צידה לדרך: חיים של אחרים

"תראי", היא אומרת ומושיטה את המכשיר הנייד שלה לכיוון שלי. אני רואה מסך מחולק למשבצות ובכל משבצת ריבועים קטנים וצבעוניים. ככה נראה הגוגל קלנדר שלה. מלא פגישות. מחוייבויות.
במקום לוח השנה הדיגיטלי שגוגל מציע אני משרטטת על נייר A4 טבלה ומשבצת את ימי החודש. את הלוח החודשי הידני אני מצמידה עם מגנטים למקרר ולאט-לאט ממלאת אותו בפגישות, שיחות, בדיקות, טיולים, סדנאות וכו'.
בחלק גדול מהמשבצות מופיעה המילה "בית", רוצה לומר, יום של בית, יום עם מינימום תנועה בחוץ.
בשנה-שנתיים האחרונות ימים רבים מקוטלגים כימים של"בית". ככה זה כשנסיבות החיים דורשות ממני להסתגל, להתאים את ההעדפה המובהקת שלי מ-"בחוץ" ל-"בית".

חשבתי הבוקר איך נראים חיים של אחרים, איך נראה אצלם התמהיל בין בחוץ לבבית. נזכרתי בסרט ישן משנת 2007 בשם "חיים של אחרים" ובכלל בסקרנות להציץ לחיים של אחרים, לראות מה יש שם, עד כמה הגוגל קלנדר שלהם עמוס או ריק, מול אילו חזיתות הם נדרשים להתמודד, אילו אתגרים עומדים בפניהם, בבית ומחוצה לו.
ההשוואתיות הזו קיימת. בי ובכם. אין טעם להתכחש או להעמיד פנים שאנחנו לא כאלה שמציצים ומשווים.
השאלה היא איך מפרשים אותה ומה עושים איתה.

בפוסט שלפניכם אני רוצה להציע שינוי קטן בנקודת המבט. אין לי שום כוונה להטיף לכם להוציא מחייכם את ההשוואתיות ולפרט כמה  ההשוואה לחיים של אחרים לא מקדמת ולמעשה יוצרת את האפקט ההפוך, של קנאה וצימצום.
זה מעניין בעיקר מסקרן, אבל לא ממש רלוונטי, כי האתגרים שניצבים בפני ה"אחרים" הם לא בהכרח האתגרים שניצבים בפניכם.

יש מי שעיקר הקושי בחייו מתנקז לבריאות הפיסית, מחלות, טיפולים, התרוצצויות מרופא לרופא (כמו בפרקים הראשונים בספר "התשובות" של קתרין לייסי שהתחלתי לקרוא). יש מי שחווה קושי גדול בלימודים, ביכולת להושיב את עצמו מול ספרים ומחברות ולהתרכז בכתוב, עבודה, יחסים עם בן/בת הזוג, הילדים.

תגידו אתם, חסרים אתגרים בחיים?

השאלה המדוייקת לשאול היא איך נראים החיים שלי מתקופה אחרת לעומת התקופה הנוכחית.
ההשוואה הנכונה היא בין מי שהייתי בעבר למי שאני כיום.

הקשיבו לנאום ההשראה הקצר של סטיב ג'ובס באוניברסיטת סטנפורד בשנת 2005, נאום בו הוא מדבר על חיים ומוות, כישלונות, והצלחות. וגם על מה שהוטבע אח"כ כביטוי מפתח "לחבר את הנקודות".

בצידה לדרך הפעם אני ממליצה להאזין לנאום הנקודות של סטיב ג'ובס, אבל לא כמאזינים פסיביים. אחרי שהקשבתם לסיפורים שלו, ספרו את הסיפור שלכם מתוך אותה נקודת מבט.
נסו לאתר אירוע בחייכם שכאשר קרה לא ייחסתם לו חשיבות גדולה, אבל בדיעבד הוא התברר כנקודת מפתח, כמשהו מכונן שהוביל אתכם בהמשך הדרך לעשייה בעלת משמעות.
נסו לחבר את הנקודות בסיפור חייכם. כשהן מתחברות לקו רציף התחושה שמגיעה היא של שביעות רצון מהולה בהקלה גדולה. כן, לכל דבר שקורה יש סיבה, גם אם בזמן הווה היא לא תמיד נראית לעין.
נאום הנקודות מציע את המבט לאחור, אותה ראייה שנותנת פרספקטיבה רחבה יותר, אחרי שעברנו כברת דרך בחיים, כשאירוע רדף אירוע, והינה אפשר לראות את הרצף, את הכיוון, את המשמעות.

בהמשך לצידה לדרך שקשורה להתבוננות לאחור אני רוצה להציע גם את ההתבוננות קדימה.
כולכם וודאי מכירים את השאלה הבאה, בווריאציה זו או אחרת, הינה היא במילים של יהודית כץ מתוך הספר "חושבים טוב" (ע"מ 366):
"לו היתה לכם שנה אחת לחיות מהיום, איך הייתם מבלים את 12 החודשים הבאים?"

אני מסתובבת עם השאלה הזו לא מעט זמן וחושבת באילו משבצות הייתי ממלאת את הגוגל קלנדר שלי.
משבצות של בית, טיולים, פגישות עם חברים ומשפחה, קפה עם חברה טובה, יצירה, ללמוד משהו חדש, להתנסות במשהו חדש…
או שלמי איכפת מהקלנדר הדיגיטלי שמתזמן פגישות… ואולי גם ב-12 החודשים האחרונים אמשיך כהרגלי, בלי האפליקציה שמנהלת את הלו"ז, כשאני בעלת הבית האחראית על זמני, כל עוד אני כאן.

וכל עוד אני כאן, אני יכולה לבחור להעביר את הפוקוס מ-"חיים של אחרים", ל-"חיים של אילנה", בעבר ובהווה.
אנשים חיים את חייהם איך שבא להם או איך שלעולם בא שיחיו.
חשוב איך אני חייה את חיי שלי, חשוב מה העולם מביא לפתחי.
אני יכולה להתבונן בחיים של אחרים, אבל אני לא יודעת מה בדיוק הביא אותם לחיות "ככה". לא משנה מה זה ה"ככה" הזה, זה שלהם, זה הקו בסיפור חייהם שנמתח מנקודה לנקודה.
משנה ה"ככה" שלי, כשאני קמה בבוקר וה"ככה" שלי נראה בדרך מסויימת.

זה דבר ידוע שהראש נתפס לסיפורים, אם ככה למה שא להקשיב לסיפור הראש שלי מספר לי על ההתרחשויות בחיי.
ושימו לב שהמשפט כתוב בכוונה בגוף ראשון יחיד – כי זה מה שקובע.

לסיום – כמה שאלות שיכולות לעזור למרקר בצבע זוהר את קולו של הלב:

  • איך אתם מביטים על החיים שלכם? האם אתם קשים עם עצמכם?
  • מה אתם לוקחים ממנו?
  • מה אתם מעריכים?
  • האם המאמץ שהשקעתם כדי להגיע למקום בו אתם נמצאים היום ראוי להערכה בעיניכם?
  • מה לא מובן מאליו בסיפור חייכם?
  • האם אתם שמים לב למה שנוצר בסיפור חיי?
  • איזה מזל ש…

ואם כבר הלכתם לים, אל תשכחו לשים קרם הגנה, להיזהר מהמדוזות ו… להיזכר בשיר הקטסטואלי עם שלל עיצות נהדרות לחיים מסוף האלף הקודם – או בגרסה העברית לשיר שלפניכם – "תרגישו חופשיים (לשים קרם הגנה)"