הודו: "אין דברים כאלה" או "אולי תספרי לנו מה מצחיק אוֹתָךְ, שגם אנחנו נצחק?"

שמות תואר רבים נכתבו על הודו ומכולם אני זוכרת שלושה, שמנה בפני לפני שנים רבות מטייל אוסטרלי שפגשתי בדרך:

Unbelievable ~ Unpredictable ~ Unforgettable

מטיילים ישראלים מרבים לכנות את הודו בשם התואר "הזויה", רוצים לומר זהו מקום הזוי, מקום בו הכל אפשרי, גם הבלתי יאמן והבלתי צפוי. וכשהבלתי יאמן והבלתי צפוי קורים מול עיניך המשתאות זה בלתי ניתן לשיכחה.

מה קורה לכם כשאתם מטיילים ונתקלים בסיטואציה בלתי תיאמן, לא צפוייה כזו שאי אפשר להתעלם ממנה, שאי אפשר לשכוח אותה? האם אתם "נקרעים מצחוק" בלשון העם? כשמטיילים בחברותא כייף גדול להתמסר לצְחוֹקִים הללו, אבל מה אם אתם לבד? כשאין עם מי לחלוק את מה שקרה ממש הרגע והוא פשוט "קורע מצחוק". מה תעשו? תצחקו לבד? תתאפקו? תעברו הלאה כאילו כלום?

צחוק הוא חלק משמעותי בטיול ובחיים בכלל. זו אימרה ידועה שצחוק בריא לחיים.

"הכי כייף לחיות בצחוק – זה טוב לבריאות, לנשמה ולנפש. לצחוק יש השלכות משמעותיות על החיים שלנו, אם נצחק בחיים אז כל דבר ייראה פחות נורא משהוא באמת והחיים מקבלים גוון חיובי ומאיר.
צחוק והומור הם המצאה יעילה וזולה, וניתן להשתמש בהם בכל שעות היממה ללא הגבלה. זוהי המצאה שעוזרת לכולנו לשפר את ההרגשה ולהירגע ואז גם להפוך לסבלנים וליצירתיים יותר. הצחוק שייך לתחום הרפואה המונעת. הצחוק אינו רק ביטוי למצב רוח טוב, או לגילוי של הנאה ושעשוע, אלא יש לו גם איכויות מרפאות. מתח, פחדים, מחשבות שליליות, צער יכולים לפגוע בבריאות שלנו אבל חיוך, צחוק ושמחה משחררים ומשפיעים על הגוף ועל הנפש כאחד ומשפרים את איכות חיינו"

מתוך "חשיבות הצחוק"

מכירים את המשפט שהמורות בבי"ס נוהגות לומר: "אולי תספרי לנו מה מצחיק אוֹתָךְ, שגם אנחנו נצחק?"
הן לא ממש מתכוונות שנספר, אבל כמי שטיילה לבד ונקלעה לכמה וכמה סיטואציות "הזויות" ו-"קורעות מצחוק" שהצחיקו אותי מאוד ותרמו למצברוח הטוב והמרומם בטיול, בחרתי לשתף את החברים בארץ בהודעות וואטסאפ וכעת גם את הקוראים בבלוג.

צרור סלפי עם אנשים שפגשתי בהודו – מפגשים שתמיד מזמנים חיוך וצחוק

יש לי חברה שנוהגת לומר "אין, אין דברים כאלה", ביטוי שאני אוהבת מאוד ומתאים להרבה סיטואציות "הזויות" שקורות פה ושם בחיים. במיוחד בהודו. היות ושם התואר "הזוי" נשחק עד דק בסלנג היומיומי, אימצתי בחום את הביטוי "אין דברים כאלה" והשתמשתי בו לתייג סיפורים קטנים מתובלים בניחוח הזוי משהו.

