שלג בשרב בהר הנגב הגבוה

לקוראים שמתחילים לקרוא את הפוסט, נא הדליקו רמקולים ולחצו על כפתור ה-Play.
זהו פס הקול שבחרתי לפוסט זה, שלג בשרב

בפברואר 2015 יצאתי עם חבר לטיולים לכיוון מצפה רמון המושלגת לסיבוב מושלג וקפוא. חמישה שבועות לאחר מכן חזרתי שוב אל הר הנגב הגבוה, כשהפעם התחזית מדווחת על שרב. תזמון מעולה של שני ביקורים באיזור, בשיא החורף ושיא האביב, כשהר הנגב פרח בעוצמה שלא זכורה לרבים מהמטיילים הוותיקים.

מה יוצא כשמערבבים שלג עם שרב?
מקבלים את הר הנגב בשיאו – תענוג כפול שניים.
הישארו איתי ותראו בעצמכם למה שינויי מזג אוויר קיצוניים יכולים לגרום.

מכה של צבע בשמורת ירוחם

בסוף מרס 2015 יצאתי לטיול דו-יומי בגוון אביב מדברי. התחלתי בסיור נינוח בשמורת האירוסים שליד ירוחם. שמורה קטנטונת ומאוד יפה, שביקרתי בה לראשונה. מייד הבנתי שהיגעתי למקום מיוחד במינו, מקום שביתר ימות השנה יבש, צחיח, חום, משנה את פניו לכמה שבועות בשנה.

כמי שנגועה במחלת האירוסים אני מגיבה נהדר למראה כל אירוס, על אחת כמה וכמה אם מדובר באירוס שאני רואה לראשונה. אירוס ירוחם שייך למשפחת אירוס ההיכל והוא דומה לאירוסים של נתניה וקדימה שאני מכירה, רק שהוא קטן יותר עם גוון קצת אחר של סגול.

צילמתי כמה וכמה קלוזאפים על מלכי השמורה מירוחם, פרחים שבוקעים מאדמת המדבר. בגללם השכמתי קום, כדי להתכופף ולהסתכל על הפלא הזה מקרוב, כדי להתפעל מהם, מכל הפרחים שבשמורה

מגוון כל כך גדול בשטח כל כך קטן  

סובבתי כשעה תמימה ביופי הנהדר הזה עד שגם הסיור שלי הסתיים. ומי שקורא ורואה את התמונות וחשקה נפשו לראות את היופי הזה במו עיניו, ממליצה לעקוב אחרי דיווחי הפריחה, להבנתי אירוסי ירוחם כבר פורחים ובהחלט שווה לבקר בשמורה הזו.

על כביש 204 

אחרי הסיור בשמורת ירוחם שמתי פעמי לכיוון מדרשת שדה בוקר, בדרך לא יכולתי שלא לעצור בשולי הדרך ולצלם את הגבעות מצופות פלומה ירוקה.

וזה החזיר אותי לאותו יום שישי, ה-20 לפברואר 2015, אחרי שסיימנו את סיבוב השלג הקפוא במצפה רמון ואחרי שהתעכבנו בשדה בוקר רצינו לנסוע לכיוון המכתש הגדול. לקראת אחר הצהריים עלינו על כביש 204 ונסענו עליו עד שנתקלנו במחסום. ירדנו מהמכונית והתקרבנו למחזה מרהיב שלא רואים כל יום. נהר של מים חומים הציף את הכביש ורק נהגים אמיצים/טיפשים העזו להיכנס לשלולית העמוקה.

בנסיעה על כביש 204 בשישי האחרון של מרס פזלתי כל הזמן עם העיניים לצד שמאל של הכביש למצוא את העצים הללו, את שלולית המים החליפה שלולית דשא ירוקה-ירוקה. "שלולית" זו נקראת "ליימן". זוהי מילה יוונית שפירושה "נמל". קק"ל הכינה עשרות "ליימנים" כאלה בנגב הצפוני ובהם נטעה בעיקר צמחיה מקומית, אבל גם אקליפטוסים. מי הגשמים מתרכזים בתוך המחפורת הקטנה באפיקים הקטנים וגם אחרי שהמים נעלמים, עדיין יש בתוך האדמה מספיק לחות לטובת שורשי העצים.

פאתי מדרשת שדה בוקר, באיזור שמכונה "שדה צין" התכסו מרבדים צהובים, על רקע חוד עקב המפורסם

פלאש-בק למים זורמים ממש מתחת למדרשת שדה בוקר

וכשסיימתי את הסיבוב הקצרצר בשדה צין אני חוזרת למכונית שעמדה בשמש ומרגיש לי נורא להתבשל בחום הקייץ שקרב ובא, עד שהמזגן מתחיל להשפיע ולצנן קצת.
והינה מגיעים פלאש-בקים מאותו שישי, כשזרמו באותו המקום כ"כ הרבה מים והיה כל כך קררררר…
מפל הדבשון, מפל שרוב-רוב הזמן יבש זרם באותו היום בשצף. מחזה נדיר.

