11 מעלות ורוחות קרות שורקות ביום השיוויון האביבי

כמו שאומרים, ובצדק, בחיים זה הכל עיניין של תיזמון. להיות במקום הנכון בזמן הנכון.

לפני שבוע-שבועיים הצבע הדומיננטי כאן היה אדום של נוריות פורחות
בימים אלה גל הפריחה האדום עבר את השיא, אם כי הירוק עדיין שולט
בעוד חודש הירוק יהפוך לצהוב

שיא הפריחה עושה רושם גדול גם עלינו, בני האדם, אפילו שאנחנו לא חרקים שאמורים להימשך אל הפרח ולעזור לו בתהליך ההאבקה.

בזמן ששמוליק, הפרטנר שלי לטיול שבת בבקעה הירוקה, מקשקש בערבית עם הנער מפסאייל שמציע לו חמור לבן תמורת מכונית, או כלבה תמורת 5000₪, אני יושבת על אבן ונושמת פרחים.

אם הנגב הצפון מערבי אימץ לפני שנים אחדות את הסולגן "דרום אדום" בקעת הירדן מתהדרת כעת בסלוגן "בקעה ירוקה". שניהם מושכים המוני מטיילים שיוצאים בסופי השבוע אל הטבע ומחפשים אטרקציות.
אטרקציה כמו מרבד כלניות (יער שוקדה) או מרבד נוריות (מול איזור התעשייה של מעלה אפריים). השטיח האדום עושה רושם גדול על המטיילים שמצלמים מכל זווית אפשרית ואח"כ גורפים ערימות לייקים ברשתות.

בחורף 22 שגולש אל חודש מרס, אני מפספסת בזה אחר זה את מוקדי הפריחה. לו הייתי חרק, דבורה או פרפר שתפקידם לסייע לפרח בהאבקה, יתכן שהפרחים היו מצרים על היעדרי. אבל אני סתם אחת עם מצלמה שלא מועילה בכלום לפרחים, חוץ מלצלם אותם ולפרסם את יופיים ברבים. ככה שמנקודת מבט רחבה יותר, זה לא משנה ש"פיספסתי" את שיא הפריחה ושאני מגיעה סוף סוף אל אותו מדרון שצופה לסרטבה כשרוב הנוריות הואבקו והן נבולות. פרח "זקן" כמו אדם זקן, פחות אטרקטיבי לצילום.

הביקור שלי במקום אחרי ששיא הפריחה חלף מכריח אותי להתאמץ קצת יותר כדי למצוא יופי במה שיש. לא במה שהיה ונגמר. ומה שעדיין ישנו זו פלומה בגוונים שונים של ירוק שמכסה את רוב ההרים והמישורים באיזור הבקעה.
והצהוב. אי אפשר להתעלם ממנו. הצהוב נוכח בכמויות גדולות, תופס את העין. אבל זהו צהוב "פושטי", של חרדל וחרציות. לא צהוב שיוציא אנשים מבתיהם, יתן להם מוטיבציה לנהוג מעל מאה קילומטרים כדי לבוא ולראות.

אנשים יסעו מרחקים ויצטופפו בפקקים בשביל האדום של הכלניות או הנוריות, ספק אם בשביל הצהוב של החרדל או החרציות.
מכולם דווקא הם, הפרחים הפוּשְטים, משכו לי את העין ובעיקר הרחיבו את הנחיריים שפתאום הריחו את הניחוח הזה של אביב באוויר.
קשה לתאר ריח או להסביר אותו. צריך להריח אותו, ובבוקר שבת כשנכנסנו לתחנת הדלק בכניסה למעלה אפריים זה פתאום היכה בי. הריח. של הפריחה הצעקנית הצהובה. פריחה שלא יכולתי להתעלם ממנה ובבת אחת שבתה את העין והלב.

כמה יפה.

אח"כ ראינו מקבצים של אירוס שחום בסגול כהה ותורמוסים שאחרו לפרוח ועוד הרבה פרחים קטנים בשלל צבעים. ורוד, לבן, צהוב.
אני מצלמת ויודעת שהמצלמה עושה עוול ליופי שנגלה לעין. יופי עדין מינורי. פחות צעקני ממרבדי הכלניות.
גם למטייל שמגיע לביקור אחרי השיא, כשגל הפריחה בנסיגה, צפויים מראות יפים.

אני לא אצטט ביטויים שקראתי ברשתות, "כמו באירלנד", כי זו לא אירלנד. זו בקעת הירדן עם הרי גלעד במזרח, נהר ההירדן שמתפתל למרגלותיהם, מסמן את הגבול ביננו לבין הירדנים.
זהו חבל ארץ שרוב ימות השנה לוהט מחום, מרוחק מהמרכז, לא ממש מושך מטיילים. חוץ מחודש אחד בשנה, אחרי שהגשמים הרוו את האדמה והיא מצמיחה כזה עושר של פרחים. וגם שעורה שמגדלים הכפריים, מאכל לעדרים בימי הקייץ.

אני לא כותבת כמו שנהוג לכתוב, עם המלצות למסלולים, היכן לטייל, היכן לאכול ולישון. מצדי, תישארו בבית ותצפו בתמונות שלי. או שלא. הרשת עמוסה בימים אלו בהמלצות. קחו אחת מהן ועשו בה שימוש כנקודת פתיחה למסלול משלכם.

אם אתם בכל זאת רוצים לנסוע ולראות את הנופים המוריקים של הבקעה, עשו זאת כעת. הגוון השולט עדיין ירוק, עם נגיעות גדולות של צהוב. וזה כ"כ יפה. אם עדיין לא טיילתם במסלול ב"הא" הידיעה של הבקעה, צמד הנחלים תלכיד-פיראן, עכשיו זה הזמן, ואם לא בא לכם לצעוד בשטח, לטפס במעלה הנחל, אתם יכולים פשוט לנסוע במכונית, לגלות כבישים חדשים.
בדיוק כמו ששמוליק ואני עשינו. מכביש 505 פנינו ימינה לכיוון גיתית והמשכנו עד לחמדת.
"בכביש הזה לא נסעתי", אני מכריזה ונועצת מבט בנוף שרץ דרך חלון המכונית. גבעות ירוקות עם נגיעות של צהוב.

כמה יפה.

עַל הַצֹּרֶךְ לְהַנִּיחַ לִדְבָרִים מְסֻיָּמִים/ מיכאל זץ

"יֵשׁ דְּבָרִים מְסֻיָּמִים
שֶׁנֶּחְתְּמוּ וְנִשְׁלְמוּ
וְצָרִיךְ לְהַנִּיחַ לָהֶם
כָּכָה, כְּפִי שֶׁהֵם
בְּצוּרָתָם הַלֹּא סִימֶטְרִית הָעֲקֻמָּה,
בְּלִי אָנָלִיזוֹת מִתְיַסְּרוֹת
וְחָכְמָה שֶׁלְּאַחַר מַעֲשֶׂה.
כְּמוֹ בֶּגֶד עוֹנָתִי בְּמִזְוָדָה שֶׁל חֹפֶשׁ
כְּמוֹ גִּבּוֹר נִשְׁכַּח מִסֵּפֶר נְעוּרִים
כְּמוֹ מַנְגִּינָה שֶׁנִּתְלְשָׁה מִמִּילִים.
יֵשׁ דְּבָרִים שֶׁחָפֵץ חַיִּים צָרִיךְ לְשַׁחְרֵר
כְּדֵי לַחֲזֹר וְלִצְמֹחַ.
לְהִתְחַדֵּשׁ."

קריאה נוספת: