שבילי הליכה ארוכים

לפני שנים רבות, לו היו אומרים לי שביום מן הימים אוזמן להשתתף בכנס תיירות בפאנל העוסק בשבילי הליכה ארוכים בעולם כ- (Experienced Wlogger (Walking Blogger ואתבקש לספר על החוויות שלי כטיילת למרחקים ארוכים וכבלוגרית שמספרת על מסעותיה, הייתי צוחקת בקול ואומרת שהתבלבלתם עם מישהי אחרת. שזו טעות, זו לא אני. מה לי ולטרקים, מה לי והליכות שטח ארוכות. מה זה Wlogger? מה זה בלוג? ומדוע שארצה לפרסם את רחשי לבי וחוויות הפרטיות מטיולים בפומבי?
השנים חלפו והחיים זימנו לי מפגשים מרתקים עם דברים שפעם לא חשבתי שמתאימים לי. כמו לטייל למרחקים ארוכים, כמו לפתוח בלוג ולפרסם ברבים את המילים שלי שעד אז נכתבו ביני לביני ולא העזתי לשתף.
ובכל זאת, איך צץ בראשי הרעיון הזה? ללכת וללכת ימים שלמים, קילומטרים ארוכים, הרי זה טירוף מוחלט!

יצא ככה שהשבילים בהם צעדתי בשנות העשרים ושלושים לחיי הרחיקו אותי מהטבע, עד שלאט לאט התחלתי להרגיש את הקריאה הפנימית לצאת לדרכים. בהדרגה אימנתי את עצמי, תחילה במסלולים קצרים, קלים, מעגליים. אח"כ מסלולי הליכה ארוכים יותר, אתגריים יותר. לאט לאט צברתי ביטחון ביכולת הפיסית שלי לצלוח מסלול ארוך ומאתגר בשלום.
זו עובדה ידועה שכל אחד יכול ללכת. אם ככה מה הבעיה ללכת מחוץ למדרכות? הליכה למרחקים ארוכים, עם כל המאמץ הפיסי הכרוך בה, יש בה גם משהו שמאפשר הקלה נפשית והתרוממות רוח. טיולים לאורך שבילים ארוכים מאפשרים לנוף שבחוץ להיטמע בנוף שבפנים. אלו הליכות שמפיחות בי שמחת חיים שלעתים נשכחת בלחץ חיי היומיום התובעניים.

כדי להבין עד כמה ההליכה למרחקים ארוכים אינה עובדה טריוויאלית עבורי, אציין כמה פרטים מהביוגרפייה הטיילית שלי:
הייתי ילדה של עיר, בכיתה ח' עזבתי מיוזמתי את הצופים, ככה שבילדות כמעט ולא התנסיתי בטיולי שטח, למעט טיולים שנתיים ספורים בבית הספר. את השירות הצבאי העברתי כחיילת עם סיווג בטחוני גבוה לאור ניאון שהאיר את הבונקר עמוק באדמה.
היעד שבחרתי לטיול הגדול שאחרי הצבא היה יעד אורבני, לדלג בין ערים מרכזיות ברחבי אירופה.
בטיול הגדול להודו עם סיום התואר הראשון, כשהיגעתי לנפאל על מנת לחדש את הוויזה להודו, נקעתי את הקרסול בקטמנדו. כשכולם יצאו לטרק "סובב אנפורנה" המפורסם שוטטתי לאטי לאורך האגם בפוקרה ובין הגסטהאוס לרחוב הראשי. את הקצוות של ההרים המושלגים ראיתי מרחוק.
חייתי כמה שנים באמריקה, עיר גדולה בדרום ארה"ב, מרחק כמה שעות נסיעה משביל האפלאצ'ים. מי שמע אז על השביל, למי בער אז לצאת לשביל. הטיולים באותם ימים אופיינו בנסיעה במכונית, למשל ל-smokey mountains לתצפיות נופיות והליכות קצרות בשבילים מונגשים. באוסטרליה יצאתי למסלולי הליכה יומיים בערים הגדולות ולאורך החוף.

