תחבורה ציבורית ביפן – מופת של סדר, דיוק וניקיון

בפוסט הקודם סיפרתי על התחבורה הציבורית בהודו, עד כמה היא כאוטית, מתישה וסוחטת כוחות. המרחקים בהודו עצומים ואם משלבים כמה איזורים מרוחקים בטיול אין ברירה אלא לגמוע מרחקים באוטובוס לילה/רכבות. לא תמיד המושבים או תא הסליפר יהיו נוחים, אבל ככה זה בהודו. מי שמחפש נוחות יכול לשלם הון תועפות ולשכור את שירותיו של נהג צמוד.
טיילתי בהודו כתרמילאית לכן נעזרתי בשירותי התחבורה הזמינים למטיילים מן השורה. גם אם רובם לא נוחים ולא מדייקים בזמנים, הם עדיין מתפקדים ובסופו של דבר היגעתי ליעד בשלום.

ביפן חוויית התחבורה הציבורית שונה לחלוטין. יפן הינה מדינה מערבית, מפותחת, מתקדמת, משוכללת, מסודרת, מאורגנת. היפנים ששמם יצא למרחוק בדייקנות ובניקיון מיישמים זאת בכל אמצעי התחבורה.

הפוסט שלפניכם מדלג מהכאוס ההודי הרועש הסואן אל הסדר היפני המופתי הנקי והמדוייק עם תמונות שצולמו בשבוע הרכבות שלי ביפן.
מוזמנים להצטרף אלי לנסיעה…

תוך זמן קצר אני לומדת להתמצא בתחבורה הציבורית היפנית. אם בהתחלה היא נראית מאיימת בגלל השילוט היפני, מהרגע שמבינים את הפרנציפ הניווט בתחנות הרכבת והמטרו נעשה קל יותר.

למשל, באוטובוסים בקיוטו עולים בדלת האחורית, יורדים בדלת הקדמית ואז משלמים לנהג עבור הנסיעה רצוי עם כרטיס נטען (SUICA), דוגמת הרב-קו שלנו, או שמשלשלים את הסכום הדרוש במטבעות. בטוקיו עולים לאוטובוס בדלת הקדמית ומשלמים בתחילת הנסיעה (עם כרטיס או מטבעות בסכום המדוייק). בכל אוטבוס יש צג עם שם התחנה הבאה וקריינית שמכריזה את שם התחנה ביפנית ואנגלית לסירוגין, כך שאם יודעים לאן פנינו מועדות, צריך רק להקשיב לשמות התחנות כדי לדעת מתי לרדת.

יש כללי ההתנהגות באוטובוסים/רכבות מאוד ברורים. הם חלים על המקומיים ומצופה גם מהתיירים להכיר ולכבד אותם:
יש לשים את הטלפון הנייד על שקט, לא מקובל לדבר בטלפון בקרון/אוטובוס, אפשר כמובן לשמוע מוסיקה עם אוזניות ולשים לב שהמוסיקה לא גולשת מהאוזניות. אין לאכול, לשתות קפה, להרעיש או ללכלכך או לפלוש למרחב הפרטי של האחר. לא מנומס לנעוץ מבטים.
יפנים שעובדים קשה מאוד ונאלצים לבלות שעות רבות בנסיעות מהבית למקום העבודה ינצלו את הנסיעה ברכבת/אוטובוס כדי להשלים שעות שינה. הם פשוט נרדמים, גם תוך כדי עמידה בקרון צפוף במטרו בטוקיו. מכאן הבקשה להתחשב ולשמור על שקט עד כמה שניתן.
ואכן רוב הזמן התפלאתי כיצד ייתכן שבמרחב צפוף שנוסעים בו כ"כ הרבה אנשים נשמר השקט, חוץ מהמקרים בהם תיירים פיטפטו בקול או הראו זה לזה סירטונים בווליום (לרוב אלו יהיו סינים).
ברכבות הבינעירוניות יש שקעי חשמל להטענת הסלולרים כי כמו בארץ, ככה גם ביפן – כולם מחוברים למסך הקטן. כמובן שיש גם ווייפיי חינמי עם סיגנל חזק למעוניינים להתחבר ולגלוש. מעטים קוראים ספר ומי שלא קורא לרוב ישן.