ירדנו עם המכונית לכיוון שמורת עין עבדת ועצרנו כמה מטרים לפני ההצפה על הכביש, במפגש של נחל חווארים עם נחל צין, מפגש סוער, גועש, בצבעים של שוקו-מוקה ובטמפרטורה של ארטיק קרח.

בין שדה בוקר למצפה רמון  

ככה נראתה הדרך ממצפה רמון לשדה בוקר באותו שישי הקפוא הזכור לטוב, למרות הקור הנורא ששרר

עוצרים לצלם ובמפגש של כביש עם נחל צין, מאטים ובבת אחת- ספלאששש – מים מתיזים על החלונות
אבל בשישי של סוף מרס השמיים היו בהירים, שום טיפת מים לא זרמה ואני, ש"טסתי" במכונית לא רציתי לעצור לצלם, כי לא היה מה לצלם, זה אותו הנוף שכולם מכירים שחולף מבעד לשמשת המכונית בדרך דרומה, בואכה מצפה רמון.

בורות לוץ מלאים עד גדותיהם ופורחים ופורחים  

התחנה הבאה – בורות לוץ – מתארגנים  לתזוזה ומייד… בום! טרח! הוורוד והאדום העז מכה בעיניים…

כזה יופי מזמן לא ראיתי, אני נאנחת בלב, הרי רק בבוקר התמוגגתי מהאירוסים ועכשיו במרחק כך וכך קילומטרים כזה מופע מרהיב של צבעונים אדמוניים.
הצבעוני הססגוני כבר נבל ואלו שהיו לקראת סיום הפריחה לא הצדיקו שאתכופף נמוך לצלם. התמקדתי בצבעוני המדבר באדום בוער שניקד את המדבר בהמון-המון נקודות אדומות.

הכתמים הירוקים עדות לכמות הגשמים שירדו  

בין פזאצטא אחת לשנייה על מנת לצלם את הצבעוני בגובה עלי הכותרת שלו אני גם מטיילת. התחלתי במסלול האדום שיוצא מחניון הלילה של בורות לוץ. מסלול קל למדי ועובר בין הבורות. אני הולכת באחו הירוק הפורח ולא מאמינה שזה מדבר. בעצם, החום מזכיר לי שכן…

לחשוב שכבר סוף מרס ושאני בהר הנגב ואלו צבעונים, בבודדים, בזוגות, בחבורות גדולות יותר – מחזה שמותיר אותי ללא מילים.

על ראש אלות 

כשמסתיים הטיפוס ואני על ראש אלות, ברוח הערה שנשבה בצהרי יום שישי וקצת עמעמה את השרב, מתגלה נוף של  360 מעלות של מרחבים פתוחים בגוונים של חום-ירוק. אני מתיישבת על קצה המצוק לנפנף ברגליים מעל התהום, לאכול תפוח, ולצרוח… כמו באימוני השחייה לשחות בריכה שלמה בנשימה אחת, כשאני לבד במדבר אני מתאמנת בלצרוח עד שנגמרת הנשימה. נסו את זה פעם.

אין כאן אף אחד מלבד השמיים, האדמה, המדבר, הרוח.

המשך בדרך הפורחת בנחל אלות   

אילולא ציינתי שאני מטיילת בנחל אלות, הייתם מנחשים שהתמונות משם? מאחד המקומות הנידחים והצחיחים בארץ? צילמתי עצי שקד, שקד הרמון שכבר סיים לפרוח ואת האלה האטלנטית המפורסמת מהנחל הזה. וכמובן, המוני צבעונים לאורך השביל.

בטיפוס על הר רומם, ההר השני בגובהו בהר הנגב, אלף ומשהו מטרים, כשהרוח נעלמת והחום מורגש במלוא עוזו, אני ממלמלת לעצמי: "פעם היה פה שלג", על משקל "פעם היה פה ים"

סוסים על שפת המכתש המושלג  

מזל שהיה חמסין באותו היום כי בלילה כשישנתי באוהל בחניון הלילה בבורות לוץ היתה טמפרטורה סבירה ולא קפאתי לשם שינוי. מה שהזכיר לי איך נראתה מצפה רמון באותו יום מושלג לקראת סוף פברואר ואת מופע הסוסים ההזוי באמצע סערת שלג.

אל הסוס השחור שבוודאי קפא מקור אחרי שהורידו לו את המעיל הצטרפה סוסה חומה. בשביל זה הוצאתם אותם בקור? אם אני לא טועה הם לא נתנו לסוס השחור לסיים את מלאכתו וניתקו אותם אחרי כמה דקות

ואחרי המחזה הלא ברור הזה נכנסנו לבית הקפה לשתות תה חם ולהפשיר קמעה.

לסיום – מה קורה כשמערבבים שלג בשרב 

וכעבור חמישה שבועות, לחזור אל אותם המקומות ולראות איך השלג וכמויות המים שירדו מן השמיים חלחלו אל אדמת המדבר הצחיחה, השקו אותה והצמיחו מתוכה את כל היופי הירוק והפורח הזה.

מקוה מאוד שאהבתם גם את מראות השלג מן הקור הקיצוני וגם את מראות הפריחה השופעת, לכל אחד היופי והייחוד שלו.