הטרק לאנפורנה, ספטמבר 2011

עד שיום אחד זה קרה. התחלתי לדבר במושגים של "מסלול". "אני רוצה לצאת למסלול בשבת".
יש אנשים שרואים עליהם שהם טיילים מנוסים. לא יודעת להסביר איך רואים, אבל אני מזהה אותם. עלי לא רואים כלום. אני סוחבת על גופי כמה וכמה קילוגרמים עודפים, אין לי מראה ספורטיבי במיוחד, גם לא עושה ספורט באופן אובססיבי. כשמטיילת עם קבוצה, ברגע שמתחילה עלייה ומתחילה להתנשף ולהתנשם, מדריכים שאינם מכירים אותי יכולים קצת להיבהל ולהציע עזרה, "אולי תתני לי את התיק שלך".  מי שמכיר אותי יודע שיש לי קצב משלי, שאני מתמידה, וגם בעליות אורוכות ותלולות לא נשברת. עוצרת לקחת אוויר, לסדר את הנשימה וממשיכה הלאה. צעד ועוד צעד. ככה טיפסתי לפסגות רבות. יש רגעים, שכשהולכת בדרך, שוכחת מכל דבר אחר, חשה את מלוא עוצמתו המעשירה של הטבע הסובב אותי ודי לי בזה.

הטרק לאנפורנה, ספטמבר 2011

מספטמבר 2011 כשיצאתי לטרק המשמעותי הראשון בחיי בנפאל ועד יולי האחרון, ששבתי מטרק AV1 בדולומיטים, צברתי ברזומה הטיילי שלי לא מעט מסלולי הליכה ארוכים-ארוכים ויפים-יפים. כל מסלול הליכה ארוך הוא כמו מתנה יקרת ערך שניתנה לי שאני מוקירה מאוד. בתום כל מסלול אני עומדת משתאה בפני הפלא הזה, איך לפני כך וכך ימים עמדתי בנקודת ההתחלה ממנה נכנסתי לעומק השטח, איך צעדתי צעד-צעד, קילומטר שהצטרף לקילומטר, עד שכעבור ימים אחדים, חמישה, שמונה או עשרה היגעתי עד הלום, לנקודה בשטח שאני מכנה "סוף מסלול". זה תמיד מפליא אותי מחדש וממלא אותי שמחה גדולה.

הטרק בהרי הקרפטים ברומניה, יוני 2014

לאורך השביל הארוך אני חווה מנעד שלם של רגשות, מקושי פיסי, כאבים של הגוף, שרירים מתוחים מרוב מאמץ ועד להתרוממות רוח. לא פעם עוצרת רגע, משתהה, מרימה מבט משתאה, לספוג עוד קצת מהיופי המרהיב סביבי. וכששבה לביתי מרגישה בדיוק כמו מה שמרגיש מי שמכור לריגושים ומחכה לשביל הארוך הבא, שביל שיזמן לי מראות וחוויות בלתי צפויות.

הטרק בהרי הטטרה בסלובקיה, אוגוסט 2014

טיילים כמוני, שלא נולדו עם מקל הליכה ביד, שאימנו את עצמם בהדרגה מטיול לטיול, חרקו שיניים בעליות קשות, התאמצו, לא ויתרו, מתחו את היכולת הפיזית כל פעם עוד קצת כדי להיות מסוגלים ללכת מסלול ארוך ומאתגר יותר – מתפתחת אצלם עם הזמן מוטיבציה מפלדה מחוסמת, שלא נשברת.

אם כך, הקילומטראג' המכובד שצברתי בדרכים מצדיק את ההזמנה שקיבלתי לקחת חלק בפאנל בכנס התיירות בנילאומי בנושא שבילים תיירותיים בארץ ובעולם כ-"Experienced Wlogger".

