סיור עצמאי בירושלים: חצרות, סימטאות ועוד הפתעות

לפני שבועיים הזמנתי חברה טובה להצטרף אלי לסיור עצמאי בירושלים. יצאנו לדרך בשבת מוקדם בבוקר כששתינו לא ממש יודעות מה בתוכנית.
כ-"ירושלמית אסלית", ביטוי שלמדתי לאחרונה ואני מאמצת בשמחה, בכל פעם שאני מגיעה העירה, אני תמיד-תמיד מגלה משהו חדש.
יש לירושלים קסם שלא התעמעם עם השנים, קסם שממשיך להפעיל אותי ומושך אותי להיכנס פנימה למבוך הסימטאות הצרות, לגלות עוד ביניין, עוד פינה ססגונית, עוד  מבנה מיוחד עם סיפור מעניין.
החברה שלי, להבדיל ממני, פחות מכירה את ירושלים. היא מנסה להיזכר מתי היתה בעיר לאחרונה. כולמר, מזמן.
אז יצאנו שתינו, האחת תיירת של ממש בירושלים, והשנייה "ירושלמית אסלית" לתור את חצרות העיר שנבנו מחוץ לחומה.

בקיץ שעבר, במהלך ימי הקורונה, הוזמנתי להתנסות בסיור עצמאי של חברת Go Bee Travel שיצרה קונספט של סיורים מודרכים עם הנייד שמאפשר למטיילים סקרנים לצאת לשטח לסיור עצמאי עם המדריך שבוחרים, בזמן ובקצב שמתאים להם.
באתר תוכלו למצוא רשימה של סיורים רבים ומגוונים באיזורים שונים בארץ וכשקיבלתי הזמנה נוספת לצאת לסיור, בחרתי איך לא ב… ירושלים….

בפעם הקודמת בחרתי בסיור בעקבות הרפואה (אפשר לקרוא את הרשמים שכתבתי בעקבותיו כאן)
הסברתי לחברה שלי את הקונספט של הדבר הזה שנקרא "Go", כלומר "סיור וירטואלי עצמאי ואינטראקטיבי שקורה בשטח דרך הנייד שלך"
כל מה שאנחנו צריכות לעשות זה לבחור בסיור ולהירשם ואז כל התכנים וההסברים יהיו נגישים בנייד ויאפשרו לנו לצאת לדרך מתי שבא לנו, וללכת מתחנה לתחנה בקצב שלנו.

בחרנו בסיור חצרות בירושלים שמחוץ לחומה בהדרכת רפי כפיר, שמלמד ועוסק בהדרכה בירושלים שנים רבות.
אורך הסיור הוא בין שעתיים לשלוש. לנו לקח יום שלם, כי לקחנו את הזמן לשוטט לאט-לאט, לעבור מתחנה לתחנה, להתעכב היכן שהתחשק לנו. וזה גם היופי בכזה סיור עצמאי, שאנחנו קבענו את הקצב, לא הצטופפנו עם עוד אנשים וכשעצרנו למנוחה בצל יכולנו להקשיב בנחת להסברים המעניינים מהנייד.

"מהי חצר? מאיפה בא הרעיון ולמה? מי גר בחצרות? מה המשותף לאנשי החצר?
על שאלות אלו ואחרות נדון בסיור זה. ברובו של הסיור נסתובב בירושלים של פעם ונהנה מיופים של החצרות ומהרומנטיקה שלהן.
צורת המגורים בעיר העתיקה התאפיינה בחצרות סגורות שהאנשים היו גרים בם. את החצרות היו יכולים לסגור בלילה וזה העניק תחושת בטחון ליושבי החצר. החצר איחדה את התושבים ושמחת היחיד היתה שמחת כולם ובצערו כולם היו שותפים. בחצר היו השירותים, חבלי הכביסה, בור המים ובור הספיגה. שם היו מכבסים, שם שיחקו הילדים ושם עשו עוד פעילויות אותם עשו בחוץ אבל תחת המסגרת המגוננת של החצר.
במעבר מהעיר העתיקה לעיר החדשה, לפחות בהתחלה, בנו הרבה חצרות (לא רק), שהיו ברובן גדולות יותר, מאשר בעיר העתיקה. המגורים בחצרות נתנו פתרונות לצורך בהגנה ולצורך בהסתגרות.
שכונותיה של ירושלים בתקופה שלאחר היציאה מהחומה היו מפוזרות ובלילה התושבים לא הרגישו בטחון. התכנסות אל תוך החצר וסגירת שעריה בלילה שיפרו את המצב. תפקיד נוסף של החצר הוא הסתגרות מהעולם החיצוני וההשפעות השליליות שלו לפי תפיסת עולמם של התושבים.
בסיור נכיר חצרות שנבנו בירושלים בעבר אבל גם נראה חצרות שנבנו בשנים האחרונות. נכיר את התושבים, את צורת הבניה, את המאפיינים החשובים של כל חצר ואת ההיסטוריה שלה.
הסיור יהיה במרכז העיר וברובו נסתובב באזור הנחלאות. צריך לקחת בחשבון שחלק מהשכונות חרדיות ולכן צריך להיות לבושים בהתאם ואם אתם באים בשבת נא לא להכנס לחצרות החרדיות פנימה אלא רק לראות אותם מבחוץ."
מתוך דף הסיור באתר GoBeTravel

