יומן אמנות: מסע הגיבורה שלי

36 קולאג'ים, חלקם עמוד אחד, חלקם כפולה, שלושה מתוכם על דפים נפרדים שמוצמדים לעטיפה הפנימית.
יצירה כמעט יומיומית שארכה קרוב לחודשיים, החל מ-18 במאי עד 11 ביולי, למעט כמעט שבועיים של קורונה, כשבקושי היה לי כוח וחשק ליצור.
יומן שכרכתי בעצמי מדפי בריסטול לבנים וריקים בגודל של רבע גיליון.
יומן שעטפתי כמו שפעם עטפנו ספרים ומחברות, רק שבמקום לקנות נייר עטיפה מיחזרתי מפת סימון שבילים ישנה של הר הנגב. מפה ששימשה אותי בטיולי שטח רבים במערב הרמון. מסומנים עליה "מעלה אילנה", השביל הירוק שמוביל אל קניון הפריזמות בקרקעית המכתש, זקיף הרמון, מקטעים משביל סובב הרמון בו צעדתי, חניון פיטם ועוד נקודות ציון רבות, אהובות ומוכרות.
זה השימוש המשני הטוב ביותר שיכולתי למצוא למפת סימון שבילים מס. 18 הישנה, שתעטוף את היומן השמנמן, יומן שכיניתי "מסע הגיבורה שלי".

תוך כדי עבודה ביומן, במהלך הכנת הקולאג'ים נהגתי לצלם ולעלות לדף האתגר היומי, לדף של "קולאג' ביום" של חודש מאי, יוני ויולי. לפעמים שמתי רק תמונות בלי לכתוב, לפעמים סיפרתי סיפר שלם סביב אותו קולאג', כמו "הקולאג' הירושלמי שלי".

מתבקש שיומן שעטוף במפת דרכים יכיל בתוכו מגוון מפות: בכפולה האחרונה הדבקתי את מפת הרכבות ששמרתי מטיול תרמילאים ראשון שלי ברחבי אירופה. ועשיתי אז בשחוכמה כשרשמתי בטוש את התאריך 8.8.88, היום בו עליתי על הרכבת או המעבורת הראשונה מיוון לאיטליה והתחלתי לפרפר כמו פורפרה שעדיין ממשיכה להסתובב בדרכים מפה לשם.
עד עצם היום הזה. לומדת לנווט, למצוא את כוכב הצפון הפנימי, זה שנמצא בקרקעית הבטן, שמראה לי את הכיוון אל הדרך הגדולה, הטובה, הנכונה.

~ מהי אותה דרך גדולה, טובה, נכונה?
~ מי הגיבורה רוצה להיות כשהיא יוצאת למסע?
~ מרקו פולו שמגלה יבשות וארצות חדשות?
~ מה קורה לגיבורה כשהיא בתוך המסע?
~ אילו תכונות/איכויות/הוויות יעזרו לה כשהיא בדרך?
~ מה המשמעות של להיות גיבורה?
~ מה בין "גיבורה" ל-"גבורה"?
~ האם הגיבורה בהכרח גם אמיצה?
~ מה קורה כשהיא מתעייפת? או הולכת לאיבוד? או כשנמאס מהדרך שלא נגמרת?
~ מי יעזור לה?

לא אני המצאתי את המושג "מסע הגיבור", טבע אותו ג'וזף קמפל והוא התייחס כמובן לגברים בלבד. רות נצר כתבה ספר על "מסע הגיבורה", בו הנשים הן הגיבורות של חייהן, במסעות השונים שהן עוברות.
מאז ששמעתי לראשונה את הביטוי "מסע הגיבורה" הוא מצא חן בעיני.
כן, גם אני גיבורה.
גם אני יצאתי מביתי למסעות רבים מספור, חלקם קרובים, חלקם רחוקים, חלקם אל ארצות חדשות, אל טבע לא מוכר. מסעות שקשורים למקצוע, למקום עבודה, למקום מגורים, למקום השתייכות, למערכות יחסים. למסע יש פנים רבות וצורות שונות. מסע הוא לאו דווקא מסע פיסי, לאו דווקא קשור לתרמיל שמעמיסים על שכם.

אני אישה של דרכים, אישה של מסעות. מסע עבורי הוא דרך חיים. משהו בהתהוות, זה דבר שקורה בזמן הווה מתמשך, יש לו התחלה, אמצע, סוף. כשהוא נגמר מתחיל מסע חדש. מסע אחרי מסע, מסע בתוך מסע.
כמו ביומן אמנות. כל הקולאג'ים ביומן נוגעים בדרך ישירה או עקיפה בנושא המסע.

מי שיתבונן מקרוב בוודאי ישים לב לאלמנטים שחוזרים על עצמם: מפות שונות, מצפן, תרמיל, נעליים, מקרא של מפה, גלובוס, מסלולי הליכה/נסיעה.
המפה תפקידה לעזור למטייל לקרוא את השטח, להבין היכן הוא נמצא. היכן הצפון. מה יש מעבר לסיבוב. הפרשי גבהים, מרחקים.
המפות ביומן מציעות למתבונן לקרוא את הקולאג' בכל דרך שיבחר. לאו דווקא הדרך הפרקטית בה משתמשים במפה לשם ניווט, בקולאג' יש לה גם תפקיד ויזואלי ורעיוני.
יש את הכוונה המקורית שלי, כשיצרתי את הקולאג' לראשונה, יש את מה שאני מבינה ממנו כעת, כשאני מתבוננת בכפולות תוך כדי דיפדוף עכשווי ויש מה שמבין המתבונן מבחוץ.
חלק מהדמויות הנשיות בקולאג' עצומות עיניים, ולצידן, בקולאג' האחרון הדבקתי זוג עיניים פקוחות.