הטרק בחבל טושתי, גיאורגיה, יוני 2015

תערוכת התיירות הבינלאומית השנתית IMTM – International Mediterranean Tourism Market היא האירוע השנתי הוותיק והמרכזי של תעשיית התיירות בישראל והיא נערכת בחסות משרד התיירות, התאחדות המלונות בישראל ואל-על ובשיתוף התאחדות סוכני נסיעות ותיירות בישראל, לשכת מארגני תיירות נכנסת לישראל ומנהלת עיר עולם ותיירות, עיריית תל אביב יפו.
התערוכה מיועדת לכל העוסקים בענפי התיירות השונים – תיירות פנים, תיירות נכנסת וכן מדינות וגורמי תיירות מחו"ל. משתתפים בה דרך קבע מגוון רחב של מציגים ישראלים: עמותות תיירות מכל רחבי הארץ, חברות תעופה, מלונות, חברות להשכרת רכב, חברות ספנות, ספקי שירותים ואטרקציות מסוגים שונים.
שנת 2019 תהיה הפעם ה-25 ברציפות בה תתקיים התערוכה אשר מתפתחת משנה לשנה וכוללת מפגשים וכנסים מקצועיים נלווים שכבר הפכו למסורת המעודדת את הגעת הקהל המקצועי. בשעות אחה"צ מתקיימות מצגות והרצאות לקהל הרחב.
במסגרת תערכות התיירות IMTM מתקיים כנס מקצועי בנושא שבילים תיירותים. משרד התיירות יציג את תוכנית העבודה בתחום תיירות השטח, דיוד לאנדיס יוזם שביל ישו ומחבר ספרי טיולים יעביר הרצאה מקצועית, שי יגל ורז ארבל מחברת שבילים קהילתיים יציגו את פרויקט השבילים התיירותים, ובמשך התקיים פנאל בהנחית מיכל מנור בשתתפות יזמים, בלוגרים, ואנשי מקצועי מהתחום תיירות השטח.

טיולי כוכב בדולומיטים, צפון איטליה, יוני 2016

את הפאנל הנחתה מיכל מנור בעלת הבלוג "רואה עולם"
נשאלו כמה שאלות שהופנו אל סהר קרט מהבלוג YOLO ואלי, שתינו ייצגנו את הבלוגרים שיוצאים לטייל בשבילים ארוכים בעולם וגם כותבים ממקור ראשון על חוויותינו בבלוג.
כיוון שהכנתי מראש את התשובות, אני שמחה לשתף אותן עם קוראי הבלוג שלי. והרי הן לפניכם משובצות בתמונות שליקטתי ממסלולי ההליכה הארוכים בהם טיילתי.

מהם הקריטריונים לפיהם את בוחרת את מסלול ההליכה? תני כמה דוגמאות מהשבילים בהם הלכת ומדוע בחרת בהם

כשאני חושבת על "הטרק הבא" שלי יש כמה קריטריונים שאני לוקחת בחשבון:
יופי – האם המסלול יפה, אטרקטיבי, מעניין. האם המסלול ברשימת ה-Wish List שלי.
קושי – מה מידת המאמץ שטרק ארוך של כמה ימים דורש, מה אורכו, מהם הפרשי הגבהים, כיצד המסלול מדורג מבחינת קושי והאם זה תואם את הכושר והיכולת הפיסית שלי
נגישות – עד כמה קל /מסובך להגיע מהבית לתחילת המסלול, איך חוזרים מנקודת הסיום לטיסה חזרה לת"א, האם מדובר בשביל שנמצא באיזור גאוגרפי שקשה להגיע אליו, האם נדרשת לוגיסטיקה מיוחדת או שניתן להיעזר בתחבורה ציבורית
עלות – מה התקציב הנדרש עבור כזה טרק, כולל טיסות, הוצאות לינה ואוכל במהלך ימי ההליכה. האם זהו מחיר ששווה לי להשקיע
לוגיסטיקה – היכן ישנים, איזה ציוד נדרש לקחת בתרמיל על הגב, מה משקל התיק שאסחוב על הגב, האם ישנן נקודות למילוי מים בדרך, היכן אוכלים
מידע אודות המסלול עצמו – חלוקת השביל למקטעי הליכה יומיים, נקודות מילוט מהמסלול במקרה חירום
התמצאות – האם מדובר במסלול פופולרי שניתן לטייל בו באופן עצמאי ולהתמצא בשטח בקלות, האם השביל משולט היטב וניתן לנווט בקלות ללא הדרכה
טיול עצמאי/מאורגן – כשמדובר בטיול עצמאי לבחור עם מי אני יוצאת לטרק, חברים שמכירה וסומכת עליהם, לעומת טיול מאורגן שאין לי מושג מי יהיו חברי הקבוצה אבל יאפשר לי להגיע למקום נידח עם לוגיסטיקה מורכבת