בפוסט שלפניכם ליקטתי כמה מהסיטואציות שקרו לי בטיול בהודו, סיטואציות שקשורות למפגשים לא צפויים עם בעלי חיים או עם אנשים. חלקם מבהילים, חלקם משעשעים, חלקם לא מובנים, רובם הגדול מאוד מצחיקים.
ייתכן שמדובר בהומור שמצחיק רק אותי, אולי זה הומור שכשמתרגמים אותו למילים כתובות או כשמספרים אותו בקול רם הוא מאבד את חנו והופך לבדיחה טרחנית. כך או כך, כשהייתי לבד בתוך הסיטואציה, היא עוררה בי תחושה של פליאה על גבול ההזייה, שבאמת, אין דברים כאלה.
כדי שהתחושות הללו לא ישכחו, העלתי אותן על הכתב מתוך מחשבה שאם זה הצחיק אותי, זה יכול להצחיק גם את מי שקורא אותי או מקשיב לי. ובעיקר כדי להזכיר לכולנו שההומור נוכח בכל מקום וכדאי מאוד שנשים לב, שנחייך יותר, שנצחק יותר.

הצחוק מועיל לבריאות ~ צחוק מפחית כאב פיזי ונפשי ~ צחוק מגן על המערכת החיסונית  
צחוק מגן על הלב ~ צחוק שורף קלוריות ועושה כושר ~ צחוק תורם לזרימת החמצן
צחוק תורם לשיפור הזיכרון ~ צחוק גורם לסיפוק בעבודה ~ צחוק עוזר לנו לחשוב חיובי

(1)

גדי, שרון ואנוכי יוצאים ליום טיול לכפר מלנה שבעמק פארווטי. אחרי שיורדים מהמונית מתחיל קטע הליכה רגלי, קודם יורדים, חוצים גשר ואז מתחיל הטיפוס בשביל צר, חלקלק ובוצי. על השביל עולים ויורדים תושבי הכפר מלנה, שהם כאמור "קדושים" ואין לגעת בהם. וגם פרות. עכשיו תארו לכם, אנחנו עולים ובאחד מעיקולי הדרך שלוש או ארבע פרות מלחכות עשב. השביל צר מדי למעבר גם של פרה וגם אדם. מה עושים? כמה מטרים מעל ניצב איזה דוכן צ'אי והבחורים ההודים מסמנים לנו לחתוך ישר למעלה. אני מבינה שאין טעם להתחכך בפרות ומטפסת בדרך קיצור, גדי ושרון ממשיכים על השביל. בינתיים מגיעות שתי נשים מקומיות ומטפסות מעלה. הן איכשהו הזיזו את הפרות, גדי שלא רוצה שהפרה תיגע בו זז הצידה לכיוון הזקנה שמתחילה לצעוק עליו, no touching. מצד אחד הפרות שאין לנו רצון לגעת בהן, להיפך, שלא יגעו בנו, מצד שני המקומיים שצועקים עלינו לא לגעת, ובין לבין, השביל שצריך לטפס.

מסוג הדברים, שאין, אין דברים כאלה בשום מקום אחר, רק בהודו. מפגש על שביל בוצי צר שמטפס לכפר שתושביו לא מפסיקים  לצעוק עלינו no touching, כשמי בכלל רוצה לגעת בהם או בפרות.

(2)

בכפרים בצפון הודו מפגש עם שיירות חמורים/סוסי עבודה שסוחבים מטען על הגב הוא דבר שכיח. כששיירה כזו מגיעה, לא משנה אם אני בירידה או עלייה, לבעלי החיים זכות קדימה. צריך לזוז הצידה, רצוי לצד הנגדי לתהום, ולהמתין עד שכל השיירה עוברת. לפעמים אחד החמורים/סוסים בוחר נתיב צדדי, ישר לכיוון שלי. "תלכו כבר", ממלמלת בלב עד שהם חולפים, לרוב מותירים עקבות של קקי טרי. מי שצועד בדרכים בהודו זקוק לזוג עיניים נוסף שיסרקו את האדמה ויתריעו כשמתקרבים ל"מוקש", ויש כ"כ הרבה… לפעמים חמור אחד מנסה את מזלו ודוהר בריצה מטורפת לאיזה כיוון.