להתבונן.
שולי רנד שר, "בִּי נִשְׁבַּעְתִּי כִּי בָּאתִי לַחֲסוֹת בְּצֵל הָאֵ-ל, לְהִתְבּוֹנֵן וּלְסַפֵּר"
והגיבורה שאני, לשם מה היא באה? להתבונן. ולספר. ולכתוב. וליצור.

דבק, נייר ומספריים.

זו טכניקה פשוטה כל כך ויחד עם זה גם מרתקת. שילוב של מפות, דימויים, מילים, צבעים, שמספרים סיפור. שמפגישים אותי עם הסיפור המרפא שלי.
דרך הדימוים מן המוכן שתלשתי מעיתונים, מגזינים, ברושורים ששמרתי מטיולים, ספרים ישנים – כל אלה משמשים כמתווכים ומאפשרים בקלות רבה השלכה של תכנים רגשיים. כשהסתיימה עבודה ביומן אני מדפדפת, נעצרת להתבונן שוב, לקרוא, לפגוש את עצמי. סוג של שיח פנימי עמוק ביני לבין עצמי. שיח שגם המתבונן מבחוץ מוזמן להצטרף אליו, כלומר למי שיש סבלנות להתעמק בהבנת עולמו של יוצר אחר. כדאי לכם להתעכב, להקדיש לדבר מעט תשומת לב, כי מתוך העולם הפנימי שלי הצופה פוגש את העולם הפנימי שלו. בשיח הזה מול הקולאג'ים שיצרתי הוא יפגוש גם אותי וגם את עצמו.

מסע הגיבור/ה הוא דבר מובנה, לפי קמפל למסע יש 8 שלבים, כל אחד מהם הכרחי, לא ניתן לדלג, אלא לעבור משלב לשלב.
מי שמעוניין להעמיק ולחקור יש שפע של חומר ברשת. ממליצה על הפוסט של נילי דור האלה, "מה זה באמת אומר לצאת ל"מסע הגיבורה", שמציעה נקודת מבט אחרת, שאני מאוד מתחברת אליה. היא כותבת שמסע גבורה ומסע הגיבורה זה לא אותו הדבר.

ובכל זאת, מהי גבורה בעיני? להתגבר על קושי. פיסי, ריגשי, מנטלי.
לצלוח אותו. לעבור דרכו. לצאת בצד השני חסונה יותר.
חוסן – פיסי, ריגשי, מנטלי, רוחני.
גבורה, בשורש ג.ב.ר., כלומר יש בגבורה אנרגיה גברית, זכרית. אנרגיה אדומה של חיוניות, עשייה, אקטיביות, פעולה. גבורה היא כמו שמש גדולה שזורחת ומשפיעה מטובה. מחזקת. נותנת כוח. להרים את הרגליים, הבירכיים, לנתר קצת לגובה ולעבור את המשוכה בלי להפיל. והחיים, אוהוווו החיים, הם אוהבים לשים לנו משוכות בדרך. אחרת מה, יהיה נורא משעמם.
למשוכות יש צורות שונות. יש כאלה שהמשוכה העיקרית היא של בריאות, אצל אחרים היא קשורה למערכות יחסים, למשפחה, הורים, ילדים, קריירה, כסף, הגשמה.
חסרים נושאים?

ומיהי הגיבורה בעיני? כל אחד ואחת מאיתנו. כולנו גיבורים. כולנו מתמודדים. במסע הזה של החיים, כולנו בדרך.
יש מי שעמוק בעמוק בעולם העשייה, ויש מי שפוקח עיניים, מתבונן, שואל שאלות, מחפש תשובות, מחפש דרך להגשים חלומות.

כפולות מצולמות מתוך היומן

סירטון בו אני מדפדפת ביומן (ללא קול, 2.5 ד')

סירטון בו אני מדפדפת ביומן (עם קול, 31 ד')

את היומן מלווה פס קול של שירים שהתנגנו ברקע, כשהדבקתי את הקולאג'ים. אלה שנגעו בי עמוק, שהידהדו רגש מוכר בתוכי, צוטטו ושולבו כחלק ממקורות ההשראה שלי.

~ "אינספור שבילים ויציאה, רושם בתוך יומן מסע" (אביב גפן)
~ "הדרך ארוכה, מי זה יגיד לי את סופה, מי זה יאמר לי מה יהיה, מי זה ידע" (שלמה ארצי)
~ "בקצה השמיים ובסוף המדבר יש מקום רחוק מלא פרחי בר, מקום רחוק" (מתי כספי)
~ "אפשר לחיוות חיים שלמים ליד, אבל אני, מגיע לי יותר" (דודו טסה)
~ don't give up, you still have friends, don't give up, you are not the only one, somewhere there is a place where you belong – Kate Bush & Peter Gabriel
~ "בואי מכל נדודייך, הניחי לכל עקבותייך, בואי עם כל געגועייך" (אתי אנקרי)
~ "כי האדם עץ השדה, אהבתי וגם שנאתי, טעמתי מזה ומזה, קברו אותי בחלקה של עפר ומר לי בפה" (שלום חנוך)
~ "המסע הזה כבד וקצת גדול עלי, אני צריך לגדול מזה ודי " (שולי רנד ואמיר דדון)
~ "על מה את חולמת, על מה" (דודו טסה)