אור בירושלים – פסטיבל מגניב של אורות

אזהרה קטנה: לא כדאי לדבר לידי, כי אני שומעת הכל ואם אני במצב רוח מתאים, גם רושמת הכל. או כמעט הכל. כמו בדל שיחה של אחד הסדרנים לחבר שלו בטלפון שכנראה מנסה להסביר לו היכן הוא נמצא, חמישי, הרביעי ביולי, לקראת השקיעה, מחוץ לחומות, לכיוון שער האשפות: "אתה יודע מה זה פסטיבל האורות? נו, בעיר העתיקה… "
הייתי מצפה מסדרן שעובד בפסטיבל שישים לב קצת יותר לכותרת הפסטיבל. אור, ביחיד, לא אורות ברבים.
פסטיבל האור שנחגג בפעם המי סופר כמה בירושלים בתחילת חופשת הקייץ. על התפר שבין סוף יוני לתחילת יולי. מושך אליו עשרות אלפי מבקרים שעולים לעיר הבירה לחזות במיצגים.
התאורה נדלקת בדיוק ב-20:00 בלילה. לא דקה לפני. ונכבית ב-23:00.
מאות סדרנים ומאבטחים פרושים לאורך מסלולי ההליכה שמסומנים בצבעים כחול, אדום, ירוק. אמנים מקומיים ותוצרת חוץ מציגים את יצירותיהם, שבדרך זו או אחרת משלבים את אלמנט האור. חלק מהמיצגים מושכים את העין יותר, חלק פחות.
היחס שלי לפסטיבל כזה הוא כמו אל spectacle. כלומר מופע ראווה מרהיב. מאוד יפה ויזואלית, כשהפירוש הקונספטואלי, קרי למה התכוון האמן, פחות רלוונטי. בלילות הקייץ החמים אין כוח לאמץ את גלגלי המוח. מסתכלים, נהנים מהאורות הצבעוניים ועוברים הלאה, ל-spectacle הבא.
כמו מופע זיקוקים שמרחיב את האישונים, בלי לקחת סמים ובלי הפיצוץ מחריש האוזניים.
אם זו דעתי איך זה שמתוך מי סופר כמה פסטיבלים, אני מקפידה להגיע לרוב הפסטיבלים וממתינה בסבלנות עד להדלקת האורות?
התשובה פשוטה: כי אני נמשכת לאור ולצבע. וכשיש כזה פסטיבל שמחבר בין השניים, אין מצב שלא אגיע.

ירושלים אהובתי מקבלת את פני בחמישי, יומו האחרון של הפסטיבל, במזג אוויר קייצי ונעים באופן מפתיע. כשהשמש מתחילה לרדת ורוח של בין ערביים מנשבת, אני כולי קנאה בתושבי העיר שזוכים למשב רוח מרענן, נטול לחות.
קודם לכן השמיים היו בכחול נקי, מרימה מבט לרקיע הירושלמי לספוג כמה שרק ניתן מהגוון הנדיר, כי לאחרונה גם השמיים הפכו עכורים. כמו מצב הרוח הכללי במדינה.
היגעתי לעיר בשעות הצהריים, את המכונית השארתי בשולי הכביש בפסגת זאב ובאתי ברכבת הקלה. מיותר לנהוג למרכז העיר, להסתבך בפקקים ולהיקלע למצוקת חנייה. בהמשך הערב יגיע אל אוזני קונצרט צפירות קולני, אות לחוסר סובלנותם של נהגי העיר שדחוקים בצפיפות מעיקה בכבישים סמוך לעיר העתיקה.

שבע דקות לשמונה. השמש כבר ירדה, בקרוב יחשיך. הספקתי לצעוד לאורכו של המסלול הכחול מרחבת שער יפו עד לגן הארכאולוגי סמוך לשער האשפות. את הדרך הלוך עשיתי באור יום וברווחה גדולה. מכאן אצעד בחושך בכיוון ההפוך לעבר שער יפו, כשאני נדחקת בין ההמונים ומתעכבת ליד כל מוצג שכעת מואר.

בלי לתכנן מראש יצא שקודם צילמתי סידרת צילומים באור יום. וסידרה נוספת עם רדת החשיכה, כשאפקט האורות פועל.
אשים כאן תמונות של אותו מיצג כפי שצילמתי באור ואח"כ בחושך, כדי להעצים את אפקט ה-WOW ולהמחיש באופן ויזואלי את ההבדל בין מערך צינורות שחולפים על פניהם באור יום ונראים סתמיים לחלוטין לעומת אותם צינורות, כשהם מוארים בלדים צבעוניים שמחליפים צבעים ונראים אחרת לגמרי.

כששאלו אותי למחרת "איך היה בפסטיבל?" התשובה שנתתי נעה בין "היה דבילי" לבין "WOW! היה מהמם/מדהים/מדליק/ממש מגניב".
במקום לשבור את הראש ולחפש מילים יפות לתאר מה שראיתי, אתן את רשות הדיבור לעם ישראל. כלומר, מבקרי הפסטיבל שחלפו על פני, אמרו מה שאמרו ועברו הלאה.
ליקטתי כמה משפטים שקלטתי ברעש הגדול והרי הם לפניכם. התרשמות אותנטית ולא מעובדת של באי הפסטיבל.