תארו לעצמכם שאתם הולכים בשביל, נחים לרגע כדי ללגום לגימה קטנה של מים, פתאום חמור דוהר. לא עוברת דקה ומאחור רץ נער או מי שזו מלאכתו, להוביל את החמורים, משיג את החמור הסורר ומחזיר אותו לשיירה עם מכות קטנות בענף יבש.
עוד לא סיימתם לבלוע את המים והחמור עם הנער נעלמו. מה עבר כאן עכשיו? מה זה היה?

(3)

באחד הבקרים בכפר צ'לאל אני יושבת לכתוב במחברת ותוך כדי המבט זז לכיוון הריצפה. מה אני רואה… אלוהים אדירים, עקרב!!! בחדר שלי! מייד רצה החוצה מבוהלת, מנסה את מזלי ב-"excuse me" קולני כדי למשוך את תשומת לבו של בעל הגסטהאוס, כשזה לא עוזר יורדת למטה, דופקת בדלת עם החדשות המרעישות:

"יש עקרב גדול בחדר שלי, מתחת למיטה"

הוא לא מתרגש, לוקח מטאטא ועולה איתי לחדר, שולף את העקרב החוצה, עקרב שחור, גדול, לא ארסי לטענתו. Oh, its a common thing in the rainy season.

עאלק, דבר שבשגרה. למה דווקא אצלי בחדר. מעכשיו נוהל מדבר, לבדוק היטב את הריצפה ואת הנעליים, שמא מסתתר עקרב הודי. את העקרב הוא טיטא עד קצה המסדרון, בסוף נתן עליו כמה דפיקות במטאטא והעיף לשדה.
עמדתי שם, קצת נסערת, מילא עקרב ליד האוהל במדבר, אבל כאן, בעמק פארווטי? בחדר שלי?
כשאני מספרת למטיילים ישראלים על העקרב שביקר בחדרי, מסתבר שכמעט אצל כל אחד ביקרה חייה משונה בחדר.

(4)

כשטיילתי בג'אייסלמר בראג'סטאן פגשתי בחור נחמד מהכפר Khuri שהזמין אותי לביקור בכפר, להתרשם ממתחם האוהלים/בונגלוסים ולעזור לו לפרסם את המקום. שמו Ameen, אבל הסיפור הוא לא עליו אלא על מה שקרה בזמן הקצר בו המתנו לזוג תיירים סינים, כדי לנסוע יחדיו בג'יפ לכפר.

הוא מזמין אותי לצ'אי, רק שהחנות הקטנה מלאה במכרים שלו מהכפר, אם יזמין את כולם לתה החשבון יעבור את המאה רופי לכן הוא נכנס לבית מרקחת הצמוד לחנות התה, אומר לי לבוא בעקבותיו לחדר האחורי. היה שם שרפרף גבוה וקרטונים. מציע לי לשבת על השרפרף, מה פתאום, אני אומרת, ומתיישבת לידו על אחד הקרטונים על הרצפה. מגיע התה, חם וטעים. ואז נכנס הרוקח ועוד הודי ועוד אחד ועוד אחד. החדר מתמלא הודים, כלומר גברים שמסתכלים על התופעה שנקראת "אילנה".
אפשר לומר שדי התרגלתי שנועצים בי מבטים, גם אני לא נשארת פריירית ונועצת בחזרה.

כאן מתחיל הסיפור כשהרוקח מראה לאמין אפליקציה שיש לו בטלפון בשם TikTok. מכירים? כי אני לא. זו כנראה רשת חברתית לשיתוף קטעי וידיאו ערוכים בשכבות. הוא מראה לנו בגאווה את הסרטונים שהעלה לפרופיל שלו. רואים אותו לבוש יפה עומד או הולך וברקע זמרת הודית ששרה והוא  שר איתה ומנופף בידיים. עוד סרטון ועוד אחד, כולם נראים ונשמעים דומה מאוד. גירסה הודית הזוייה לקריוקי. תשמעו, זה היה קורע מצחוק, ויחד עם זה מרתק, מה גברים הודים אוהבים להסריט ולשתף ברשתות החברתיות.
ואז הוא מבקש ממני משהו ואמין מתרגם:
He want you to say a comment about Jaisalmer
בוידיאו?
כן.

