שבת על הכרבולת, מסלול מעגלי ארוך ומייגע


יש משחק היכרות שהכללים שלו אומרים שכל אחד מציין את שמו ולאן היה רוצה לנסוע אם כל התנאים היו אופטימלים, אלמלא היו דאגות של זמן, כסף, חופש מהעבודה וכו', ואח"כ צריך לחזור ולומר את כל השמות לפניך בצירוף היעדים. בקורס שאני לומדת המנחה היתה רוצה לנסוע ללנודון, זאת להודו, ההיא לניו זילנד, מרוקו, הוואי, יפן וכשמגיע תורי אני אומרת את שמי ושלא הייתי נוסעת אלא הולכת בשביל ישראל. משחק השמות מתקדם הלאה וכל מי שיושבת אחרי עוברת שם-שם, כולל "אילנה לשביל ישראל"

הידעתם ששביל ישראל מדורג ע"י הלונלי פלנט בין עשרת השבילים הארוכים השווים בעולם?

אני ממשיכה לדלג על השביל בטיולים חד-יומיים ומזמינה חברה להצטרף אלי לטיול השבת על הכרבולת. מנצלת את מומנטום "פרוייקט השביל" שלי כדי לטייל שוב על תלתלי הכרבולת. מה לעשות, אני אוהבת את ההר הזה. הר קשוח. צחיח. שיפוע בלתי אפשרי. מצד אחד זווית עקומה מצד שני תהום. מזכיר את החיים שלי עכשיו….

עבורה זו הפעם הראשונה במקטע של שביל ישראל שנאמרו עליו הרבה "הפחדות", אחד הימים התובעניים והקשים ביותר על השביל וכו'. עבורי זו הפעם השישית (ראו פוסט קודם בו תארתי טיול בדד על הכרבולת בנומבר 2015) ואחרי שהסתיים חלק א' הכרזתי: no more. כלומר, בהמשך החורף אשלים את פרק ב', אבל אחרי תהליך הפקת לקחים.

למה הכוונה פרק א'? למסלול "עאלק מעגלי" שמתחיל מחניון אורון, עולה לרכס היפה הצופה על המכתש הגדול, הליכה של כחמישה ק"מ ואחריה מתחילים במסע המפרך חזרה לנקודת ההתחלה בדרך מנהלתית ארוכה, מתישה, משעממת ובעיקר לא נגמרת.

כדי לעודד את עצמי אני מזמזמת לי שיר שכולו תפילה, שיר מוכר ואהוב של אהוד בנאי על כוחה של חווית המסע, על חדוות הדרך ועל מציאת השביל של חיינו והבחירה ללכת בו.

השביל הזה מתחיל כאן
בין סניף בנק למעין
לא סלול, לא תמיד מסומן
השביל הזה מתחיל כאן.

חוצה את העיר
עולה על ההר
ממשיך על הים
ממשיך גם מחר
חותך באויר, בין הבתים
יוצא אל האור, אל חיים חדשים.

לך עליו, עלה עליו עכשיו
לך עליו, עלה עליו עכשיו

מלאכי ציפורים מעליך
מלווים את צעדיך
מרחוק נדלק אור
אל תסטה כדי שתוכל לחזור.

השיר הזה מתחיל כאן
כחול על הדף הלבן
לא גמור, לא תמיד מכוון
השיר הזה מתחיל כאן.
חוצה את העיר
עולה על ההר
ממשיך על הים
ממשיך גם מחר
חותך באויר, בין אנשים

יוצא אל האור, אל חיים חדשים.

בבוקר יצאנו ממפעל אורון לעבר דרך הג'יפים שלוקחת למאגר המים, משם התחלנו בטיפוס ובהליכה על העוקם, מתפעלות ומתלהבות מהנוף. תוך כדי הליכה עלה רעיון חלופי להמשך המסלול, אבל הוא ירד מהפרק והחלטנו לדבוק בתוכנית המקורית שדיברה על הליכה עד לנחל מדור ושם נפרדים מפרק א' של הכרבולת. בנחל מדור עולים על שביל מסומן כחול, יורדים איתו עד לדרך הרחבה המסומנת אדום ואיתה ממשיכים במקביל לפסי הרכבת עד שבסופו של דבר מגיעים חזרה למכונית שחונה בפתח המפעל. ולמה "עאלק" מעגלי? כי החלק המעניין של היום, ההליכה על הכרבולת עצמה הסתיים כעבור ארבע שעות ויתר היום הוקדש להליכה משמימה בדרכים ארוכות-ארוכות, שלא נגמרו, שלקחו אותנו אל תוך המפעל באור אחרון-אחרון, סמוך מאוד לתפאורה שכאילו נלקחה מסרטי הפולחן של מקס הזועם…

סמוך למפגש בין שביל ישראל לשביל הכחול של נחל מדור היא פוגשת שלושה בחורים שמטיילים על השביל, הגיעו מכיוון העפרן. אני מאחור רואה אותם עוצרים לשוחח. אח"כ סיפרה לי שהצעיר בהם הגדיר מהי חווייה בצורה די מדוייקת. "סיוט בזמן ההתרחשות שהופך אח"כ לחווייה". וצודק הבחור. המיליון קילומטרים (14.5 במדידה מדוייקת על המפה) שהלכנו לאורך פסי הרכבת ועל הפסים עצמם בדרך חזרה היו סיוטיים למדי. סוף היום, כבר ראינו את הכרבולת המתולתלת והיפה, התפעלנו מהקערה העצומה של המכתש הגדול, שתינו כוס תה עם מים שהורתחו באש מנר ההישרדות. עכשיו באמת אפשר לחזור למכונית, לעצור ב-Yellow, למלא דלק במיכל המכונית ולמלא את הבטן שלנו בקפה חם ומשהו מתוק. אבל עד אז, הדרך לא נגמרת. החלטתי, אני עם נחל מדור גמרתי. כשנחזור לפרק ב', כלומר לפיצול בין השביל הכחול לשביל ישראל שלוקח לעפרן, נגיע עם הקפצה בהלוך ובחזור. גמרתי עם הליכות מנהלתיות אינסופיות, סיוט בזמן התרחשות, חוויה במבט לאחור.