טרק בן יומיים וחצי בוואדי חאסה (נחל זרד), ירדן, אוקטובר 2016

בטרק לרומניה בחרתי לצאת עם קבוצה מאורגנת כיוון שהכרתי את המדריך וסמכתי עליו שיתכנן מסלול מעניין ובעיקר שהמסלול יהיה ברמת קושי שאוכל לעמוד בה. עלות הטיול היתה סבירה וכיסתה הכל ככה שלא נדרש ממני להשקיע דבר בתכנון המסלול, הזמנת מקומות לינה וכו'. כטרק ראשון באירופה הוא נתן לי ביטחון ביכולת שלי לטייל לאורך כמה ימים רצופים. הבחירה ברומניה היתה פועל יוצא של הבחירה במדריך שהכרתי ולאו דווקא בגלל שהיה לי ידע קודם על הקרפטים או משיכה מיוחדת לאיזור. למיטב זיכרוני זה לא שינה דבר, כי רציתי להתנסות בסוג טיול כזה מחוץ לגבולות הארץ.
בטרק להרי הטטרה הצטרפתי לשלושה חברים ויחד שילמנו לחברה מקומית שטיפלה בצד הלוגיסטי עבורנו והצמידה לנו מדריכה שליוותה אותנו בימי ההליכה בהרים. בדיעבד למדתי שאין ערך מוסף להדרכה כזו ושאם מכינים שיעורי בית מראש אפשר לצאת לטיול עצמאי לחלוטין ללא מדריך או חברה שמארגנת את המסלול וככה לחסוך עלויות רבות.
לטושתי שבגיאורגיה נסעתי במסגרת טיול מאורגן כיוון שמדובר באיזור נידח ופחות תיירותי, איזור שקשה להתנייד בו ללא מדריך מקומי. לקבוצה היה אם כך ערך מוסף.
בטיולים הבאים נטשתי את הפורמט המאורגן והתחלתי ליזום טיולים עצמאים עם חברים. בקייץ 2016 נסעתי עם שלושה חברים לצפון איטליה, לטיולי כוכב בדולומיטים, כשכל הטיול אורגן באופן עצמאי. יופיו של המקום משך אותי לשם, הנגישות הקלה, המידע הרב שיש ברשת על המקום.
בקייץ 2017 יצאתי עם שני חברים לסובב מונבלאן ובקייץ 2018 ל- AV1 כשאת שני הטרקים תיכננו מראש בעצמנו לפי מידע שאספנו מהרשת. הזמנת הטיסות והלינה בבקתות היתה קלה לביצוע וככה גם ההתמצאות בשטח. במובן הזה TMB ו AV1-הם טרקים שעונים על כל הקריטריונים: יפים מאוד, כמו לטייל בגלויות נוף מרהיבות, קשים אבל במידה סבירה שאפשרית עבורי, נגישים מאוד במרחק טיסה קצרה של כמה שעות מהארץ, ההגעה לנקודת ההתחלה אינה מסובכת, העלות הכוללת של הטרק אינה גבוהה מאוד, המחיר סביר, הלוגיסטיקה ברת ביצוע גם באופן עצמאי ואין צורך להיעזר בטיול מאורגן או במדריך, השבילים משולטים היטב, קל להתמצא בשטח באמצעות מפות או GPS. ובעיקר, מרוויחים חווייה של טיול במסלולים מהיפים שיש באלפים האירופאים שהיא מתגמלת מספקת מאוד.

מסע בן שבוע סובב הר בארקה במזרח סיני, דצמבר 2016

האם תשתית תיירותית היא אחד השיקולים שאת לוקחת בחשבון בבחירה לצאת לשביל מסויים?