ואני, ששונאת להצטלם בוידיאו נעתרת לבקשה, כי איך יכולתי להגיד לא. הרוקח מושיט לי את הטלפון עם המצלמה דלוקה, מלא פרחים ופרפרים ברקע והינה אני מספרת למצלמה שאני מטיילת בהודו כבר חודש וחצי והיגעתי לג'איסלמר בתחילת השבוע, משבחת כמה העיר יפה ומקסימה, התושבים מכניסי אורחים, וכמה שנהנית פה, בלה-בלה-בלה. מסתכלת על האנשים בחדר במקום למצלמה, ככה שיצא שלאורך הסרטון הקצר אני נראית כמו פוזלת…
אחרי שהלכנו הוא בטח העלה את הסרטון ל-TikTok והאלף ארבעים עוקבים שלו יקשיבו לבירבורים שלי באנגלית שאולי מבינים ואולי לא, יראו את הפזילות שלי ובטח ייקרעו מצחוק על התיירת הפוזלת מישראל…

(5)

איפה בטיולכם ברחבי העולם תלכו ברחוב בשוק, תעצרו לרגע ליד שני גברים שיושבים בפתח חנות ותשאלו בלי להתבייש ובלי להתבלבל "מה הקטע של השפם המסולסל בקצוות?"
כי באמת, זה מין טרנד כזה, שהרבה הודים מגדלים שפם ומסלסלים את הקצוות.

"היה כזה סרט עם כוכב בוליוודי שאתם מחקים?"
"כן", הם עונים לי בחיוך וגם מציינים את שם הסרט והכוכב.
"אצ'ה", אני אומרת, שזו המקבילה ההודית ל"אחלה" שלנו. קיבלתי אישור למשהו שתיארתי לעצמי, הם חקיינים.

נראה אתכם בתל אביב או בטוקיו עוצרים לשאול מישהו מה הקטע של השפם שלו… רק בהודו שיחה כזו אפשרית.

(6)

יוצאת בבוקר לרחוב בפושקר ובאחד הרחובות הצרים שבשוק איש אחד מחלק לפרות אוכל מקערה. מה יש, שיאכלו גם הן ארוחת בוקר. הן מצטופפות סביבו, יוצרות פקק. ועכשיו לכי תעקפי אותן… להן יש זנב שמתנופף לצדדים והדבר האחרון שאני רוצה זה שהזנב המלוכלך ייגע בי.

לו מישהו היה מסריט את התיירת המערבית שנזהרת לעבור בין הראש של הפרה הזו לתחת של הפרה השנייה, עם הבעת פנים מלאה גועל, היה כנראה נקרע מצחוק… סיטואציה שגם אני אצחק עליה כשאגיע בקרוב ליפן הנקייה והמצוחצחת. זו שאין בה בעלי חיים ברחוב.

(7)

פריים שחבל שלא צילמתי כשחלף על פני ברחוב בפושקר ובהחלט שייך לקטגוריה של "אין דברים כאלה":

סהאדו מוליך פרה קטנה בחבל. הוא עטף את הקרניים שלה בבד וורוד והניח בד נוסף על הגוף שלה.
אם אי פעם חשבתם שפרה יכולה להיות חיית מחמד של מישהו, המישהו הזה מסתובב ברחובות פושקר. ומסתבר שהמישהו הזה שייך לקטגוריה של ה-fake Sadhu והפרה היא כנראה אמצעי לעודד אנשים לתרום לו נדבות.

(8)

אני הולכת בשעת ערב ברחוב הראשי של השוק בפושקר ופתאום מולי רץ בקצב בינוני לא פחות ולא יותר מאשר גמל. בלי שום קישוט תלוי על גופו. הוא כמעט רומס טוסטוס חונה בצד הדרך. מייד זזה הצידה ומתבוננת בריצת הגמל, ככה חופשי, בלי בעלים או עגלה של "טקסי גמל".

מה זה עושה כאן?