הרכבות היפניות הן סיפור בפני עצמו שהיה לי זר וחדש. לפני הנסיעה ליפן שמעתי רבות על הרכבות ו… כן, זה ממש ככה. כל מה שנאמר על דיוק, ניקיון, הקפדה על לוחות זמנים – כל אלו התגלו כתואמים אחד לאחד למה שחוויתי במציאות.
כשבררתי בתחנת המטרו בטוקיו, זו שהיתה סמוכה לחדר המלון שלי על הרכבת לנאריטה, שדה התעופה של טוקיו, הסדרן מראה לי את לוח השעות, 07:21 בבוקר. "OK, Seven twenty" אני חוזרת אחריו לוודא שהבנתי, והוא מייד מתקן Seven twenty one, כי יש משמעות לכל דקה ודקה. ו…כן, הרכבת אכן הגיעה בשבע עשרים ואחת.

בנסיעות בינעירוניות יש לקנות מראש את הכרטיס במשרד להזמנת כרטיסים או מכונות לממכר כרטיסים. המכונות נראו לי לא נגישות בעליל, בגלל הכיתוב ביפנית, אבל ברובן יש גם תפריט באנגלית. בפעמים הספורות שקניתי כרטיס במכונה או היטענתי את ה-SUICA ביקשתי עזרה מסדרן יפני שבאדיבות רבה הראה לי מה לעשות. האדיבות מאפיינת גם את יתר עובדי הרכבות שיפנו אתכם לרציף הנכון, יתנו לכם מידע על הרכבת הבאה ליעד המבוקש. הרשימה אותי הקידה שקדו הכרטיסנים בכניסה וביציאה מהקרון. אלו דברים שכנראה רואים רק ביפן, מדינה עם תודעת שירות יוצאת דופן.

אם שמעתם שהנסיעות ביפן הן "עסק יקר", שמעתם נכון. במיוחד כשמדובר בנסיעות ברכבת המהירה. יש הבדל משמעותי במחיר הכרטיס אם מעוניינים במושב שמור מראש או בכרטיס לקרונות של המושבים הלא שמורים.
בגלל העלות הגבוהה של הנסיעות ביפן, מטיילים שמגיעים לתקופה קצרה ומעוניינים לצאת מהערים הגדולות גם לכיוון האלפים ויודעים שצפויות להם נסיעות ארוכות, רוכשים JR Pass – כרטיס רכבות שבועי/דו-שבועי/חודשי. רבות נכתב על פאס הרכבות ועל השימוש הנכון בו – אפשר להיעזר באתרים הבאים:

לפני הנסיעה רכשתי את הפס השבועי בארץ וכשהייתי בקיוטו ניגשתי למשרד בתחנת הרכבת על מנת להפעיל אותו. הנסיעה הראשונה שלי עם הפאס היתה מאוסקה לטקמאצו, נסיעה ראשונה שלי בשינקנסן, נסיעה שגרמה לי תוך פחות מקילומטר להתאהב ברכבות היפניות המהירות והאלגנטיות.
אהבתי לא רק את הרכבות עצמן, אלא בכל מה שקשור להתניידות ברכבת – ההמולה השקטה בכל תחנת רכבת, תנועת האנשים במעברים ועל הרציפים, השלטים עם שמות המקומות, שמות הרכבות והזמנים, בתי הקפה, חנויות הנוחות וחנויות בכלל שנמצאות בכל תחנה ותחנה, הטוריסט אינפורמיישן אליו היגעתי לפני שיצאתי מהתחנה.
הרכבות ביפן הן עולם ומלואו שמנקז לתוכו כמות עצומה של אנשים, החל מהעובדים ועד אחרון הנוסעים, וכולם נעים בהרמוניה שהדהימה אותי כל פעם מחדש.

בתמונות לעיל 5 הנסיעות שנסעתי עם הפאס – בדיעבד כשסכמתי את עלות הנסיעה (ללא מושב שמור) הייתי יכולה לחסוך 2000 יין לולא השתמשתי בפאס, לכן מומלץ מאוד לתכנן את שבוע הרכבות בצורה כזו שסך הנסיעות יעבור את הסכום הכולל של הכרטיס, והיה ולא מתוכננות נסיעות יקרות, אין צורך בפאס. כך או כך, גם אם הפאס השבועי לא היה חסכוני בכסף, בזכותו התוודעתי לעולם הרכבות היפני שהסב לי חוויית נסיעה מיוחדת ומהנה מאוד.