אם מדובר בטיול עצמאי שאני יוצאת לדרך לבד או עם כמה חברים לתשתית התיירותית שקיימת בשביל יש משקל משמעותי בבחירת היעד.
במסלולים בהם קיים מערך תיירותי מפותח, דוגמת סובב המונבלאן ו AV1 יש אפשרות למטייל מנוסה לצאת לדרך לבד או עם חברים. אם נערכים מספיק זמן מראש, מזמינים טיסות ולינה בבקתות, אפשר לטייל לבד ללא צורך בקבוצה.
למעשה זהו הגורם העיקרי לפיו אחליט אם אני מטיילת באופן עצמאי או חוברת לקבוצה. בשבילים שהיו פחות נגישים עבורי דוגמת הרי הטטרה וטושתי שבגיאורגיה, העדפתי לשלם עבור הארגון ולהצטרף לקבוצה.
בזמנו שקלתי להצטרף לטיול מאורגן להרי האטלס במרוקו, רק שעלות הטיול היתה גבוהה מדי ובסופו של דבר וויתרתי. למקומות כמו ירדן וסיני אסע רק עם קבוצה שבראשה מדריך שמכיר היטב את השטח ואת הבדואים שמתלווים לקבוצה ועוזרים לסחוב את הציוד והאוכל. במדבר הירדני ובסיני לא קיימת שום תשתית תיירותית, לכן נוכחותם של הבדואים המקומיים היא הכרחית וגם מדריך ישראלי שמכיר ומתמצא. החוויה בטיולים כאלו שונה מאוד מטיול בשביל מוכר וממוסחר דוגמת ה-TMB. החווייה היא של הליכה בארץ בראשית, במקום נידח שרק מעטי מעט מגיעים אליו.

אני בוחרת לטייל גם במקומות שכוחי אל כאלו וגם בשבילים המוכרים והפופולרים. לכל שביל ייחוד משלו כשההבדל בין לישון בבקתה נוחה ומפנקת לבין לישון באוהל ולהסתפק בתנאים בסיסיים הוא מהותי ומשפיע על החווייה.

סובב מונבלאן, TMB, יולי 2017

כשאת כותבת על הטרקים בהם הלכת בבלוג שלך כיצד את מבטאת את התחושות וההתנסות שלך? כיצד את משכנעת את הקוראים שלך לצאת בעקבותייך?

כשאני שבה הביתה ממסעותי אחרי שהחוויות שוקעות אני כותבת יומן מסע ומספרת על הטרק, על המקום, הנופים, המפגשים שקרו לי בדרך. הכתיבה שלי היא אישית ומתארת את החווייה שלי. אני מספרת גם על הקשיים שחוויתי בדרך, על האתגרים, וגם על רגעי השמחה וההשתאות מול יופיו של הטבע.
מסלול הליכה ארוך מפגיש אותי עם הטבע, עם מקומות, אנשים, מזג אוויר, מגוון שלם של סיטואציות וגם עם עצמי. בכזה טרק ארוך אני פוגשת את הפחדים שלי, החששות, המקומות בהם קשה לי, בודקת את הגבולות שלי, מותחת אותם עוד קצת, וכשמסיימת בשלום את המסלול מתמלאת סיפוק עצום מהיכולת שלי ללכת מרחק כזה ארוך, פיסית ומנטלית.

את התחושות הללו אני מנסחת במילים כשאני כותבת בבלוג, כדי לשתף את הקוראים שלי באיך זה נחווה מבפנים. לא רק איך המקום נראה מבחוץ. אלא איך אני, כטיילת שהולכת לאורכו מרגישה כשהולכת בדרך.
אין לי עיניין לשכנע אחרים לצאת בעקבותיי. ברור לי שחלק ניכר ממי שקורא אותי לא יגיע למקומות הללו, אבל דרך הסיפור שלי הוא נחשף ליופייה של הדרך, על הטוב יותר ופחות שבה.
לרוב אוסיף גם כמה קישורים למידע פרקטי, למי שמעוניין ללמוד יותר לעומק על המסלול, אבל עיקר הכתיבה שלי אינו על מנת לספק "מדריך" לקוראים, אלא כדי לתעד יומן מסע אישי. יומן מסע שקוראים יכולים באמצעות התיאורים להרגיש כאילו היו שם איתי ולקחו חלק במסע שעברתי.

