טיול מיטיבי לכת ++ / טיול "קריעה"

נאמר שאתם בכושר סביר, אוהבים מאוד לטייל ולכן נרשמתם לטיול מדברי במסגרת קבוצתית עם מדריך. המדריך מציע מסלול מתוך היכרותו את השטח ואת היכולות של הקבוצה אבל עבורכם מדובר במסלול חדש ולא מוכר.
מגיע יום הטיול, כל החברים מתאספים נוסעים עם אוטובוס לנקודת המוצא ומתחילים ללכת. כשהולכים בשטח אחרי המדריך שמוביל את הקבוצה האם חולפת בראשכם מחשבה "איך הוא יודע לאן הולכים?"
כשם שעבורכם זו הפעם הראשונה בה אתם חוזים במראות הנגלים בפניכם, ככה גם למדריך היתה "פעם ראשונה" שהוא טייל באותו המסלול בדיוק. מדריך אחראי, לפני שהוא מביא קבוצת אנשים למסלול חדש, צריך להכין שיעורי בית.
לשיעורי הבית הללו קוראים "טיול הכנה".

גם אם מדובר במסלול מוכר עדיין, לא מספיק לקרוא במפות ולהסתמך עליהן בלבד. צריך לצאת אל השטח ולראות כיצד הוא נראה עכשיו. טיול הכנה מונע הפתעות בזמן אמת, כשאחרי המדריך הולכת קבוצה של 40-50 איש. בטיול כזה המדריך מתזמן את קצב ההתקדמות בין נקודה לנקודה. אם המסלול עובר מחוץ לשבילים מסומנים, הוא יבדוק היכן הדרך הטובה ביותר לעקוף מפל, כיצד להתקדם על מנת להגיע לנקודת עיניין או כיצד להימנע ממכשול בלתי עביר שקיים בדרך.

בסופשבוע האחרון הצטרפתי לטיול הכנה כזה. רון הוא מורה דרך וותיק בעל מוניטין רב, הוא מוביל כמה וכמה קבוצות של שביל ישראל ואני רואה את טיוליו הרבים באלבומי התמונות שהוא מעלה לרשת. טיילנו יחדיו לראשונה במאי שעבר, כשלקח חלק בפרויקט השביל שלי לאורכם של שניים-שלושה קילומטרים בנחל ציחור. זה היה מסלול ההליכה האחרון בפרוייקט השביל, ה"ווריאנט" שסגר לי את הפינה בין נחל ברק לצומת ציחור.

בסופ"ש האחרון של ינואר יש שבת בודדת בה הוא לא מדריך ומנצל אותה לטיול הכנה. רון וניצה, שגם היא מורת דרך וטיילתי איתה בעבר בטיולי ג'יפים, מזמינים אותי להצטרף. עד הרגע האחרון לא הייתי בטוחה שאני מרגישה מספיק טוב לישון עוד שני לילות במדבר, שלא לדבר על לצאת לשני מסלולים שאז לא תארתי לעצמי שיהיו בקטגוריה של טיול "קריעה".

לשמחתי בשישי בבוקר קמתי בריאה וחזקה עם מוטיבציה לצאת שוב למדבר. בשישי אחה"צ אני חוברת לניצה ובדרך דרומה אוספים את רון ונוסעים עד לחניון הלילה בכניסה לנחל פארן. בזריזות מקימים את האוהלים ובתשע השניים מתחפרים כל אחד בשק שינה שלו ופורשים לשנת לילה, מותירים אותי לפטרל לבד בחניון הריק והשקט.
מה עם איזה קפה קטן לפני השינה? איזו שיחה שקטה לתוך הלילה? בקיצור, אין עם מי לדבר. שותה קפה לבד, מקשיבה למוזיקה עד שמתעייפת ומתחפרת בשק"ש הישן שלי.
במוצ"ש הבנות מחליטות פה אחד שמיצינו את הלינה באוהל ורוצות מקלחת חמה ומיטה נורמלית, לכן שמים פעמינו לכיוון הגמלייה בעין יהב, שם במיטה הנוחה והמוגנת מקור המדבר נעצמות לי העיניים סביב השעה תשע…