אני לא רוצה לעשות ספויילרים למי שירכוש את הסיור ויצא לגלות בעצמו את החצרות המיוחדות ברדיוס של כיכר הדוידקא, מיקום מרכזי ונגיש גם למי שמגיע ברכבת הקלה.
רק ברשותכם כמה מילים על "חצר".
לפי מילון הרשת למילה "חצר" יש כמה פירושים: "שטח במתחם של מבנה הצמוד לו או מקיף אותו; מגרש, מעונות המלך ופמלייתו, קהילה יהודית חרדית המתלכדת סביב הרב שלה, חסידות".

בביניין המגורים המשותף בו גדלתי בירושלים היתה חצר גדולה עם דשא וכמה עצי אורן. זה היה מגרש המשחקים של הילדים שהיו "יורדים למטה" ממציאים משחקים ובגדול מעבירים את הזמן, לפעמים לבד, לפעמים ביחד, ובעיקר ללא השגחה צמודה של ההורים.
ליד החצר היו גם חבלי כביסה שהאמהות היו יורדות עם גיגית ותולות לייבוש. מה עוד היה בחצר? לא הרבה. לא היו מתקני משחקים או גדרות. דשא, מעט צמחייה ובעיקר מרחב חופשי למשחקים וסתם מקום להסתובב ולנשום אוויר מחוץ לבית.
אני זוכרת איך הייתי מכריזה "אני יורדת למטה" ונעלמת. לא מדווחת לאן בדיוק אני מתכננת ללכת ומתי אחזור. הייתי שבה הביתה או כשהיו קוראים לי לעלות מהמרפסת או כשהחושך היה יורד. לא הייתי יוצאת דופן, כל הילדים בבלוק ובשכונה היו מסתובבים בחוץ, כשההורים היו בבית או בעבודה.
ככה גדלנו, ללא השגחה. הפוך לחלוטין מאיך שילדים גדלים כיום, תחת עינם הפקוחה של ההורים שכמעט ולא מאפשרים לילדיהם לצאת משדה הראייה.
גם חצרות הבתים עברו שינוי וכיום בונים מגדלי מגורים עם חצר ייצוגית שאינה מיועדת למשחקים אלא יותר לקישוט. לרוב יהיה גן משחקים קטן או גדול סמוך למקבץ ביניינים. הגן גם יהיה מגודר עם משטח מיוחד על האדמה, לרפד את הנפילות, עם מתקני משחקים שעוברים ביקורת, ספסלי ישיבה, וסככות להצללה.
אין כאן שיפוטיות שאומרת זה טוב או זה רע. זה מה שהיה פעם, לעומת מה שעכשיו.
כל אחד מהקוראים מוזמן להתבונן בחצר הבית/בינין משותף שלו ולהשוות בינה לבין החצר הזכורה לו מילדותו.
הזמנים ללא ספק השתנו.

בגלל זה אהבתי מאוד להסתובב ברחובות העיר ירושלים, עיר ילדותי, ולעבור מתחנה לתחנה ולהתבונן מקרוב בחצרות של פעם. במיוחד בשכונות הדתיות, כשהחצר ממשיכה לשמש גם כמגרש משחקים לילדים, גם כמקום לתליית כביסה, גם מקום מפגש וגם במובן הקהילתי – חצר סגורה בה גרות משפחות ששייכות לאותה קהילה עם אותו הרב.
בחלק מהחצרות הרגשנו שאנחנו "פולשות" לטריטוריה לא לנו, כמו מובלעת שלא שייכת לירושלים של 2021.
בחנוכה, בערבי החג כשמדליקים חנוכיות והמוני מטיילים מסתובבים בחצרות, הרגשתי הרבה יותר נוח להיכנס לחצרות ולצלם.
כשטיילנו ברחובות העיר בצהרי השבת העדפנו להציץ לחלק מהחצרות מעד לגדר ולא להיכנס פנימה. את מה שיש בתוך החצר יכולנו לראות בסירטונים.

מזמינה אתכם להצטרף אלי לסיור בירושלים.
הפעם סיור בתמונות, ללא מילים. כל התמונות צולמו במהלך השבת בה טיילנו מתחנה לתחנה, מחצר לחצר בשכונות שסובבות את הדוידקא.
זו היתה ללא ספק חווייה מיוחדת להגיע בבוקר שבת לעיר "ריקה", לצלם את רחוב יפו ללא תנועה, לא של אנשים ולא של מכוניות ואוטובוסים. הפעם לא בגלל אחד מהסגרים שחווינו בימי הקורונה, אלא בגלל קדושת השבת והשעה המוקדמת.

שנצא לדרך?

מי שמעוניין לראות את הרחובות בהם צולמו התמונות במו עיניו ולהקשיב להסברים המעניינים והמעמיקים מוזמן לרכוש את הסיור ולצאת לדרך בזמן שהכי מתאים לו.
ההנאה מובטחת!

גילוי נאות: ערכתי את הסיור כאורחת של חברת GoBeeTravel