טרק אלטה וויה 1 (AV1) בדולומיטים האיטלקיים, יולי 2018

קריאה נוספת

ריכזתי כאן את הקישורים מפוסטים שפרסמתי בבלוג עבור מי שמעוניין לקרוא ביומני מסע מהטיולים שלי בשבילים ארוכים בעולם, חלקם מפורסמים יותר וחלקם פחות:

נפאל, פון היל, ספטמבר 2011
רומניה, הרי הקרפטים והבוצ'ץ', יולי 2014
סלובקיה, הרי הטטרה, אוגוסט 2014
גיאורגיה, חבל טושתי, יוני 2015
ואדי חאסה, ירדן, אוקטובר 2016
צפון איטליה, הדולומיטים (טיולי כוכב) – יוני 2016
מזרח סיני – דצמבר 2016
סובב מונבלאן – TMB, יולי 2017
צפון איטליה – AV1, יולי 2018

נתראה בטרקים הבאים…

Comments

14 תגובות על “שבילי הליכה ארוכים”

  1. תמונת פרופיל של תמרית

    פוסט מעניין ותמונות מרהיבות כרגיל. שאני מעריצה אותך כבר אמרתי😅. יש התאמה בין האג'נדה שבה את דוגלת לאופן הכתיבה וכקוראת זה לגמרי עובר. כתיבה אישית שלא מתחנפת לקורא. הלוואי ואצליח לכתוב בצורה כל כך אישית. מבינה לחלוטין למה מיכל בחרה להזמין אותך לפאנל.

    1. תמונת פרופיל של אילנה בר

      תודה תמרית, התגבה שלך מחממת את הלב. ושמחה מאוד שהמילים שלי שיוצאות מהלב גם נכנסות אל הלב של מי שקורא אותי.

  2. תמונת פרופיל של מיכל מנור

    אילנה, כתבת פוסט אישי, מרגש ומעורר השראה. מי יודע אולי בזכותך גם אני אתחיל לטייל בשבילים ארוכים.
    שמחתי מאד שלקחת חלק בפאנל, זה היה כל כך הגיוני וטבעי שתהיי חלק ממנו. שולחת את הלינק שלו למארגני הפאנל במשרד התיירות.

    1. תמונת פרופיל של אילנה בר

      תודה רבה מיכל, שחשבת להזמין אותי לשם. אם בזכות מה שאני כותבת תתחילי לטייל בשבילים ארוכים הרווח יהיה כולו שלך. אשמח לעזור לך להתרגל לרעיון ולבצע אותו בצורה הדרגתית. אני מאמינה שאם אני הצלחתי, כל אחד יכול. בדיוק כמו שהזכירו בפאנל את המושג soft adventure, יש הרבה מאוד מסלולי הליכה שמיועדים לטיילי הממוצע, לא אקסטרים.
      דעי שזה אפשרי והגמול הוא עצום.

  3. תמונת פרופיל של רבקה קופלר

    אילנה – את השראה! מסירה בפניך את הכובע על הנחישות שלך ומקנאה בנופים המדהימים שאת זוכה לראות. מאוד הצטערתי שלא יכולתי לבוא לשמוע את הפאנל ולכן כל כך שמחה על כך שהנחת לי להשתתף בצורה הזו.

    1. תמונת פרופיל של אילנה בר

      תודה רבקה! כ"כ משמח אותי לקרוא מה שכתבת. הזמן שניתן לנו בפאנל היה די מועט, לא כתבתי על מה דיברו הדוברים האחרים, אלא את הסיפור שלי ואיך היגעתי לכיסא הזה של משתתפת שמספרת על איך היא בוחרת את המסלול בו תלך.
      היתה שאלה מהקהל, אם השבילים התיירותיים המתוכננים מיועדים להייקרים מקצועיים או לאנשים מן השורה ואני חושבת שאני דוגמא לאדם מן השורה שעם הזמן ועם ההליכה בדרך הפך לאט-לאט להייקר. לא משהו קיצוני או אתגרי במיוחד, אבל בזכות אותה נחישות שציינת אני באמת יכולה להגיע למקומות ממש מיוחדים ולראות במו עיני את היופי הזה שמפוזר עמוק בשטח ונגיש למי שמוכן לצעוד קילומטרים ארוכים.