ולמרות הסיום המעייף, כפות הרגליים הדואבות היה יום מאוד חווייתי, מאוד כייפי, מאוד יפה באחד המקטעים המאוד הדרמטים של השביל.

המדבר הוא בראשית
במדבר ברא אלוהים
את השמים ואת הארץ
שם התקשה סלע היסוד
המפעפע במעמקים
ושם שקע הים והותיר
על סלעי היסוד את סלעי המשקע
שבאו לאחריהם
מה הפלא אם במדבר נגלה אלוהים
אל מי שעתידים להאמין בו ?
ואם חדלו להאמין בו
הרי זה מפני שרבים אינם יודעים
את הדרך אל המדבר

עמוס קינן

שבת בבוקר, השמיים בכחול עז, נקיים מעננים, ואנחנו, שתי מטיילות לבושות חולצות וורודות צועדות לאורכו. מפעם לפעם עוצרות להפסקה קלה, לאכול משהו, אולי תפוח, לאגור מעט סוכרים, וכעת יש לנו אנרגיה זמינה לצלוח עוד עלייה בשיפוע שאין מילים לתאר, רק להרגיש דרך כפות הרגליים.

היא: אייי…איי…איי…
אני: אמרת הכל
היא: כן, במילה אחת הבעתי גם את היופי וגם את הקושי

נכון, מדובר מסלול לא קל במקום נידח שדורש מהמטיילים להתאמץ, אבל גם מתגמל אותם בכמות ענקית של יופי.
כשמסתיימת העלייה על התלתל הראשון בכרבולת ומגיעים לראש הרכס, שם, שם התגמול, שם היופי המדברי הבראשיתי, הלא נגוע הפרוש למרחקים. אם לרגע מתעלמים מקונסטרוקציות המפעל וסימני החפירות.

כשתיצפתנו מראש הכרבולת על המתקנים של המפעל לא ידענו שלקראת ערב נחפש אותם, נכוון את צעדינו לכיוונם ולבסוף נחלוף ממש על פניהם בדרכנו לש.ג. שמוצאי שבת היה נטוש לחלוטין. ככה יכולנו לצאת את שערי המפעל בלי להינזף, כי לשביליסטים כאמור אין כניסה למקום. סה"כ עמדנו יפה בזמנים, למעשה עמדנו בהכל בכבוד וגם אם חזרנו הביתה גמורות מעייפות היתה גם תחושת סיפוק עצומה, אחרי שטיילנו בכזה מקום מיוחד.

לפעמים היא מתקדמת קדימה, לפעמים אני צועדת לפניה, כל אחת בקצב שלה, ומפעם לפעם מוצאת את עצמי לבד על הרכס. לפעמים טוב לי להישאר לבד. לפעמים החברותא טובה לי, השיחות, הצחוק, האפשרות לשתף ולהשתתף בחוויה של מישהו אחר.

בהמשך החורף תהיה פעם נוספת, כיוון שהשביל ממשיך הלאה לכיוון העפרן, וגם אם ירדתי בו פעמיים, תהייה פעם נוספת. ההר הזה מושך אותי אליו, הוא מאתגר פיזית, מקשה על ההליכה, סוחט ממני את הנשימה, אבל גם מתגמל בכאלו נופים מדבריים משכרים בעוצמה, בשקט, בהרגשה שהחיים אכן שווים שיחיו אותם, ולו רק כדי להגיע אל כאלו מקומות.

יש אנשים שאינם יכולים להיות במקום הזה,
צהוב להם מידי,
שקט שאפשר להשתגע.
יש אנשים שאלוהים גדול עליהם במדבר הזה.
אנשים נבהלים כשהם שומעים את הכוכבים בלילות.
אבל יש אנשים שנדבקים לשקט הזה.
ואינם יכולים לשוב ולהיפרד ממנו.
אלה, ישארו כאן.

חיים גורי

לסיום מציגה שני סירטונים שערכתי עם תמונות שצילמתי בשני טיולים על הכרבולת. מוזמנים להעביר לאיכות HD, להדליק רמקולים ולהינות ממסע כורסא…

Comments

2 תגובות על “שבת על הכרבולת, מסלול מעגלי ארוך ומייגע”

  1. תמונת פרופיל של ziva
    ziva

    אילנה, אין כמוך למצוא את היופי במקומות שוממים וקרחים. אכן ניתן למצוא יופי רב גם במקומות כאלו ודרושה אמנית כמוך, בתמונות ובמילים, להציג ולהדגיש אותו ולמעשה להוציא אותו לאור. ממשיכה להתפעל מכל פוסט, תמונה ומשפט שלך.

    1. תמונת פרופיל של אילנה בר

      תודה זיוה. שמחה על המילים המפרגנות שלך. במקרה של הכרבולת היופי נמצא שם ממש מול העיניים, מונח לו כה, רק להושיט יד ולתפוס אותו. שמחתי להכיר לך עוד מקום.