתוח. בצדה השני של הגדר עמדות שמירה מצריות, מעוצבות בסטייל, נראות כמו חיילי שחמט. אחרי התקרית המצערת בתורכיה, אני לא רוצה עיניינים, לא מצלמת אותם, מנופפת לשלום רק לחיילים שלנו, מתעלמת מהמצרים, אם כי, יכול מאוד להיות שהחיילים מעבר לגדר עקבו מרחוק אחרי המכונית שמרעישה כמו דיסקוטק על ארבעה גלגלים…

באחת וחצי בערך עברתי את המחסום בצומת שקמה וקצת לפני ארבע וחצי חציתי את המחסום בהר חריף ונפרדתי מכביש 10.
ובין לבין נהיגה מענגת של קרוב למאה קילומטרים שחלקם חדשים לי. אני והמכונית בתנועה, חולפות על פני נופים פתוחים, שמיים פתוחים, רחבים, גדולים, מדהימים, צבועים בתכלת מהפנטת שלאט-לאט משתנה לוורוד-סגול.
עוצרת בשולי הדרך, יוצאת לכמה רגעים מהמכונית, נעמדת במרכז הכביש, מרימה מבט לשמי המדבר הטובים, מרגישה את הבטרייה הפנימית שלי טעונה במלואה.

לא יכולתי לבקש אקורד סיום מוצלח מזה לטיול חנוכה 2021, טיול סולו נודד של חמישה ימים/ארבעה לילות, שבאמת-באמת היה טיול מיוחד ומשמעותי עבורי.


לסיום חלקו השני והאחרון של טיול חנוכה סירטון עם תמונות נוספות מהרי אילת המרהיבים ביופיים

Comments

4 תגובות על “טיול חנוכה נודד בדרום – חלק שני – הרי אילת”

  1. תמונת פרופיל של הופאק
    הופאק

    רק עכשיו הגעתי לקרוא את הפוסט השני ונהניתי מאוד מתיאורים ומהתמונות. לצערי בהרי אילת כמעט ולא יוצא לי לטייל בגלל המרחק.

    1. תמונת פרופיל של אילנה בר

      תודה. בהזדמנות קח כמה ימי חופש וסע לשם. רק לא בזמן שהמדבר מוצף בצבא של ילדים… הרי אילת נהדרים, יש כ"כ הרבה מסלולי הליכה יפהפיים.

      1. תמונת פרופיל של הופאק
        הופאק

        כן, חנוכה הוא לא הזמן המתאים. אני תמיד מתפלא על ההצפה. הייתי עם המשפחה לפני כמה שנים סתם בסוף החורף והיה שקט וגם זול.

        1. תמונת פרופיל של אילנה בר

          נכון, בחנוכה הנוכחי היתה הצפה עצומה של מטיילים.