בשבת בבוקר יוצאים השלושה, שני מורי הדרך ואנוכי, לחקור מסלול חדש, לא מסומן, ארוך, מאתגר מאוד עם כמה highlights באיזור של רמת סירה. במסע החקר שלנו שארך עשר שעות (משבע וחצי עד חמש וחצי) היגענו אל "כיסא המלך" בנחל סירה, אל כמה מפלים עצומי מיימדים, אל בולבוסים גדולים, ולקראת סוף היום אל הפטרייה. אותה פטריית סלע מרשימה שראינו בתמונות של טייל מנוסה הידוע בכינוי "סייר מדבר". הוא טייל במקום, פרסם תמונות שעוררו בנו קנאה ומייד שמרנו בזיכרון שאל המקום הזה עוד נגיע.
כלומר, אנחנו לא ממש ממציאים מסלול חדש, אלא משלבים בין דרכים שכבר הלכו בהן. במקומות שלא ברור לי היכן ללכת אני עוקבת אחרי טביעות רגליים של מי שהלך כאן לפני, וגם במקומות המסומנים, כאשר הסימון  רק מצביע על כיוון כללי ולכי תחפשי את הדרך לצעוד בה, עם המבט באדמה אפשר למצוא טביעות רגליים ולדעת שהלכו כאן לפני.
עדיין התחושה היא של Explorers, של מטיילים שנעים במרחבי הנגב מתוך תשוקה לגלות נתיבים חדשים, כאלה שאף אחד עוד לא הלך בהם…

בבוקר יום ראשון יוצאים השלושה למסלול מעגלי ואתגרי שמתחיל בעלייה בנחל מזר התלול והממזרי, הליכה לאורך המצוק של המכתש הקטן בשביל הנופי מן היפים שיש בארץ, רק חבל שתפס אותנו מזג אוויר אביך ומעונן עם ראות גרועה.
אחרי עצירה קצרה בראש מעלה חצרה בה רון מסביר שלוש תיאוריות חלופיות להיווצרות מכתש, כשכל גירסה היא שיכלול של הקודמת לה, אבל בכולן חוזרים שלושה אלמנטים: מסלע המורכב משכבות-שכבות (אבן גיר קשה ואבן חול מתפוררת), קמר, ונחל שמנקז את עודפי הסלע שהתפורר, והבקע הסורי-אפריקאי שיצר שיפוע שאיפשר לנחל לנקז את הפסולת לשם. אם לא דייקתי עמכם הסליחה, תמיד אפשר לפתוח אנציקלופדיה ולקרוא הסבר מלומד.
בראש מעלה חצרה פוגשים את שביל ישראל ועולים עליו עד המפגש עם נחל צפית. זה נעשה הרגל מבורך עבורי לפגוש כמעט בכל טיול מקטע מהשביל.
"תסמני לך שהלכת כאן פעמיים, על חשבון מה שחסר לך בצפון", רון צוחק על חישובי ההתקדמות שלי בשביל… משונה שאת הקטע הזה אני פחות זוכרת, זוכרת את המנוחה על שפת המכתש, את ההליכה על קרקעית המכתש ואת הטיפוס במעלה "הנורא מכל" ואיך היגעתי בכוחות אחרונים לחניון לילה. אבל הליכה של 3 ק"מ בין שפת המכתש לנחל צפית כאילו נמחקה לי מהזיכרון.

שני הנחלים, המזר והצפית, מסומנים במפה ובשטח, בשניהם טיילתי יותר מפעם אחת, אבל מעולם לא בקונסטלציה הזו, שהיא כאמור תובענית או בלשון העם "קורעת".
המדריך הרוויח "שניים במחיר של אחד", כי לטעמי אלו שני מסלולים שלא כדאי לחבר יחד עבור קבוצה. או שמטיילים במזר ויורדים דרך מעלה חצרה לשער אשמדאי או שיורדים ממצד תמר לנחל צפית ומסיימים בצפית תחתון או בכביש.
כיוון שאנחנו בסוג של טיול אקספירמנטי, בודקים, מתזמנים, מתנסים ומסיקים מסקנות. כלומר, זו המלצה שלי שיוצאת מנקודת הנחה שאם לי היה קשה, שאם בקושי הספקנו להגיע לסיום באור אחרון, אז על אחת כמה וכמה לקבוצה שקצה ההתקדמות שלה איטי יותר בגלל עצירות לצמצום רווחים/הפסקות אוכל ומנוחה/עצירות לשמוע הסברים מהמדריך, כמו למשל "איך נוצר מכתש".

