"אמנות רחוב יפנית" – יש בכלל דבר כזה?

כשטיילתי ביפן הוקסמתי בין היתר מהניקיון ברחובות. זה דבר ידוע, גם למי שמעולם לא היה ביפן, שבמרחב הציבורי אין אף לא פח זבל אחד ועדיין, האומה הממושמעת שומרת על ניקיון. ניקיון שתופס לא רק למדרכות ולשבילים בגנים הציבוריים, אלא גם לקירות.
אין קישקושים, אין ציורים. אין מדבקות.
פשוט אין.

האין הזה ממש זעק לעין, כי הרי העיניים הורגלו לראות ציורים, יפים יותר או פחות, כמעט בכל מקום. הקלות בה כל אחד יכול לקחת ספריי צבע ולרסס כאוות נפשו או להדביק סטיקר שהביא מהבית – הפכה את אמנות הרחוב לתופעה נפוצה בעולם כולו. חוץ אולי מיפן.
טוקיו היתה היעד האחרון בטיול האחרון שלי לחו"ל ושם נכונה לי הפתעה.
במתחם התיירותי סביב מקדש סנסו-ג'י, שם לנתי בלילות הראשונים בטוקיו, פגשתי לראשונה באמנות רחוב יפנית.
לא אמנות של גלריות או מוזיאונים, אלא אמנות שמוצגת לראווה על גבי תריסי דוכנים ברחוב.

היגעתי למתחם המקדש בשעת בוקר מוקדמת, לפני שבעלי הדוכנים הרימו את התריסים, בכוונה כדי לצפות בציורים היפנים ולצלם אותם ואלו התמונות שתראו בפוסט שלפניכם.
אלו ימים בהם השמיים סגורים לטיסות, כמעט ואין יוצא ובא, כמעט ושכחתי איך זה מרגיש להתהלך ברחובות של עיר גדולה וסואנת כמו טוקיו ולהתלהב מההפתעות שעיר גדולה כזו מזמנת.
"חדל להיסחף אל תוך המערבולת של התוהו ובוהו והבלבול, של ההרס והחורבן, והתחל מיד להתרכז בפלאיו וביופיו של העולם סביבך", שורה מתוך מסר שהגיע אלי הבוקר ואני נענית לאתגר בשמחה ובוחרת להביא לקוראי רסיסים של צבע ויצירה שיעזרו להגביר את הטוב והיפה שעדיין קיים בעולמנו. גם אם זה כרגע מעט רחוק מאיתנו.

לכבוד פוסט ה-100 בבלוג "אלטרנעטיבה" של הבלוגרית עינת הרשקו, היא פנתה לבלוגרים של טיולים ("טיולוגים") ושאלה מי רוצה להשתתף בפוסט שיעסוק ב-"אומנות הרחוב הכי…" אני כתבתי על אמנות הרחוב שהכי הרגיזה אותי בבית לחם, אורית מצא כתבה על אמנות הרחוב הכי יפנית והזכירה לי נשכחות:

"בשעות הערב משנה רחוב NAKAMISE שבטוקיו את פניו והופך מרחוב המלא בחנויות מזכרות וממתקים לתערוכת ציורי רחוב מרהיבה.
לקראת שעות הערב מגיפים הסוחרים ברחוב את תריסי החנויות כשעל כל אחד מהם מופיעים ציורים בסגנון יפני עם תלבושות ססגוניות, מחוות תאטרליות המלוות בכתב קאנג'י.
הציורים המדהימים מתארים דמויות היסטוריות אך גם דמויות מחיי היומיום. מי משהולך ברחוב יגיע בסופו לאחד המקדשים היפים והמרהיבים בטוקיו. מקדש סנסו-ג'י ששעריו האדומים ובתוכם פעמון ענק מקבלים את פניהם של המהלכים ברחוב."
כתבה אורית מצא מהבלוג "היפנית הקטנה"

מפת האיזור בו צולמה אמנות התריסים

יצאתי לשוטט בתקיית התמונות מיפן ומצאתי בה אוצרות שנשכחו.
הז'אנר של גרפיטי תריסית מוכר לי משווקים בארץ, כמו שוק מחנהיודה בירושלים, שוק תלפיות בחיפה, השוק בחדרה ועוד מקומות בהם בעלי הבאסטות התרגלו שהם מגיעים בבוקר ורואים על התריס ציור חדש שצץ במהלך הלילה. חלק מהציורים צויירו בתיאום ובהסכמת בעלי הבאסטה.
כך או כך, התריס ככקנבס עליו אפשר לצייר ציור, ציור שנראה לעוברים ושבים רק כשהוא מוגף, בשעות הלילה או מוקדם בבוקר.

אמנות התריסים מטוקיו מציגה מגוון נושאים יפנים ויש לה בעיני חן ועדינות גדולה. היא מינורית למדי, בצבעים פסטלים ונעימים לעין ומציגה נושאים שלקוחים מהמסורת היפנית, פריחת הדובדבן, עלי שלכת ועוד.
מוזמנים לצפות בגלריית התמונות משם ולהינות…