לא כ"כ יפה כאן

אויימייגוששש, דיס איז סו קוווול

וואיייי, אוףףףף, ריח של ביוב

תראה את זה, זה מהמם

וואאאאייייי

מקסים! מדהים! מדהים!

– זו תאורה אמיתית?
– כן, אמיתית.

איזה יפה זה

זה לא נראה ככה באמת

תראה, זאתי באה עם מצלמה כמו שצריך (מתכוונים אלי)
אני שומעת, לא מתייחסת אליהם, רק ממלמלת מתחת לשפם: אוףףףף, לא יוצא פוקוס טוב, אי אפשר לצלם ככה

ללללה, ללללה, טאררם, פם, פם

WOW

אלו מנורות לד או ששמו קולט אור על המכסה, או בטריה

תסתכל! תראה…

זה לא ציור, זה אור. זה אור!

אלו צנצנות של… (חמוצים?)

זה קולט שמש במשך היום ואז בלילה זה מאיר

אם את היית מצלמת היה יוצא יותר טוב

אבא תצלם אותי כאן

בקטע הצפוף מאוד-מאוד, אני: אויייי, מה זה, מה הולך כאן, מה זה הצפיפות הזאת

-אימא! איפה אימא שלך?!
-היא לא שמה לב, שמה גז

מי עוד אמור להגיע? אה… הוא מחפש חנייה

וואוו, זה מטורף

יש כאן ים של אנשים, יאללה בואו נחזור

מעניין כמה חשמל זה לוקח, זה דולק רק בלילה

It's beautiful

– יש מנוף שמרים את זה
– ברצינות?

אני לעין: נו, תחליפי לכחול (יותר מדי זמן האור הצהוב היה דלוק) וכשהאור מתחלף לטורקיז: כפרה עליך עין!
ושרה לי בקול (בלאו הכי כ"כ רועש ואף אחד לא שומע):  "I am the eye in the sky – Looking at you – I can read your mind"
ברור. זו ירושלים, אחת הערים המצולמות ביותר בעולם. ולא רק דרך עדשת המצלמות של התיירים, כל העיר מרושתת מצלמות, מייצרות אשלייה של חוק וסדר. עאלק.

ואז העין במשקל שני טון התחילה לזוז, לרקוד, מופע של צלילים ותנועה. אני עומדת ליד הרמקולים, מרגישה את הבאסים בתחתית הבטן, מוסיקת אמביינט, מונוטונית, מהפנטת. אני לחלוטין מהופנטת. מכל אוצר המילים העשיר שלי מוצאת רק מילה אחת: מגניב
זו המילה לתאר את ההופעה שהעין הרביצה, חילופי הצבעים, התזוזה של כדור הדיסקו שפיזז לפי הקצב, הקרין ריצודים של צבע על החומה. לגמרי מגניב.
לא זזה מפה עד סוף ה-show.
מקווה שעכשיו אתם מבינים למה אני חוזרת לפסטיבל הזה, שנה אחר שנה ברציפות.
עירבוב מושלם של דבילי עם מגניב והרבה WOW בתוספת OMG ושוב OMG לגיוון. רק למען השם, הצפיפות… קשה עם הצפיפות.

שיא הערב היה בדרך חזרה משער יפו לכיוון שער שכם, כשנעצרת להעיף מבט על הסרט שהוקרן על החומות. אני מנסה להבין מה זה הדבר הזה. כמו עליסה בארץ ההזיות, כמו "תת הכרה נפתחת כמו מניפה", רק בסרט שנע בקצב מסחרר. הזיה ויזואלית בשחור לבן על חומות העיר העתיקה, לצלילים פסיכדלים אבל יפים, מושכים את האוזן, מושכים אותי לעצור, לא לזוז, להביט בוידיאו המשוכפל על החומה, התנועה המקוטעת, הדמויות המצויירות, הריצוד. תחושה של הזייה. לכמה רגעים אפשר היה להרגיש שנהר האנשים, המכוניות, כולנו חלק מחלום פסיכי לגמרי. כאילו העיר על סמי הזייה קשים.
כשבדקתי אח"כ בתוכניה מי אחראי ל-Video art המעולה, הארוך, המהפנט מצאתי את הדברים הבאים:

VJ ארי דיקייר (פולין), VJ אלסטרוימן (ברזיל), VJ EPS (רוסיה), VJ סווטה רייניש (אוקראינה), VJ טז'אווסי משראם (הודו)
ה־VJ – ,Visual Jockey היא סצנה אשר מתקיימת דרך קבע במועדונים סגורים, ולראשונה עבודה זו יוצאת אל החלל הפתוח של חומות העיר העתיקה ויוצרת מסיבה רב־חושית.
בכל ערב ינגנו על הבמה בשער יפו שלושה אומני VJ מהעולם ובמקביל יציגו את יצירותיהם הגרפיות כחלק מיצירה ייחודית לפסטיבל האור בירושלים 2019.
האלמנטים הגרפיים מושפעים מקהל המבקרים בפסטיבל. היצירה הייחודית מביאה לידי ביטוי את הקשר העמוק שיש בין האומן לקהל המבקרים.