בעלייה בנחל מזר ואח"כ בירידה בנחל צפית אני הולכת לבד. מרביצה רייס בעליות, הפעם המסלע מספיק יציב ומאפשר לי אחיזה טובה של הנעל, ככה שמרגישה בטוחה לטפס גם כשהשיפוע תלול מאוד. אני נהנית ללכת בקצב שלי שמסתבר שהוא קצב טוב, אפילו טוב מאוד. בתום שעתיים ורבע, ב-11:15 מגיעה ראשונה לסוף העלייה של נחל מזר, מול המכתש הקטן, ומחכה לשניים שהתעכבו מאחור. זו הפעם הראשונה בכל קריירת הטיולים שלי שמגיעה ראשונה וזוכה להפסקה של קרוב לשעה.
לא מתלוננת, זהו מקום נהדר לשבת עם רגליים פשוטות קדימה, לאכול ארוחת בוקר ולעיין במפה.

בשבת נצמדתי פחות או יותר למדריך, כיוון שטיילתי ללא מפה ולא ידעתי לאן הולכים ולכן כל הזמן שאלתי: "לאן עכשיו? לכאן? לשם?" בדרכים הפחות סימפטיות, בשיפועים או בשבילי המרפסת שלא מצאו חן בעיני אמרתי למדריך: "תרשום, זו לא דרך מתאימה לקבוצה של חמישים איש".
למדתי מה חשוב לשים לב, מקומות שיכולים להוות צוואר בקבוק, מקומות שהם בסיכון גבולי למטייל מנוסה בודד אבל בשום פנים ואופן לא לקבוצה, מקומות מוצלים למנוחה, מקומות עם מכשולים שיש צורך למשל להצטייד במזמרה מהבית כדי לחתוך ענף סורר שעלול להעיף מטייל מהשביל לתהום (עיינות צפית למשל).

ברוב צניעותי אוסיף שאני יכולה לשמש מדד טוב למטיילת מן השורה, וכי אפשר להשליך מהיכולת שלי "לעשות" מסלול גם על אחרים. כמעט בכל הקבוצות בהן טיילתי מעולם  לא נחשבתי למטיילת החזקה/המהירה ביותר אבל גם לא "החולייה החלשה" ביותר. מה שחשוב זה שאני תמיד מגיעה בשלום לסוף המסלול גם אם בהפרש של חצי שעה מהשועטים קדימה + העובדה שרוב הזמן אני לא זקוקה לעזרה ומסתדרת עם בולדרים עצומים בכוחות עצמי.

טיול שטח דומה בעיני לריצה למרחקים ארוכים לעומת ריצת ספרינט. המטייל צריך לכלכל את כוחותיו בתבונה על מנת להשאיר כוחות גם לעלייה הקשה שבסוף היום. בגלל זה כשניצה אומרת שנחל מזר הוא נחל חביב בדרגת קושי בינונית אני מוחה בתוקף. כי מטייל שאינו "מיטב לכת" יכול להשקיע בקלות לפחות 50 או 60 אחוז מכוחותיו במאבק עם השיפוע האימתני בשעה הראשונה של הבוקר ואח"כ מה? מאיין יגייס כוחות נוספים לתשע שעות ההליכה הבאות עד סוף היום?

מטייל "מיטב לכת" רציני צריך להיות מודע גם לנקודות התורפה שלו. להכיר אותן, לכבד אותן ולהשתדל לא לאתגר אותן. אני מודעת להיעדר הגמישות שלי לכן לא אקפוץ מסלע לסלע אלא אשתמש במקלות הליכה שייתנו לי תמיכה. באופן כללי אניח את הרגל רק במקום שמרגיש לי בטוח. לכן כשחתכנו באחת העליות וטיפסתי על דרדרת בשיפוע של נגיד 45 מעלות, כשבקושי היה במה להיאחז, לקראת אמצע העלייה נכנסתי למצוקה וכהרגלי התחלתי ליילל (כי זה מה שאני עושה כשאני במצוקה…) לא יכולה לא לעלות ולא לרדת. תקועה במקום ולמרות שיודעת שעדיף לעלות בקו אלכסוני, לא מרגישה בטוח להניח את הרגל. עלייה קצרה של אולי 20 מטר של דרדרת מאתגרת שלקחה אותי לקצה. לא הייתי ממליצה לקבוצה לחתוך כזו עלייה, לא לכולם יש את המיומנות לדלג על גבי דרדרת כאילו זה "קלי-קלות".

