יומן אמנות: צבעי השקט

ימי הקורונה, למי שכבר הספיק לשכוח, היו ימים שקטים, ימים של בידוד, התבודדות, בדידות.
בימים אלו השתמשתי באמנות כמפיג בדידות/עצבות/נאחס מס.1

בראשית הפוסט אעתיק כמה משפטים שכתבתי לפני שנים רבות בספר סקיצות ישן, בתקופת לימודי האמנות בבצלאל, ככל הנראה בהשפעת מסרים שהפנמתי ממורי אז:

"מה שהופך סתם ציור ליצירת אמנות זו אמירה כלשהי. אם ציור מנסה להגיד משהו, להעביר מסר. שתהיה איזשהי פואנטה, אחרת זה סתם ציור לדקורציה. לא שיש משהו רע בדקורציה, אבל אם זו המטרה בשביל מה להתאמץ כשאפשר לקנות פוסטר."

לשמחתי הכלל הזה אינו תקף לגבי מנדלות.
כשצובעים מנדלות אין שום צורך להגיד משהו. פשוט צובעים.
למנדלה לא חייב להיות פואנטה או מסר בומבסטי. היא יכולה להיות יפה ואפילו רחמנא ליצלן "דקורטיבית".

כמי שעוסקת שנים רבות בעולם המנדלות, אני יודעת שהמנדלה היא כלי. וככלי היא לא צריכה לשאת בתוכה שום מסר שישאיר את הצופים עם פיות פעורים. המנדלות מאפשרות למי שמשרטט וצובע אותן להיות עם העולם הפנימי שלו, ודרכן להביע רגשות שבאים מתוכו.

בימי הקורונה, כשהסטרס הרקיע לשחקים, שמחתי מאוד לעשות שימוש בכלי הזה של צורת המעגל, להתמסר לצביעה מונוטונית שמרגיעה את הפעילות המוחית, שמכניסה הרבה שקט מבורך למערכת.
התמונות שתראו בפוסט זה לקוחות מתוך "יומן אמנות" שיצרתי כאשר כרכתי צרור דפים עם מנדלות, בשחור-לבן ובצבע.

בימי הקורונה, כשהסטרס הרקיע לשחקים, שמחתי מאוד לעשות שימוש בצורת המעגל, להתמסר לצביעה מונוטונית שמרגיעה את הפעילות המוחית, שמכניסה הרבה שקט מבורך למערכת.
התמונות שתראו בפוסט זה לקוחות מתוך "יומן אמנות" שיצרתי כאשר כרכתי צרור דפים עם מנדלות, בשחור-לבן ובצבע.
הפעם השתמשתי בדוגמאות קיימות, מנדלות שמודפסות במיוחד לשם צביעה. צבעתי, גזרתי, הדבקתי – פעולות מוטוריות שמבוצעות באופן אוטומטי, שמעבירות את תשומת הלב ממחשבות על בדידות/עצבות/דיכאון וכו' לגזירה מדוייקת, צביעה לפי הקווים, בתוכם או מחוצה להם.
כשאני מייפה את התבנית שמונחת על השולחן לפני, אני מבקשת לייפות גם את מצב הרוח שלי, שבאותו הזמן של ימי קורונה היה עלוב ושפוף.

הספרון נוצר בימים שלפני יום הזיכרון, כשהוכרז סגר מלא, כשהקורונה עדיין היתה נוכחת ומורגשת. באותם ימים הרגשתי רע והפנייה לצביעת המנדלות עזרה לי מאוד לשיפור מצב הרוח.
נכון, הן מאוד גראפיות ויש בהן איכות קישוטית – נו, אז מה.

עד כאן ההקדמה, ומכאן ואילך תמונות המנדלות. תיהנו!


מנדלות בשחור לבן (גזירה והדבקה)

מנדלות בצבע (גזירה, צביעה, חיבור לטקסטורת רקע והדבקה)

כריכת הספר (שימוש חוזר בכריכה של הספר המקורי תוך התאמה לגודל הדפים שלי)

והדפים – מנדלה בצבע לצד מנדלה בשחור לבן

לסיום – סירטון בו אני מדפדפת בדפי הספרון החדש שיצרתי