מתוך רשומה מס. 20 ביומן מסע המתגלגל שכתבתי במהלך המסע ביפן (תאריך 15.10.19)

"כשהשתחררתי הרופאים המליצו לי ביקור חודשי בנמל התעופה… טרמינל ז'ה תם, איי לב יו טרמינל…"
אז יש שאוהבים טרמינלים של טיסות יוצאות ונכנסות, ואני… מאלו שאוהבים שינקנסן, "סופר אקספרס טריין".
לכל שינקנסיין יש שם ומספר. אני ממתינה ל-551 SAKURA. הן באות, עוצרות לרגע, מעלות נוסעים וטסות לדרכן באלגנטיות. להתעלף מרוב יופי, דייקנות, יעילות.
מרוב התלהבות אני מסריטה שינקנסיין נוסעת. היפנים על הספסל למדי עסוקים בניידים שלהם וגם אם ראו אותי מצלמת, בטח חשבו, נו, זאתי תיירת מתלהבת.
מעניין מה יפני שעולה בדרך קבע על השינקנסייניות האלגנטיות, המהירות והדייקניות, היה אומר על רכבת ישראל שלנו. המאחרת, המלוכלכת, הגדושה בברברים שמניחים נעליים על הספסלים, שמנהלים את החיים הפרטיים שלהם בקולי קולות בשיחות טלפון קולניות. שאפילו שכתוב שאין לעשן, גונבים סיגריות, שזיהום האוויר בתחנת עזריאלי למשל הוא כ"כ גבוה שמזהירים נשים בהריון לרדת לרציף רק כשהרכבת מגיעה."

להלן אותו סרטון שצילמתי בהתלהבות גדולה:

"שינקנסן (ביפנית: 新幹線) היא רשת רכבות מהירות ביפן. מאז נפתחה מסילת טוקאידו שינקנסן בשנת 1964 התפתחה הרשת, והחל מתחילת המאה ה-21 היא מחברת את רוב הערים הראשיות על האיים הונשו וקיושו ברכבות שמהירותן מגיעה ל-300 קמ"ש וזאת בסביבה הנתונה תמיד לסכנות של רעשי אדמה וסופות טייפון. בנסיעות מבחן הגיעה השינקנסן למהירות של 443 קמ"ש לרכבת על גלגלים. חברת הרכבות בעלת תנועת הנוסעים הגבוהה בעולם. הקו טוקאידו שינקנסן (טוקיו – שין – אוסקה) הוא הקו העמוס בעולם עם תנועה של 1.16 מיליארד נוסעים בשנה. פירושו המילולי של השם "שינקנסן" ביפנית הוא "קו ראשי חדש" ובמובנו הצר מתייחס למסילה בלבד, בעוד ששמן הרשמי של הרכבות ביפנית הוא "סופר מהירה". עם זאת בדרך כלל מכנים גם את הרכבות עצמן בשם "שינקנסן" אפילו ביפן. השינקנסן נוסעת על מסילה ברוחב תקני (1,435 מ"מ), והיא עוברת במנהרות ובגשרים כדי לחצות מכשולים, במקום להתפתל סביבם."
מתוך ויקיפדיה

בערים הגדולות דוגמת אוסקה וטוקיו נעזתי במטרו, הדרך הטובה ביותר לקצר מרחקים ביעילות ומהירות. בקיוטו עיקר התנועה ממקום למקום נעשה עם אוטובוסים, כשבכל תחנה תלוי לוח זמנים מדוייק של כל קו וקו. בערים הקטנות יותר פשוט הלכתי ברגל.
לא מפרטת על האוטובוסים או המטרו כיוון שבעיני אין הבדל בין מערך האוטובוסים והרכבת התחתית של יפן לערים מערביות מודרניות במקומות אחרים בעולם.
הרכבות המהירות הן אלו שהותירו בי את הרושם הגדול ומקווה שהעברתי בכתיבה ובתמונות את החווייה המיוחדת מאמצעי התחבורה שכולנו מכירים, אבל ביפן הוא נראה ומרגיש אחרת לחלוטין.

פוסטים נוספים ממסע הדרכים להודו-יפן:

Comments

2 תגובות על “תחבורה ציבורית ביפן – מופת של סדר, דיוק וניקיון”

  1. תמונת פרופיל של תמרית
    תמרית

    נהניתי מהקריאה ומהצילומים וגם מהנסיעות בשינקנסן. העברת את ההנאה שלך מעולם הרכבות המהירות של יפן. הלוואי עלינו

    1. תמונת פרופיל של אילנה בר

      תודה! השינקנסן זה משהו שכנראה קיים אך ורק ביפן. לרכבת ישראל יש עוד דרך ארוכה עד שתגיע לביצועים ולשירות של הרכבות היפניות