יודעת שלו הייתי מטיילת לבד, הייתי בוחרת בדרך עוקפת, גם אם תהיה ארוכה יותר ולא מאתגרת את עצמי בתוואי שלא מסוגלת לצלוח אותו. מקרה דומה קרה לי בטיול לנחל אנקה, כשהלכנו לראות סקייהוקים, ונתקעתי באמצע דרדרת, כמה צעדים מתהום קטנה, ואיך גם אז כשלא יכולתי להתקדם, לא למעלה ולא למטה, התחלתי ליילל עד שהעזרה הגיעה. מסקנה: את רואה עלייה בצורה של דרדרת, תתרחקי.

בסוף היום הראשון, כשעלינו סוף-סוף על דרך הג'יפים האדומה קצת לפני קניון עדה, נותרו עוד כשישה ק"מ עד היציאה לכביש 40. בשעה שאחרי השקיעה, כשהחשיכה הלכה וירדה, פגשתי שוב את הפחד ללכת בחושך. לא יודעת להסביר למה, אבל הליכה בחשיכה מלחיצה אותי. קשור אולי לעובדה שלא רואה היכן מניחה את הרגל, שצריך לשחרר את חוש הראייה ולסמוך על הגוף שיידע ללכת נכון בלי למעוד.
לאט לאט אני לומדת שאני יכולה לה, שאין ממה להילחץ, ככה לפחות חשבתי בסוף היום הראשון ואז הגיע היום השני לטיול, ובשעה שלוש נכנסת לנחל צפית כשאני יודעת שיש לי שעתיים וחצי עד לחושך. ומה אתם חושבים, שלא נלחצתי? זה היה הלחץ שדירבן אותי לפתוח מבערים ולסיים את ההליכה בנחל בשעתיים ועשר דקות. ב-17:10, דקות ספורות לפני שירד החושך, היגעתי לכביש הגישה. ביום הקודם למזלנו הרב הגיעו שני ג'יפים שאספו אותנו מהדרך והקפיצו אותנו עד המכונית שחנתה על כביש 40.

אלו שני המכשולים העיקריים שמונעים ממני לעלות שלב ולהיות מיטיבת לכת ++, לא להילחץ מדרדרת ולא לפחד ללכת בחושך. כלומר, מטיילים שהם מיטיבי לכת ++ יודעים מתי לשחרר שליטה ולסמוך על הגוף שיוביל ולכל היותר מדרדרים או נופלים. עדיין לא שמעתי על מטייל שמת בגלל חושך, כלומר, העירו לי ובצדק, שיכול להיות שמטיילים כן נפגעו בגלל החשיכה ורק לא שמעתי על כך. בכל מקרה יש דרכים שזה גובל בחוסר אחריות משווע ללכת בהם כשיורד הלילה. אם מדובר בדרך ג'יפים מישורית, זה אפשרי. לא מומלץ, אבל אם אין ברירה, הולכים.

כדי לעודד את עצמי שהכל בסדר, שאספיק לסיים את ההליכה בצפית תיכון לפני החושך, כל פעם שצץ ספק שרתי בקולי קולות ובזיוף חינני את השיר האהוב עלי של דני רובס "אני מדבר". לאישה ששרה שהיא מדבר לא יקרה דבר רע במדבר.

בגללך אני עוצר בדרך בשוליים
כל העקרונות הכי קשים הופכים למים
איך את מקפידה להתפורר בין הידיים
מסע ניווט בשטח זר
את מהעיר אני מדבר

כל הדרך מהראש למטה לרגליים
כל הגוף שלי בוער צורח לשמיים
כוונה שקופה כוונת אדומה כיין
שיקול מהיר הכל מותר
את מהעיר אני מדבר

ובגללך הכל מותר וכל המעטה נשבר
אני פועם, אני נגמר, את מסביבי – אני מדבר
אחרי הכל מה שנשאר זה רחש בין שיחי הבר
את מהעיר אני מדבר