  4. תמונת פרופיל של Tova

    יצאתי מביתי למסעותייך על הגלים של ונציה העמוסה בתירים, וכבר אז זיהיתי את השפה הטיולית שלך שנגעה בי.
    המשכתי איתך על חופים הם לפעמים געגועים לסיני (למרות שאני הייתי רק בהרים ) והתאהבתי בשיחות שלך עם עצמך.
    ליוויתי אותך יד ביד, מיומני ניו יורק עד לעיר העירים עם כל הגשרים החוויתים , ציורי הקיר , הפארקים …והכתיבה הנקיה שלך שאי אפשר לא להתחבר אליה .
    והנה פה נתקלתי במילים הראשונות שלך שהכניסו אותי אז " אני כותבת כמו שאני הולכת, הרבה ומהר …: " והשאר הסטוריה .
    אני בטוחה שהקול שלך בפאנל היה אותנטי
    ותודה על הכל

    1. תמונת פרופיל של אילנה בר

      טובה יקרה, איזו תגובה מרגשת. כ"כ שמחה שאת יוצאת איתי למסעותיי ושיצאנו גם אל מחוץ העולם הוירטואלי.
      שמחה מאוד בהיכרות שלנו, זו הטקסטואלית, דרך הפוסטים שלך ושלי וגם זו שנוצרה מעבר.
      תענוג גדול!

  5. תמונת פרופיל של צור
    צור

    כתבה מקסימה תמונות נהדרות, שאפו גדול אילנה, כייף לעקוב ולהתרשם מהטיולים שלך.
    את שגרירה של שבילי הטבע ,אז חייבים להזמין אותך לכנס .
    בחורה מדהימה שמבינה ומכירה את שבילי ארצנו (גם בחו"ל) .
    עוד הרבה שנים של צעירות וצילומים בשבילים הארוכים.

    1. תמונת פרופיל של אילנה בר

      תודה רבה צורי! שמחה שאתה קורא אותי וגם מטייל איתי , אם כי השנה פחות. מצטרפת לאיחולים שלך, גם לך, שנים רבות של צעדה בשבילים, כאן שם ובכל מקום!

  6. תמונת פרופיל של ניני אטלס

    מה אומר ומה אכתוב שטרם כתבתי כבר? את אמיצה ומלאת רוח חיים, התיאורים שלך באמת ובתמים לוקחים אותי למקומות ומחוזות בהם לא הייתי ויש להניח שגם לא אהיה, פיזית, אבל אתך אני לגמרי שם. כיף לקרא את היומנים שלך, את הדרך בה את מפתחת אותם ואת הקשר לצילומים המרהיבים שכמו מהווים שכבה נוספת של ריגוש.

    1. תמונת פרופיל של אילנה בר

      ניני יקרה, איזה כייף לשמוע שכשאת קוראת, את שם איתי, בשבילים, בדרכים. זו המוטיבציה העיקרית עבורי לכתוב כאן בבלוג. להפיץ את יופיו של המקום ברבים ולאפשר גם למי שסביר להניח שלא יגיע לשם, לקבל הצצה איך המקום נראה ונחווה. מוזמנת תמיד להצטרף אלי, למסעותי.
      תודה שאת קוראת ומגיבה בכזה חום. זה לגמרי לא מובן מאליו.

  7. תמונת פרופיל של מלי אברמוביץ

    אוהבת את כתיבתך הקולחת, הבלתי אמצעית, הכנה והמשכנעת. מקום שהולכים אותו ברגליים, מתאמצים עבורו ומזיעים בשבילו נטמע טוב יותר בנפש. הייתי בטוחה שאת הייקרית מימים ימימה… החמצתי את הפאנל מסיבות משפחתיות ושמחה שהעלית כאן את החלק שלך.

    1. תמונת פרופיל של אילנה בר

      תודה מלי, שמחה לשתף אותך במה שהעלתי על הכתב לקראת הפאנל. מעניין שזה הרושם שקיבלת עלי, אבל לא, לא תמיד הייתי כזו, חושבת שרק ב-2005 קניתי את נעלי הטיולים הראשונות שלי. מאז אני מחליפה כמעט מדי שנה לזוג חדש, כי איכשהו מצליחה לשחוק את הסוליות… ועל כל זוג ישן שנזרק אני מודה.