כשהתיישבתי אח"כ באחד הדוכנים לאכול מוזלי לארוחת ערב אני שואלת את הבחור שיושב לידי, "תגיד, ראית את הגמל שעבר כאן הרגע? מה זה? הוא לא שייך למישהו?"

והבחור עונה לי: "כן, הוא עובד בצד השני של האגם כטקסי ועכשיו הוא חוזר לבית שלו, בצד השני של האגם. אל תדאגי, הוא מכיר את הדרך".

רק בהודו תקבלו תשובה כזאת על… גמל שרץ לבד ברחוב ואף אחד לא עושה מזה עיניין כי מכירים אותו ויודעים שהוא חוזר הביתה בתום יום עבודה.

"אנא עארף, העולם מצחיק אז צוחקים" ~ הגשש החיוור

"יום בלי צחוק הוא יום מבוזבז" ~ צ'ארלי צ'פלין

"למין האנושי יש רק כלי נשק יעיל אחד, וזה צחוק" ~ מארק טוויין

"אם אתה רוצה לומר לאנשים את האמת, גרום להם לצחוק, אחרת הם יהרגו אותך" ~ אוסקר וויילד

"אם לא היינו מסוגלים לצחוק, היינו משתגעים" ~ רוברט פרוסט

"צחוק הוא הדרך של האנושות להימלט מהסבל" ~ דיפאק צ'ופרה

"בני אדם רוצים שנצחק משנינותם ולא מטיפשותם" ~ ג'ונתן סוויפט

"הצחוק והדמעות מסובבים את גלגלי מכונת הרגישות" ~ אוליבר ונדל הולמס האב

"לצחוק על כל מה שנאמר, זה טיפשי; לא לצחוק על דבר, זה אווילי" ~ ארסמוס מרוטרדם

"כמו ששם צחקנו, לא בכינו שנים" ~ מאיר אריאל

"קראתי ספר. הוא כל כך הצחיק. קראתיו לבדי. אמי שמעה ובאה, כי חשבה שאני בוכה. לא מאמינים שאדם צוחק" ~ לאה גולדברג

"אסור להתייחס ברצינות למי שאינו יודע לצחוק" ~ תומאס ברנהרד

"כדי לגרום לאנשים לבכות, עליך לבכות; כדי לגרום להם לצחוק עליך להעמיד פנים רציניות" ~ ג'קומו קזנובה

מקווה מאוד שנהניתם ממבחר האנקדוטות שליקטתי, כמובן שהיו מקרים משעשעים נוספים שקרו גם ביפן ותרמו להנאה בטיול, אבל נסתפק באלו.
אשמח לקרוא תגובות שלכם. האם משהו ממה שסיפרתי כאן הצחיק אתכם? קרה לכם שנקרתה בפניכם סיטואציה בטיול ש"קרעה אתכם מצחוק"? ומה אתם עושים כשאתם מטיילים לבד ובא לכם להתפקע מצחוק?

פוסטים נוספים ממסע הדרכים להודו-יפן:

Comments

4 תגובות על “הודו: "אין דברים כאלה" או "אולי תספרי לנו מה מצחיק אוֹתָךְ, שגם אנחנו נצחק?"”

  1. תמונת פרופיל של לאה
    לאה

    מקסים ממש ומעלה חיוך וצחוק
    איך הילדים אומרים: עשיתי פיפי….

    1. תמונת פרופיל של אילנה בר

      תודה לאה! איזה כייף לשמוע 🙂

  2. תמונת פרופיל של מלי
    מלי

    הסיפורים מאוד משעשעים והם הם שעושים את הקסם הזה שנקרא הודו. טוב שהעלית לבלוג כדי שכולנו ניזכר ונצחק. התמונות נפלאות!

    1. תמונת פרופיל של אילנה בר

      תודה מלי. נכון, הדברים הקטנים הם אבני היסוד מהם מורכבות החוויות. גם אם במבט מרחוק חלקם נראים קצת דבילים, זה עדיין מצחיק ובעיקר מזכיר לי איך היה שם… ומקווה שמזכיר למי שקורא דברים מצחיקים שקרו לו