את אישה שבדידותה הופכת לאות קין
בשבילך אני אוויר את מחכה עדיין
מתעקשת להיות האש וגם המים
הסוף מהיר כל כך מוכר
את מהעיר אני מדבר

בקיצור, אחרי שני המסלולים הללו שניצה הגדירה בצדק כטיולי "קריעה" אין ספק שחזרתי לכושר המדברי הרגיל שלי ושעליתי לדרגת "מיטיבת לכת ++". נכון שאין שום משרד לעינייני מטיילים שמחלק מדליות או עורך מבחני הסמכה, אבל אז מה, יש לי עיניין ביני לביני להרגיש אני מסוגלת להיכנס לעומק המדבר ולשוטט במרחבים שאני כ"כ אוהבת ודורשים מיומנות טיילית גבוהה.
השלב הבא יהיה לחבר כמה מסלולי "קריעה" כאלו לטרק של כמה ימים רצופים. זה מה שמחכה לי שבוע הבא, אבל על כך בהמשך.

מפת המסלול מזר-צפית:

למעוניינים להצטרף לטיולים עם החברים-מדריכים, רון או ניצה, מוזמנים לפנות אליהם:
דף הפייסבוק של רון חרמוני-להט
דף הפייסבוק של ניצה גאן

Comments

6 תגובות על “טיול מיטיבי לכת ++ / טיול "קריעה"”

  1. תמונת פרופיל של שלמה
    שלמה

    תודה אילנה.
    כמה כיף לקרוא שוב על הטיולים בארץ, לראות את התמונות המדהימות ולהרגיש כמה הייתי רוצה להיות שם.
    סיפורי הטיולים שלך מכניסים אותי לאווירה ורק חבל שאין לי את הזמן הפנוי לכך…

    1. תמונת פרופיל של אילנה בר

      בשמחה רבה שלמה. עד שיתפנה לך זמן לטיולי מדבר "קריעה" בארץ, מוזמן לטייל איתי וירטואלית…

  2. תמונת פרופיל של רון
    רון

    "מטיבת לכת +" לפחות.
    מוזמנת גם בהכנות הבאות.

    אגב, הסרטון המוצג בקישור ל"איך נוצר מכתש", שמוצג במרכז המבקרים במצפה רמון, ממחיש בערך רק את התיאוריה הראשונה, הפשוטה (עד פשטנית) להיווצרות מכתשים (להזכירך – הסבר על רגל אחת שמתחיל בבוב-ספוג ונגמר בסוריה).

    1. תמונת פרופיל של אילנה בר

      מעניין מה אני עוד צריכה לעבור כדי לזכות ב- "+" הנוסף… כמו במבחנים של העלאת דרגה… סתם נושא להתבדח עליו, שלא ישעמם בעליות האינסופיות… אבוא להכנות הבאות בשמחה.
      לגבי הסרטון, צודק, האנציקלופדיה הזו היא ברמה פופולרית עד פשטנית, זה הכי טוב שיכולתי לבדוק בשעת לילה מאוחרת… בשביל לשמוע את ההסבר המעמיק צריך לטייל איתך מהמכתש הקטן (כבר היינו) לגדול ומשם רמון 🙂

  3. תמונת פרופיל של עופר קפון
    עופר קפון

    לא רק מטיילת על אלא גם כותבת על
    מרתק מאד

  4. תמונת פרופיל של שוקי
    שוקי

    אילנה
    כתיבה מעניינת ותמונות (מעט מידי) יפות.
    כמה הערות:
    אין קשר בין התמונות והמלל. אין הסברים לתמונות. אני התקשיתי לעקוב אחרי המסלול שלכם ברמת סירה ורמת עדה. אם את יכולה לצרף מפה, אודה לך.
    לא מטיילים במדבר בלילה. בוודאי לא על שבילי סינגל, לא בתוך נחלים ולא במעלות השונים. הליכה בחושך בוודאי לא קנה מידה למטייל ברמות ++. באשר לאסונות, תאונות וכו'. תשאלי את מויש על מקרה אינה שנהרגה בעת עלייתה בלילה ב"מעלה סמר". אז עדיף שתשארי בפחדייך ולא תקלעי להליכה ליילית. זה אחד המדדים העיקריים שמכתיבים לי איך, מתי, כמה והיכן לטייל.