אה. הבנתי. Visual Jockey, סצינת מועדונים, יצירה ייחודית שמביאה לידי ביטוי את הקשר העמוק שיש בין האומן לקהל המבקרים. אהה.

לא הבנתי כלום. תעזבו אתם מפרשנויות, או כיתובים שמתיימרים להסביר. איך שלא תסובבו את זה, זה נשמע פלצני וחלול.
רק אומרת שכל הטרחה, הצפיפות, הרעש, העייפות כל אלו היו שווים ולו כדי לעמוד כמה דקות מהופטנת מול החומות ששימשו קיר הקרנה עצום מיימדים לאיזה וידיאו מה זה מ ג נ י ב. שאין, אין דברים כאלה.

עד הפסטיבל הבא.
על התפר שבין סוף יוני לתחילת יולי 2020. אני באה, מה אתכם?

Comments

8 תגובות על “אור בירושלים – פסטיבל מגניב של אורות”

  1. תמונת פרופיל של טלילה
    טלילה

    ואו! נראה מדהים! גם כשגרתי בארץ בירושלים תמיד הרגשתי תיירת . אנחנו מבקרים בה מידי פעם במהלך הביקורים שלנו בישראל אבל תמיד זה במהלך היום. תמיד מעניין ויפה שם. איזה כיף לך שהיית בארוע המיוחד הזה!

    1. תמונת פרופיל של אילנה בר

      מסכימה איתך שתמיד-תמיד יפה ומעניין בירושלים. נולדתי וגדלתי בעיר הזו, ככה שהיא אינה זרה לי, אם כי בשנים האחרונות בגלל מיעוט הביקורים של בעיר לפעמים יש לי תחושה של תיירת בעיר…
      לגבי פסטיבל האור, אם אני לא טועה, הראשון היה ב-2009, ככה שאני מכירה את הקונספט ומכירה את מסלולי ההליכה לאורכם המיצגים מפוזרים. גם יודעת על איזו צפיפות מדובר ועדיין מגיעה, גם אם לא שנה אחרי שנה, באה לראות ולצלם, כי יש משהו אחר לעבור ליד החומות באור יום, כשהן החומות הרגילות שסובבות את העיר העתיקה, או להביט בהן כשהן משמשות מסך ענק להקרין עליו סרט פסיכדלי עם מוסיקה של מועדונים שבזמן הפסטיבל מנוגנת בפול ווליום באוויר הפתוח.
      בהחלט חוויה ומקווה שהעברתי אותה הלאה באמצעות הפוסט.

  2. תמונת פרופיל של ניני אטלס
    ניני אטלס

    אין ספק בלבי, שמן הראוי שבשנה הבא פשוט יקרינו את המילים שלך על החומות 🙂
    פוסט מקסים ו..לא, אנ'לא באה. יש לי אותך שתתאר לי את האור ותצוטפך בשבילי – הנאה כפולה.

    1. תמונת פרופיל של אילנה בר

      בואי נאמר שלו יקרינו את המילים שלי על החומות אנשים יחלפו על פניהן ויגידו "וואלה, איך שזאתי חופרת…"
      לא יודעת מי האוצר שבוחר מי ישתתף בפסטיבל, מניחה שכמו כל תערוכת אמנות יש מבחר אמנים ובוחרים מביניהם, שמתי לב שגיל טייכמן הישראלי משתתף באופן קבוע כל שנה ובגלל שזו למעשה חברה מסחרית יש להם שפע של ציוד וכנראה גם שפע של כסף להרים מיצגים מאוד בומבסטים. השנה הם אחראים לעין הגדולה.
      מבטיחה להצטופף שנה הבאה, לצלם ולספר איך היה.

  3. תמונת פרופיל של ליטב
    ליטב

    צילומים מעולים! איזה מזל שהבאת מצלמה 'כמו שצריך' (אמר שם מישהו. .)
    מקסים ההבדל בין אור יום לחושך.

    1. תמונת פרופיל של אילנה בר

      תודה ליטב. כן, לי זה חשוב לצלם עם מצלמה "כמו שצריך" ועדיין היה לה קשה לצלם חלק מהמיצגים בחושך. בשביל שיצאו תמונות מוצלחות באמת צריך ציוד יותר מקצועי משלי, חצובה, הרבה סבלנות ולשא יהיה דחוק וצפוף.
      חושבת שגם בתנאים הנוכחים יצאו לי צילומים לא רעים

  4. תמונת פרופיל של רחל
    רחל

    השנה נבצר ממני להגיע לפסטיבל האור , נהניתי מהצילומים שלך והרעיון להוסיף את המשפטים ששמעת מהקהל מיוחד !

    1. תמונת פרופיל של אילנה בר

      תודה רחל. שמחתי מאוד להזמין אותך לטייל יחד איתי שם. אולי שנה הבאה תגיעי. אני מקווה גם להיות שם.